למי להצביע? בחירות 2015 - המדריך המלא!

ידיד הבלוג שלח לי תרשים מפורט שיפתור לכם אחת ולתמיד את ההתלבטות למי להצביע. והרי הוא לפניכם:

שתפו בהמוניכם, כי מי שלא מצביע... אמממ... לא מצביע, זה הכול.

ועכשיו גם בגרסה אנגלית!

תולדות הפוליטיקה בישראל בתרשים אחד

לפני שלושה שבועות פרסמתי סטטוס המסכם את המצב הפוליטי בשנים האחרונות על רגל אחת:

המצב הפוליטי, על רגל אחת:
אביגדור ליברמן, שהחל בליכוד עם נתניהו, ופרש והקים מפלגה עצמאית, והתאחד לזמן קצר עם פורשי המפד"ל (תקומה), פורשי הליכוד (חירות) ומולדת, פרש לבסוף ורץ בראשות מפלגתו העצמאית, התאחד עם הליכוד ולאחר הבחירות התפלג, וכעת רץ כמפלגה עצמאית וקורץ לשמאל. בינתיים פלג של המפד"ל (תקומה), שבעבר חבר לפורשי הליכוד הנ"ל ולמפלגות הימין, ולאחר מכן גם לפורשי מפד"ל וליכוד אחרים (לוי ואיתם - אח"י), רץ ברשימה משותפת עם אותן מפלגות ועם המפד"ל, ולבסוף רץ בנפרד ממנה עם מפלגות ימין אחרות (אלדד ומרזל), ולאחר מכן נפרד מאותן מפלגות ימין רץ ביחד וכמעט-התאחד עם המפד"ל החדשה, שכעת נקראה "הבית היהודי", עומד בפני התלבטות האם לרוץ ביחד עם הגלגול החדש של המפד"ל או לפרוש ולחבור למפלגתו החדשה של אלי ישי, שהיא עצמה פיצול של ש"ס, שנובע מהסכסוך הבלתי נמנע בין שני המנהיגים של התנועה לאחר מות מנהיגה הרוחני; מפלגה שכבר חבר אליה פורש אחד מהבית היהודי (שטבון). בינתיים מרעישה את שמי המרכז מפלגה של פורש ליכוד אחר, כחלון, שלא ברור מה בדיוק הוא מתכנן לעשות מלבד להיות שר, כמו שהוא כבר היה, רק עם עוד חיילים שיצייתו לו. פורשת ליכוד אחרת, לבני, שפרשה בעבר למפלגת מרכז אחרת (קדימה) ואז הקימה מפלגת מרכז עצמאית, יחד עם פורשים מהעבודה (פרץ) חברה כעת למפלגת העבודה, ופרש ממנה חבר כנסת אחד לפחות (שטרן) כשלא ברור אם ישוריין איפשהו או יעשה לביתו. קדימה ה"היסטורית", שנותר ממנה בעיקר שאול מופז, מתכוונת להצטרף גם היא לעבודה אבל שום דבר עדיין לא סגור.
האיחוד של רצ-מפם-שינוי מ-1992 (מרצ) מחזיק מעמד בינתיים, בלי שינוי (חה חה).
ויאיר לפיד נשאר יאיר לפיד.
אה כן, והערבים הם אותם ערבים.
שאלות?

 חבר הפייסבוק שלי עידו בן יצחק הרים את הכפפה שזרקתי והכין תרשים יסודי ומושקע של תולדות ההתפצלויות והאיחודים במערכת הפוליטית, מ-1949 ועד היום - והרי הוא לפניכם. הערות לתרשים - בסוף הפוסט.

כמה הערות לתרשים, מאת היוצר:


מבחינה גרפית:
1. בכל עמוד חדש יש חזרה על השורה התחתונה של העמוד הקודם.
2. אין התייחסות לגודל - המלבן של המערך זהה בגודלו למלבן של רשימת הבדואים והכפריים.
3. השתדלתי לתת לכל גוש גוונים מסוימים (צהוב למפלגות דתיות, כחול למפלגות ימין, אדום למפלגות שמאל, ירוק למפלגות מיעוטים (למרות ההבדל בין מפלגות המיעוטים של עד שנות ה-70 ומפלגות המיעוטים שמשנות ה-80) וסגול למפלגות מרכז ומפלגות בלתי מזוהות. אפשר כמובן לחלוק על החלוקה הזאת בחלק מהמקרים (במקרים גבוליים ערבבתי צבעים).
4. רציתי למעט בחצים ככל האפשר, אבל וואו, כנסות 15 ו-16, וואו.

