בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שבת, 10 בספטמבר 2011

"אין ולא הייתה התנצלות כזו מעולם"?

עולם התקשורת סוער ורותח. מנכ"ל ערוץ 10 התפטר, גיא זוהר גם הוא (חלקית), הבלוגוספירה המומה. מה קרה? ההתנצלות! על פי המדווח, רון לאודר, הבעלים המתפקד היחיד של ערוץ 10, כפה על הערוץ לשדר התנצלות על כתבה ששודרה לפני כמה חודשים על המיליונר שלדון אדלסון (נו זה, החבר של ביבי מ'ישראל היום'), ובה הוטחו בו כמה האשמות, שלפחות לשתיים מהן לא היה בסיס, כך נראה.


והרי נוסח ההתנצלות, למי שהחמיץ:
"ביום שישי השביעי בינואר שידרנו בתוכנית 'השבוע' כתבה של כתבנו אבנר הופשטיין אודות מר שלדסון אדלסון. בכתבה נכללו ראיונות שונים בנוגע למר אדלסון. באחד מהראיונות נאמר שאדלסון קיבל את רישיון ההימורים בלאס וגאס מתוך קשרים פוליטיים וקבלת יחס מועדף בראיון אחר נאמר כי אדלסון חייב לעובד לשעבר סכום של 400 אלף דולר ולא שילם את חובו. ההאשמות זכו לביטוי לא רק בדברי המרואיינים אלא גם בשאלות של כתבנו אבנר הופשטיין.
"לאחר השידור בדקנו ובדיקותינו העלו שההאשמות היו והינן כוזבות לחלוטין. מר אדלסון קיבל את רישיון ההימורים לאחר בדיקה קפדנית שחשפה רקורד עסקי ללא כל פגם. מר אדלסון לא זכה ליחס מועדף כלשהו והוא קיבל את הרשיון כדין וללא שימוש בלתי נאות כלשהו בקשרים פוליטיים או באמצעים בלתי הולמים אחרים. באשר לחוב הנטען של 400 אלף דולר לאותו עובד לשעבר גם לסיפור זה אין כל בסיס במציאות. מעולם לא היה חוב כלשהו אותו עובד לשעבר לא של 400 אלף דולר ולא של כל סכום אחר.

"לסיכום, לא נפל פגם כלשהו כלשהו בהתנהגותו של מר אדלסון. אנו מצטערים מאוד שלא בדקנו את ההאשמות האלו לפני ששידרנו אותם ומבקשים להתנצל בפני מר אדלסון ומשפחתו על הפרסום".
אין ולא הייתה התנצלות כזו מעולם, כתבה טל שניידר בבלוג שלה. האומנם? תני לי לרענן את זיכרונך. לפני כשמונה שנים פורסמה בעיתון "כל העיר" התנצלות, כולל הפניה בעמוד השער, על כתבה של תני גולדשטיין על עו"ד אביגדור קלגסבלד. ההתנצלות הייתה בעלת פירוט רב, וכללה אף את השורה הבאה:
בעקבות בדיקה זו החליט ’כל העיר’ להפסיק את עבודתו של הכתב תני גולדשטיין ב’כל העיר’. ’כל העיר’ והכתב תני גולדשטיין מתנצלים בפני עו”ד קלגסבלד על הפגיעה הקשה והבלתי מוצדקת שנגרמה לו מן הדברים הלא נכונים שנכללו בכתבה”
פיטורי כתב בעקבות רשלנות בתחקיר היא דבר חריג בפני עצמו; איזכור הפיטורין בנוסח ההתנצלות הוא בהחלט דבר חריג במיוחד. דבר זה לפחות נמנע מאבנר הופשטיין, כתב ערוץ 10, שלמעשה גם לא נדרש להתנצל, בשונה ממקרה תני גולדשטיין ב'כל העיר' (אגב, זו לא הייתה הפעם האחרונה שפרסום לא אחראי של גולדשטיין הוביל להתנצלות כלי תקשורת גדול).


בכל מקרה, כמו שאמרנו, היורה העיתונאית רותחת מזעם על התערבות בעלי הממון בקדושת החופש העיתונאי. שאנחנו נתנצל? אין לנו כבוד?


