בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שני, 20 ביוני 2011

יזכור מי-שזה-לא-יהיה

תקציר מנהלים: מחאת ה"יזכור" היא מהומה בהצתה מאוחרת מאוד, על נוסח שחולן וקודש שוב, ומחיה מחדש מוטיבים שכבר די עבר זמנם בציבור החילוני, כמו קידוש הלאומיות וכמו תפילות חילוניות. וגם: כך הופכת כותרת מופרכת ב'הארץ', למחאה עממית.
(למי שבא מהעמוד הראשי של הבלוג - יש המשך------>)

כשהייתי קטן, למדנו בבית הספר הממ"ד שיר לחנוכה. הנה הוא לפניכם:
מי ימלל גבורות ה', אותן מי ימנה
הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם
שמע,
בימים ההם בזמן הזה
אלוקים מושיע ופודה
ובימינו כל עם ישראל
יתאחד יקום וייגאל.
זה כמובן לא השיר המקורי. במקור, שאותו כתב מנשה רבינא, המילים הן: "מי ימלל גבורות ישראל", וכן "בימים ההם בזמן הזה, מכבי מושיע ופודה" וגו'.

כפי שקל לראות, הפזמון המקורי הוא בעל היגיון פנימי: אין מי שימלל את גבורות עם ישראל, שמתוכו יקום הגיבור הגואל בכל דור; בעבר היה זה מכבי, ובימינו זה כל עם ישראל.
לעומת זאת, בפזמון המגוייר, אין היגיון של ממש: גואל העם צריך להיות לפיו לא הגיבור, אלא האל עצמו. ובפרט, אם בימים ההם אלוקים הושיע, יוצא שבימינו עם ישראל נגאל שלא בזכות אלוקים - וכמובן לא זו כוונת המגיירים. הפזמון הזה נראה לפיכך כמו כל אותם ציורים של ילדים בספרים חילוניים, שהאמא או הגננת ציירו להם כיפה על הראש. מביך משהו.

---תוספת: 
אחותי איילת מעדכנת אותי שבבית יעקב הייתה גרסה מגוירת בהרבה. קבלו אותה:
מי ימלל גבורות ה', אותן מי ימנה
הן בכל דור יקום הגיבור בשם ה'
שמע, בימים ההם בזמן הזה
אלוקים מושיע ופודה
ובימינו כל עם ישראל
ייחל לה' ויגאל


זו כמובן גרסה קוהרנטית בהרבה, אבל עדיין הדגשת ה"גיבור", גם אם זה בשם ה', כלל אינה אופיינית לחינוך החרדי (מי שנקרא במקרא "גיבור ציד לפני ה'" הוא נמרוד, שבמסורת חז"ל היה מקובל כרשע). ובכלל, מה ההבדל בין "הימים ההם בזמן הזה" לבין ימינו?
סוף תוספת--- 

אז נכון, מעשהו של רבינא היה טוב בהרבה מאשר של המגיירים האלמונים. אבל גם הוא עשה גיור, או למען האמת חילון. המקור-המקורי הוא אכן "מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהילתו" (תהילים קו,ב). אך באווירה החלוצית של הימים ההם, שם ה' לא נישא ברמה. להיפך - נעשו ניסיונות רבים מחד גיסא לאמץ את התנ"ך והתרבות היהודית הקדומה בחום, ומצד שני למחוק מהם את כל שמות אלוהים. כך נוצרו הגדות חילוניות רבות, נוסדו טקסי ביכורים חילוניים, וגם נכתבו תפילות חילוניות. בדרך כלל נטלו היוצרים פראזות דתיות וחילנו אותן.

החילון הזה השתלב טוב בקרב החוגים האתאיסטים המצומצמים שיצרו אותו, אך משהתפשט היה לצנינים בעיני הדתיים שבעם - סמל לניסיון למחוק את אלוהים מהמפה, וזעקת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". טבעי לפיכך שגם כאשר אימצו את אותם טקסטים חילוניים, העבירו אותם גיור בחזרה, ו"ציירו כיפה על ראשם". בכך נעשה אותו מעשה של היוצרים הראשונים, גם אם בפחות חן: גם הם לקחו טקסטים קנוניים, השאירו את הקליפה הספרותית אך שינו את התוך, שלא התאים לאמונותיהם.