מבחינה מהותית - זה מבוסס על איחודים ופילוגים של סיעות, ולכן יש פה כמה חוסרים:
1. זה כולל רק מפלגות שמיוצגות בכנסת (או היו מיוצגות בכנסת אחת והתמודדו בזו שאחריה). לכן, אי אפשר לראות פה למשל שכך התמודדה בבחירות מאז 1973, והיא מופיעה לראשונה ב-1984. בדומה, אפשר לראות שהגמלאים התמודדו ב-2006 וב-2009, אבל לא ב-2013. אפשר גם לראות ש"ימין ישראל" התפלגה ממולדת, אבל אי אפשר לראות שב-2006 היא התמודדה כחלק מ"חירות" שלא עברה את אחוז החסימה. המקום היחיד שכן הצלחתי להראות את זה - פאג"י שלא עברה את אחוז החסימה ב-1981 ולקראת 1984 התאחדה עם מצ"ד לסיעת מורשה.
2. באופן דומה, לא ניתן לראות מעבר בין מפלגות שנעשה לאחר מספר כנסות. אהרון אוזן היה ח"כ מהמערך בכנסת השישית ומתמ"י בכנסת העשירית. אי אפשר לראות את המעבר הזה.
3. אי אפשר לעקוב אחרי ח"כ בודד, אלא אם כן הוא התפלג לסיעת יחיד. לא תוכל לראות פה שמרינה סולודקין עברה מישראל בעליה לליכוד ומהליכוד לקדימה. תוכל לראות שישראל בעליה התאחדה עם הליכוד, ושאחר כך ח"כים מהליכוד התפצלו והקימו את קדימה.

4. פיצולים ואיחודים לא פורמליים לא נכללים כאן, אלא אם כן ידעתי אותם מידע אישי, ולכן יש הטיית מידע לעשורים האחרונים. למשל: כשאבי דיכטר עזב את קדימה לליכוד, הוא לא התפלג מקדימה בוועדת הכנסת, וכך גם נחמן שי ונינו אבסדזה שעברו ממנה לעבודה. לכן, ברישומים פורמליים, לא תמצא שקדימה התפלגה, אבל כאן הם מופיעים בתרשים. יכול להיות שהיו דברים כאלה בשנות ה-50, אבל אני פשוט לא יודע אותם, ובשביל זה צריך לעבור פרטנית על ביוגרפיה של כל ח"כ.
5. אי אפשר לראות מעברים של פעילים שאינם ח"כים. פואד היה מזכ"ל תמ"י לפני שעבר ל"יחד". לא רואים את זה כאן.
6. לגבי 2015, כתבתי רק דברים ודאיים, יש עוד זמן עד סגירת הרשימות. "כולנו" עוד לא מופיעה, המפלגות הערביות עדיין לא אוחדו, וכן הלאה.

ציפי, או: המשא ומתן לאיחוד המאוחד

ציפי, או: המשא ומתן לאיחוד המאוחד
מילים: הלל גרשוני
שתיקה: בוז'י
========================

ציפי - אני אוהב את השמים

ציפי - אני אוהב את העולם

ציפי - אני אוהב את תנועותייך

את פרישוֹתייך, את מצעך שנעלם

אל תדבר בקול דרמטי

סליחה - בקול צפצפני

אני מאבאל'ה שמעתי

למפא"יניק אל תהיי כינור שני

לא לא, אני איני מפא"יניק

ולא מדבר בלי סיבה

אני בכלל כזה שתקני

זה הרגל שלי מעמותות ברק

ציפי - אל תסלסל לי בוזי'אדה

ציפי - הכל אמרנו כבר אתמול

ציפי - תשוב אל שלי, אל זהבה

הלא ידעת שהיא רוצה אותך בשמאל

תבכה זהבה תתייפח

איתך הכל נראה בהיר

אנחנו פה בלב שמח

את רואה, הנה כמעט חיברתי שיר

לא, לא נחוץ לי גבר לירי

תפסיק לשיר לי לה לה לה

אינך נותן לי כופתאות

ולא מציע לי תפקיד בממשלה

ציפי - אתן לך מה שתבקשיני

ציפי - אתן משרד ועוד אחד

ציפי - תהיי בפרונט של הקמפיינים

אפריז בח"כים, מה עוד תרצי תגידי מה

אני רוצה כיסא וכסף

אני רוצה ממך מילה -

דבר אחד אני כוספת:

להיות מחר כבר ראש הממשלה

את עוד תהיי לראש ממשלת

אל תדאגי, זה מסודר

את אחריי תהיי מושלת

רק תבואי, 'בקשה, תבואי כבר

ציפי - כן, תדבר אליי רוטציה

ציפי - הן זה עושה לי כה נעים

ציפי - ממילא אין לי פה עוד אופציה

בקואליציה, בוא ונחתום על הסכמים

אז מה אם אין סיכוי בשקל

אפילו יחד להרים

מין קואליציה מתוסבכת,

- לפחות נהיה בכל העיתונים

ציפי - הן הסקרים הם כה דרמטים

ציפי - נקרע ת'עיר אני ואת

ציפי - אנו כאלה כריזמטים

נגרוף מנדטים, ננהיג את העולם (כמעט)

ציפי - ומה אם שוב ישלוט פה ביבי

ציפי - האם אותי אז תעזבי?

ציפי - ואת זהבה ואת טיבי

אנ'לא נאיבי, בבקשה אל תְּכַזבי

די בוז'י אל תהיה בלטה

קושיה כזו אל תעלה

עכשיו ישם מה שלמדת

ואת פיך כוס של מים תמלא

ציפי - ממ ממ מממ

ציפי - מממ ממ ממ

ציפי - ממ ממ ממ מממ

מממממ, ממ ממ ממ ממ!

