עיתונות אמיצה מדווחת מאירופה

"היהודים רגועים", אומרת לנו הכותרת ב-ynet. היהודים ביבשת עדיין סקפטיים חרף התחזקות הימין הקיצוני באירופה.

ודאי אתם מתארים לעצמכם ש-ynet מדווח על פי סקר מקיף, או מחקר מעמיק חחחחחחחח טוב נו אני לא יכול להתאפק. אתם מכירים מספיק את האתר הזה.

קליק לכתבה, והנה נתוני האמת: "שראלים המתגוררים באירופה ושוחחו עם ynet" - כן כן! מדגם אמין ומייצג! - "קיבלו את התוצאות באדישות וביקשו להכניס את הדברים לפרופורציה". אכן, היהודים רגועים!

מדובר, חברים, במידע מדעי מדויק הכולל שיחה עם מאיה, ישראלית בת 23 ממודיעין שגרה בדורטמונד עם בן זוגה המקומי, ש"פחות מרגישה" את הימין הקיצוני כי "רוב תומכי המפלגה הניאו-נאצית והניאו-נאצים עצמם חיים באזור מאוד ספציפי של העיר" (עכשיו אתם מבינים שאפשר להירגע, נכון?).

עד כאן נתון סטטיסטי אמין לגבי גרמניה כולה. אבל זה לא הכול! גם בדנמרק אפשר להירגע, כי מנהל בית חב"ד אמר שיש דברים אחרים שמדאיגים את האנשים שם, כמו הפיגוע בבריסל.

וגם יוון יש לנו! "ז'אן כהן, ישראלי שחי ביוון שנים רבות, לא מוטרד". מה צריך עוד?

כמו כן דיבר כתבנו עם יהודים מצרפת שגרים בנתניה, והם דווקא מוטרדים. אבל נו, הם כבר ישראלים אז זה לא נחשב.

כאן נגמרת הכתבה, ולאחר שכיסינו גם את גרמניה, גם את דנמרק וגם את יוון, אפשר לומר, כדברי הכותרת, שהיהודים באירופה דווקא רגועים.

הישארו עמנו לשבוע הבא לעוד פרק בסדרת: ynet - מחקרי עומק אמינים בע"מ.

חוק לשון הרע במיעוטו

רבות נכתב ודובר על התיקון לחוק לשון הרע, ולא ארחיב דברים בעניין. קצת ממה שאמרתי בעניין הביא ג'וני זילבר ב-ynet, עיינו שם (אם כי אני נשמע שם נורא מבולבל. אני שוקל תביעת דיבה). ברור שמדובר בהיסטריה מוגזמת, שמלובה כנראה בכוונה תחילה על ידי גורמים בתקשורת שנוח להם להיראות כאילו הם רדופים. ממש הקוזאק שמישהו חותך לו את קצה החרב. דברי יאיר לפיד בעניין הזה אופייניים לו:

"בכנסת יושבים חבורה כוחנית שעושה כל מה שבא לה - למחוץ את המיעוטים ולמצוץ את קופה המדינה - ובו-זמנית היא יכולה להתבכיין על זה שמישהו מעז לבקר אותה - כל אדם הגון ושפוי צריך להתייצב נגד זה, זה צריך להיעצר עכשיו".

כרגיל אצל יאיר לפיד, המודעות העצמית אינה הדבר החזק אצלו. קחו את "בכנסת" והחליפו אותה ב"בתקשורת" ותבינו את כל הסיפור.

מכל מקום, מה שמעניין בסיפור הוא אחר. רוב הביקורות הקונקרטיות שנמתחו, הן על פרטים: הסכום גבוה ודרקוני מדי, החובה לפרסם את התגובה כולה תיצור מצבים בלתי אפשריים של תגובה ארוכה כאורך הגלות שיהיה צורך לפרסם את כולה, למה אין החרגה של בלוגים או סטטוסים בפייסבוק, וכולי. אבל הרי כל הפרטים האלה צפויים להידון ולהשתנות לקראת הקריאה השנייה והשלישית. כך אומרים במפורש יוזמי החוק, בלי למצמץ. אז כשאורי אורבך הצביע נגד החוק, ויריב לוין הצביע בעד - מה בעצם ההבדל בין ההצבעות? אורי אורבך הצביע נגד החוק במתכונתו הנוכחית ויריב לוין הצביע בעד החוק בהנחה שהוא ישתנה. אחד בעד, אחד נגד - שניהם לדבר אחד נתכוונו. יוצא שכל עצמה של ההצבעה לא הייתה אלא על השאלה האם יש לשנות בצורה כלשהי את החוק. אז על השטות הזו אתם מתווכחים? חכו בבקשה לדיון בוועדות לקראת הקריאה השנייה והשלישית, תסתכלו על התוצאה הסופית, ואז תביעו את דעתכם.

ובינתיים, שתו איזו כוס מים, ותירגעו בבקשה. "חיים ומוות ביד לשון", אמר החכם, לא חיים ומוות ביד הקריאה-הראשונה-של-חוק-לשון-הרע.