בהקשר זה מעניין לצטט משהו מדבריו המחכימים של איתמר ברתור:
מדהים לראות כיצד כל מי שמטיפים להתנצל בפני בריון תורכי שמנסה להשפיל את ישראל לקידום מעמדו בעולם הערבי-מוסלמי זועקים נגד התנצלות של ערוץ מסחרי בפני איש עסקים יהודי.
 אני, בכל מקרה, חושב שההתנצלות הזו היא דבר מבורך. לא מפני שאדלסון הוא חבר שלי (הוא לא. שקל אחד עדיין לא ראיתי ממנו, ועוד אחרי כל הטוקבקים בעד ביבי! שוטף פלוס פלוס עד מתי!). אלא משום שצריך לשים גבול לבריונות של התקשורת. כאשר אתה משדר כתבה, יש לך אחריות כפולה: כלפי הצופים, שצריכים לקבל תחקיר כמה שיותר מדויק ומעמיק, וכלפי מושא הכתבה, שהרי אתה למעשה עורך לו משפט ראווה. בעולם המשפט מקובל שמוטב שיצאו אלף פושעים זכאים ולא יוענש אדם אחד על לא עוול בכפו. בעולם העיתונאי הנורמות הפוכות. העיתונאי נלהב להביא "אייטמים", וכמה שיותר עסיסיים. אחריות כלפי האדם שעליו עושים את הכתבה? מה זה מעניין אותו. וכך דבר רגיל הוא שמביאים האשמות שלאחר מכן מתבררות כשגויות, או שמתחבאים מאחורי סימני שאלה ("רק שאלתי האם מר יוס'ל קריימייסטר מעורב בהברחת מיליוני שטיחים פרסיים מאפגניסטן לבלרוס. בחייאת, אסור לשאול?). 
ההתנצלות הנוכחית משדרת מסר חשוב: לפני שאתם מפרסמים כתבה, בדקו היטב כל פסיק מאשים, האם יש לו גיבוי. האם אתם לא גורמים עוול לחינם? נכון, למרבה הצער רק אנשים אמידים יכולים להרשות לעצמם את המותרות של תביעה משפטית והכרחה להתנצלות. מצד שני, בדרך כלל הם אלה שנמצאים על הכוונת העיתונאית.
הרי מה כבר נאמר בהתנצלות הזו? ששני פרטים ששודרו, וכוללים האשמות חמורות כלפי אדלסון, התבררו כחסרי בסיס. אתם טוענים שזו טעות? שיש להם בסיס? בבקשה, תביאו ראיות. אם לא, תבלעו את הכבוד המטופש שלכם ותתנצלו, ולהבא תיזהרו יותר בדבריכם.
 
(נ"ב, שלדון, על הפוסט הזה אני דורש תשלום כפול. בתודה מראש.)

17 תגובות:

  1. כמובן שאתה צודק וטועה לגמרי. צודק בזה שיש לגוף תקשורת אחריות ענקית למה ואיך הוא מפרסם. ואם הוא מפרסם טעות, אז בוודאי שעליו להתנצל ולהכות על חטא. גם אז יש הבדל בין טעות בתום לב, טעות מהעדר בדיקה או בכוונה תחילה. ממה שהבנתי הטעות פה הייתה כי זמן מה לאחר מכן, השתנה (באופן נדיר) המעמד של הרישיון בלאס ואגס והאיש עם החוב חזר בו מטענתו. כמובן שיכול להיות שמדובר בטעות אמיתית, או שלא, אין לדעת. מה שכן יש לדעת זה שעל עיתונאים לא חבה חובות ההוכחה. זה לא בית משפט. כשמדובר בעסקים ציבוריים שיש להם רלוונטיות לציבור הם רודפים אחר סקופים ורייטינג. ודווקא התוכנה הדוחה הזאת אמורה להיות שווה בפני כולם. אם, בתוך זה, הציבור לא יכול לסמוך על התקשורת שלא תעשה איפה ואיפה (ותשפיל לדוגמא אנשים פרטיים, סטייל "אמנון לוי") ולא תגע באנשים עם כוח/כסף, אז כל גלגול העיניים הזה לשווא. זה כמו לקנות כרטיס מחילה מראש אצל הכומר במאה ה16 לפני ביצוע העבירה. או במילים אחרות: אחריות כן, להתנצל אם צריך כן, אבל זאת התנצלות משפילה, גורפת, שמשנה את חוקי המשחק של מה ומתי גופי תקשורת אחרים יקחו סיכון ויפרסמו משהו על מישהו עם כסף/כוח. לעומת זאת, כל רפש שימצאו עלי, או עליך, הם יפרסמו באותה קלות

    השבמחק
  2. גם אתה צודק, אבל מדובר במובנים רבים במהומה על לא מאומה. אוי אוי אוי, חייבו אותנו להתנצל, איזו פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה ומה לא. חבר'ה, תרגיעו.