דילמת היבוסי, או: האם לסבא שלך קראו יצחק או ישמעאל?

הגחכה נפוצה כלפי אמונות דתיות, סכסוכים בין עמים או טיעונים בכל הנוגע להתבוללות, היא כמו הקומיקס המעולה הרצ"ב: מה זה משנה, לכל הרוחות, אם לסבא שלך קראו יצחק או *ישמעאל?

‎‎פרסום‎ by ‎דברים שקרו באמת‎.‎

כבר חבורת פלטפוס נקטו בהגחכה הזו במערכון הנודע על היבוסי: "ספר חבקוק - לא זוכר איזה פסוק".

 

זו נקודה לא רעה, אבל עם כל הכבוד ההגחכה כל כך טובה שאתה לא מבין איך בדיוק סכסוכים בין עמים ממשיכים; מה, כולם טמבלים? אתם לא מבינים שהמחלוקת אם מורחים את החמאה מעל או מתחת לפרוסה חסרת כל היגיון?

התשובה הרגילה של השמאל (נקרא לזה שמאל לצורך העניין) היא: כן, זה מטומטם, ואם רק נסביר לאנשים את האמת, ונצייר קומיקס צבעוני, הנקודה תעבור. זו אמונת שמאל כללית: מלחמות, לדוגמה, זה דבר מטופש. ואם רק יסבירו לאנשים שאין טעם להילחם, הם לא יילחמו. אחר כך כשהם מנסים לפרוט את זה לפרטים הם נתקלים בכמה קשיים מעשיים, אבל הנקודה הבסיסית הזו חיה ובוערת תמיד ברקע.

אבל בואו נסתכל על זה לרגע. האם כשמדברים על התבוללות, למשל, באמת אכפת לי, או לבנצי גופשטיין, מי היה סבא רבא רבא רבא רבא רבא רבא של פלוני או של אלמוני? ודאי שלא. הנקודה היא של תרבות (אהא!) ושל דת, ולא של גנטיקה. לו יבוא ישמעאלי ויבקש להצטרף לעם היהודי, גופשטיין יחבק וינשק אותו (בתור טקטיקה להרתיע אותו מלהצטרף לעם היהודי, אני מניח).

אז מה מפריע בהתבוללות? מפריעה כמובן התפוררות המסגרת התרבותית המכונה עם (עם ישראל, לצורך העניין) והפיכה למילקשייק אחד אפור. זו הנקודה, ולא אם סבא רבא^1000 שלך היה יצחק, ישמעאל, חתי או יבוסי.

נעבור ל"סכסוך": האם באמת הסכסוך הישראלי-ערבי קשור איכשהו לספר חבקוק לא זוכר איזה פסוק? ברור שלא; אין למעשה שום פסוק, בספר חבקוק או בכל ספר אחר, שגוזר איזו איבת נצח בין שני העמים. וגם לו היה פסוק כזה, הוא לא היה משנה הרבה. יש דינמיקה אחרת, התנגשות ציוויליזציות ומאבק בין תרבויות, בין אנשי המדבר המבקשים להשליט את דתם, או רואים במקום מולדתם החוקית וביהודים ברברים כובשים קולוניאליסטיים, ובין יהודים הרואים באזור את מולדתם הקדומה, ואשר הגיעו אליה לאחר רדיפות שנמשכו מאות רבות של שנים, בתקווה למצוא מקום שבו יוכלו להגן על עצמם וגם להחיות את מורשתם הקדומה.

כן, זה קצת יותר מורכב מרצועת קומיקס או ממערכון קאלט, אבל בכל זאת יש בזה טיפ-טיפה יותר עומק, כמדומני.

אבל תמשיכו להעיר על קומיקסים כאלה שהם "גאוניים!", למה לא.

אין ימין בארץ (כמעט) / פוסט אורח מאת דוד פילאווין

לקראת שבת, פוסט אורח שכתב דוד פילאווין. זהירות, פוסט ארוך מאוד (כדרכו של המחבר). אבל מעניין. קחו את הזמן וקראו להנאתכם:

אין ימין בארץ (כמעט)

כבר זמן מה אני מתכנן לכתוב רשימה על ימין ושמאל, וכל פעם דוחה - בעיקר מתוך עצלנות.

עתה, לרגל חציית הקוים מימין לשמאל של ידידנו אלון מזרחי, ובעקבות כמה חציות קווים כאלה שאני מכיר - לאחרונה ובמהלך ההיסטוריה - החלטתי לאסוף את עצמי ולכתוב כמה דברים.

החוק השני של רוברט קונקווסט אומר שכל ארגון או תנועה שאינם ימין במובהק הופכים עם הזמן לשמאל.

דהיינו, יש 'סחף טבעי' שמאלה.

אבל האמת היא חריפה יותר: אפילו ארגונים ותנועות ואישים שהם ימין במובהק, ואפילו אנטי-שמאל במובהק, נסחפים פעמים רבות שמאלה.

אאפיין להלך את השמאל, בהסתמך על תיאורים מקובלים ועל מקורותיה ההיסטוריים של החלוקה הזאת, ומתוך הדברים יהיה ברור שרוב מה שנקרא היום בעולם ימין - ובמיוחד בארץ - הוא לא ימין כלל, אפילו לא קצת - יחסית למה שנקרא 'ימין' באופן מסורתי.