דברים שלא ידעתם על הגניזה הקהירית

שניאור זלמן שכטר חוקר את קטעי הגניזה

אתמול התפרסמה כתבה שלי ב-ynet על "פרויקט גנזים" לחקר הגניזה הקהירית, שאחראי על האתר הנפלא genizah.org. כאן אביא כמה השלמות לכתבה - פריטי טריוויה וסתם דברים שלא יכולתי להכניס ושיכול להיות בהם עניין:

• כדי להמחיש את חשיבותה של הגניזה הקהירית, שאלתי את פרופ' רוברט ברודי, שכתב ספר מקיף על תולדות הגאונים, כמה היה שונה הספר אילולא התגלתה הגניזה. הוא העריך שכחצי (!) מהספר לא היה קיים או היה שונה במידה ניכרת.
• גילוי הגניזה השליך בצורה מכרעת גם על חוקרי המקרא ופרשניו (נתגלו לא מעט כתבים של בעלי המסורה, כמו גם קטעי מקרא רבים מספור), על חקר מחשבת ישראל, על חקר ההיסטוריה היהודית של ימי הביניים, על חקר שירת הקודש והחול הקדומה (עד גילוי הגניזה היו החוקרים מוגבלים בעיקר לכמה שירים שאומצו על ידי האשכנזים באירופה), על הנעשה בארץ ישראל בראשית ימי הביניים (עד גילוי הגניזה לא היה ידוע כמעט כלום על כך), על חקר היהדות הקראית, וגם על חקר התלמוד הבבלי (פרופ' ברודי מעריך שבעניין הזה יש עוד הרבה מה לעשות), ועל עשרות תחומים נוספים, כגון חקר המאגיה והמיסטיקה היהודית ועוד ועוד. אין למעשה תחום במדעי היהדות והמדעים הנושקים לו שלא קיבל דחיפה משמעותית בעקבות הגילוי.
• עד היום לא נכתב ספר טוב ומקיף על הגניזה הקהירית, אם כי, כמו שאמר לי פרופ' ברודי, החומר היה יכול להיות גם רקע לתסריט מצוין לסרט מתח. בינתיים השתמשתי בדברים שכתב פרופ' ברודי בפרק בספר של בנימין ריצ'לר Hebrew Manuscripts: A Treasured Legacy.
• מה באמת הסיפור של הגניזה? הנוסח הרומנטי של הסיפור הוא כזה:בשנת 1896 חזרו שתי אחיות סקוטיות ממסע במזרח הקרוב, והביאו לידידן פרופ' שניאור זלמן (סולומון) שכטר מקמברידג', תשורה: שני קטעים בלים הכתובים באותיות עבריות. כשראה אותם פרופ' שכטר, כמעט התעלף: אלו היו קטעים של ספר בן סירא במקורו העברי, שנחשב לאבוד מזה מאות שנים. הגילוי עורר התרגשות גדולה בקמברידג', וביוזמת צ'ארלס טיילור מאוניברסיטתו ארגן משלחת למצוא את מקור הקטעים, איתר בהצלחה את מקורם בגניזת בית הכנסת "בן עזרא", ולאחר משא ומתן עם הקהילה היהודית במקום הוציא משם עשרות ארגזים מלאים בדפים, ואלו הועברו לקמברידג' לאוסף הידוע בשם "טיילור-שכטר" (T-S), ובו למעלה כ-150 אלף קטעים.
• למעשה, כמו כל ה"גילויים", לא היה זה הגילוי הראשון. החל באמצע המאה ה-19 התחילו לזלוג קטעים מהגניזה אל שוקי האספנים. כמה קטעים חשובים התגלגלו לרוסיה, בין השאר על ידי האספן הקראי הידוע אברהם פירקוביץ'. קטעים אחדים פורסמו (עוד לפני ה"גילוי" של שכטר) על ידי החכם הירושלמי ש"א ורטהיימר. אחריו נלקחו מהגניזה עוד קטעים, על ידי אלקן נתן אדלר, בנו של הרב הראשי של אנגליה, שקיבל רשות למלא מעיל של ספר תורה בקטעים ולקחתם לאנגליה. רק לאחר מכן הגיע הסיפור המפורסם על שתי האחיות הסקוטיות המלומדות שביקשו מפרופ' שכטר לזהות אותם כתב יד עבריים של ספר בן סירא, ושהתחילו את ה"גילוי" המשמעותי.
