כנס פוע"ה אינו מתבטל

מייל שכתב הרב בנימין דוד, מרבני מכון פוע"ה וממארגני הכנס הארצי השנתי של המכון (הנה התוכנייה הישנה. עדכון: הנה התוכנייה החדשה - בלי שמות המרצים, מחשש שיבולע להם), שיתקיים ביום רביעי:

(רקע למי שלא בעניינים: "קולך" ו"ישראל חופשית" יצאו במתקפה נגד הכנס, העוסק בתחומים המשיקים שבין רפואת פוריות והלכה, משום שרק גברים מדברים בו, והצליחו לשדל רופאים רבים לבטל את השתתפותם בכנס, ואף הכריזו על כך שהוא "בוטל" משום כך.)

ב"ה

לכל ידידי וחברי,

כיון שהרבה אנשים ונשים פונים אלי ומבקשים הבהרה על המתקפה בתקשורת נגד מכון פוע"ה אני אסביר את העניין.

זה כבר 12 שנה שמכון פועה מארגן כנס שנתי בו מוצגים בפני הקהל חידושים ברפואה וההתייחסות של גדולי הרבנים.

בהתחלה הכנס היה מיועד לרבנים פוסקים על מנת שישלבו בפסיקה שלהם את החידושים בהלכה. הכנסים הראשונים היו בבית כנסת ולכן הוזמנו רק רבנים והמרצים היו גברים.

היה לנו ברור שאם נזמין מרצות לדבר מול רבנים, חלק גדול מהרבנים לא יגיעו לכנס, ויצא שהפסדנו את מטרת הכנס לשלב את הרפואה אצל הפוסקים מכל המגזרים. למרות שמכון פוע"ה הוקם על ידי הרב מנחם בורשטין ממרכז הרב, המכון אינו סקטוריאלי והוא רואה את עצמו אחראי על קידום תחום רפואה והלכה לכל המגזרים, כולל הציבור החרדי. לכן הכנס אורגן על מנת שכל רבני הקשת יוכלו להגיע.

עם הזמן הרבה נשות רבנים ביקשו להצטרף לכנס, כך שפתחנו את הדלתות לכולם. עברנו מבית הכנסת לאולם, אולם נשארנו בקו של כנס רבנים, כלומר בישיבה נפרדת ועם מרצים גברים.

במשך 11 שנה העניין התקבל על ידי הציבור והרופאים בהבנה. בכל שנה זכינו לציבור ענק, מעל 1500 משתתפים, כך שהפכנו להיות הכנס הגדול בתחום רפואה והלכה.

כל הרופאים ביקשו לדבר בכנס, ומי שלא הוזמן נעלב. תמיד לאחר הכנס קיבלנו תלונות  ממנהלי מחלקה שעשו חשבונות "למה הוזמנו 3 רופאים מבית חולים X ומבית החולים שלנו רק 2"...

כפי שהסברתי, מטרת הכנס היא לקדם את הפסיקה ההלכתית, ודרך זה גם לקדם את בריאות הציבור והנשים בפרט. רבנים שעד כה לא התירו לעשות בדיקות בהריון התחילו להתיר. רבנים נהיו יותר קשובים לצרכים של הזוגות ונתנו להם פתרונות מתאימים יותר...

הכנס הזה גם קירב את עולם הרפואה לעולם התורה ולציבור שלנו. פתאום הרופאים הבינו שיש לנו "צרכים מיוחדים" ושיש להתחשב גם בענייני הלכה. שאמירה כגון "אם תשמרי על הלכות נידה לא יהיו לך ילדים" הפכה להיות בלתי לגיטימית... ברוך ה' מכון פוע"ה  זכה לקדם את שלום הבית בעם ישראל.

דרך הכנס שלנו זכה הציבור החרדי לגלות שיש לנו פוסקים חשובים ושהציבור הציוני דתי אינו ציבור של חפיפניקים שאין מה ללמוד ממנו, והציבור שלנו זכה להכיר את הפוסקים החרדים ולגלות שהם אינם סתם מחמירים על כל דבר. גם פה זכינו לקדם את שלום הבית.

אלא שיש אנשים שהאחדות בעם ישראל מפריעה להם. הם לא מוכנים ש"נתקפל" מול הציבור החרדי. הם מפרשים את השאיפה לשלום כחולשה. ולכן הם נלחמים בנו.

הצגנו בזמנו את העניין בפני מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אחד ממייסדי המכון, והוא הנחה אותנו לקיים את הכנס עם כל הצניעות הראויה, כך שכל הרבנים יוכלו להגיע: הנשים מוזמנות, יושבות לצד הגברים כאשר ישנה מחיצה באמצע, הבימה ממוקמת באמצע והמרצים מדברים אל שני הציבורים. ישנם מסכים גדולים משני הצדדים, כך שגם הגברים וגם הנשים רואים את המצגות וכל אחד רשאי לשאול שאלות בתום ההרצאות ברמקול.

הרב אמר: "צריך לשמור על הצניעות בזמן ההרצאות, ולכן נשים לא יעלו על הבמה מול 600 גברים".

ידענו שהדבר אינו מקובל על כל הרבנים ועל כל הציבור, אולם חשבנו שזאת הדרך להבטיח שכל הרבנים יוכלו ללמוד ולקדם את הפסיקה בתחום רגיש זה.

הרב בורשטין פנה אף לרב אהרן ליכטנשטיין שסבר שזו פשרה מידתית וסבירה מול המטרה הנעלה.  

מה לא שמעתי השבוע:

- "הכנס שלכם הוא פורנוגרפיה. גברים מתקבצים לדבר על גוף האישה שהפך לאובייקט". (כאילו אין כנסים רפואיים בגינקולוגיה בארץ שבהם מדברים על אותם דברים, וכאילו אין פרסומות פוגעות שמנצלות את גוף האישה).

- "אתם מתנהגים כמו הגרמנים ב 44'! גם הם לא נתנו ליהודים לדבר". (עצם ההשוואה מקוממת כיון שאנחנו לא שונאים אף אחד ולא רוצים להשמיד אף אחד [פתאום מותר לנגח אותנו עם נושא השואה! חשבתי שזה פסול?!]).

- "אתם חושבים שהנשים טיפשות שאינן מסוגלות להרצות ולטפל בזוגות". (כאשר הרב מנחם בורשטין מעודד נשים ללמוד רפואה ובפרט גינקולוגיה ואף זכה לקדם את העובדה שכל המתמחות בביקור חולים הן נשים וחלקן דתיות. חוץ מזה מכון פוע"ה מזמין במשך כל השנה נשים להרצות בפני רבני המכון או בכנסים לנשים).