    השבמחק
  3. "גם אתה צודק, אבל מדובר במובנים רבים במהומה על לא מאומה. אוי אוי אוי, חייבו אותנו להתנצל, איזו פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה ומה לא."

    אבל זה בדיוק העניין כאן, ואתה לגמרי לא מתייחס אליו בפוסט שלך. הבעיה היא לא ההתנצלות, הבעיה היא ה"חייבו אותנו להתנצל". ומי שחייב הוא, על פי הדיווחים, רון לאודר. בעל מניות, לא עיתונאי ולא גוף מקצועי. האיש שמזרים כסף אמר "תתנצלו, או שאין יותר. והנה הנוסח בו תשתמשו".

    אני מבין את הזעם הקדוש על הבריונות של התקשורת, אבל למה לדבר על כך שמקלחת זה טוב בהקשר של פרשיית תקיפה עם חומצה? נכון, העור נקי בשני המקרים, אבל השלד נמס. (יא אללה, איזו מטאפורה!)

    השבמחק
  4. מה לאודר חייב? כתבה חיובית על אימפריית התמרוקים שלו? שכל אזכור של נתניהו בחדשות 10 יפתח ב"ירום הודו"?

    כל מה שהוא חייב זה התנצלות על תחקיר שבפועל עשה עוול למושא התחקיר, ושלא בצדק. הוא לא רוצה להכניס את הערוץ שלו למירוץ עכברים משפטי מול אדלסון, ואפשר בהחלט להבין אותו. עובדה היא שבנזימן וחבריו לא כופרים בתוכן ההתנצלות ששודרה, אלא רק באינטונציה ובכפייה שלה מלמעלה. אז תתמודדו.

    השבמחק
  5. הלל - השאלה היא האם אכן נעשה עוול למר אדלסון. אם לא, הרי שכל מה שכתבת לא מתאים למקרה דנן (מהיכרות עם המקרה הידוע בשם "טבח גולדשטיין" - המקרים לאו דווקא זהים).

    השבמחק
  6. ובתגובה לתגובה - עיתונאי ערוץ 10 אכן כופרים בתוכן ההתנצלות ששודרה, ולא באינטונציה ובכפייה שלה מלמעלה בלבד, כפי שכתבת

    השבמחק
  7. בשום מקום שראיתי (בכתבות שאליהן קישרתי ובאחרות) לא ראיתי טענה של ערוץ 10 שהטענות ששודרו היו נכונות. ההתנצלות מתייחסת לשני דברים (שאכן שודרו, ולא כספקולציה שהועלתה בעין השביעית טרם ההתנצלות), שאין שום אפשרות לטעון שהם אכן נכונים. מה אפשר לטעון, לפי טל זילברשטיין? "תום לב". זאת אומרת שאולי מבחינה מהותית אדלסון צודק, ונעשה לו עוול, אך מבחינה משפטית דקדקנית אפשר היה (אולי!) להגן על הערות בבית המשפט, שכן ההכפשה נעשתה בתום לב, ובכלל העובד שאמר את הדברים חזר בו לאחר מכן.

    זילברשטיין טענה שבניגוד ללשון ההתנצלות הדברים "אכן נבדקו". באיזה מובן? "כל הכתבה הייתה בדיקת הדברים". זו הרי בדיחה. אתה מעלה האשמות בכתבה, לא "בודק אותן". בדיקה נעשית, למשל, על ידי תהייה על קנקנו של העובד שהעלה את הטענות. על ידי הצלבה של עדותו עם עדויות אחרות. אתה לא יכול לקחת כל טענה של עובד ממורמר ולשים אותה בהיילייט של כתבה, בלי בדיקה מעמיקה. זאת אומרת אתה כן, אם אתה בתקשורת הישראלית ואתה לא רואה ממטר.

    ההתגייסות ההמונית לטובת חופש ההכפשה של העיתונות הישראלית, שמגיעה גם לזעקות אפילו כנגד בית משפט (!) שמכריע נגד תוכנית תחקירים (ע"ע סרן ר' ואילנה דיין) מדהימה אותי בכל פעם מחדש.

    אני טוען שהפירמידה צריכה להתהפך: התקשורת, כבית משפט שדה, צריכה להחמיר את דיני הראיות שלה. במאה ה-17 התחולל witch craze עצום בכל רחבי אירופה, ונרגע בין השאר משום החמרת דיני הראיות במשפט האירופאי. ייתכן שגם אצלנו צריך מיתון דומה על העיתונאים שלנו.