• אגב, באותו זמן שבו גילה שכטר בקמברידג' את מקורו העברי של ספר בן סירא, ישב באוקספורד מלומד אחר ושחזר את המקור העברי מהתרגום היווני על סמך שיקולים של מקצב וכדומה. כמובן התברר שאין שום קשר בין השחזור שלו למקור, אבל הפרופסור הנכבד לא נשאר חייב: הוא טען שהמקור היה דווקא מה ששחזר, ואילו מה שנמצא בגניזה אינו אלא תרגום חוזר מן היוונית. שנים רבות עוד עמד הפולמוס בעינו, עד שהתגלתה תגלית שהאפילה אפילו על זו של הגניזה הקהירית - מגילות מדבר יהודה. בין המגילות - שכולן מתקופת בית שני - נמצא גם קטע קטן של ספר בן סירא, הזהה כמעט לגמרי לזה של כתב היד של בן סירא מימי הביניים שנתגלה בגניזה הקהירית. הוויכוח נפתר באחת.
• חמש שנים לאחר גילוי הגניזה, עבר שכטר לארה"ב, לסמינר התאולוגי שם, והעביר לשם לא מעט קטעי גניזה יחד אתו. חלק מהם הוחזר לקמברידג', כמה עשרות שנים לאחר מכן.
• נחזור לגניזה - כמה עובדות ונתונים:
• בית הכנסת "בן עזרא" (בכל מיני מקומות ראיתי שעיוותו את שמו ל"אבן עזרא" או "עזרא הסופר") נוסד במאה ה-11. בבית הכנסת היה חדרון שאליו השליכו את הגניזה, מאז היווסדו ועד המאה ה-19. בשונה ממקומות אחרים, החומר המשיך להיאסף בחדרון ולא נקבר באדמה. היובש היחסי השורר במקום תרם משלו להישרדות הקטעים עד גילויים.
• בגניזה נמצאו גם כתבים עתיקים יותר מיום היווסדו של בית הכנסת - כנראה חלקם כבר מן המאה ה-8. הסיבה היא שבגלל יוקר חומרי הכתיבה, אנשים נטו להחזיק בספרים ובכתבים עד שהם כבר בלו לגמרי משימוש, וממילא השליכו אותם לגניזה לעתים מאות שנים אחרי שהם נכתבו במקור.
• בגניזה נמצאו גם חומרים מודרניים, כולל עיתונים באנגלית ובצרפתית, והזמנות מודפסות מהמאה ה-19. 
• למרות הטווח הרחב הזה, רוב החומר הוא מהזמן שבין 1000 ל-1400 לספירה. אם כי קשה לדעת בוודאות, כי רוב החומר שבגניזה אינו מכיל תאריכים, וגם למומחים קשה מאוד לקבוע תאריכים על סמך צורת האות וכדומה (השוני בין ההערכות יכול להגיע בקלות למאות שנים!).
• רוב החומר שבגניזה כתוב בעברית, ארמית וערבית-יהודית (באותיות עבריות). אבל יש גם שפות אחרות, למשל כשיהודים לקחו דף טקסט מוסלמי והשתמשו בו כדי לכתוב עליו טקסט אחר (תוך מחיקה חלקית של הטקסט הקודם, או מהעבר השני, או אפילו בין השורות של הטקסט המקורי!). בין הכתבים העתיקים ביותר של הגניזה יש "פלימפססטים" - דפים [נוצריים בדרך כלל] שנכתבו במקור ביוונית או בלטינית, נמחקו חלקית ונכתב עליהם טקסט עברי. 
• יש גם כמה מאות קטעים בפרסית-יהודית, כמו גם בלדינו ואפילו ביידיש. לתקופה מוקדמת יותר שייכים קטעים בודדים ביוונית יהודית, וגם יש כמה קטעים בשפות רומניות כמו לטינית וספרדית. בין הקטעים הנמצאים בבית המדרש לרבנים באמריקה, יש גם אחד שכתוב בסינית! 
• מהמאות האחרונות יש גם קטעים מודפסים בשפות זרות, בעיקר באנגלית ובצרפתית, אם כי הם לא כל כך מעניינים, מטבע הדברים.
• למרות שלגניזה אמורים להשליך כעיקרון רק כתבי קודש, נמצאו בה המוני קטעים שאין שום קשר בינם לבין קודש. כנראה נהגו להשליך לשם כל דבר הכתוב באותיות עבריות, ולעתים גם דפים שאינם כתובים באותיות הנ"ל (כאמור לעיל, גם טקסט סיני הצליח להתחמק לתוך הגניזה).
•  בית הכנסת בן עזרא שימש את המתפללים במסורת ארץ ישראל (בשונה מזו הבבלית, שהשתלטה היום לחלוטין). אף על פי כן נתגלו בו אינספור קטעים בבליים לגמרי, מה שאומר כנראה שהוא שימש לא רק את המתפללים בו. גם קטעים קראיים לא מעטים נמצאו בגניזה.
• מלבד ספר בן-סירא, קטעים ידועים אחרים שהתגלו בגניזה הם: ברית דמשק, איגרתו של פירקוי בן באבוי, ומכתבים חתומים בידי הרמב"ם עצמו, כמו גם טיוטות בכתב ידו של משנה תורה וחיבורים אחרים שלו.

• הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין כתבה בפייסבוקה: "החלק החסר במאמר הוא שיש גם אנשים שמהדירים (בעברית קלה - מקלידים) ומתרגמים את הטקסטים האלה. אני צוות הפרסית היהודית של הפרויקט".
• שאלתי את פרופ' שויקה האם משתמשים באלגוריתם שלו לחיבור קרעים של אותו דף, גם לתחומים אחרים, בעיקר למגילות הגנוזות, שגם הן קרועות וחסרות ברובן. הוא אמר שאין לו כל ידיעה על שימוש כזה. אני מקווה שמישהו שם בחוץ ייקח את זה ואכן יעשה בו שימוש גם לגבי אותו אוצר מן הבית השני.

• תקווה לגילוי עוד "גניזה קהירית" כזאת אינה גדולה. מכל מקום היום יש מקור חדש של כתבי יד אבודים, שזכה לשם "גניזת אירופה". בעשורים האחרונים התברר שספרנים ברחבי אירופה נהגו לקחת כתבי יד יהודיים ולהשתמש בהם ככריכות לספרים אחרים. כיום עוברים באופן שיטתי על מאות אלפי ספרים בעשרות ספריות כדי לחפש את אותם כתבי יד, ולצלם אותם באיכות טובה. כך נמצאו עוד לא מעט כתבי יד "חדשים" ממגוון תחומים - כמובן, רובם אירופאים ומאוחרים יותר מאשר אלו שבגניזה הקהירית, אבל כל כתב יד חדש נושא ברכה משל עצמו.

פיגוע? מעתה אמור: ירי פלסטינים

איך להפוך פיגוע נפשע למשהו נסבל, ואפילו אשמת הנפגעים? שאלו את ynet (בינתיים הטקסט התרחב עוד יותר מהמצוטט כאן, אבל רוח הדברים רק הועצמה):

נתחיל בכותרת: "הרוג ו-3 פצועים מירי פלסטינים ליד קבר יוסף". פיגוע? איפה. לא בכותרת ולא בשום מקום, נאמר כאן שמדובר בפיגוע. בסך הכול יש מישהו הרוג, וירי של פלסטינים.
כותרת המשנה: "מתפללים נכנסו למתחם שבשליטת הרשות ללא תיאום עם צה"ל - וספגו אש" - אוקיי, כבר הבננו. הם אשמים, המופרעים. מה הם נכנסים ללא תיאום עם צה"ל? מגיע להם "לספוג אש". לא להירצח, או משהו כזה. "לספוג אש". הם מין ספוג כזה. מה היה קורה אם עיתונאי של ynet, למשל, היה נכנס לאזור כלשהו ללא תיאום עם צה"ל ו"סופג אש"? מעניין איך הדבר הזה היה מנוסח (אל דאגה, אין ל-ynet שום עיתונאי רציני כזה).
כותרת המשנה ממשיכה ללא שום זיהוי מהיכן הגיעה אותה אש מסתורית שאותה הם ספגו (אולי זו הייתה אש שמימית?). רק בסוף הכותרת מצוטט ראש המועצה האזורית שומרון: "השוטרים הפלסטינים מכירים אותם, הפער [צ"ל הפעם] ירו. זה פשוט טבח". טוב, אבל זה כמובן הוא אומר. המתנחל.
נמשיך לידיעה עצמה:

התפילה הובילה למוות:

 כך פותחת הידיעה. יש פה תפילה שמובילה למוות, מין אסון טבע כזה, ופרדוקס נאה, פיוטי משהו. איזשהו עניין שבין אדם לאלוהיו, הראשון מתפלל והשני איכשהו גורם למותו. זה שיש גם רוצחים באמצע לא ממש מוזכר.

קבוצת ישראלים נורתה הבוקר (יום א') באזור שכם. ארבעה בני אדם נפגעו. אחד מהם נהרג, שלושה נפצעו - אחד קשה, אחד בינוני ואחד קל.  

הקבוצה "נורתה". מי יודע מי ירה, אולי פועלים תאילנדים. כידוע, במקרים מקבילים כאשר פלסטיני נמצא ירוי, ישר יודעים ש"מתנחלים ירו".

מבדיקה ראשונית עולה כי הישראלים נכנסו ללא תיאום למתחם קבר יוסף, וייתכן שנורו על-ידי שוטרים פלסטינים.  

הא, ראיתם, הם אשמים. מה הם נכנסים ללא תיאום? מגיע להם שיירו בהם. והשוטרים? שומרים על החוק בכלל. מי שנכנס ללא תיאום, יורים בו. מה, לא ככה עושים במקומות מתוקנים?

מאז האינתיפאדה השנייה, קבר יוסף נמצא בשליטת פלסטינים. צה"ל מאפשר לקבוצות מאורגנות לבקר במקום, בשעות הלילה, תחת אבטחה. עם זאת, קבוצות מקרב חסידי ברסלב נוהגים להגיע לקבר בלי תיאום. ב-2003, מקרה דומה של כניסת חסידים ללא אישור נגמר בירי לעברם ובשני פצועים קשה.
ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, כינה את התקרית הפעם "טבח". הוא אמר בערוץ 2 ש"השוטרים הפלסטינים מכירים אותם כבר. הפעם החליטו משום מה לירות עליהם. הם ברחו, למזלם הצליחו להגיע לכוחות צה"ל".

איך ממשיכים? פירוט ההיסטוריה של החסידים המופקרים, שלא למדו את הלקח ומקרה דומה "נגמר בירי לעברם". שוב איזה ירי מיסתורי. אולי יש שם בכלל מכונות אוטומטיות שיורות בכל מי שנכנס.
בהמשך מובא דבר המתנחל, ש"כינה את התקרית הפעם "טבח"". איפה טבח, מה טבח, שואל הקורא הממוצע. הרי בסך הכול היו קבוצה של פורעי חוק שנכנסו ונורו על ידי כוחות עלומים. בכלל, מגיע להם.