המתקפה מאורגנת הטב על ידי יחצ"נים: פנייה לכל חברי הכנסת למחות כנגד מכון פוע"ה, פנייה למשרדי הממשלה לסגור את כל הברזים ולא לתקצב את המכון (ממילא בפועל אין כמעט תקציבים), פנייה לראש הממשלה בכבודו ובעצמו לסגור את המכון, ופנייה לציבור להפסיק לתמוך במכון פוע"ה.

הם גם פנו לכל הרופאים שהיו מוזמנים בכנס בבקשה לבטל את השתתפותם בכנס: הם דיברו אתם על הדרת נשים (שמעתם על זה?) וכן הפעילו עליהם איומים שיארגנו נגדם חרם צרכנים. היו גם איומים דרך מנהלי בתי החולים וכן איום שאם הם לא יתקפלו הם "יודרו" מכל האיגודים הרפואיים.

לצערנו חלק גדול מן הרופאים ביטלו את השתתפותם. חלק טענו שזה מטעמים אידאולוגיים וחלק באמירה שהם מצטערים אבל לפעמים "עדיף להיות חכם מצודק". כאשר הגל יעבור הם ישמחו להשתתף בכנסים של המכון, כיון שהם יודעים שכל המטרות שלנו טהורות לשם שמים ולא שנאה.

פנו גם למזכירות שלנו באמירה שהן חייבות לעזוב את המכון שמתייחס אליהם כאובייקט מיני ...

מאחורי כל הגל הזה עומד ארגון "קולך" ו"ישראל חופשית" ועוד ארגונים שהמכנה המשותף שלהם הוא מימון מהקרן החדשה לישראל. יום לפני ההתקפה, היתה פגישה בין רבני המכון לבין ראשי ארגון קולך, והם ביקשו מאתנו לבטל את הכנס או לשלב בו נשים, גם מרצות, וגם לבטל את הישיבה הנפרדת. הן שלחו חוות דעת משפטית שטענה שהישיבה הנפרדת היא נגד החוק (דבר שנדחה על ידי היועץ המשפטי של מכון פוע"ה). כיון שלא התקפלנו, באה ההתקפה בעיתוי הכי הכי... אחרי סיפור בית שמש והאוטובוסים, כאילו אנחנו חלק מן הסיפור הזה.

בפגישה נאמר לנו שכל המטרות של קולך הן לשם שמים ועל הטהרת הקודש. קשה לי להבין איך האמירות האלו מתיישרות עם העובדה שבאותו יום קולך הגיש בג"ץ כנגד הרבנים הראשיים שקבעו, על פי מה שנפסק בשולחן ערוך, שאין להטביל רווקות במקווה.

למה קולך מעוניין לאפשר לרווקות לטבול במקווה? כדי לעלות להר הבית, או כדי להכשיר את יחסים מחוץ לנישואין? זאת טהרת הקודש?!

איך אפשר לבקש מרבנים ראשיים לפסוק כנגד שולחן ערוך מפורש?!

בקיצור... המטרה היא פשוטה, להרוס מפעל יקר וחשוב כמו מכון פוע"ה, שמקבל אלפי פניות במשך כל השנה, וכל זה בלי לבקש תשלום. פניות ביום ובלילה על נישואין ועל טהרת המשפחה, הריון, לידה, הנקה, אמצעי מניעה, בעיות גנטיות, שידוכים לאנשים עם צרכים מיוחדים, תמיכה והכוונה לשימור פוריות לאנשים שהתגלה אצלם סרטן (לא עלינו ולא עליכם) ובוודאי פוריות.

כן! מכון פוע"ה מסמל את החיים ואת המשכו של עם ישראל, ויש אנשים שמבקשים להרוס את המכון ואת מה שהוא מסמל.

יש כאן מלחמת תרבות בין עם ישראל לבין מדינת כל אזרחיה, כאשר היהדות נדחקת לפינה.

כיון שאני אחד ממארגני הכנס ואחד הרבנים המשיבים, למעלה מ-10 שנים, איני יכול להישאר אדיש מול המתקפה הזאת. לכן אני מודיע לכולם שהכנס של מכון פוע"ה אינו מבוטל ולא יתבטל. רבנים ורופאים (אחרים) יגיעו לכנס למרות המתקפה.

 אני קורא לכווווולם להגיע לכנס ולהראות שאנחנו לא מתקפלים!

אני גם קורא לכם לתמוך כלכלית במכון פוע"ה כדי שנוכל להכפיל את פעילותו.

להכפיל את פעילות המכון זה להכפיל חיים של קדושה בעם ישראל!!!!

חזק חזק ונתחזק!!!!

בנימין דוד

ראו גם: לא הוזמנתי להרצות בפוע"ה, לא נעלבתי
וראו עכשיו: מכתב גלוי לנשות "קולך" ממטופלת פוריות דתייה

תוספת: 

תגובה של "קולך" למכתב:

יש להעמיד כמה דיוקים על המכתב הזה:
1. כיום, הכנס של פוע"ה מיועד לציבור הרחב ואינו כנס סגור רק לרבנים פוסקים - דבר זה משנה את אופיו של הכנס, הופך אותו לציבורי יותר, ודורש התאמה לעובדה זו. כשהכנס הופך לאירוע המוני, יש להיזהר עוד יותר בדיבור על הנושאים הרגישים הללו, ולא להפוך את האישה המדוברת לאובייקט (מסר שכן משודר כשהנשים בעצמן אינן מוזמנות לדבר).

2. יש להפריד בין הפעילות של כל ארגון וארגון. ארגון "קולך" אמנם יצא נגד הצורה שבה מתנהל הכנס, אך בשום שלב בדרך לא כנגד מכון פוע"ה כשלעצמו, שפעילותו מוערכת וחשובה. הארגון יצא בהצהרה כנגד הכנס, והוציא קריאה כללית לרופאים לבטל השתתפותם, אך לא פנה אישית לאותם רופאים או הפעיל איומים מכל סוג שהוא. כמו כן, הארגון לא פנה לממשלה על מנת לסגור את התקציבים למכון, או לסגור את המכון. [הערה שלי: זה לא נכון. מכתב בנושא לראש הממשלה ולמשרד הבריאות נחתם על ידי כל חברי הקואליציה נגד "הדרת נשים", כולל קולך. ראו מס' 38 ברשימת החתומים. ה"ג]

3. בנוגע לעתירה בנושא טבילת פנויות- העתירה איננה במטרה להכשיר יחסים מחוץ לנישואין, ולא הייתה בקשה לפסוק כנגד השולחן ערוך. כיום, ישנן פנויות שמעוניינות לטבול במקווה כחלק מעבודתן הרוחנית, ובמקומות מסוימים לא מאפשרים להן את זה. המטרה הייתה שהאיסור יהיה מפורסם אמנם כפסק הלכתי, אך שהמועצות הדתיות יאפשרו לרווקות לטבול אם רצונן בכך. באותה מידה שלא ניתן לכפות על אף אדם לקיים הלכה כלשהי, גם אם היא הלכה מוסכמת. דברים דומים אמר הרב שרלו. ניתן לקרוא במאמר הבא.