    השבמחק
  8. פחחחח. הרגשתי שמשהו לא בסדר כאן.

    השבמחק
  9. שניידר, זיבלרשטיין, כל האשכנזים אותו דבר.

    השבמחק
  10. הלל, ברשותך, לא כל האשכנזים אותו הדבר:)

    ובקשר לדברים אחרים שהועלו כאן: אכן לעיתונאים עומדת הגנת תום הלב גם כאשר הכתבה לא מדויקת. זה אופיה של תקשורת פתוחה. אני מתעכבת על זה כי צריך להבין את עקרונות הדמוקרטיה. גם כאשר הם לא נעימים לך או לאדלסון. מותר לפרסם בתקשורת טעויות, אם הפרסום תם לב (תום לב כולל גם מאמצים אמיתיים וכנים של הכתב לברר את הדברים לאשורם, כך שהדברים כרוכים)

    במקרה של הכתבה של הופשטיין, הוא ראיין שלל אנשים. לאורך כל הכתבה הוא משרטט את אופיו של אדלסון על סמך ראיונות עם אנשים. אנשים שמכירים את אדלסון או עבדו מולו/תחתיו מדברים עם הכתב.

    מה הן העובדות הלא נכונות כאן? אם אותם אנשים שיקרו לכתב במצח נחושה והכפישו את אדלסון סתם. וכך, גם אם שניים אלה היו שקרנים עזי מצח, עדיין הכתבה בכללותה עומדת בכל סטנדרט, כיוון שמובאים בה עוד ראיונות רבים המשרטטים את אופיו של אדלסון.

    אם באמת אותם שניים היו שקרנים (סבירות נמוכה, אבל לצורך הדיון פה) ערוץ 10 יכול היה לפרסם נוסח שמתקן/מבהיר שתי נקודות אלה. כל עורך סביר היה מסכים לכך באופן מידי. והם באמת ניהלו מו"מ מול עורכי הדין על נקודה זו. במשך כמה חודשים. אבל אז באה ההנחתה הגורפת וחיסלה את הסיכוי לפרסום הבהרה עניינית. וזהו הסיפור הקשה כאן.

    השבמחק
  11. טל, תודה על ההתייחסות המפורטת.

    ראשית, כפי שנאמר כאן: http://www.themarker.com/advertising/1.1469496 וכאן: http://www.ice.co.il/article/view/285135, הכתב לא העביר את עניין 400 אלף הדולר בשאלותיו לאדלסון. על זה אין טענת תום לב.

    בנוסף, הטוען לגבי 400 האלף (שבסוף התברר שהוא רק טוען שאדלסון היה צריך לתת לו או משהו כזה), הוצג בכתבה כחולה סרטן; זה נכון, אלא שהטענות היו על 20 שנה אחורה, בעת שהוא כמובן לא היה חולה סרטן. זו מניפולציה רגשית פסולה, אף כי נפוצה, ופסולה פי אלף כאשר היא מתבססת על דברים לא נכונים.

    באשר לעניין הקזינו, הרי מתברר שהם עיוותו, במודע או שלא במודע, את דברי המרואיין, שדיבר על מנהל אחד שנפסל ושהופעלו עבורו קשרים בעוד שזה הוצג כאילו אדלסון הוא שנפסל, וזה התברר כשקר וכזב.

    ונשאלת השאלה, למה לקח להם חודשים כה ארוכים כדי להגיע בסוף להתנצלות הזו? למה לא יכלו להודות בטעות מהתחלה, לפרסם התנצלות כנה, וללכת הביתה בראש שקט? בעניין הזה אני עם ירון לונדון - http://www.news1.co.il/Archive/001-D-277257-00.html ועם יואב יצחק - http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-63961-00.html

    השבמחק
  12. הלל, אתה אדם הגיוני. כמו שאתה מטיל ספק בדברי ערוץ 10, אתה בטח צריך להטיל ספק בציטוטים מדה-מרקר, שהרי הם כולם מגיעים מצידו של אדלסון. אנשי ערוץ 10 מנועים כיום (במסגרת פרסום ההתנצלות וויתור תביעה) לדבר על המאחורי קלעים של הכנת הכתבה. מי שרוצה יכול למצוא דרך לראות את הכתבה. ואני חוזרת על הטענה שלי - גם אם יש פרט אחד, כגון ה 400 אלף, שאינו נכון (ויתכן שהוא נכון), זה לא מפיל כתבה שלמה והופך אותה לכתבה חסרת בסיס. אגב, שים לב שנציגיו של אדלסון לא דרשו תיקון או התנצלות בשורה ארוכה של נושאים שמועלים בכתבה הארוכה - למרות שאותם נושאים לא היו נעימים לאדלסון (קזינו באילת, עובדים אחרים, תביעות אחרות).

