מגילת אסתר בפרסית! ספר חדש של תמר עילם גינדין

הבלשנית המהוללה והמרצה הידועה ד"ר תמר עילם גינדין עומדת להוציא לאור ספר חדש, במימון הגולשים. הספר הוא פרשנות מנקודת מבט של חוקרת לשון (ותרבות) פרס, ונותן נקודת מבט מרתקת באמת על המגילה, שאף שהיא כתובה עברית היא מתרחשת כולה בתוככי האימפריה הפרסית, ובלשונה ובעלילתה יש רמזים רבים גם לשפה הפרסית וגם לתרבות פרס.

לונג סטורי שורט, תמר נתנה לי חלק מהספר טרם פרסום, ואצטט כאן קצת ממנו. מי שרוצה לתמוך בפרויקט ולקבל מהדורה מוקדמת של הספר, אלקטרונית או מודפסת, כדאי שימהר לדף הפרויקט בהדסטארט וייתן את חלקו - יש לכם עד ראש חודש אדר, שישה ימים, זוזו!

והנה הטעימה, מתחילת הפירוש על פרק ב':

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

לא רק חמתו שככה, מן הסתם הוא גם התפכח. לנו זה נראה אולי מוזר שהמלך מקבל החלטות כה גורליות בזמן שהוא שיכור, אבל תראו מה אומר הרודוטוס:

(הפרסים) נוהגים לשקול את הסוגיות החשובות ביותר כשהם שיכורים. ומה שהם מאשרים מוצג להם ביום הבא, כשהם פיכחים... אם הם עדיין מאשרים זאת כשהם פיכחים, הם פועלים בהתאם, ואם לא – הם מבטלים. ואם שקלו סוגיה כשהם פיכחים, הם מקבלים את ההחלטה כשהם שיכורים (1.133.3-4).

כלומר כל החלטה צריך לאשר גם במצב של שכרות וגם במצב של פיכחון. יש בכך היגיון, כי בעצם כך שוקלים כל סוגיה גם כשהראש עובד כרגיל, וגם במצב שונה של תודעה. החלק של "ולא יעבור" – כלומר החלטות בלתי הפיכות – אינו חלק מהנוהל לפי מקור זה, אבל בפרק ה' נראה שלפעמים באמת אי אפשר לשנות החלטות.

זָכַר

בתרגום השבעים הוא לא זכר דבר מהמאורעות.

אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ.

נגזר: השימוש בצורת הסביל אינה מיועדת להוריד אחריות מהמלך, אלא כי זה מה שהשפה הפרסית אוהבת. 

ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו:  יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה.

מבנה הסמיכות המדומה – טובות מראה, שמח וטוב לב, יפת-תואר, משקף אולי מבנה נפוץ מאוד בפרסית בפרט ובשפות הודו-אירופיות בכלל, הנקרא בבלשנות הכללית במונח ההודי בַּהוּוְרִיהִי (bahuvrīhi), בסנסקריט – רב אורז. הגדרת הצירוף בסנסקריט היא: bahuvrīhir yasya so bahuvrīhiḥ: זה שיש לו הרבה אורז, הרי הוא רב-אורז.

מצד שני, אפשר למצוא "טובת מראה" ו"יפת תואר" גם בספרים המוקדמים יותר של המקרא, ולכן לא ברור אם זו השפעה פרסית, כפי שאפשר לראות באופן מובהק בשימוש היתר בצורות הסביל ובשם הפועל בתפקיד ציווי (יש לעשות).

ואיך נזהה בתולה טובת מראה?

כדי לשחזר את מודל היופי האיראני הקדום, בא לעזרתנו ויראז הצדיק. הוא אמנם מאוחר בכמה מאות שנים לאחשוורוש (הספר עלה על הכתב במאה התשיעית לספירה, אך מתארכים את הסיפור לכמה מאות שנים קודם לכן), אבל מודל היופי קלסי למדיי לעת העתיקה. ויראז הצדיק נבחר לצאת למסע בן שבוע אל העולם הבא אחרי שאלכסנדר המקולל שרף את האווסטה, ואנשים לא היו בטוחים מהי דרך הישר. דרך מסעותיו אל גן העדן ואל הגיהנום, התגלו מחדש המצוות והאיסורים. הישות הראשונה שהאדם רואה כשהוא מגיע לעולם הבא היא הדַאינָה של עצמו – אישה שהיא ההשתקפות של נשמתו הפוגשת אותו בבואו לעבור על גשר הברירה – הגשר שאם יעבור אותו בשלום יגיע לגן עדן, ואם ייפול באמצע – ייפול לגיהנום. אם הוא היה צדיק, הדאינה שלו תהיה נערה בת 15, שמנמנה, לבנבנה, זוהרת, עם שדיים בולטים (או "מבוססים"), אצבעות ארוכות וריח טוב, שבאה מכיוון דרום או מזרח. אם הוא היה רשע, היא תהיה זקנה מכוערת שבאה מכיוון צפון, עירומה, רזה, עם ישבן בולט וברכיים בולטות, ונקודות על עורה שמתחברות זו לזו ונראות כמו נחשים. וגם מסריחה.