עד כדי כך השמאל הפך למיינסטרים, שכל השפה שלנו היא שמאלנית.

כל מיני מונחים כמו 'גזענות', 'דיכוי', 'אפליה', 'מיעוטים', 'שוביניזם', ..;
ומאידך מונחים כמו 'שוויון', 'זכויות', 'קידמה', 'רפורמה', 'קידום', 'שילוב', 'הכלה' וזה

כל זה מינוח שהוא במהותו שמאלני [אסביר להלן] אבל בימינו זה המינוח היחיד שבו ניתן לנהל שיח פוליטי 'מהוגן' [תחשבו למשל ליחס לו זוכים אישים כמו בן ארי מצד הימין המיינסטרימי..].

זה אומר שמה שנחשב 'ימין' בימינו הוא או בעצם שמאל קצת יותר מתון [הכל יחסי..] או, אם מדובר בימין של ממש, זהו ימין מתנצל, אפולוגטי, שמנסה 'להלחם בסטראוטיפים' שמיוחסים לימין. ואומר: 'אל תראו אותנו ככה, אנחנו לא גזענים/שוביניסטים/מדכאים/.., אנחנו בעד שוויון וזכויות וקידמה וכו וכו'. כלומר בעצם הוא אומר: 'אנחנו שמאלנים טובים'.

לעתים הוא אפילו מתיימר להיות יותר שמאל משמאל: 'השמאל מקפח מזרחיים - ואילו אנחנו בעד קידום מזרחיים' וכדומה..

II

כאן בארץ 'ימין' ו'שמאל' בעיקר נקבעים ע"פ היחס לוויתור על שטחים.

אבל תיאורתית יכול אדם להיות ימני גמור, ע"פ הקריטריונים הקשיחים ביותר, ולתמוך בוויתור על שטחים [זה לא יהפוך אותו לחכם במיוחד, אבל אין שום דבר בהגדרת 'ימין' שמונע מאדם להיות טיפש].

אם למשל יהודי סובר שמבחינה אסטרטגית אנחנו, היהודים, איננו מסוגלים להחזיק ביו"ש, או שהחזקה ביו"ש מזיקה לעם ישראל באופן זה או אחר, אז גם אם הוא ימני, הוא עלול לטעון שיש לצאת מהשטחים מבלי לאבד את 'ימניותו' הכללית.

בזמנו, ההתנתקות זכתה לפופולראיות בשדרות רחבות של העם בין השאר משום שהתעמולה לטובתה לא נשאה אופי 'שמאלני' במיוחד - אלא הייתה יותר בסגנון 'אנחנו פה - הם שם. שיאכלו אחד את השני. לנו לא איכפת. חבל שחיילינו ימותו שמה. הבה נצא - ואם הם רק יעזו לזרוק טיל על שדרות נמחק את עזה' וכדומה.

כמובן שהתעמולה הזאת הייתה שקר. אבל אני מדבר עתה על אידיאולוגיה - לא על פראגמאטיקה. האידיאולוגיה שמשתקפת מתעמולה כזאת היא ימנית, לא שמאלנית - ואעפ"כ היא משמשת כטיעון ליציאה מהשטחים. והוא מה שרציתי להמחיש עם דוגמא זו.

III

ובכן, מהו ימין ומהו שמאל?

המונחים הללו נולדו בעת המהפכה הצרפתית, כאשר הפלגים היותר 'פרוגרסיביים' ישבו בצד השמאלי של הפרלמנט והפלגים היותר שמרניים ישבו בצד הימני.

ככל שהמהפכה התקדמה קרתה תופעה מעניינת:
בוצעו 'טיהורים' של הפלגים המתונים יותר בקרב המהפכנים - כלומר, הצד הימני של הפרלמנט היה מתרוקן מידי פעם מיושביו [לטובת גלות במקרה הטוב וגיליוטינה במקרה הרע].
ואז הצד השמאלי של הפרלמנט היה מתאייש בדם חדש ואילו מי שעד כה ישבו בצד השמאלי היו עוברים לימין.
וחוזר חלילה.

רואים כבר כאן את חוק קונקווסט בפעולה - מכיוון שהמיינסטרים המהפכני נסחף שמאלה, מי שנחשבו שמאל עד זמן מסויים נחשבו ימין מזמן זה ואילך..

וניתן להדגים את החוק הזה גם כאן בארץ.

למשל, הידעתם שתנועת ארץ ישראל השלמה התחילה בתוך מפא"י?

אחרי מלחמת ששת הימים, מפאייניקים וותיקים מסויימים הרגישו שהמפלגה נעה שמאלה - שהמחוייבות שלה להתיישבות יהודית בארץ ישראל ולהחלת הריבונות היהודית על כלל הארץ [קרי: כיבוש, שלא הייתה מילה גסה אז] התרופפה. ביניהם היו אישים בולטים כמו אלתרמן, טבנקין, לובוטקין ואחרים. כקונטרה, הם ניסו לפעול מתוך התנועה פנימה ולחדש את המחוייבות האמורה.

ואלו היו אנשי השמאל דאז!