בהמשך מובא גם פיענוח הפיגוע באיתמר, לא שזה קשור אבל נהגו ישראל באתרי האינטרנט לנפח ידיעות על ידי הצגת היסטוריה כלשהי. מכל מקום, זו הפעם הראשונה בידיעה שבה מוזכרת המילה "פיגוע".

אגב, ב"הארץ" הכותרת דיברה על פיגוע, אבל נכון לעכשיו הכותרת היא רק "אדם נהרג ושלושה נפצעו מירי בשכם". גם המשך הידיעה מנוסח ברוח דומה, "ירי" מסתורי, תוך הדגשה: "יש לציין כי אין אימות סופי לגבי זהות היורים". גם שם יש הדגשה גדולה מאוד על הכניסה ללא תיאום, כשבעצם זה הנושא המרכזי ולא חלילה עצם הפיגוע. 

כאן עלינו להודות לאבישי עברי ב"לאטמה", שטבע את המונח "ערבים כאסון טבע". מבחינת כלי התקשורת, ערבים אינם בעלי אישיות וזהות, שכאשר הם מבצעים פשע יש להתמקד בעצם הפשע, אלא מדובר באסון טבע: אם נכנסת לכלוב האריות בגן החיות ונטרפת, האשמה עליך; אם קפצת ראש למפלי הניאגרה - עצוב, אבל זו בעיה שלך; אם נכנסת לשכם ופלסטינים ירו עליך - זה עוד אסון טבע בלתי נמנע, והאשמה מוטלת אך ורק עליך.


האם ג'וליאנו מר נכנס לג'נין בתיאום עם צה"ל? האם העיתונאים שנהרגו בלוב עשו זאת תוך תיאום עם ממשלת קדאפי? כמובן השאלות האלה לא נשאלו אז, אלא רק עכשיו, כאשר מדובר לא בחבר'ה משלנו ובמשהו שנראה לנו חשוב (לעשות כתבות! על זה נוהגים לסכן חיים, לא?), אלא בכמה תמהונים עם פיאות.

הצילו, הכיפות מגיעות!

צילום: Zero0000, ויקיפדיה האנגלית

1908. קיסר אוסטרו-הונגריה ממנה ליועץ בכיר - יהודי. מקורביו הרגיעו: "הוא לא טיפוס שמשתולל", הם הדגישו. גם פרשנים בכירים הצטרפו: "הוא יהודי, ויחד עם זאת הוא נחשב לאדם ממלכתי לחלוטין". עד היום לא ידוע עד כמה השפיע המינוי הדרמטי של האיש מהגזע הנחות ומחרחר הריב הזה, על מדיניות החוץ של האימפריה, על פתיחת מלחמת העולם, ועל קריסתה של אוסטרו-הונגריה כעבור עשור.

1955. נשיא ארצות הברית ממנה אישה לתפקיד בכיר ביותר, וזאת לאחר שחלק מיועציו ואנשי הלשכה שלו הם כבר מהמין החלש והיפה. שוב נשמעו הרגעות: "היא אדם שקול ומתון, אברי המין הנקביים שלה לא ישנו". אך פרשנים בעיתון חשוב היו מודאגים ביותר: הם הצביעו על העובדה המצערת שהיא נבחרה לאחר קמפיין נמרץ מטעם חוגים פמיניסטיים, וחמור מכול, על כך שלאט לאט מקיף עצמו הנשיא בשורה של יועצות מאותו מגדר ביולוגי מטריד. "נקודות נפרדות, לא קשורות, המתחברות איכשהו לקו". בזאת המשיך העיתון בקו שלו, שאותו הדגיש פרשן אחר במינוי הקודם של אישה לתפקיד בכיר: "נניח לרגע שיהיה צורך להזיז ארון תיקיות כבדות ממקום למקום", תהה הפרשן, "האם יעלה על הדעת שבסביבתו של הנשיא לא יהיו מספיק גברים חסונים בעלי און וכוח"?

2011. ראש השב"כ הדתי הראשון מתמנה.

2022. הרמטכ"ל התימני הראשון מתמנה. פרשנויות. הרגעות. דיונים.

2045. מטאוריט פוגע בכדור הארץ ומשמיד את כל האנושות, קוטע באחת את הדיונים על אפשרות של מינוי אדם לבן לנשיאות ארה"ב.

משפחת ברנה או קאופמן?

ותודה לביגול גרשוני (זו אשתי), מבקרת תקשורת בפני עצמה:

קראו את הכתבה הזו, על המשפחה שילדיה נפצעו בתאונת דרכים:

רגע, אם זו משפחת ברנה, איך לאבי המשפחה קוראים צביקה קאופמן? וזו משפחה חרדית, אז תעלולים עם שמות משפחה סבירים עוד הרבה פחות.

התשובה בהמשך הכתבה:

כן, כן. הכתב הבור לא הבין ש"ברנה" זה שמה השני של האם, וששמות משפחה בכלל לא מוזכרים בתפילות.

העיקר שתהיה רפואה שלמה.

גפני, הישיבות שהצילו את המדינה, ומיחזור הכותרות של ynet

נכנסתי הערב כהרגלי בחולין לדף הבית של ynet (אק"א טמק"א), והנה צדה את עיני כותרת נכבדה:

"הישיבות מנעו משבר כלכלי", אומר גפני.