בדיוק אותו דבר קרה ל"יזכור", שעלה לאחרונה על ראש שמחתנו:



תפילת "הזכרת נשמות", או בשמה העממי "יזכור", היא תפילה אשכנזית מימי הביניים, שנהגו קרובי הנפטרים לאומרה בבית הכנסת בימים נוראים ובחגים, בנוסח מעין זה (לקחתי מאנציקלופדיה יהודית דעת - שם תוכלו גם לקרוא מעט יותר בהרחבה על התפילה):
יִזְכֹּר אֱלהִים נִשְׁמַת אָבִי מורִי (פלוני בן פלוני) שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁאֲנִי נוֹדֵב (בְּלִי נֶדֶר) צְדָקָה בַּעֲדוֹ, בִּשְׂכַר זֶה תְּהֵא נַפְשׁו צְרוּרָה בִּצְרור הַחַיִּים, עִם נִשְׁמַת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, וְעִם שְׁאָר צַדִּיקִים וְצִדְקָנִיּות שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְנֹאמַר אָמֵן:
תפילה אשכנזית אחרת, קולקטיבית יותר, היא "אב הרחמים". התפילה נתחברה לאחר מסעי הצלב ומעשי הטבח שעשו הנוצרים ביהודים באותה תקופה, והיא נאמרת בבתי הכנסת האשכנזיים בשבתות. כך מתחילה התפילה:
אָב הָרַחֲמִים שׁוכֵן מְרומִים, בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים הוּא יִפְקֹד בְּרַחֲמִים הַחֲסִידִים וְהַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים. קְהִלּות הַקּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמותָם לא נִפְרָדוּ. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיות גָּבֵרוּ לַעֲשׂות רְצון קונָם וְחֵפֶץ צוּרָם. יִזְכְּרֵם אֱלהֵינוּ לְטובָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עולָם, וְיִנְקֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ...
עם מותם של טרומפלדור וחבריו בתל-חי בי"א באדר תר"פ (1920), חיבר ברל כצנלסון הספד בדמות "תפילה חילונית" לזכרם של הנופלים, שבו שילב אלמנטים משתי התפילות הנ"ל, ובעיקר חילן אותם. אלוהים לא יזכור עוד, שהרי אין אלוהים כידוע, ולכן מי שיזכור זה עם ישראל. כזכור, הימים הם ימי פריחת הלאומיות, וקידוש עם ישראל למעמד אלוהים נראה לא רע בעיני האנשים אז. זה היה הספדו של כצנלסון:
יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו... הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל. יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכה הכבדה. אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל עד בוא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה.
אלוהים הוחלף בעם ישראל, וגם הנקם המקורי עודן והפך ל"גאולת אדמתו השדודה". עם קום מדינת ישראל אומץ נוסח זה ושופץ קלות, והפך ל"תפילה חילונית" רשמית לזכר נופלי מלחמת העצמאות. משהפך נוסח זה מחיבור מפלגתי-אישי לטקסט רשמי צה"לי, עורר הדבר את זעמם של משפחות הנופלים הדתיות, שראו בטקסט התרסה אתאיסטית, והשמטה מכוונת של האל. ראש וראשון ללוחמים בו היה הרב הצבאי הראשי, הרב שלמה גורן, שכתב לאחר ההוצאה לאור של ספר "יזכור" הראשון ב-1955, ושנכללה בו תפילת "יזכור" החילונית: "אבקש להוציא את הדף הזה מן הספר ולהחליפו בנוסח המקודש, כי הדבר פוגע קשות גם בהורים הרבים של קדושינו-גיבורינו. אני הוצאתי את הדף הזה מתוך הספר ששלחתם לי" (מצוטט אצל ד"ר אילנה שמיר, "שינויים בנוסח ה'יזכור'", שממנה לקחתי גם מידע אחר שאני מביא כאן).

הרב גורן נאבק לשנות את הנוסח בפקודות המטכ"ל, ובסופו של דבר אכן עלה בידו לעשות זאת, בשנת 1967.