    השבמחק
  13. להיפך, אין לי ברירה אלא לקבל את טענות שני הצדדים כפי שהן, שהרי כל מה שהולך כאן זה "לחישות מאחורי הקלעים". את הטענות הללו איש לא הכחיש, ולכן אני מניח כברירת מחדל שהן נכונות, כמו שאני מניח כברירת מחדל שלאודר לחץ וכו'.

    אם אנשי ערוץ 10 מנועים וכו', עדיין הם יכולים מאחורי הקלעים להדליף הרבה. ובכלל, אם הם חושבים שהצדק איתם, ושהם יכלו לעמוד בבית המשפט, ייכבדו וידליפו ככל שהם רוצים, ויעמדו בבית המשפט בפני התביעה! ממה הם מפחדים?

    ומה שאמרת שזה לא מפיל כתבה שלמה וכו' - אדרבה, זו טענה לזכות לאודר. ההתנצלות לא אמרה שהכתבה כולה נופלת ושקרית, אלא רק ששני פרטים שקריים, ושהם לא נבדקו כמו שצריך לפני כן. אם זה היה שקר - מדוע בנזימן חתם על ההתנצלות הזו? אלא מאי, זה אמת, אלא שהוא לא רצה לחתום על זה ואולץ לעשות כן. לא נורא. אני באמת תוהה אם ההתפטרות שלו נבעה מזה או מעניינים אחרים שיש לו בערוץ כבר תקופה ארוכה, ועכשיו זה נתן לו הזדמנות גם לצאת כגיבור.

    בקיצור, דברייך האחרונים דווקא מעמידים את ההתנצלות בצורה באור הרבה יותר נורמלי. כל הדיבורים על חתירה מתחת לעקרונות הדמוקרטיה וכל זה מופרכים לגמרי.

    ושוב, על מה מדובר? על התנצלות על פרטים שקריים שפורסמו, האם היא הייתה צריכה להיות כה גורפת או מוכתבת או לא. תראי איזו מסחרה יש בעניינים אחרים בחדשות, קשר הון שלטון עיתון בכל מקום, כמו כל העיתונאים הבוחשים במחאה ואז מדווחים עליה וקופצים לבחוש בחזרה; או תחקירים המטואטאים מתחת לפני השטח או כלל לא ניזומים. אז על הסיפור הזה עושים רעש כזה? כרגיל, שוכני שלולית התקשורת בטוחים שהם גרים באוקיינוס נישא, וכל אבן שנוחתת ועושה קצת גלים, דומה עליהם כצונמי נורא.

    השבמחק
  14. טעות בתום לב?
    נניח.


    אותי מאוד מעניין מדוע טעויות אלו לא קורות גם לאנשים שחפצים ביקרם...

    השבמחק
  15. בקשר לאמירתך הזו:
    "אם הם חושבים שהצדק איתם, ושהם יכלו לעמוד בבית המשפט, ייכבדו וידליפו ככל שהם רוצים, ויעמדו בבית המשפט בפני התביעה! ממה הם מפחדים?"

    נדמה לי שהצעקה קמה בדיוק בגלל שלא אפשרו להם לעשות את זה. עורכי הדין ישבו ביחד, צחצחו חרבות, ותיקנו תקנות, וניסחו בדיוק מה היה שגוי ועל מה בדיוק צריך להתנצל, ואז, לפני שההליך מיצה את עצמו, בעל המניות כפה את שידור ההתנצלות בנוסח המשונה הזה.
    אני לא יודע מה היה מוצדק ומה לא בהתנצלות. אבל זה כל הקטע. שאני לא יודע. בשביל מקרים כאלה יש את ההליך המשפטי. כשמי שיש לו כסף יכול לעצור את ההליך הזה לפני מיצויו, ולכפות התנצלות - זה מטריד אותי.

    השבמחק
  16. לא מבין על מה המהומה. בעל המניות זה מי שישלם את הכסף במקרה של תביעה, לכן לגיטימי לחלוטין שהוא "ינחית מלמעלה" התנצלות. לעיתונאים תמיד נוח לא להתנצל, כי הם לעולם לא ישלמו אישית את הכסף אם יתברר שטעו. זו חוצפה מדהימה גם לדרוש הגנה מלאה מהבעלים, וגם לדרוש ממנו לא להתנצל.

    השבמחק