ג וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים,

הרודוטוס (1.135) מספר שהפרסים נושאים נשים חוקיות רבות, ומחזיקים גם הרבה פילגשים. ממקורות נוספים אנו יודעים שלשתי אדוניות הבית – אמו של המלך והמלכה הראשית (שהיא בת אצולה בעצמה ואמו של יורש העצר) – היו אגפים משלהן בארמון, הן היו כפופות רק למלך עצמו, ונהנו ממעמד גבוה הכולל הכנסות, אדמות ומשרתים רבים. בנוסף לכך, היו שלושה בתי נשים: אחד של הנסיכות – הבתולות והנשואות, אחד של הנשים הנוספות של המלך (נשים חוקיות שלא נשאו תואר "מלכה"), ואחד של הפילגשים – נשים יפות שנקנו בשוק העבדים, ניתנו כמתנה או כמס למלך, או נלקחו שלל.

תולדות הפוליטיקה בישראל בתרשים אחד

לפני שלושה שבועות פרסמתי סטטוס המסכם את המצב הפוליטי בשנים האחרונות על רגל אחת:

המצב הפוליטי, על רגל אחת:
אביגדור ליברמן, שהחל בליכוד עם נתניהו, ופרש והקים מפלגה עצמאית, והתאחד לזמן קצר עם פורשי המפד"ל (תקומה), פורשי הליכוד (חירות) ומולדת, פרש לבסוף ורץ בראשות מפלגתו העצמאית, התאחד עם הליכוד ולאחר הבחירות התפלג, וכעת רץ כמפלגה עצמאית וקורץ לשמאל. בינתיים פלג של המפד"ל (תקומה), שבעבר חבר לפורשי הליכוד הנ"ל ולמפלגות הימין, ולאחר מכן גם לפורשי מפד"ל וליכוד אחרים (לוי ואיתם - אח"י), רץ ברשימה משותפת עם אותן מפלגות ועם המפד"ל, ולבסוף רץ בנפרד ממנה עם מפלגות ימין אחרות (אלדד ומרזל), ולאחר מכן נפרד מאותן מפלגות ימין רץ ביחד וכמעט-התאחד עם המפד"ל החדשה, שכעת נקראה "הבית היהודי", עומד בפני התלבטות האם לרוץ ביחד עם הגלגול החדש של המפד"ל או לפרוש ולחבור למפלגתו החדשה של אלי ישי, שהיא עצמה פיצול של ש"ס, שנובע מהסכסוך הבלתי נמנע בין שני המנהיגים של התנועה לאחר מות מנהיגה הרוחני; מפלגה שכבר חבר אליה פורש אחד מהבית היהודי (שטבון). בינתיים מרעישה את שמי המרכז מפלגה של פורש ליכוד אחר, כחלון, שלא ברור מה בדיוק הוא מתכנן לעשות מלבד להיות שר, כמו שהוא כבר היה, רק עם עוד חיילים שיצייתו לו. פורשת ליכוד אחרת, לבני, שפרשה בעבר למפלגת מרכז אחרת (קדימה) ואז הקימה מפלגת מרכז עצמאית, יחד עם פורשים מהעבודה (פרץ) חברה כעת למפלגת העבודה, ופרש ממנה חבר כנסת אחד לפחות (שטרן) כשלא ברור אם ישוריין איפשהו או יעשה לביתו. קדימה ה"היסטורית", שנותר ממנה בעיקר שאול מופז, מתכוונת להצטרף גם היא לעבודה אבל שום דבר עדיין לא סגור.
האיחוד של רצ-מפם-שינוי מ-1992 (מרצ) מחזיק מעמד בינתיים, בלי שינוי (חה חה).
ויאיר לפיד נשאר יאיר לפיד.
אה כן, והערבים הם אותם ערבים.
שאלות?