נקל להבין מכאן מה הייתה הגישה המיינסטרימית בקרב הישראלים באותה תקופה.

בפועל אותם אנשי ארץ ישראל השלמה או שנפלטו מהשמאל ועברו לימין, בעל כורחם [גנדי עד ימיו האחרונים ראה עצמו כמפא"ניק, וכך גם נעמי שמר], או שהם הצטרפו לשאר חבריהם מהשמאל בתנועתם עוד יותר שמאלה.

אח"כ, בתחילת שנות התשעים, אמנם אידיאולוגיית 'ארץ ישראל השלמה' נותרה רק אצל מתנחלים דתיים. אבל גם אז, מי שדיבר על מדינה פלסטינית היה נחשב שמאל קיצוני. השמאל המיינסטרימי - סטייל רבין - אמרו 'בשום פנים ואופן'. אפילו כאשר החל תהליך אוסלו, מחולליו (לפחות רבין) כל הזמן הדגישו שמדובר רק באוטונומיה בחלק מהשטחים ושעל גופתם המתה תיהיה פה מדינה פלסטינית.

אח"כ ביבי - שנחשב ימין - כבר קיבל את תוצאות אוסלו בתור נתון וניסה רק למתן את נזקיו. ללא הצלחה גדולה. שרון בימי ממשלת ביבי הראשונה נחשב לסמן הימני.

אבל כאשר שרון - הסמן הימני של ממשלת ביבי הימנית - כלומר, 'ימין קיצוני', יש יאמרו - הפך בעצמו לראש ממשלה, הוא כבר דיבר במונחים של 'הכיבוש משחית'.

ושימו לב ש-'הכיבוש משחית' זו כבר אמירה שמאלנית - לא כמו האמירות האסטרטגיות בעלי הניחוח הימני שמניתי לעיל. להלן אסביר גם למה.

עוד דוגמא מהארץ:

בדור הקודם, אפילו האתיאיסטים האדוקים ביותר ראו נישואי תערובת בתור דבר רע. טומי לפיד, בתוכנית רדיו שהייתה לו בסוף שנות התשעים, אמר שאילו בנו היה מתחתן עם שיקצע, הוא היה רואה בכך כשלון חינוכי שלו.

אדרבא - החילונים האידיאולוגיים לאורך הדורות כאן בארץ [חוץ מחברי מק"י] ניסו תמיד להסביר למה עם ישראל יכול להתמשיך ולהתקיים בתור עם נבדל וייחודי גם בלי הדת.

אבל בימינו אמירות כאלה נחשבות גזענות חשוכה ולאומנות מסוכנת וצרות אופקין שמתאימה רק לדוסים.

'טוב למות בעד ארצנו' ושאר ססמאות שדורות רבים של ישראלים - מימין ומשמאל - גדלו עליהם ודגלו בהם [לפחות בתור אידיאל] עד לשנות התשעים הפכו אנאתמה.

עוד דוגמא:

היום קבוצות של 'זכויות' למיניהן - נשים, מזרחיים, ערבים וכו' - אוהבות להביא כל מיני ציטוטים רשמיים מאישים בולטים בשמאל בעבר שאומרים דברים שנחשבים היום גזעניים או מיזוגיניים וכדומה.

מה שזה מלמד אותנו הוא שפעם השמאל היה הרבה יותר ימינה מהיום...

וניתן להמשיך ולהרבות בדוגמאות.

IV

בחזרה לעניינינו.

אחרי המהפכה הצרפתית השמות הללו - ימין ושמאל - נותרו בשימוש, וכל אחד מהם ציין מגוון גדול של תופעות - שלא בהכרח עלו בקנה אחד אלו עם אלו.

לפיכך לנסות לתת הגדרות למונחים אלו שתקלענה לשימוש בהם מחד, ושתיהיינה עקביות מאידך נידון לכשלון.

תחת זאת, עדיף לנסות לתפוס מבעד לפרטים איזשהו 'הלך-רוח', 'נטיה' [נפשית או חברתית], ולתאר אותם.

נתחיל מהשמאל:

הססמא שאולי מאפיינת את השמאל טוב מכל היא 'עולם ישן עדי יסוד נחרימה'.

הרעיון הבסיסי בצורה גסה הוא כדלהלן:
עד לשלב מסויים בהיסטוריה, אנשים נשלטו ע"י אמונות טפלות ודעות קדומות, עד שהחלו לצאת מהן. ומאז יש התקדמות [=קידמה] בה אדם משתחרר מכבלי העבר - הפוליטיים, התרבותיים, אפילו הפסיכולוגיים - ומעצב את עולמו בעצמו ע"פ הבנתו באופן ראציונאלי.

או משהו כזה. כאמור - זה רק תיאור סכמטי של הלך רוח.

