בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

חוק לשון הרע במיעוטו

רבות נכתב ודובר על התיקון לחוק לשון הרע, ולא ארחיב דברים בעניין. קצת ממה שאמרתי בעניין הביא ג'וני זילבר ב-ynet, עיינו שם (אם כי אני נשמע שם נורא מבולבל. אני שוקל תביעת דיבה). ברור שמדובר בהיסטריה מוגזמת, שמלובה כנראה בכוונה תחילה על ידי גורמים בתקשורת שנוח להם להיראות כאילו הם רדופים. ממש הקוזאק שמישהו חותך לו את קצה החרב. דברי יאיר לפיד בעניין הזה אופייניים לו:
"בכנסת יושבים חבורה כוחנית שעושה כל מה שבא לה - למחוץ את המיעוטים ולמצוץ את קופה המדינה - ובו-זמנית היא יכולה להתבכיין על זה שמישהו מעז לבקר אותה - כל אדם הגון ושפוי צריך להתייצב נגד זה, זה צריך להיעצר עכשיו".
כרגיל אצל יאיר לפיד, המודעות העצמית אינה הדבר החזק אצלו. קחו את "בכנסת" והחליפו אותה ב"בתקשורת" ותבינו את כל הסיפור.

מכל מקום, מה שמעניין בסיפור הוא אחר. רוב הביקורות הקונקרטיות שנמתחו, הן על פרטים: הסכום גבוה ודרקוני מדי, החובה לפרסם את התגובה כולה תיצור מצבים בלתי אפשריים של תגובה ארוכה כאורך הגלות שיהיה צורך לפרסם את כולה, למה אין החרגה של בלוגים או סטטוסים בפייסבוק, וכולי. אבל הרי כל הפרטים האלה צפויים להידון ולהשתנות לקראת הקריאה השנייה והשלישית. כך אומרים במפורש יוזמי החוק, בלי למצמץ. אז כשאורי אורבך הצביע נגד החוק, ויריב לוין הצביע בעד - מה בעצם ההבדל בין ההצבעות? אורי אורבך הצביע נגד החוק במתכונתו הנוכחית ויריב לוין הצביע בעד החוק בהנחה שהוא ישתנה. אחד בעד, אחד נגד - שניהם לדבר אחד נתכוונו. יוצא שכל עצמה של ההצבעה לא הייתה אלא על השאלה האם יש לשנות בצורה כלשהי את החוק. אז על השטות הזו אתם מתווכחים? חכו בבקשה לדיון בוועדות לקראת הקריאה השנייה והשלישית, תסתכלו על התוצאה הסופית, ואז תביעו את דעתכם.

ובינתיים, שתו איזו כוס מים, ותירגעו בבקשה. "חיים ומוות ביד לשון", אמר החכם, לא חיים ומוות ביד הקריאה-הראשונה-של-חוק-לשון-הרע.

5 תגובות:

  1. הלל, ומה אתה חושב היה קורה לולא קמה זעקה? היו מעבירים את זה בקריאה שנייה ושלישית... ללא שינוי. ההצבעה על הפגמים והבעיות היא חלק מהתהליך - לא משהו חיצוני לו.

    השבמחק
  2. אתה צודק אבל ההיסטריה מוגזמת מאוד מאוד.

    השבמחק
  3. "על השטות הזו אתם מתווכחים? חכו בבקשה לדיון בוועדות לקראת הקריאה השנייה והשלישית, תסתכלו על התוצאה הסופית, ואז תביעו את דעתכם"

    כשהחוק מגיע לקריאה שניה ושלישית, זה בד"כ כבר מאוחר מדי להעלות נושאים לדיון.

    השבמחק
  4. מה שהולך עכשיו זה דיון? מה שהולך זו היסטריה. את ההיסטריה בהחלט אפשר לשמור לקריאות הללו.

    אין דיון. יש השמצה, יש ברברת, יש מה שאתה רוצה. אין שום דיון מחושב. אפילו כשהח"כ אומר שהחוק ישתנה וכולי, אף אחד בכלל לא מנסה להקשיב.

    השבמחק
  5. בהקשר זה, יש לי הצעה חלופית:

    לקבוע בחוק הליך מהיר של דיון בתביעת לשון הרע, שבו לא ייפסקו פיצויים כלל, אלא רק ייפסק אם הנתבע צריך להסיר את הפירסום הפוגע ולפרסם התנצלות, או שמותר לו להמשיך ולפרסם. ההליך המהיר הזה לא יפגע בכל זכות העומדת לנתבע להגיש, במועד מאוחר יותר, תביעת נזיקין רגילה, כדי לקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לו.

    דברי הסבר: במצב הקיים, שני הצדדים במשוואה של לשון הרע לוקחים סיכון: התובע מסתכן בכך שיבזבז הרבה זמן וכסף על תביעה שבסופו של דבר תידחה; גם אם התביעה תתקבל, זה עלול לקחת זמן רב, ובינתיים שמו יהיה מוכפש בעיני הציבור. גם הנתבע מסתכן בכך שיצטרך לשלם סכום כסף גדול מאד, שיגרום לו לפשוט רגל (אם הוא אדם פרטי).

    על-פי ההצעה שלי, הסיכון של שני הצדדים הוא הרבה יותר קטן: ההליך המהיר אינו דורש הוצאה גדולה מצד התובע, ואינו מטיל תשלום גבוה על הנתבע. לכל היותר הוא מחייב את הנתבע לפרסם התנצלות, ובסופו של דבר זה הדבר הדחוף ביותר לתובע - לטהר את שמו.

    מן הסתם, בהליך המהיר לא יוכלו לבדוק את כל הראיות, אלא רק ראיות-לכאורה. ולכן, גם אם התובע יפסיד במשפט, עדיין תעמוד לו הזכות להגיש תביעה בהליך רגיל.

    השבמחק