 חבר הפייסבוק שלי עידו בן יצחק הרים את הכפפה שזרקתי והכין תרשים יסודי ומושקע של תולדות ההתפצלויות והאיחודים במערכת הפוליטית, מ-1949 ועד היום - והרי הוא לפניכם. הערות לתרשים - בסוף הפוסט.

כמה הערות לתרשים, מאת היוצר:


מבחינה גרפית:
1. בכל עמוד חדש יש חזרה על השורה התחתונה של העמוד הקודם.
2. אין התייחסות לגודל - המלבן של המערך זהה בגודלו למלבן של רשימת הבדואים והכפריים.
3. השתדלתי לתת לכל גוש גוונים מסוימים (צהוב למפלגות דתיות, כחול למפלגות ימין, אדום למפלגות שמאל, ירוק למפלגות מיעוטים (למרות ההבדל בין מפלגות המיעוטים של עד שנות ה-70 ומפלגות המיעוטים שמשנות ה-80) וסגול למפלגות מרכז ומפלגות בלתי מזוהות. אפשר כמובן לחלוק על החלוקה הזאת בחלק מהמקרים (במקרים גבוליים ערבבתי צבעים).
4. רציתי למעט בחצים ככל האפשר, אבל וואו, כנסות 15 ו-16, וואו.

מבחינה מהותית - זה מבוסס על איחודים ופילוגים של סיעות, ולכן יש פה כמה חוסרים:
1. זה כולל רק מפלגות שמיוצגות בכנסת (או היו מיוצגות בכנסת אחת והתמודדו בזו שאחריה). לכן, אי אפשר לראות פה למשל שכך התמודדה בבחירות מאז 1973, והיא מופיעה לראשונה ב-1984. בדומה, אפשר לראות שהגמלאים התמודדו ב-2006 וב-2009, אבל לא ב-2013. אפשר גם לראות ש"ימין ישראל" התפלגה ממולדת, אבל אי אפשר לראות שב-2006 היא התמודדה כחלק מ"חירות" שלא עברה את אחוז החסימה. המקום היחיד שכן הצלחתי להראות את זה - פאג"י שלא עברה את אחוז החסימה ב-1981 ולקראת 1984 התאחדה עם מצ"ד לסיעת מורשה.
2. באופן דומה, לא ניתן לראות מעבר בין מפלגות שנעשה לאחר מספר כנסות. אהרון אוזן היה ח"כ מהמערך בכנסת השישית ומתמ"י בכנסת העשירית. אי אפשר לראות את המעבר הזה.
3. אי אפשר לעקוב אחרי ח"כ בודד, אלא אם כן הוא התפלג לסיעת יחיד. לא תוכל לראות פה שמרינה סולודקין עברה מישראל בעליה לליכוד ומהליכוד לקדימה. תוכל לראות שישראל בעליה התאחדה עם הליכוד, ושאחר כך ח"כים מהליכוד התפצלו והקימו את קדימה.

4. פיצולים ואיחודים לא פורמליים לא נכללים כאן, אלא אם כן ידעתי אותם מידע אישי, ולכן יש הטיית מידע לעשורים האחרונים. למשל: כשאבי דיכטר עזב את קדימה לליכוד, הוא לא התפלג מקדימה בוועדת הכנסת, וכך גם נחמן שי ונינו אבסדזה שעברו ממנה לעבודה. לכן, ברישומים פורמליים, לא תמצא שקדימה התפלגה, אבל כאן הם מופיעים בתרשים. יכול להיות שהיו דברים כאלה בשנות ה-50, אבל אני פשוט לא יודע אותם, ובשביל זה צריך לעבור פרטנית על ביוגרפיה של כל ח"כ.
5. אי אפשר לראות מעברים של פעילים שאינם ח"כים. פואד היה מזכ"ל תמ"י לפני שעבר ל"יחד". לא רואים את זה כאן.
6. לגבי 2015, כתבתי רק דברים ודאיים, יש עוד זמן עד סגירת הרשימות. "כולנו" עוד לא מופיעה, המפלגות הערביות עדיין לא אוחדו, וכן הלאה.