ניתן לראות את הלך הרוח הזה מתבטא בשלל תחומים מגוונים ועמדות שלכאורה נמצאים ב'פלנטות' שונות ואף מונגדות:

אומנות מודרנית גבוהה,
אך גם תרבות הפופ.
אתיאיזם לוחמני,
אך גם ניו-אייג',
וגם פונדאמטאליזם דתי.
סוציאליזם,
אך גם ליבראליזם.
המהפכה המינית,
אך גם כל האנטי-מיניות המאפיינת בימינו פמיניזם.
אוניברסאליזם -
[הרעיון שכולנו אחים וכולנו דומים ושווים ועלינו להיות אזרחי העולם] -
אך גם הביקורת הרואה באוניברסאליזם נסיון מצד האדם המערבי לשלוט בשאר העמים.
הומאניזם - הרואה באדם את 'מידת כל הדברים' [כפי שאמר פרוטאגוראס] וכטוב במהותו [שמקסימום הושחת ע"י סביבתו],
אבל גם אקולוגיזם - הרואה את האדם כזן מסוכן ומזיק לסביבה.
התנגדות להיירארכיות חברתיות,
אבל גם תמיכה ברגולאציה של המדינה של כל אספקט בחיינו.
הרעיון שצריך לתת לילד את כל התפנוקים האפשריים ולא לדרוש ממנו כלום,
והרעיון שמי שמביא ילדים לעולם הוא פראייער.
הדוניזם מופקר,
כמו גם 'צנע' וצניעות שדורשות אידיאולוגיות שונות - בשם השוויון [הרי לא כולם יכולים לגור בארמון!], בשם איכות הסביבה, בשם פגיעה בנפשותיהן הרכות של בנות שאינן רוצות לעשות דייטה..
התנשאות בלתי מוצדקת של משכילים מסוג מסויים [אנשי רוח מחד ו'מדעניסטים' מאידך] ו'אמנים',
כמו גם פופוליזם למיניהו - הריסת ארמונות לקול צהלות ההמון וכדומה.
פאציפיזם,
כמו גם מהפכנות אלימה,
וגם התפיסה שצריך להפיץ בעולם את הדמוקראטיה בכוח הזרוע..
אנטי-'גזענות',
וגם תורות גזע 'מדעיות' סטייל היטלר.
אנארכיזם,
וגם אטאטיזם.
וכן הלאה באותה רוח.

כמעט את כל ה-'איזמים' ניתן לשייך להלך רוח זה.

את הימין קל לאפיין בתור "התנגדות לשמאל".

V

'אבל רגע', בטח תגידו, 'מנית לעיל שלל תופעות הפוכות ושונות - איזו מין רוח משותפת מצאת ביניהן?'

זה רק מראה עד כמה אנו היום שקועים עמוק בתוך השמאל מבחינה תודעתית, שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין איך ניתן להימנע מלאמץ את אחד הצדדים בדיכוטומיות הללו -
מקסימום, חושבים אנשים, ניתן לנוע על הצירים שבין ההפכים הללו ולאמץ עמדות מתונות באמצע.

זה אגב לא רעיון רע -
אבל אלו עמדות שנתפסות בתור 'בלתי עקרונית' -
בתור כניעה לייצר או כניעה לכורח הנסיבות.
או בתור חוסר עמדה.

קשה לנו לחשוב אפילו איך מנסחים עמדה עקרונית המתנגדת באופן עקבי לכל הדברים מהסוג שמניתי.

עם זאת, הלך רוח שמתנגד לכל הדברים בסגנון שמיניתי קיים בהחלט.

בימינו בעולם המערבי הוא נפוץ בגלוי בעיקר בשכבות הפחות משכילות והפחות מתורבתות.

אבל העולם המערבי המדובר הוא בעצם רק מערב אירופה והארצות הדוברות אנגלית וישראל ועוד כמה ארצות בעולם.

לשאר העולם 'ברכת הקידמה' אמנם הגיעה, אבל עוד לא תפסה תאוצה כמו כאן. ונתקלת בהתנגדות מאסיבית ורשמית.

וגם בתוך העולם המערבי ההלך הרוח הנדון נפוץ מאד בציבור - עובדה שכל הזמן נלחמים נגדו.

בשכבות הבלתי משכילות בוודאי - הן לא שמות קצוץ על התקינות הפוליטית.

אבל גם בשכבות המשכילות -
בתחומים ריאליים, שם השקפות תרבותיות ואידיאולוגיות באות לביטוי מועט מאד, יש רבים שאפילו בלי להחזיק בעמדה כלשהי, באופן טבעי נרתעים מהדברים האמורים. וחלקם אף ממש מתנגדים להם.

ואפילו בתחום הרוח - הגם שהס מלהזכיר עמדות ימניות - נמצא כל הזמן אנשים ש'נתפסו בקלקלתם' ואמרו משהו 'שוביניסטי' או 'גזעני'..

תראו קליפ משעשע:

 
 כך שאפילו בחלקי העולם המדוברים, יש רק מיעוט יחסית זניח של אידיאולוגים של ממש המחזיקים בעמדות שמאליות עקביות [למשל - כשש"ס, בשם 'המאבק בגזענות' דורשים כל מיני דברים, אבל באותה נשימה רוצים לסלק מכאן לא-יהודים - הם אמנם משתמשים ברטוריקה של השמאל, ויותר מכך - הם נגועים מאד בשמאלנות - ולכן נפסלים מלהיות ימין כלל - אבל גם רחוקים מאד משמאלנות עקבית ואידיאולוגית].