מה שינה הרב גורן? מילה אחת: במקום "יזכור ישראל", עודכן הנוסח ל"יזכור אלוהים", כפי שהוא בתפילה שממנה שאב כצנלסון את נוסחו. שאר הטקסט נותר כשהיה, וכך נוצר אותו שעטנז המוכר מ"מי ימלל" שהזכרתי קודם. בהמשך הטקסט עדיין נאמר "יזכור ישראל ויתברך בזרעו", וכן "יהיו חללי מערכות ישראל עטורי הניצחון חתומים בלב ישראל לדור דור". אולי בכוונה לא שונה הנוסח בהמשך, כדי לתת מקום גם לדתיים וגם לחילוניים; או שאולי משני הטקסט לא נתנו את דעתם מספיק לעומק על שינוי ההמשך; ומכל מקום ברור שהנוסח הזה כבר אינו צורם בעיני הדתיים, והשעטנז הזה יכול לרצות את כולם, לפחות בסגנון "חצי תה חצי קפה".

שום דבר מהדברים אינו חדש. אבל מחאות חברתיות, מסתבר, מוצתות באיחור. כמו שהעלייה במחיר הקוטג' לא הייתה לאחרונה והמחאה בכל זאת התחילה רק עכשיו, כך גם שינוי ה"יזכור", שנעשה לפני יותר מארבעים שנה, התחיל לעצבן אנשים רק עכשיו. למה? כי במשך השנים לא כל הקריינים נקטו בנוסח המובא בפקודות המטכ"ל, ולא נעשתה אכיפה מסודרת של הנוסח האחיד. העיתונאי מנשה רז, שקנאי לנוסח החילוני, שיגר מכתב בנושא לרמטכ"ל, הלה עיין בפקודות המטכ"ל ומצא שהנוסח הוא "יזכור אלוהים", וזה מה שכתב בחזרה לרז. איכשהו (מפתיע אתכם?) זה הפך לכותרת ראשית, שמאשימה דווקא את הרמטכ"ל הטרי: "הרמטכ"ל מחליף את 'עם ישראל' ב'אלוהים'"! זעקה הכותרת המתחכמת שניתנה לכתבה של עמוס הראל ב'הארץ'.

אמנם היה זה כאמור כצנלסון המנוח שהחליף את אלוהים בעם ישראל, אבל זה לא משנה לאיש. וכבר מתגלגלת ברשת עצומה הקוראת לרמטכ"ל לשנות את הנוסח ל"יזכור עם ישראל". העוֹצמים (שם יפה, לא?) טוענים שהנוסח המזכיר את "אלוהים" פוגע ברגשות החילוניים, לפחות אלה מהם שלא מאמינים באלוהים. זו, אגב, טענה מעניינת, כי אני רגיל בדרך כלל לטענה מצד דתיים על פגיעה ברגשותיהם. לפגוע ברגשות חילוניים - זה נראה לי דבר חדש.

ובכל זאת, כמה הערות לסדר:
  • כאמור, מדובר במחאה בהצתה מאוחרת ברמות היסטוריות. הנוסח עם "אלוהים" נקבע בפקודות מטכ"ל כבר לפני יותר מארבעים שנה. זה גם הנוהג בפועל בשנים האחרונות. כתבה בהארץ על איזה מכתב של הרמטכ"ל, זה מה שמדליק אתכם פתאום?
  • "יזכור עם ישראל", המקפל בתוכו את קידוש הלאומיות, מתאים לאווירה של ימי ראשית הציונות ופריחת הלאומיות. בעשור הנוכחי המושג "עם ישראל" די איבד את ערכו, ורק דוסים אוהבים לדבר עליו. אם כן, הצתה מאוחרת מס' 2.
  • אם "יזכור אלוהים" מפלה בין מאמינים לאתאיסטים, הרי "יזכור עם ישראל" מפלה בין יהודים לגויים. במערכות ישראל נפלו לא מעט דרוזים ובדווים, מוסלמים ונוצרים. "יזכור אלוהים" יכול אולי להתאים להם, אבל "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו"? שוב, זה מתאים אולי לאווירה של לפני כמה עשורים, אבל היום זה צריך להיראות דווקא כגזענות. הצתה מאוחרת מס' 3.
  • הנוסח "יזכור עם ישראל" נראה כאמור מתריס ופוגעני לציבור הדתי לא פחות משפוגע הנוסח "יזכור אלוהים" בציבור האתאיסטי. כך שכל קריאה לשינוי, לכאן או לכאן, תהיה פגיעה במישהו.
  • הטענה שהציבוריות צריכה להיות מנוקה מכל זכר לאלוהים נראית מגוחכת ובכל מקרה לא רלוונטית. מעבר ל"יזכור", נאמרת גם תפילת "אל מלא רחמים", שאותה טרם ראיתי שמישהו שינה ל"עם ישראל מלא רחמים". גם קדיש, רחמנות, נאמר, על אף שיש כאלה שיראו בו פוגעני.
  • הטוענים להפרדה מלאה וקיצונית בין הדת למדינה נושאים עיניהם לארצות הברית של אמריקה. אבל גם שם, על השטר נאמר כידוע "In God we trust", וגם שם נפתחים מושבי הקונגרס בתפילה. 