4. .בנושא הקרן החדשה, הגבנו בעבר. ניתן לקרוא על כך כאן 

חשוב לציין - שהקרן החדשה לא הייתה מעורבת בהחלטה לצאת כנגד הצורה שבה מתנהל הכנס.

מכתב תגובה של חדוה איל, מעמותת "אישה לאישה":

שלום רב

למען הגילוי הנאות אקדים ואומר כי בין עיסוקי אני מנהלת פרויקט חברתי- נשים וטכנולוגיות רפואיות במסגרת ארגון אשה לאשה, מכאן הכרותי עם מכון פועה וגם מעורבותי כנגד קיומו של כנס במתכונתו הנוכחית.

אבקש לעלות כמה התיחסויות לנושא.

ראשית, הכנס של מכון פועה אכן מתקיים כבר שנים רבות ולפי המכון ואולי גם אחרים- ללא מפריע. צר לי אך אין זה נכון. במשך שנים התקיימה מחאה של נשים פמיניסטיות דתיות, מחאה שהובילו בארגון קולך. המחאה על ייצוג ונראות לנשים הוא מאבק מתמשך, אך משום מה במכון הוא נתפס כמפתיע וחדש. ובכן , הדבר היחידי שחדש הוא שנושא הדרת נשים הפך להיות ענין חברתי שאיננו בהכרח ענין רק של נשים אלא מאיים גם על קבוצות אחרות בחברה. אני מודה כי לנוכח השיח המוגבל שמתקיים בנושא דת וחברה אני חוששת מהגילויים הגזענייים, האנטי דתיים שמתקיימים לצד מאבק חשוב זה, אך בל נטעה, המחאה כנגד הכנס נמשכת שנים וכן גם המחאה של נשים על זכויותיהן.

שנית, הטיעון לגבי דחיקתן של נשים מומחיות מסיבות של צניעות האשה הינו טיעון מביך שקשה לקבלו, האם נשים בעלות ידע רב, מומחיות, מן השורה הראשונה, ראויות ליחס שמתחיל ומסתיים במיניותן , ועל כן לא ניתן יהיה להקשיב לדבריהן, מדוע עלינו לקבל זאת? האם הרגישות וההתחשבות בקבוצה שבחרה פרשנות מסוימת לדת הוא מספיק כדי לדחוק, בזו הקלות, את נשים. האם ניתן יהיה לראות היום את עולם האקדמיה מרחיק נשים- חוקרות, כדי לאפשר לקבוצת גברים, עם תפיסת עולם מדירה, ללמוד ולקבל תואר. אני רוצה להאמין שהתשובה היא לא מוחלט. באלו תנאים נסכים להרחקה של קבוצת א/נשים בגלל צבע, מגדר וכדומה? ולו רק זאת אלא נקיים כנס שיעסוק באותה קבוצה עצמה (משהו כבר אמר - כנס על יהודיים ללא יהודיים אלא כקהל בלבד)

שלישית, אני סבורה שנושא מהותי שעולה ממחאה זו הוא היחס המורכב שבין הלכה ורפואה. קיימת משוואה שמצדה האחד ניגשות הרפואה לקהילות ותרבויות ובמקרה זה הקהילה הדתית יהודית. ומצדה השני ההלכה והרבנים כשותפים לקבלת החלטות רפואיות. מדובר בשני מרכזי כוח משמעותיים בחברה שלנו , שבניהם , כמו בין הפטיש לסדן, נמצאות נשים, בייחוד כאשר מדובר בפריון של נשים. דוגמה עצובה לכך הוא הנושא של עקרות הלכתית, שמשמעותה חוסר היכולת להרות לא בשל בבעיה רפואית אוביקטיבית אלא כעובדה שהביוץ שלהן חל טרם הטבילה. התאמה מוחלטת של הגוף הנשי להחלטות הלכתיות, שכתוצאה מכך נשים רבות עוברות טיפוליים הורמונליים שיש בהם סיכונים ומלווים בקושי גופני ונפשי . רופאים, מוצאים עצמם נותנים טיפול רפואי ללא כל אינדיקציה רפואית, ולא בטוח שבכל המקרים מרצון שלם של האשה. הינה פתרון מפרי היוצר של שילוב ההלכה והרפואה - החלטות שהגוף הנשי צריך לספוג ולהכיל, בצינעה כמובן.

כנס מסוג זה, שבו רבנים וגברים רופאים מדברים ומפרשים את גופן של נשים, מבלי שהאחרונות יהיו שותפות מלאות לכך, הוא כנס שאני וחברותי, ולשמחתי גם שותפים גברים רבים, מסרבות לקבל. דחיקה והדרה של נשים בשם רעיונות דתיים, תרבותיים ואחרים משרתים תמיד קבוצת כוח, אלו רעיונות שאינם נוגעים לבריאות או לחופש של נשים.

רביעית, הטיעון כי מדובר במחאה של נציגי הקרן החדשה נשמעת כמו בדיחה ישנה ולעוסה, נו באמת. לצערי הרב אנו לא מקבלות תרומות מהקרן החדש (לדעתי כך גם רוב הארגונים שחתומים על המכתב) אבל אם ישנם נציגים של הקרן החדשה ברשימת התפוצה הזו, אז אנו נשמח לקבל. לכבוד הוא לנו, תודה.

קבוצה נוספת שהחליטה ש"האחדות בעם מפריעה להם" היא ההסתדרות הרפואית שפרסמה נייר עמדה בנושא, נראה לי שיהיה קשה להאשים את הגוף הזה כעוכר ישראל בגלל העובדה שהם מתנגדים לדחיקת עמיתותיהם למקצוע הרפואה.  

קניין רוחני? שלא יעבדו עליכם

מדי פעם אני נתקל באנשים, פרסומות או כתבות, שמתייחסות לדבר הנקרא "קניין רוחני" כ"קניין" של ממש. אם הורדת סרט מהאינטרנט, את גזלן - גנבת קניין רוחני של מישהו אחר. ברררר.

אז אני לא נכנס עכשיו לכל העניין הגדול של זכויות יוצרים, והאם באמת אסור לראות סרט ב"צפייה ישירה" מהמחשב וכולי. זה נושא קצת ארוך, שיש בו גם ממדים הלכתיים וגם ממדים משפטיים ומוסריים, ולא אכנס אליו.

