בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)
‏הצגת רשומות עם תוויות מיקרוסקופ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מיקרוסקופ. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

שובו של פרדי ספין

טור שפרסמתי ב"מיקרוסקופ", מדור ביקורת התקשורת של בשבע:

האם גורמים רבי עוצמה בוחשים מאחורי קלעי התקשורת במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות? כך כנראה סבור שר החוץ אביגדור ליברמן, שהתייחס בריאיון לגלי צה"ל לדברים שאמר יו"ר הרשות הפלשתינית בסוף השבוע שעבר בערוץ 2. בריאיון מיוחד ונדיר השמיע מחמוד עבאס אמירות פייסניות ויוניות, ואף אמר כי הוא אינו מתכוון לממש את זכות השיבה, אף שנולד בצפת. אמנם, בראיונות מאוחרים יותר לכלי תקשורת ערבים הכחיש עבאס כי ויתר על זכות השיבה, והדגיש שדיבר רק על ויתור אישי שלו, ויתור חסר משמעות למעשה.

מכל מקום, הריאיון השיב לחיים את נושא המשא ומתן עם הפלשתינים, שדומה היה שאיש כבר אינו טורח להתייחס אליו. ומי המרוויח מהעניין? ציפי לבני, גברת מו"מ, קיבלה זמן מסך ארוך באותו ערוץ במוצאי שבת, ותקפה את נתניהו על 'סרבנות השלום' שלו.

תאמרו, פרנויה. במקרה עבאס התראיין, ובמקרה לבני קיבלה ריאיון המשך. לא כל דבר הוא מתוכנן מראש ומתוזמר מלמעלה. אולי, אבל אירועים אחרים מעלים את החשד שאכן יד אסטרטגים פוליטיים במעל.
ימים ספורים לאחר הריאיון עם עבאס וקידומה של לבני למרכז הבמה, מועלה בקול רעש וצלצולים תחקיר מיוחד של 'עובדה' (נחשו באיזה ערוץ). זהו תחקיר חסר תקדים באמת, ובו נחשפו דיונים סודיים ביותר - ניסיון של נתניהו וברק לפני שנתיים להעלות את הכוננות לקראת אפשרות תקיפה באיראן, שסוכל כנראה על ידי הרמטכ"ל וראש המוסד דאז. ומי הכוכב העליון בתחקיר, שרואיין בתור החלופה השקולה לנתניהו הפזיז? אהוד אולמרט מיודענו, שניהל לאחרונה שיחות ארוכות עם לבני על ריצה משותפת.

הבה נחבר אחד ועוד אחד: ריאיון פייסני של עבאס - שמקדם את ציפי לבני, תחקיר על נתניהו הפזיז - שמקדם את אהוד אולמרט. ברקע הקמפיין של קדימה הגוססת, תחת הכותרת "ביבי יסבך אותנו" - קמפיין שכבר היו ששיערו שלא נועד עבור הסוס הפוליטי המת מופז, אלא עבור גורמים חזקים ממנו בהרבה.

האם האסטרטגים הממולחים שהביאו עלינו את ההתנתקות ואת קדימה, בוחשים שוב בקלחת התקשורת? כדאי בהחלט לחשוב על האפשרות הזו כשאנו רואים עוד כותרת גדולה בעיתון.


(פרדי ספין בע"מ. דלגו לדקה 1:58)

יום חמישי, 3 בפברואר 2011

מופתעים? גם אנחנו.

מיקרוסקופ, בשבע, היום:

המהומות בקהיר תפסו את התקשורת בהפתעה מוחלטת, וזו מיהרה להסתתר מאחורי גבם הרחב של גופי המודיעין ו'המומחים', שגם הם לא צפו זאת מראש. האם היתה זו הפתעה מוחלטת? במדור זה לפני שבועיים ציפינו מהתקשורת שתפנה את המבט אל אפשרות של שינויים דרמטיים במדינות האזור בעקבות המהפכה בטוניסיה; באותו זמן, יוזכר, כבר החלה גלישה של המהומות למצרים. הכשל נשאר בתחום המודיעיני כאשר לא היו סימנים מעידים על פני השטח; כאשר מדובר בעניינים הגלויים לעין כול, האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית גם לכיוון כלי התקשורת: אמנם לא יכולתם לדעת ולהעריך, אבל לפחות הייתם צריכים לשאול את השאלות.

---
עד כאן הטור. קצת יותר מדי "אמרתי לכם", אתם לא חושבים? בנימה אחרת ראו ברשומה מלפני שבוע.