ועל רגל אחת: "יזכור ישראל" זה כל כך תרפ"א. חשבתי שכבר עברנו את הקטע.

15 תגובות:

  1. מחכים ומרתק, תודה!

    השבמחק
  2. תיקון קטן: פרשת תל-חי הייתה חלק ממאורעות תר"פ,
    ולא ממאורעות תרפ"א.
    לא מערבים שמחה בשמחה!..

    השבמחק
  3. גרי אתה צודק כמובן, וכך כתוב בבלוג. אבל בשביל הסלוגן, תרפ"א נשמע יותר טוב בעיניי.

    השבמחק
  4. הלל תודה רבה על הכתיבה החכמה, הידענית שאתה בכל פעם מראה אצלך .

    יחד אם זאת נראה שהחברה הישראלית, מדינת ישראל מגלה את תקופת הבגרות שלה כאשר היא בוחנת ובודקת מחדש את זהותה, הבחירה בין 'דת הציונות' ל'דת היהודית' היא אחת מהדרכים לגבש זהות בוגרת ומגובשת.

    אתה צודק מצד אחד שאתה כותב שיזכור ישראל זה כל כך תרפ"א, אבל זה מאד משמעותי להיום כמו אז כאשר החברה עדיין גדלה ומנסה להגדיר את עצמה, כמו אז גם היום.

    אחד הדברים היפים הוא שהחברה יכולה לדבר על הזהות הזו, להתווכח ולהביע דעה לכאן ולכאן שזו בעצם בשלות מסוימת אך עדיין המצב הוא שביר ומעורער .

    האם ישנה אפשרות שכל אחד יאמר ויבחר את דברי ה'קדושה' של עצמו ? האם המדינה עדיין יכולה להכיל את מגוון הדעות ולא לקבוע תכנים לטקסים ממלכתיים ולאומים ? התשובה 'כן' לשאלות הללו היא הבגרות והבשלות הראויה למדינה בריאה.

    השבמחק
  5. הבעייה בעיני איננה טקסט חילוני מול טקסט דתי. הרי גם בהספד של ברל מוזכרות 'נשמות', מושג שאתיאיסט אמיתי יכפור בו. וממילא, כדבריך, בכל אזכרה צבאית וממלכתית משמיעים תפילות 'אל מלא רחמים' ו'קדיש', ואף אחד למיטב ידיעתי לא ערער על זה. הבעייה היא הניסיון לשחוק את הטקסים והטקסטים הממלכתיים, והתחושה שיש מאמץ שיטתי לבצע 'השתלטות עוינת' על סמלי הממלכתיות הישראלית בידי גורמים בעלי סדר יום דתי-ימני משיחי מכאן, או שמאלני-פוסט-ציוני מכאן, שמטרותיהם אינן טהורות בלשון המעטה. מהמרד המכוון של נוער הגבעות בסמכות המדינה ומוסדותיה וכלה בטקס הדלקת המשואות האחרון שם יכולנו לשמוע על 'מדינת ארץ ישראל'... גם הניסיונות להחליף את 'התקווה' וכל הטרנד של 'מדינת כל אזרחיה' שייכים לזן הזה.

    לרב גורן היו זכויות רבות, אבל הטירוף המשיחיסטי שלו אינו אחת מהן. הרמטכ"ל גנץ נקלע שלא בטובתו לעניין, אבל יכול היה בקלות לפתור אותו באבחת הוראה. הוא בחר ללכת על טקסט הכלאיים של גורן, ועכשיו יאכל את מה שבישל.