אני מתכוון לעסוק כאן אך ורק בפיקציה המכונה "קניין רוחני". לונג סטורי שורט: אין דבר כזה. אל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם. כלומר, יש מושג שנקרא בחוק "קניין רוחני", ויש עורכי דין שעושים עליו הרבה כסף, הכול טוב ויפה. אבל אין שום קשר בין זה לבין "קניין" רגיל. זה שם מכובס, שהשימוש בו נועד בין השאר להלך אימים ולהסוות תקנה חדשה יחסית, באינסטינקטים המוסריים הבסיסיים שלנו.

המושג "קניין רוחני", או בשמו הלועזי Intellectual Property (או בשמו העוד יותר לועזי, Geistiges Eigentum), מספרת לנו ויקיפדיה, נטבע אי שם בשלהי המאה ה-19, לא לפני כן. מדובר בעצם בתקנות שנועדו לעודד יצירה: אם אדם ימציא המצאה, ומישהו יגנוב לו אותה, הוא יהיה בכזאת באסה שהוא לא ירצה להמציא עודפעם משהו אחר. הוא עלול למות מרוב צער או מפיגוע. (אגב, גדולי הממציאים דווקא היו גנבי פטנטים מדופלמים, ודוגמה מפורסמת היא אדיסון, אם כי מספרים עליו שכשעלה במוחו הרעיון להמצאה שלו, ישר נורה בראשו. סתם, נו, בדיחה כזאת.)

כך לדוגמה במריבות בין בתי הדפוס הראשונים על הדפסת ספרים, הוחלט שספר שמודפס במקום אחד, ייאסר להדפסה במשך כך וכך שנים במקום אחר, כדי שהמדפיסים לא יבואו לידי נזק כלכלי. זו חלוקת תחומים בין סוחרים, דבר מוסכם ומקובל, אבל איש לא יגיד שיש כאן עניין ל"קניין", ושמי שקונה מבעל דפוס שמסיג את גבול חברו, כלומר עובר על התקנות, נחשב "גזלן".

בואו נבחן - האם קניין רוחני הוא באמת קניין?

איעזר שוב בוויקיפדיה החביבה, שם יש הגדרה נאה ל"רכוש". וכך נאמר שם:

כדי שדבר ייחשב רכוש, כלומר, כדי שתתקיים בו זיקת בעלות לאדם או קבוצת בני אדם, נדרש שניתן יהיה לייחס לו מספר תכונות יסוד, שרק כאשר כולן מתקיימות בו זמנית ניתן לכנות דבר כלשהו "רכוש":

1. מובחנות וספציפיות: רכוש הוא רק דבר שניתן להבחין בינו לבין דברים אחרים. רכוש גם אינו מושג מופשט, אלא דבר קונקרטי. לדוגמה, אדמה באופן כולל אינה יכולה להיות רכושו של מישהו, רק חלקת אדמה מסוימת יכולה להיות רכוש. באופן דומה, כיסאות, כמושג כללי, אינם רכושו של אף אחד. רק כיסא מסוים יכול להיות רכושו של אדם כלשהו.
2. בלעדיות: הדבר שייך רק לאדם או קבוצת אנשים אחת ולא לאף אחת אחרת. בגד הנמצא בארונו של אדם מסוים יכול להיחשב רכוש; אוויר, לעומת זאת, אינו יכול להחשב שייך לאף אדם באופן בלעדי, וכל אחד יכול לשאוף ולנשוף אותו כרצונו. גם רכוש ציבורי חייב תמיד להיות בבעלותו של ציבור מסוים (או רשות ציבורית) ולא של ציבור אחר, אף כי הגדרת "ציבור מסוים" עשויה להיות שונה ממקום למקום ומזמן לזמן.
3. שליטה ממשית: דבר יכול להיחשב רכושו של אדם או קבוצת אנשים רק אם הוא ניתן לשליטה ממשית, היינו, שהבעלות על הרכוש ניתנת למימוש. לדוגמה, ניתן לשלוט בכיסא, אך לא ניתן לשלוט בשמש, באלפא קנטאורי או ביופיה של השקיעה.

(יש שם גם סעיף רביעי, "היעדר תודעה אנושית", אבל זו לא באמת תכונה נצרכת. ודאי שאדם יכול להיחשב כרכוש, אלא שהחוק המודרני פשוט אינו מכיר בזה, כלומר הוא מפקיע מראש כל בעלות על בני אדם. סגור סוגריים, הנה כך:)

האם קניין רוחני עומד באבני הבוחן האלמנטריות הללו?
1. מובחנות וספציפיות - קניין רוחני אינו מובחן. הוא רעיון, מידע. אי אפשר להבחין בינו לבין דברים אחרים. אבל מה, תגידו שהוא מובחן בהיותו מידע מסוים השונה משאר ה"מידעים". אוקיי, אם זה היה הקריטריון היחיד, הייתי מחליק את זה. אבל נעבור הלאה:
2. בלעדיות - קניין רוחני אינו יכול להיחשב בלעדי. אני מנגן שיר על במה, אדם שורק שיר ברחוב, השיר מתנגן ברדיו - "נר לאחד נר למאה". הוא יכול להיות אצל כמה אנשים שונים בו זמנית.
3. שליטה ממשית - מידע הוא דבר ערטילאי. אי אפשר לשלוט בו. אפשר לנסות לשלוט בדרכי ההפצה שלו, אבל במידע עצמו. הוא דבר מופשט לגמרי.

בקיצור, "קניין רוחני" אינו יכול להיחשב קניין בשום פנים. ולמה שייחשב? הרי לגנוב ממישהו את קניינו, פירושו לעשות פעולה שתגרע אותו מקניין פלוני, ותוסיף אותו לקניין (או חזקת) אלמוני, הגנב. הדבר הזה רע בעיקר כי הוא פוגע באדם שגנבו ממנו, ולצורך העניין זה לא כל כך משנה אם הגנב נהנה ממנו או בא לחצר וסתם התחיל להשמיד את הרכוש. לעומת זאת, אם אני צופה בפרק מ"חברים" (טוב, היום צריך לומר "האוס") באינטרנט, לא לקחתי שום דבר מאף אחד. המידע קיים, ויכול לשרת את כולם. כבר אמרנו: "נר לאחד - נר למאה".

אלא מה, תגידו, אתה פוגע במטה לחמה של התעשייה, אתה גורם לכך שיוצרים לא ירוויחו את מה שהשקיעו, שהם לא ירצו ליצור, וכולי. בסדר. אמירות לגיטימיות. אבל לא קשורות לנושא ה"קניין". קראו לילד בשמו: תקנות לעידוד היצירה. זהו. כל כך קשה?