אעפ"כ, השמאלנות היא הדוקטרינה ההגמונית המוחצת במוקדי הכוח הרלוונטיים -
במוסדות החינוך, באקדמיה, בבתי המשפט, בתקשורת, אפילו ברוח צה"ל..

קיים דחף של התנגדות 'מהקישקעס' לשמאלנות - בתור טעם אישי - אבל תמצאו מעט מאד ביטוי של דחף זה בתור אידיאולוגיה שיטתית. בטח פה בישראל (בארצות אחרות יש מסורות שמרניות יותר רציפות). זו חלק מהסיבה להגמוניה השמאלנית במוקדים המדוברים - אבל זו גם תוצאה שלה.

זה לא שאין אנטי-שמאלנות אידיאולוגית. יש ויש. אבל הגופים המדוברים אינם חושפים אתכם אליה. ומכיוון שאלו הגופים האמונים על חשיפת הקהל לעולם - ובפרט לתחומי הדעת והרוח, אז אנשים כמעט ולא נחשפים לכך. נקודה. וחבל.

אני למשל לא הכרתי אפילו שמות של הוגים חשובים כמו ברק, אוקשוט, סקרוטון - וזאת למרות שלמדתי מדעי הרוח באוניברסיטה. גיליתי אותם במקרה משוטטות באינטרנט לפני כמה שנים ונחשף בפני עולם חדש.

לפני כן לא חשבתי כלל שניתן להגן אינטלקטואלית על עמדות שמרניות-בואכה-ריאקציונריות מבלי להזקק למיתולוגיה.

לפיכך, חשבתי ששמרנות לא יכולה להיות משהו מלבד טעם אישי גרידא.

לא תמיד המצב ב'חברה הטובה' היה כך:

גם ה'בימינו' המדובר הוא בעצם רק כמה עשרות שנים -
אמנם שמאל, כתופעה, קיים עוד מלפני המהפכה הצרפתית - מאז 'עידן האורות' - והיה נפוץ במיוחד בקרב שכבות ה'אינטלגנציה' - המשכילים המקצועיים - אבל הוא הפך לחזות הכל בשכבות אלו רק בשנות השבעים - עם המהפכה התרבותית דאז.

עוד בשנות החמישים, אישי רוח בולטים רבים וביניהם אישים שנחשבים עד ימינו דגולים - ביניהם קוויין, סידני הוק, ואחרים - תמכו במקארתיזם למשל.

כותבת ענת מטר [בביקורת גדולה, כמובן]:

ב-1953 פירסמו ראשי 37 האוניברסיטאות החשובות בארה"ב הצהרה, הקוראת לסגל האקדמי לשתף פעולה עם ועדות מקארת'י ולהלשין. על-פי ראשי האוניברסיטאות הללו, ההימנעות מהלשנה והשמירה על זכות השתיקה מטילות דופי באנשי הסגל ומעוררות את השאלה אם הם ראויים למישרתם. .. שנים אחדות לפני כן, ב- 1949, פירסם נשיא אוניברסיטת וושינגטון, ריימונד ב. אלן, מאמר, המסביר את החלטתו לפטר שלושה חברי סגל שהשתייכו למפלגה הקומוניסטית. ..אלן אינו מסתפק בקביעתו-שלו. יש פילוסופים, מומחים לאתיקה, שתפקידם לספק את העוגן המקצועי לכל דבר תועבה. בשנת 1949 היה זה הפילוסוף הפרגמטיסט סידני הוק. מי שעמד בראש האגודה הפילוסופית האמריקאית וכיהן במשך עשרים שנה בראשות החוג לפילוסופיה באוניברסיטת ניו-יורק, מי שהוכתר ב-1992, בכרך המוקדש להגותו, כ"פילוסוף הדמוקרטיה וההומניזם", מי שקיבל את מדלית החירות מידיו של רונאלד רייגן, כתב בפברואר 1949 ב"ניו יורק טיימס", את מה שאלן מצטט במאמרו..

יש לי הסתייגות ממדיניות זו - אבל זה רק מראה לכם עד כמה הלך הרוח באוניברסיטאות דאז היה שונה!

ברטאראנד ראסל [הגדול] נזרק בבוז מהאוניברסיטה שלו, קיימברידג', כאשר בימי מלחמת העולם הראשונה הטיף לפאציפיזם.

וזה היה אחרי שהוא כבר התפרסם בעולם כיחיד בדורו.

ושלא תחשבו שמי שזרק אותו היה איזה פקיד מטעם הצבא. ראשי האוניברסיטה - ביניהם מאורות פילוסופיים כמו מקטאגרט - הם אלו שקיבלו את ההחלטה - שלבוגד כמוהו אסור ללמד באוניברסיטה - ולא משנה כמה גאון וענק הוא.

שוב - אפשר לדון אם זה היה צעד חכם.

אבל זה עוד פעם נועד להראות לכם עד כמה הלך הרוח באקדמיה היה אז שונה.

VI

המון דברים שאנו תופסים היום בתור מובנים מאיליהם הם בעצם המצאות של כמה עשרות שנים אחרונות. המילון האנגלי השלם בהוצאת אוקספורד של שנת 1971 לא הכיל את המילה racism למשל. [תודה לדוד סטוב על המידע - לקוח ממאמרו 'עויינויות גזעיות ואחרות'].

