בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שבת, 30 בנובמבר 2013

ליבסקינד, הרב בן דהן, והחמאה בשמש הקופחת

במעריב-מקוראשון האחרון כתב קלמן ליבסקינד, התחקירן המוערך (גם על ידי) על ניסיון של הרב אלי בן-דהן לשנות את תנאי המכרז לראש מערך הגיור, כדי שהמועמד המועדף עליו, הרב יצחק לוי, יוכל להיבחר. לשם כך ביקש הרב בן-דהן להסיר את הדרישה שהמועמד יהיה בעל כושר לרב עיר או בעל כושר לדיינות, ולהמיר אותה ל"בעל תואר שני במקצועות היהדות" - דרישה שמתאימה בדיוק נמרץ לרב יצחק לוי.

נו, זה לא ממש נחמד לשנות את הכללים באמצע, אם כי באמת אני לא מבין למה ראש מערך מנהלי צריך להיות בעל כושר לרב עיר דווקא, אבל בסדר. מה שבאמת מעניין הוא שליבסקינד עצמו, יחד עם חבריו למקור ראשון, דחף בכל הכוח להעביר את "חוק שטרן", הידוע (או למעשה היה אמור להיות ידוע) בשם "חוק שטרן-סתיו", שלא נועד אלא לבחור מעומד מסוים (נחשו מי) לרבנות הראשית. המהלך בסוף לא צלח, אבל זה לא מנע בזמנו מליבסקינד לשפוך קיתון של צוננין על "ההימלטות מהמליאה של 9 מבין חברי המפלגה בשבוע שעבר, בעת ההצבעה על חוק שטרן", ש"הייתה מבישה", לא פחות. גם עמיתתו סופיה רון-מוריה תהתה בזמנו מה מונע מהבית היהודי לתמוך בשינוי הכללים כך שיתאימו למועמד המועדף עליהם. תהתה, ותשובה הגיונית כמו זו שמציע ליבסקינד בטור הנוכחי אפילו לא עלתה על דעתה. כי כאשר נתונה המטרה הראויה, מתברר שכל האמצעים כשרים כדי להגיע אליה.

"מי שמרוחה חמאה על ראשו", אמר פעם צחי הנגבי בהקשר אחר, "בל יצא לשמש הקופחת". חשבתי שראוי היה שליבסקינד ייזכר בפתגם הזה גם בהקשר הזה.

כשכתבתי את הדברים לליבסקינד בפייסבוק, ענה לי כך:
    הלל, התלבטתי אם להיכנס אתך לויכוח נוכח ההשוואה המגוחכת והיציאה המצחיקה עוד יותר על החמאה על הראש שלי. אני חייב להודות שכשקראתי אותה נבהלתי לרגע וניסיתי להיזכר אם לא תפרו לי איזשהו מכרז. אומר רק זאת: גם אם נקבל את ההנחה שלך (אם, אם) על החוק הפרסונלי, נדמה לי שתפירת מכרז וניסיון לשנות את הקריטריונים אחרי שהסתיים המכרז ואחרי שהוגשו מועמדויות, חמורה מעט יותר ממה שאתה מנסה להציג. מעט יותר. אם אתה לא חושב כך, אשתדל לזכור לך טקסטים טובים יותר שאהבתי מאד

עד כאן לשונו.

אז מובן שלא רמזתי שתפרו לליבסקינד מכרז כלשהו. ולגבי השאלה אם ההשוואה בין שינוי הגוף הבוחר תוך כדי תנועה לבין שינוי קריטריונים של מכרז להגשה של מועמדויות חדשות, היא השוואה מגוחכת, והאם עניין החמאה הוא יציאה מצחיקה עוד יותר - אשאיר לקוראים לשפוט.