צריך להדגיש: מניעת רווח בעקיפין אינה בשום פנים גזל. אם חבר שלי עמד לקנות ספר, ובאתי ואמרתי לו: עזוב, אל תקנה, אני אשאיל לך את שלי - מנעתי מהסופר (ו/או מהמפיץ) רווח, ואולי התנהגתי כלפיו לא יפה, אבל לא עברתי על שום גזל. גזל פירושו לקחת אובייקט מסוים שיש לפלוני, כך שהוא לא יהיה אצלו. זה גזל, ואין בלתו.

ואפרופו תקנות לעידוד היצירה, בימים עברו היצירה פרחה בלי שהיוצרים חלמו על התקנות האלה. הרמב"ם לא הרוויח אגורה על כל ספר שלו שנמכר, וגם לא אריסטו או דנטה או אוגוסטינוס. אנשים שרוצים ליצור, שיש להם דחף ליצור, יעשו זאת גם בלי שום קשר לרווח שהם יכולים לקבל. את הכסף הם הרוויחו בדרכים אחרות - עבדו לפרנסתם, כמו כל בני התמותה, בעבודות של ממש, או שהיו להם פטרונים מכובדים, שתמכו ביצירה שלהם.

אז אין לי התנגדות לפטרונים מודרניים בדמות קרנות למיניהן, וגם לא לתקנות שמטרתם עידוד היצירה ותמיכה ביוצרים. זה סבבה לגמרי. אבל בבקשה, אל תסבנו אנשים.

קניין רוחני אינו קניין, ואם הורדתם סרט למחשב, אולי אתם עוברים על החוק (אני בספק, אם החוק הוא אות מתה ואינו נאכף כלפי אנשים פרטיים), אבל מה שבטוח זה שאתם לא גנבים. שלא יעבדו עליכם.

לקריאה נוספת:

• Richard Stallman, Did You Say “Intellectual Property”? It's a Seductive Mirage
•  Stephan Kinsella, Against Intellectual Property

ולקינוח יויטיובון חמוד, מכתב פתוח מדן בול ללילי אלן:

בטיחות בדרכים, גם למתנחלים

מכתב שכתב סודי נמיר, הרופא האגדי של גוש קטיף זצ"ל (הגוש, לא הרופא), לעלון של יצהר. נזכרתי במשהו ששכנה שלנו אמרה לאשתי אחרי שזו סירבה שהיא תיקח את בתנו במכונית מהגן הביתה, כי אין לה כיסא בטיחות בשבילה - "אה, את מקפידה? אנחנו לא כל כך מקפידים". אז כן, הגיע הזמן שתקפידו, לבל תקופדו.

רבותי היקרים,

אני שמח להימנות בין התושבים הקדושים של הרי השומרון. לצערי בהיכרות הקצרה שלי ובמפגש עם התושבים במגוון מצבים בדרכים, נדהמתי לראות את הנהיגה הלא זהירה בכל הנוגע לחוקי תעבורה וכללי זהירות בדרכים. דברי חז"ל ש"בשכם נפישי רוצחים" אמור להיות צילום של תמונת מצב ולא מצוות עשה שיש לקיימו!

המקרים בהם נתקלתי היו: עקיפות בפס לבן רצוף, מהירות מופרזת, והנורא מכל - נהג שהניח פעוט קטן על הברכיים בינו לבין ההגה. (כרית אויר המתנפחת על גופו של פעוט בחלקיק שניה הורגת אותו על ידי עוצמה חזקה ומכוונת לאזור הצוואר, כמאמר הכתוב: "אתה הבדלת אנוש מראש". צפיתי בעיתון רפואי בתמונה של תינוק שמת בצורה כזאת. לכן השונא את ילדיו באמת, יטייל אתם כשהם במושב הקדמי ובלתי חגורים. בנוסף, כדאי לקחת בחשבון שעצירה פתאומית במהירות של כ-15 קמ"ש כשהנהג דוחף את גופו של הצעיר על הגה קשיח הרי הוא מספיק לפוצץ לו את הכבד או טחול או לשבור את מחצית מצלעותיו למחוץ את הריאה ולסכן את המשך חייו מדימום פנימי בלתי נשלט.) רק בחודש האחרון בעלייה להר ברכה התהפכו שני רכבים באשמת נהג הרכב. בדרך לאלון מורה נהג נרדם ובנסים כשהתהפך רכבם הם נותרו בחיים. כולנו מכירים מקרוב מקרים רבים של הרוג או פצוע קשה כתוצאה מתאונה. זה לא רק דמיון אלא מציאות קרובה אלינו ממש.

לפני מספר ימים נקראתי לתאונה סמוך לקרני שומרון שבה נהג ערבי שלא היה חגור ונזרק מהרכב, לופף סביב עמוד של מעקה הבטיחות ונהרג במקום, בעוד שהנהג היהודי המרוסן ששמר על נתיב הנסיעה נחלץ ללא כל פגע.

יהודי שנקרא שומר מצוות מחוייב לקיים את כולם גם הלכות שהוא חושב שאולי פחות חשובות או בלתי נוחות לקיום. בפסקיו של החת"ם סופר ניכר שעוד בזמן שנסעו על עגלות רתומים לסוסים הוא קבע שחוקי המדינה ביניהם תעבורה מחייבים במעמדם כמצוות דאורייתא. נמצא שאדם המחליט לנהוג ברכבו ללא היצמדות לחוקים - מורד במלכותו של הקדוש ברוך הוא. ועוסק בגרם רצח בפשיעה.

בגוש קטיף נפגעו הרבה יותר תושבים מתאונות דרכים מאשר מטרור. באזור השומרון שהפראים גם כך מחוסרי כל משמעת ומסכנים עצמם והסביבה בנהיגה לא מרוסנת שומה עלינו להיזהר במדה כפולה ומכופלת לבל ניפגע בעצמנו או באחרים.

ביחידה של קהילה בה עבדתי עד עתה של כ-2200 חולים תחת טיפולי במהלך ארבע שנים אחרונות במרכז הארץ - נאלצתי להתמודד עם משפחה אחת שאבדה את בנה בשנות העשרים שנהרג בתאונת אופנוע עצמית, נוסע אופנוע אחר שנכנס לצומת ברמזור אדום; התנגש עד כדי איבוד אברים פנימיים, נזקים אורטופדיים, בלתי הפיכים, ופגיעה נפשית קשה אחרי שיצא מטיפול נמרץ. הורה עייף שנהג עם תינוק בן כשנתיים יומיים אחר שילדה אשתו והתנגש חזיתית עם רכב שבא מולו ופצע את עצמו קשה מאוד - בנו, שהיה מרוסן כחוק בכסא תינוק עף מהרכב וספג שבר בלתי הפיך בעמוד שדרה צווארי. התינוק הזה עד היום לא נושם בכוחות עצמו, ומשותק. כשעזבתי את המרפאה נותרו עדיין שני פצועים ביחידות טיפול נמרץ ושיקום האחד אחר פציעת ראש קשה, והשני שהתהפך מטרים ספורים סמוך למרפאה לתוך תעלה ולקה בנזק בלתי הפיך בחוט שדרה צוארי ומשותק בארבעת הגפיים שוהה כיום חדר הסמוך לשרון שר"י.