יש לי לפעמים הרגשה של דז'ה וו (או דז'ה וי, כמו שאומרים הדקדקנים), אז אצתי רצתי לכתבה עצמה, לראות אם זו לא ידיעה ישנה שבטעות הועלתה שוב.

לא ולא, היא טרייה לגמרי:

נאום שהיה הערב, 15/3 - ועוד לאחר שווידא שאין בקהל עיתונאים, שלא יגלו את הסקופ המרעיש. כנראה הוא נודע לעיתונאים ברוח הקודש, כמו שנודעה מזימת בגתן ותרש להמן.

אז ההרגשה שלי שכבר ראיתי את הידיעה הזו קודם הייתה סתם דז'ה וו (/וי)? אדון גוגל טען אחרת. הנה ידיעה שפורסמה בכלכליסט, מבית אותה קבוצת תקשורת, לפני ארבעה חודשים תמימים:

אז מה, לעיתונאינו יש זיכרון קצר שהם נזקקים למחזר כותרות ישנות? אולי גם הם חשבו שזה רק דז'ה וו.

מוצ"ש? מה זה?

במוצאי השבת פתחתי את המחשב ונכנסתי כהרגלי לפייסבוק. שם ראיתי מישהו שקישר לידיעה על ממתקים שחולקו בעזה, והבנתי שהיה פיגוע. נכנסתי לאתר ynet ובכותרת ראיתי תגובה של ראש הממשלה לפיגוע. איזה פיגוע? מה היה? הייתי צריך להיכנס לתוך הידיעה, לחפש קישור קטן שמפנה לידיעה הקודמת, ורק אז להיחשף לזוועה. וכך הוא גם בשאר אתרי החדשות.

למה כל זה? כי לדידם של העורכים התל-אביביים, שבת הוא סתם יום של חול, שבו אמא שותה המון קפה ואבא קורא המון עיתון. מוצאי שבת זו סתם עוד שעה, בלי שום חשיבות מיוחדת. נכון שיש מאות אלפי אנשים שרק במוצאי שבת מתחברים לכלי התקשורת ורוצים לדעת מה קרה - אבל האספסוף הזה לא מעניין את אנשי הבועה. גם לא כאשר מדובר באירוע מחריד שקרה למשפחה שלמה מבני אותו אספסוף.

בחדשות קול ישראל יש נוהג עם ותק של שנים רבות, שבו מביאים במהדורות החדשות שלאחר צאת השבת את סיכום חדשות השבת. ב-nrg הייתה תקופה שבה הובא סיכום חדשות השבת (משום מה במדור יהדות דווקא, ודחוק לשוליים לעתים). אבל גם שם זה כבר לא קיים.

הגיע הזמן שיוטמע נוהל חדש במערכות החדשות האינטרנטיות, שבו בסיכום השבת תהיינה בכותרות הראשיות דווקא הידיעות ה"ישנות", מלפני עשר ועשרים שעות, אם הן אכן דרמטיות, וכל הפולו-אפים יידחו לכותרות המשניות.

אני כמובן מדמיין. הרי למי באמת אכפת מהדוסים האלה.

------
תוספות ועניינים:
פורסם גם בלאטמה ובחדר 404.


כמה תגובות לתגובות שקיבלתי במקומות השונים שבהם זה התפרסם:
א. "פשוט תיכנס לערוץ 7, גם הם אספסוף כמוך" - תודה רבה, כשערוץ 7 יהיה אתר חדשות נורמלי, אשקול לעשות זאת. ובמקרה כזה אכן אתרי החדשות יפחדו על הרייטינג שלהם ויתאימו את עצמם קצת יותר לגולשים הדתיים. בינתיים זה לא קורה.
ב. "כולה לקח לך דקה יותר להבין מה קרה. ביל דיל. לא שווה אפילו להביע את זה במילים" - זה עניין של יחס. היחס הזה חשוב מאוד.
ג. "מה לעשות, רוב הישראלים כן רואים חדשות או נכנסים לאינטרנט בשבת. אין כאן את העניין הרגיל של ה"בועה" התקשורתית מול רוב העם, שכן רוב העם דווקא מסכים שגם בשבת הגיוני לקרוא חדשות סמוך לזמן התרחשותן" - מי דיבר על רוב העם או מיעוט העם? הנקודה היא קבוצה משמעותית מספיק. ה"בועה" היא להתנתק מהידיעה שיש קבוצה כזו בכלל ושצרכיה מעניינים מישהו.
ד. תגובה של ג'וני: "אתה קצת בכיין, הלל. מה עם ציבור האנשים שלא עובדים במשרד עם אינטרנט, ונחשפים לכותרות הדרמטיות רק בערב? גם בשבילם צריך להאיט את קצב העדכון של החדשות? ומה עם אלפי האנשים שמשתחררים מחר מבית החולים אחרי אישפוז של שבוע ויותר? יודע מה, שיכנעת אותי: אני חושב שוויינט הוא אנטי-מתעוררים-מתרדמת-אחרי-עשור. הנבלות האלו". 
ותגובתי: 
א. זה רעיון טוב בהחלט. איזו שורת צד של כותרות היום החשובות, לאורך כל היום. מה רע? 
ב. הנקודה היא שכאן יש ציבור מוגדר וספציפי מאוד שמתעדכן רק אחרי 24 שעות. זו מאסה גדולה עם תאריך ושעה מסוימים ומדויקים שקל מאוד להיערך בשבילם. אם יש מאסה אחרת כזו, ודאי יש להתחשב גם בהם. 
שים לב למשל למאסת האנשים שישנים בלילה ומתעוררים בבוקר: בהם מתחשבים בהחלט, והכותרת הראשית בבוקר מכסה את אירועי הלילה העיקריים.