ברטאראנד ראסל, הנזכר לעיל - שהיה ונשאר אייקון של השמאל, גם במהלך המהפכה התרבותית - למשל התבטא בטבעיות גמורה שאין ספק שהגזע הלבן מוצלח יותר מכל שאר הגזעים [..אבל שזה לא אומר שאנחנו צריכים לשעבד אותם וכו' וכו'].

זו לא הייתה אמירה של איש קוקלוס-קלאן כועס - אלא הפוך - של איש שמאל בתור איש שמאל.

הוא הספיק לחיות מספיק זמן [כמעט עד גיל מאה] כדי להגיע לתקופה בה דיבורים כאלה הפכו לבלתי תקינים פוליטית והתנצל בבוא העת.

[אגב קוקלוס קלאן - בטח ראיתם את 'חלף עם הרוח' - סרט מיינסטרימי הוליוודי שהפך לקאלסיקה. שמתם לב שהקוקלוס קלאן מתוארים בו כגיבורים? סרט אמריקאי אחר מאד מצליח מאותה תקופה, 'הולדת האומה', מוקדש ספציפית לארגון הזה..]

אותו דבר אמור לגבי 'זכויות נשים':
הידעתם שבצרפת רק אחרי מלחמת העולם השניה נשים קיבלו זכות הצבעה? [מה שבעקיפין היה לאחד מגורמי ה'גל השני' של הפמיניזם: הפמיניסטיות הצרפתיות - בובואר למשל - היו צריכות למצוא לעצמן מהר עיסוק אחר על מנת לא להשאר מחוץ למעגל העבודה..]

בשוויץ [שווייץ!] נשים קיבלו זכויות הצבעה ברמה הפדראלית רק בשנות ה-70 [!]. עוד בשנת 1990 היו איזורים בהם לנשים לא הייתה זכות הצבעה. וגם זה השתנה רק עקב פסיקה של בית משפט פרוגרסיבי כנגד הכרעת משאל העם המקומי..

כך שכל הדברים הללו הם לא איזו היסטוריה עתיקה של 'בימי הביניים היה ככה וככה' - וגם לא משהו שמאפיין עולם שלישי או שכבות מפגרות בעם.

שהיום זה נתפס כך רק ממחיש בצורה חדה את ההשמאלה הראדיקאלית של השיח המתורבת שאירעה אך לאחרונה.

מה שפעם היה נחשב לנחלתם של כמה פרופסורים משוגעים ושל כמה בוהמיינאניים דקאדנטים שחיים בחרא של עצמם, הפך לבון טון הרשמי.

יכולתי להמשיך ולדבר על אבדן סמכות של הורים ומורים. ועוד על תופעות רבות. אבל זה יספיק לבינתיים.

היום המאבקים הראדיקאליים נמצא במקום אחר לגמרי -
היום נלחמים נגד אזכור של נשים בחדא מחתא עם פרחים - כי זה מקבע תפיסות 'סיסנורמאטיביות'.
היום 'מבקרים' פיזיקה ניוטוניאנית בתור תוצר מערבי שכופה עצמו על תרבויות אחרות.
וכן הלאה.

VII

השינוי שהתרבות המערבית עברה איננו סתם שינוי גדול או ראדיקאלי -
חל בה היפוך של ממש.

מה שנחשב בתור virtues הפך ל-vices ולהיפך.

למי שקורא אנגלית חופשי - ממליץ על מאמר חמוד על ההיפוך הזה, שאירע:
http://www.aei.org/article/society-and-culture/poverty/defining-deviancy-up/

אם היינו צריכים למנות מהמותן מה נחשב טוב בתרבות המערבית הישנה [וגם אגב בכל שאר התרבויות. רב המשותף על המפריד], היינו יכולים לציין דברים כמו:
נאמנות (לאומה, לשבט, למשפחה), תעוזה ותושיה, כבוד, הנכונות להרוג ולהיהרג למען דברים ראויים - כגון השבט והמשפחה והכבוד, תחרותיות וכדומה

הרי כל אלו בימינו נחשבים למגרעות -
לאומנות, אלימות, רכושנות וכדומה..

יופי היה פעם נחשב ערך - אם לא העליון, אז בין העליונים. באומנות ובכלל. היום הכיעור מועלה על נס: אמנות יפה נחשבת 'שטחית' ו'צרכנית', ומתנהלים קמפיינים נגד יופי אנושי - 'מיתוס היופי' וכו'

VIII

לסיכום - סיפור:

זקנה מטלפנת לבעלה, שנוסע במכונית, ואומרת לו: 'מוישע! שמעתי ברדיו שיש מישיגינער אחד שנוסע בניגוד לכיוון התנועה. אז הזהר'
עונה לה מוישע: 'מישיגינער אחד?! אלפי מישיגאנערים!'

כשמישהו כמוני בא ומלין כנגד כל העולם ואשתו - אני עלול להיתפס בדיוק כמו המוישע הזה -
אבל בהינתן הפרופורציות שציינתי לעיל - של זמן ומקום -
תחשבו שוב מי המוישע ומי התנועה של המכוניות...