לדעתי, ישנה בעיה בהבנה עד כמה נהיגה זהירה קשורה ביראת שמיים חויתי על בשרי שיצר הרע יותר חזק מעריות או תאוות האכילה הנו היצר האומר לנהג העייף - אל דאגה, אל תעצור, אתה כבר מגיע! וכאשר העפעפיים העליונות כבדות צונחות על התחתונות במקום לעצור ולהתרענן הנהג ממשיך בדרכו ויכול בנקל להגיע לנמנום עד איבוד שליטה גמורה על הרכב.

על כן אני מצפה להתחזק עם חברי בנושאים הללו וכולנו כאחד נקפיד בקפידה מדוקדקת על חוקי התעבורה, ויותר. בכך נוכל להיוותר נקיים כלפי שמיא שאת שלנו עשינו, ומתפללים שיסתלק מאתנו הנגע של תאונות דרכים.

סודי נמיר,

הר ברכה

ועוד על הדרת נשים - מבט מבפנים

לאחר שהיו שתקפו אותי על 60 המילה שכתבתי על הדרת נשים (בצד תמיכה של אחרים בדבריי), אני מביא במלואה תגובה שפורסמה בבלוג של דבורית שרגל, Velvet Underground. קצת יותר מ-60 מילה, אני יודע:

נראה לי שתגובה של אישה חרדית (עדיין, לא לשעבר) על 'הדרת הנשים בציבור החרדי' עוד לא הייתה בוולווט. אקח לעצמי את הכבוד. רק על עצמי לספר ידעתי, אבל נדמה לי שההגדרה הזו מתאימה לרוב האנושות, לא?

הפעם היחידה שבה חוויתי הצקות בנושא מקום ישיבה ב'קו מהדרין' הייתה כשעליתי על אוטובוס בבני ברק יחד עם בן זוגי. התיישבנו באחד הספסלים הפנויים היחידים, בחלקו האחורי של האוטובוס.

בספסל לפנינו ישבה אישה עם ילד. היא הסתובבה אלינו ונעצה בבן זוגי מבט זועף. "תעבור מקום, בבקשה."

"מה הבעיה?" שאלתי אני.

"לא נוח לי שגבר יושב מאחורי. תעברו מקום."

"תעברי מקום את, אם לא נוח לך," אמרתי.

"הילד שלי ישן," שלפה היא את הקלף המנצח.

היבטנו זה בזו, משכנו בכתפינו, ומאחר שהיה ספסל פנוי מקביל, עברנו אליו. 'משוגעת', הייתה המסקנה של שנינו. אבל מכיוון שהיה מקום פנוי אחר, לא הפריע לנו לכבד את השיגעון שלה.

בשבועות האחרונים נשפך ים של מילים – ושל שטויות – על צמד המילים האטרקטיבי 'הדרת נשים'. לאף אחד לא אכפת מהדרת גברים. אבל לפחות בניסיון האישי של משפחתי, זו התופעה שחווינו. שנים שאני נוסעת בקווי המהדרין ואיש לא ניסה להזיז אותי ממקומי. בן זוגי, לעומתי, נדרש פעם להחליף מקום על ידי אישה שישבה בחלק האחורי של האוטובוס. הוא ניסה למחות, אבל שוב, ידה הייתה על העליונה: "אני רוצה להניק את התינוק שלי!". הוא הלך משם. וכי מה יעשה? ישא על מצפונו תינוק רעב?

כמובן שקיימים גם מיקרים הפוכים, גם אם לא חוויתי אותם אישית. אני לא באה לדון על מהות ההפרדה, אלא על הפלתה על ראש הגברים הכוחניים, הפטריארכים, האגרסיביים, שמדירים נשים בבוז לחלקו האחורי של האוטובוס. העובדה היא שלא פחות נשים מגברים חפצות בסידור הזה- כפי שיכול להיווכח כל מי שנוסע באוטובוס מהדרין ורואה את מספר התינוקות היונקים להנאתם בספסלים האחוריים. ואל תבלבלו את המוח על שטיפת מוח – כולנו שטופי מוח במידה כזאת או אחרת, אבל לא נראה לי שחייבים להזדקק להסברי שטיפת מוח כדי להבין למה באוטובוסים הישראלים הצפופים, נשים עשויות לחשוב שאם נגזר עליהן להתחכך באנשים זרים לאורך הנסיעה, עדיף להם שהזרים הללו יהיו נשים ולא גברים. שמרנות – אולי. סטייה? בקושי. ומי שרוצה עוד הוכחה לכך שגם חרדים, רחמנא לצלן, יכולים להיות שפויים, ימצא אותה בספסלים האמצעיים בכל אוטובוס, המאוכלסים בדרך כלל על ידי זוגות ומשפחות.

ומהאוטובוסים אצו-רצו לקונן על חורבות בית שמש השחורה. לקחת קבוצה קטנה של סהרוריים אלימים מבית שמש כמייצגת המגזר החרדי בכללותו, בזמן שבתוך הציבור החרדי נלחמים באותה קבוצה כבר שנים ומרבית החרדים ישמחו יותר מכל אחד אחר אם כל אותם הזויים ייעלמו לנצח בגולאג סיבירי, הוא הגיוני באותה מידה כמו הפלת נושא ההפרדה באוטובוסים על הגברים. אם האיש בעל 'הנפש הבריאה' מבית שמש מייצג את החרדים, אזי יגאל עמיר מייצג את כלל הדתיים-לאומיים, וזאב רוזנשטיין – את כל החילונים.