"מלחמתו של הלל גרשוני בעובדות"

זוהי כותרתו של פוסט בבלוג עלום-שםעלום-שם-מחבר; המשך מצוין והמחשה נהדרת לפוסט הקודם שלי (תקציר: בעקבות הכתבה הזו, הפכתי לסמולן בעיני הטוקבקיסטים). אז מכיון שאני אוהב שמדברים עליי, וזה לא קורה כל כך הרבה (הפעם הקודמת הייתה בפוסט בשם "הלל גרשוני חי על חשבוני ונהנה מזה"), אצטט אותו במלוא, ולהקורא ינעם:

הלל גרשוני יודע לכתוב.
ז”א, להלל יש מקלדת, והוא יודע להקליד בה את המילים שהוא רוצה.
הלל גרשוני הוא אחד הכותבים של אתר Ynet, ככזה הוא לא נדרש לכשרון כתיבה או להכרה בחשביתון של העובדות לכתבה עיתונאית.
היום נתקלתי בכתבה שיצאה ממקלדתו,
אין לי דרך אחרת לתאר את הכתבות הללו מאשר: דמגוגיה ונסיון רע(רע, לא גרוע) להשפיע על דעת הקהל באופן חסר הגינות ועל ידי טפטוף מידע מגמתי בניסוח מתאים, כל זאת על מנת לגרום לדה-לגיטימציה מחד, כלפי דעה לגיטימית של קבוצה כלשהי. בדיוק הדבר שמיוחס לימין ה.. קיצוני.
אתר Ynet וצוות הכותבים שלו (לפחות חלק ניכר מהם) אינם רואים בדמוקרטיה כלי חברתי שנועד להיטיב עם הכלל, הם מתייחסים אליה כאל קודש הקודשים כשהיא פועלת לטובתם וכמטרד נתעב כשלא.
הלל גרשוני ניסה להציג את הקבוצה שדורשת הכרה בדעתה הלגיטימית, שנתמכת על ידי החוק במדינת ישראל הריבונית, כקבוצה קיצונית.
מי שלא יקרא את המקור עליו כותב גרשוני, עלול לחשוב שהחבר’ה ההם אכן הזויים בדרישות שלהם ובאופן בו הם פועלים. בפועל, הטקסטים נערכו בצורה מניפולטיבית ביותר. (זו דווקא תכונה שניתן למצוא די בקלות אצל חלק נכבד מכותבי ynet, האם מדובר בדרישת סף? להם הפתרונים)
לשיטתו של גרשוני: אם אינך חושב כמותי, אתה קיצוני.
דבר מסוכן, לא דמוקרטי ומוביל להקצנה אמיתית.
מבחינתי – הלל גרשוני הוא הקיצוני, הוא זה שמוביל לעיוות העובדות על ידי מניפולציה

---
תוספת:

אם תקפצו לקישור דלעיל תראו שמחבר הפוסט הנ"ל כתב תוספת לדבריו לאחר שראה את מה שכתבתי כאן. קראו שם. וליקירנו דלעיל: אם אתה כותב "שני דברים:" ואז כותב שלושה, אתה יכול לשנות את מה שכתבת קודם, זה לא עולה כסף. תהית מה מטרתי? לא ללעוג ולא לתמוך; לדווח, ולהצביע על הכשלים במאבק בלי קשר לשמאל או ימין. ולראות את המילה "קיצוני" במקום "ציוני" זה באמת יפה. אגב, ב-About של הבלוג הנ"ל הוא כותב שהוא הוקם משום שלא כל אתר מפרסם כל תגובה שלך. ובכן, יקירי, אני לא הצלחתי לפרסם אצלך בבלוג תגובה. מעניין מה זה אומר.

כך הוכרזתי כסמולני

היום פורסמה כתבה שלי על מלחמתה של קבוצה ימנית בשם "לוחמי ציון" בשמאלנות של ערכים מסוימים בוויקיפדיה. הכתבה התמקדה בשאלה של הבנה נכונה או שגויה של מערכת קבלת ההחלטות בוויקיפדיה, ובשאלה האם אכן קבוצה שתבין את הדברים כמו שצריך, תוכל להשפיע מבפנים בצורה מכרעת.

מי שמכירני יודע שאני רחוק מלהיות שמאלן. אבל בכתבה נקטתי טון אובייקטיבי עם נטייה לסרקזם קל, והצבעתי על השגיאות שבהתנהלות הקבוצה הנ"ל. ציבור הטוקבקיסטים מיהר להכריז עליי כסמולן, ולא בפעם הראשונה.