יום רביעי, 26 בינואר 2011

איזה כיף להיות נביא בשקל

ב"בשבע" האחרון כתבתי כך, במדור "מיקרוסקופ":

התרגיל הפוליטי המפתיע של אהוד ברק השכיח מכלי התקשורת שני מהלכים דרמטיים בהרבה, שהתרחשו ימים ספורים קודם לכן: פרישתם של שרי חזבאללה מממשלת לבנון וההפיכה בטוניסיה.
המצב הפוליטי הרעוע והנפיץ בלבנון נמשך, על רקע חקירת רצח חרירי, והוא בעל פוטנציאל להשלכות כלל-אזוריות ואף עולמיות. האירועים עלולים להוביל לשליטת חזבאללה במדינה, או דווקא להמעטת כוחו הפוליטי, תוך סכנה שהדבר יוביל אותו למימוש האופציה הצבאית כלפי ישראל. האם לפירוק מפלגת העבודה תוך הישארות ברק וחבריו בממשלה יש משמעות פוליטית מהפכנית הקרובה לכך? נראה שלא. ואף על פי כן, בימים אלה איש אינו עוסק בלבנון, וכל העיניים נשואות לחלוקה הפנימית החדשה בשמאל הישראלי.
הלוז של ההפיכה בטוניסיה הוא התקוממות הציבור נגד שלטון הברזל של מיעוט מתון יחסית. ההפיכה עודדה אופוזיציונרים במצרים, בירדן ובסוריה, והפיחה גם שם תקוות להפיכות, שסוקרו בכלי התקשורת באהדה שקטה. השאלות הקשות כמעט שלא נשאלו: האם שלטון אסלאמיסטי במצרים ובירדן הוא מצב שמדינת ישראל ערוכה אליו - מדינית, ובעיקר צבאית? מה יעשה צה"ל אל מול צבאות בעלי חימוש מערבי מתקדם המשמשים כלי שרת בידי כוחות אסלאמיסטים קיצונים? כיצד תשפיע הפיכה אפשרית בסוריה על המצב העדין בגבול הצפון?
לראשונה מאז מלחמות ששת הימים ויום כיפור, עלולה מדינת ישראל לעמוד מול איומים ממספר רב של חזיתות עוינות. האם שר הביטחון מתעסק גם באפשרויות האלה, או רק בפירוק והרכבה של מפלגות? נראה שהשאלות הללו לא מעניינות היום את מי שקובע את סדר היום הציבורי - כלי התקשורת. הרי פוליטיקה פנימית תמיד חשובה יותר מזוטות כמו סכנות לקיומה של מדינת ישראל.

שבוע אחר כך (היום) עוסקים העיתונים באותם שני נושאים. כך כותב אורן פרסיקו בעין השביעית:

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות לנעשה בשתיים משכנותיה של מדינת ישראל – לבנון ומצרים. "מדינת חיזבאללה", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום [AP] של מפגין, תומך ראש הממשלה היוצא חרירי, אוחז בידו האחת בדגל לבנון, בידו השניה בתצלום של חרירי, כשמאחוריו שורת צמיגים בוערים וקיר של עשן שחור. "נסראללה השתלט על לבנון", נכתב בכותרת המשנה. "עושה דברו, המיליארדר מיקאתי, נבחר לראש הממשלה".
האווירה והמסרים שיוצאים משער "ישראל היום" דומים. "לבנון נפלה", נכתב בפתח הכותרת הראשית, ומעליה מכונה המשטר במדינה זו – "חיזבאללסטן".
בהמשך הכותרת הראשית של "ישראל היום" יש התייחסות למצב במצרים. על פי הכותרת, מדינה זו נמצאת "במבחן". ב"מעריב" הכותרת הראשית מוקדשת למצרים ("הזעם"), כשלצדה תצלום [רויטרס] של מפגין מצרי תולש בידיו כרזת ענק של נשיא מצרים, חוסני מובארכ. הכותרת הראשית ב"הארץ" מנוסחת ביובש, אף שגם היא מתארת מהלך עניינים דרמטי: "עשרות אלפי מפגינים בלבנון ובמצרים במחאה נגד השלטונות".

 אז מה? "אמרתי לכם"? שטויות, כמובן. אם כבר אז זה מוכיח שהביקורת שלי לא הייתה רלוונטית ולא במקום. המהומה על המפלגה החדשה של ברק תפסה בדיוק יומיים ובעצם לא היה צריך לחשוב שהיא השכיחה משהו באמת. ואם האירועים לא היו ממשיכים, לא היה טעם בסיקור מוגבר; ואילו כאשר האירועים ממשיכים, ממילא הסיקור חזר לנושאים החשובים באמת - הנעשה בשכנותינו.

אבל אני הרי צריך לספק איזושהי תובנה תקשורתית כל שבוע-שבועיים לבשבע, ואם על הדרך אני יכול לומר "אמרתי לכם", מה אכפת לי.

בכלל, אני חושב שלאחר שיש תקשורת, וביקורת התקשורת, הגיע הזמן לביקורת ביקורת התקשורת. ולמה לא להתחיל עם עצמי? נשמע לי מעניין. הישארו עמנו.