הדבר המעצבן ביותר הוא שלמילים שלי, אני יודעת, לא תהיה שום משמעות. חילונים תמיד מוכנים לומר 'טוב, את/ה יוצאי דופן'. ואם אני מספרת שבביתי מתקיימת הדרת נשים מכל עבודות הניקיון, הכביסה והכלים שהם באחריותו הבלעדית של בן זוגי, לכל היותר אנחנו כזוג נקבל פטור מאשמת דיכוי נשים. 'כמה מחברי הטובים ביותר הם יהודים' איננה מחלה המוגבלת לגויים בלבד. החילונים, אלה שמעולם לא הכירו יותר מידי חרדים מקרוב או אלו שעזבו את העולם הזה על רקע של סבל וכאב שלא פעם הקשר בינם לדת מיקרי בהחלט, מאמינים באי-הכללה עד שזה מגיע לחרדים. בפרפראזה על סארטר, אנטי-חרדיות שייכת למחלקת המצבים. טיעונים לוגיים אינם יכולים להתמודד איתה.

השַמָּש ובוהן הפנדה

כבר אמרתי שאני אוהב את הקונספט של "דעות ב-60". אפשר לומר שזה מקל על הכותב: במקום לכתוב מסכת שלמה, אתה כותב נקודה מסוימת למחשבה, שהיא קרש קפיצה לדיון מהותי ונרחב יותר. אז הנה עוד טקסט כזה:

מי צריך את השַמָּש? אנשים ממשיכים להדליק אותו למרות שאור החשמל מבצע את עבודתו היטב. השמש הוא מעין בוהן הפנדה, שריד ארכאולוגי שממשיך לחיות מכוח האינרציה. תאמרו: הרי כל הדת מבוססת על ארכאולוגיה כזו. אמת: גם בוהן הפנדה שרירה וקיימת, ולא קוטעים אותה. אבל מה שאפשר לשנות במסגרת הכללים הקיימים, יש לשנות. זו הרפורמה שיש לעשות ראשית לכול: חזרה לפשטות ההלכתית, ללא גמלונים מיותרים.

60 מילה על הדרת נשים

עקיבא ביגמן מרים אתר דעות חדש ומגניב (שלא לומר גזעי), שבו תיכתבנה דעות במקצב סופר-טוויטרי של עד 60 מילה, בסלוגן המנצח "כי מה שלא נכנס בשישים מילים גם לא ילך בחמש מאות".

הוא מחפש כותבים מכל רחבי הקשת, אז אם יש לכם מה לומר בשישים מילה, כתבו לו.  ובינתיים, הנה 60 המילה שלי:


השיח על הדרת נשים נעשה אוטומטי עד כאב. האיסור על גבר לשמוע זמרת אישה הוא הרבה יותר הדרת גברים מאשר הדרת נשים. אני לא יכול ללכת להופעות של ריטה, אבל ריטה יכולה ללכת להופעה שלי. בקווי המהדרין גברים מודרים מלשבת מאחור. פעמים רבות האוטובוס בחלק של הגברים צפוף עד כאב בעוד שלנשים יש כיסאות ריקים. אז מי באמת המודר פה? 

---
תוספת: טקסט בנושא זה בדיוק, שנכתב על ידי אישה חרדית, והפעם עם קצת יותר פירוט.

ספר מלכים, הפרק השבעה עשר - על מטר וגשם, גשם ומטר

אזהרה: שירת נשים לפניך!

אתנחתא בלשנית מכל האירועים הבוערים, לכבוד הגשם והמטר, שיבואו במהרה בימינו אמן

אני קורא בספר מלכים, בפרק השבעה עשר,
אני קורא על איש האלוהים אשר אמר:
"כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר
עַד יוֹם (תתן) [תֵּת] ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

לא, משהו פה לא מצטלצל לי. הנה, ככה יותר טוב:
"כד הקמח לא תכלֶה וצפחת השמן לא תחסר
עד אשר יבוא מטר על פני האדמה".

או! עכשיו זה בסדר. למה להכניס את אלוהים לכל מקום? לא מספיק שהאיש הוא איש אלוהים, גם הגשם צריך לבוא ממנו? ומה פתאום "גשם"? "מטר", נשמע נהדר.

אז את שם ה' אני יכול להבין למה שמר השמיטה (זה גם ארוך מדי בשביל השיר). אבל למה באמת נעמי שמר החליטה להמיר את הגשם במטר? יכול להיות שזה היה סתם משיקולי משקל, אבל אפשר שהתשובה היא אחרת: יש הבדל בלשוננו בין גשם למטר. שניהם מסמלים את המים האלה שיורדים מהשמים, אבל אף אחד לא יצא החוצה ויגיד לסוניה רעייתו: "יורד מטר בחוץ!". את המטר תפגשו רק בספרות ובשירה. בלשון הדיבור יש מטריה וממטרה וממטרים וגם ממטירים פצצות, אבל מטר - רק בלשון ה"גבוהה".

ראתה נעמי שמר את הפסוק ואמרה: איש אלוהים מכובד כזה, לא נאה לו לומר "גשם" כהמון העם. מטר! זו מילה!

אבל לאיש האלוהים לא הייתה שום בעיה להגיד "גשם", כשם שכמה פסוקים לפני כן הוא אמר לאחאב מלך ישראל: "חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי". המקרא, אם כן, משחק בין גשם למטר, כמילים נרדפות לכל דבר.

מה קורה בלשון המקרא המאוחרת? שם הגשם קיים, אבל אנו נתקלים גם בריבוי: "גשמים". בתיאור נהדר של אירועי "חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" (כ' כסליו -בימים ההם בזמן הזה!) בספר עזרא, מסופר על עזרא הכועס ומתאבל על כך שאנשי יהודה השבים מן הגלות לא הוציאו מעליהם את נשיהם הנכריות (כך יצא עזרא גם גזען וגם מדיר נשים ביחד), ומכנס את העם לירושלים. כל העם נקבצים בתאריך הנ"ל, ואומר המקרא: "וַיֵּשְׁבוּ כָל הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים, מַרְעִידִים עַל הַדָּבָר וּמֵהַגְּשָׁמִים". 
במילים אחרות, אולי הם רעדו מבושה, אבל אולי סתם היה קר להם מהגשם. סליחה, מהגשמים. הגשמים משחקים תפקיד מרכזי כאן, כי לאחר שעזרא קורא להם להיבדל מן הנשים הנכריות, עונה כל הקהל קול גדול: "כֵּן (כדבריך) [כִּדְבָרְךָ] עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת!". אך מיד מגיע נ"ב: "אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ וְהַמְּלָאכָה לֹא לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם...". וכמיטב מורשת ישראל, מקימים ועדה וממוססים את העניין.

בכל אופן, כרגיל בלשון המאוחרת, דברים ביחיד הופכים לרבים. אבל האם הגשם והמטר משמשים זה לצד זה? קצת קשה לומר. אבל אם נוציא מהעניין ספרים שזמנם מסופק וכגון זה, נישאר בעיקרו של דבר רק עם "גשם"/"גשמים" ולא עם "מטר". זה מעניין, כי הרי מקובלנו שלשון המקרא המאוחרת מושפעת מן הארמית - ובארמית יש רק מטר (מִטְרָא), ולא גשם!