    עובדה היא שהדבר נגע בנימי נפשם של רבים ועל העצומה של האם השכולה יהודית ביאלר חתמו כבר מעל 50,000 איש - קצת יותר מאשר מוחי גבינת הקוטג'... http://www.atzuma.co.il/yizkor

    השבמחק
  6. דווקא קוטג' מצליח בינתיים פי שניים מ"יזכור". 95 אלף נכון לעכשיו: http://www.facebook.com/event.php?eid=203744079670103

    אולי אפשר לשלב ולהחליט על נוסח "יזכור עם ישראל את הקוטג', ואלוהים את בניו ובנותיו".

    מכל מקום, דוד, נראה שאתה מודה שמדובר יותר בתגובה אמוציונלית, וש"התחושה שיש מאמץ שיטתי לבצע 'השתלטות עוינת' על סמלי הממלכתיות הישראלית" אינה קשורה למציאות במקרה הזה, אלא רק לדמיונם של המוחים.

    השבמחק
  7. לא מודה בעובדות ולא מודה באשמה. הרי כתבתי שזו כן המציאות!
    יש כאלה שמנסים - לעיתים בזדון ולעיתים בתמימות ובחוסר תשומת לב - להשתלט על כל חלקה טובה של הממלכתיות הישראלית, ולמרבית הצער לא פעם גם מצליחים.

    השבמחק
  8. במקרה הזה מדובר בשינוי בן למעלה מארבעים שנה, כזכור. ומכתב תמים של הרמטכ"ל, שלא נראה לי שהוא משיחי והזוי או משהו.

    השבמחק
  9. לדעתי טקסט ממלכתי אמור לחתור לקונצנזוס רחב, ולהימנע ככל האפשר מעניינים השרויים במחלוקת חריפה בציבור, כמו אמונה באלוהים.

    יש מי שסבור שאלוהים קיים, ויש מי שסבור שלא.
    לגבי עם ישראל, נראה לי שכולנו יכולים להסכים שהוא קיים. זה כבר נותן לו עדיפות בטקסטים ממלכתיים, לדעתי.

    ואני מסכים - עדיף טקסט שיתאים לא רק ליהודים חילונים וליהודים דתיים, אלא גם לדרוזים ובדווים. אבל אין לנו כזה כרגע, אז בינתיים נסתפק לפחות במכנה המשותף היחסית-רחב של "עם ישראל", שהוא מושג בעל חשיבות וערך - למיטב הבנתי - גם עבור דתיים וגם עבור חילונים, כך שאני באמת לא מסוגל להבין במי הוא פוגע.

    השבמחק
  10. אפשר לבטל את הטקסט הזה לגמרי וכולם יהיו מרוצים.

    השבמחק
  11. הלל,
    1. כרגיל, היה לי מאוד מעניין לקרוא את דבריך (אני, אגב, חתמתי על העצומה).
    2. כן, יש דבר כזה "רגשות חילוניים", ו-"אל מלא רחמים" בהחלט צרם לי בטקסים בצבא.
    3. יש גם מקום להתייחס גם ל-ק' של "אלוהים" (הנכתבת באופן מפורש מאז שהסוגיה עלתה בתקשורת הכתובה). גם ב-ק' הזו יש אמירה מאוד מאוד מסוימת.
    4. צירוף מקרים או שמא משהו מתבקש - גם אני חשבתי היום בבוקר על מספר החותמים על העצומה הזו לעומת מספר המצטרפים לחרם הקוטג' בפייסבוק. :)

    השבמחק
  12. תודה מילה. באמת ה"אלוקים" ב-ק' היה מוזר כשהוא הסתנן ל"הארץ" ול"ידיעות" (ובעצם לתשובותיו של צה"ל). האמת שגם רציתי להתייחס לאנדרטה "נזכור" שהייתה מול בנייני האומה בירושלים (ועכשיו ליד בית המשפט העליון כמדומני), שתמיד היה נראה לי מצחיק.

    השבמחק
  13. תכלס... זה כל כך תרפ"א. צודק בכל מילה

    השבמחק
  14. שאלתי משהו התומך ב"יזכור ישראל" אודות הזדהות בדווים ודרוזים עם נוסח יזכור ישראל, והוא ענה לי שגם בהם בכלל ישראל ! (כל מי שגר במדינת ישראל הוא ישראל :))

    לדעתי נוסח שיהיה מקובל על כולם:
    יזכור placeholder

    השבמחק
  15. בהתנחלות שלי שרו:
    בימים ההם בזמן הזה
    מכבי בשם ה' פודה

    תודו שזה יותר מוצלח רעיונית וגם פחות משבש

    השבמחק