הנה מקצת התגובות לכתבה:

6. טוב שכותב המאמר אינו מוטה..

14. אם תביטו טוב טוב בדירה של הלל גרשוני, תשימו לב שהתמונה

(27.01.11)

לא כוללת, שומו שמיים, את הסלון!

מזה לעשות עניין?? יאללה, הלל, זרום עם זה, אז לקחו לך את הסלון, קח את זה באיזי.

עוד מזוייף שקופץ רק ברגע שנוגעים ברכוש הפרטי שלו.

19. הבעיה היא למה זה מפריע

(27.01.11)

לווינט שקבוצות ימניות מנסות להשפיע על וויקיפדיה, ולא למה וויקיפדיה מציגה מידע מבוסס-סמאלני שקרי.

27. האם YNET מוטה? מה "קיצוני"? או שזו מילת הסתה שאתם

גל

(27.01.11)

שותלים אוטומטית כלפי כל מי שלא מיישר קו עם האנטי-ציונים?

וכן על זה הדרך.

אז איך זה שאדם כמוני, חובב ארץ ישראל השלמה, מתנחל בהווה ומגורש מגוש קטיף בעבר, הופך להיות סמולן? די ברור: אני הרי אינני אני, אלא כתב של ynet. הנ"ל הוא אתר המזוהה (בצדק, בעיניי) עם עמדות מרכז-שמאל, ורבות מכתבותיו סובלות מהטיה כזו, גם בעיניי. וממילא מה יותר פשוט מאשר להחיל את העמדה המוקדמת שלך על הכתבה החדשה? הרי מהכתבה לא עולה הזדהות של ממש עם עמדות הימין (הגם שאין הזדהות עם עמדות השמאל). לכן המסקנה היא פשוטה: ynet שמאלני, הלל גרשוני שמאלני גם הוא.

שיעור קטן לכולנו בהנחות יסוד ומימושן לגבי התשקורת הסמולנית, ובעצם במימוש האוטומטי של הנחות יסוד בכלל. מה שמזכיר לי משהו שפרסמתי לא מזמן אצל עידו קינן: מה מוכיחים מסמכי המשא ומתן הפלסטינים? ולהקורא יונעם.

למה דף הפייסבוק של ynet מעצבן

אפתח בגילוי (בלתי) נאות: אני כותב מדי פעם כתבות, כפרילנסר, עבור אתר ynet (להלן טמקא), אבל לא אכפת לי לרדת עליהם חופשי. אם זה יעצבן אותם והם לא ירצו יותר כתבות שלי, אני בטוח שהעורך יודיע לי את זה בהזדמנות הראשונה.

ועכשיו לעניין.

טמקא פתחה לאחרונה בקמפיין אגרסיבי לשיווק דף הפייסבוק שלה, כשהמטרה היא להגיע ל-100,000 אוהדים עד מארס השנה (כרגע זה עומד על 27 אלף ומשהו). כך דיווחה דבורית שרגל, וכך אנו רואים בשטח: מאמרי דעה שניתן להגיב אליהם רק בפייסבוק, קישור לדף הפייסבוק בכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי, ועוד כהנה וכהנה.

אני זוכר את הזמן שבו טמקא פתחה את דף הפייסבוק שלה (זה לא היה כזה מזמן), וניסתה לעודד גולשים בקטנה, על ידי הבטחה לפרסים ודברים כאלה. הצטרפתי כבר אז, למה לא. גיליתי שפרסים לא אקבל, אבל הודעות דביקות ביותר בוול שלי, דווקא כן. כל פוסט שהועלה קודם במילים כמו "מה דעתכם?" "בואו והגיבו!", "תנו לייק!" וכהנה.

סלחו לי, אבל סגנון שכזה פשוט אינו רצוי בדף שלי. אני מרגיש כמו בגן חובה כשאומרים לי דברים כאלה. בחייאת, תתבגרו. כשהתחיל הקמפיין החדש, הצצתי שוב בדף הפייסבוק שלהם, לראות אם משהו השתפר. איפה, זה רק נהיה גרוע יותר ויותר: "תנו לה לייק גדול" (לבחורה שהחברה שלה נרצחה), "תנו להם לייק", ועוד ועוד. אז נכון, יש גם תחרויות, קצת; אבל להתחרות מול 27 אלף גולשים זה סתם נהיה עניין של הגרלה, ובהגרלות כידוע אף פעם לא אתה זה שזוכה.

אם תשוו את הסגנון הזה לסגנון של דף הפייסבוק של אתר לאטמה, שלאחרונה פתח ב"מלחמת לייקים" מול טמקא במטרה להשיג יותר מלייקקים ממנו (כרגע יש 16,000 עגול ללאטמה, 3,000 יותר מאשר לפני שלושה ימים, כך שנראה שהם מתקדמים לא רע), תראו את ההבדל. שם לא מתחנחנים אליך, לא מבקשים ממך לייק או להביע את דעתך, אלא מדברים אתך בגובה העיניים וכ"אחד מהחבר'ה". ברגע שטמקא יבינו את הקסם הזה, אשקול ללחוץ על לייק גם אצלם. בינתיים, הצב שאוכל פירה מוצא חן בעיניי יותר.