גשם בארמית זה משהו אחר בכלל - גוף. יש פסוק מעניין בדניאל, המספר על סופו של נבוכדנאצר, שהשתגע ונהיה כחיה, ונאמר עליו: "וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין", דהיינו: "ומבני האדם גורש ועשב כשוורים יאכל ומטל השמים גופו ירווה עד ששערו כנשרים גדל וציפורניו כציפורים". שימו לב לשנינויות, שלדעתי רק דובר עברית יכול היה לעשות עם הארמית: "ומטל שמיא גשמֵהּ יצטבע". נראה לי שהמספר משחק על המשמעות של "גשם" בעברית עם "גשם" בארמית (משחק מילים שהוא עשה גם עם "טפרוהי" - ציפורניו - עם "כציפורים").

השאלה מתעצמת כאשר אנחנו ממשיכים הלאה, ללשון המשנה. במשנה אנחנו מוצאים אך ורק "גשמים" (וקצת "גשם", כיחיד: "בין גשם לגשם"), עשרות רבות של פעמים, ואילו "מטר" מופיע ממש בשוליים ובמקרים חריגים. הכיבוש של הגשם את העמדות הושלם לכאורה, אבל הייתי מצפה שיהיה הפוך: אם לשון חז"ל, כמקובלנו, מושפעת מהארמית, דווקא הייתי מצפה ש"מטר" תנצח!

כאן יש אולי תופעה מעניינת, שיחזקאל קוטשר כינה אותה "בבואה הפוכה". להבדיל מ"בבואה" רגילה, שבה הלשון המושפעת מעתיקה את מאפייני הלשון המשפיעה אליה (כך למשל "כוס" הפכה מנקבה במקרא לזכר אצל חז"ל, בהשפעה "כָּסָא", בזכר, בארמית), בבבואה ההפוכה האנשים בלשון המושפעת דווקא נמנעים מהמילה המזכירה להם את הלשון המשפיעה: הם רוצים לדבר עברית, לא ארמית! לכן הם בוחרים דווקא את החלופה הרחוקה יותר, כמין תיקון-יתר, למרות ששתי המילים לגיטימיות ומקוריות בשפתם שלהם.

דוגמה לכך היא המילים אדם-איש-גבר. במקרא שלושתן קיימות, ואילו אצל חז"ל נבחרה דווקא המילה "אדם" ("איש" משמש רק להבחנה לעומת "אישה", אבל לא כציון סתמי של person). נחשו מה יש בארמית? יש "גברא" ויש "אנש". ואדם - אַיִן. הנה כי כן אפשר שהדוברים את לשון חז"ל, שהכירו את הארמית ודיברו אותה היטב, ניסו להתרחק ממנה ובחרו דווקא את המילה שאינה נמצאת בשפה זו.

אם ציטטנו את קוטשר, הרי שמתברר שאגב עיסוקו ב"בבואה ההפוכה", הוא עסק גם בגשם ובמטר "שלנו". ודווקא כאן הוא לא מגיע לשום מסקנה חד-משמעית (י' קוטשר, 'בבואה של הארמית בעברית', תרביץ לג [תשכ"ד], עמ' 130):

בלשון המקרא מצאנו 'מטר' ו'גשם', בלשון חז"ל אין אלא 'גשם'. לכאורה לפי דבריי יש מקום לשער, שבבואה הפוכה יש כאן, שכן אין בארמית אלא 'מטר'. אך כנגד זה: אלו קרה ההפך, היינו 'גשם' היתה שוקעת, היינו שוב קובעים, כי גרמה 'מטר' הארמית. אך הן במקרה של שתי תיבות נרדפות (לפי תפיסתנו) טבעי הוא, כי אחת מהן תעלם, בלא כל השפעה מבחוץ. נדמה לי, כי במקרה מעין זה עלינו לסיים בתיקו.

תיקו - וכפתרון העממי של המילה כראשי תיבות: תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות. אותו אליהו התשבי, שעל לשונו היו רגילים גם גשם וגם מטר, נקרא על ידי פרופ' קוטשר המנוח לעשות סדר בעניין, ועד שיבוא, נסמן איקס. תיקו.

רק דבר אחד יש להעיר על דברי קוטשר. "בלשון חז"ל אין אלא 'גשם'", זה חוסר דיוק. נכו, כן הוא בלשון המשנה, אך בלשון האמוראים דווקא המטר צץ ופורח.  לדוגמה: "שלשה מפתחות בידו שלהקב"ה, ואלו הן: מפתח שלחיה, מפתח שלמטר, מפתח שלתחית המתים" (בבלי תענית ב ע"א - לפי כה"י התימני. שאר עדי הנוסח דווקא גורסים "גשמים"); "א"ר אמי: אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל, שנאמר 'על כפים כסה אור', ואין 'כפים' אלא גזל, שנאמר 'ומן החמס אשר בכפיהם'. ואין 'אור' אלא מטר, שנאמר 'יפיץ ענן אורו'" (שם ז ע"ב). האמורא מכיר את המילה "גשמים" ומשתמש בה, ואף על פי כן לא נמנע מלהשתמש במילה הנרדפת "מטר" במדרש המקרא. ויש עוד דוגמאות רבות.

הרבה תהפוכות עברו הגשם והמטר: ממעמד שווה בלשון המקרא הקלסית, לעליית מעמדו של הגשם בלשון המקרא המאוחרת, התבססות הריבוי "גשמים" שם ובלשון המשנה, ופריחתו המחודשת של המטר בלשון האמוראים, מי יודע מדוע ולמה. בימי הביניים קיבלה המילה "גשם" משמעות הדומה לזו הארמית - גוף - אך בהשפעת הערבית דווקא, ומכאן כולנו מכירים את ה"גשמיות" לעומת הרוחניות. ובלשון ימינו - הגשם כבש בסערה את המשקעים, ולא נשארו בלשון החזאים אלא ממטרים בלבד.


ואנו רק נבקש ממשיב הרוח ומוריד הגשם, שייתן עלינו טל ומטר לברכה.




(הפוסט נכתב על פי עבודה שכתבתי לפרופ' יוחנן ברויאר, שמתורתו למדתי את ניתוחי גלגולי הלשון מלשון המקרא אל לשון חז"ל. אחרי כותבי את הפוסט הראני פרופ' גוגל ניתוח שונה בתכלית של הרב ערן טמיר על עניין הגשם והמטר בעקבות המלבי"ם, וממנו ילמד הקורא כיצד לעסוק בלשון בצורה דרשנית ולא בלשנית)