גרמן, השרה שעולה לנו בבריאות

זוכרים את הפוסט שלי על שערוריית התמ"ל? בעקבות עוד שטות של שרת בריאותנו שנוספה מאז, ביקשוני באתר מידה לכתוב טור על מקצת מעלליה של השרה הטרייה בחודשים הספורים שחלפו מאז נבחרה לתפקידה. היה קשה לי לבחור, אבל הנה מקצת מן המעללים שיעל גרמן, כפי שפורסמו באתר:

מרגע שנכנסה לתפקידה אין רגע דל במשרדה של יעל גרמן, שרת הבריאות החדשה. החלטה רודפת החלטה – תמיד החלטות גדולות, דרמטיות, שיגיעו לכותרות העיתונים; תמיד מדובר בהחלטות פופוליסטיות ומתחנחנות – וכמעט תמיד הן החלטות בעייתיות, בלשון המעטה.

החל מימיה הראשונים במשרד החלה גרמן בשורה של צעדים שמצטלמים נהדר. הראשון מביניהם היה דחיית רכב הב.מ.וו שיועד לה ודרישתה להחליפו ברכב היברידי או חשמלי שהוא "גם זול בקנייה, גם חסכוני בדלק/חשמל וגם פחות מזהם ולכן תורם למניעת מחלות". עד שתאושר בקשתה על-ידי "המנגנון הבלתי-גמיש", מינתה גרמן נהגת צעירה (אישה! הידד!) שתאחז בהגה ה'פריוס' ההיברידית הפרטית שלה.

אולם בהמשך התבשרנו על החלטות קצת יותר מהותיות. כך למשל, הודיעה גרמן כי תשקול להעניק ביטוח רפואי, על חשבון משלם המסים (ואותם אקסטרה-מסים שהעלה חברה לסיעה, השר לפיד), לאנשים שהסתננו בניגוד לחוק אל שטח ישראל. נותר רק לשאול, למה רק לאנשים שהתמזל מזלם והצליחו לחדור באופן בלתי-חוקי לישראל? שמא נעניק ביטוח רפואי גם לחסרי המזל שעדיין לא חדרו לישראל?

החלטה אחרת שעברה בשקט יחסי היא ההחלטה לקנוס את חברות התרופות בשל כך שלא הדפיסו כיתוב ברוסית ובערבית על כל הקופסאות. גרמן זכתה למחיאות כפיים רבות על הקנס הזה, בעיקר מאנשים שלא עצרו לחשוב לרגע שתשלום הקנס צריך להגיע מהיכן שהוא. סביר להניח שיגיע מייקור של כלל התרופות לכלל הצרכנים, כלומר, עוד מס על גבו של הציבור. בראוו, גברת גרמן, בראוו.

עוד מפניניה של גרמן: ביטול היוזמה לחייב תשלום על ביקור רופא. שוב החלטה פופולרית מאוד –  אבל ההיגיון? לא ברור. אם אדם לא חייב על תשלום (ולו קטן) לרופא, אנשים רבים יבואו לרופא בלי שהם באמת צריכים. כתוצאה מכך יגבר העומס על הרופאים, והמשלמים על כך הם כמובן אלה שבאמת נזקקים לטיפול רפואי, שיאלצו לחכות זמן רב יותר לקבלת טיפול. שלא לדבר על העלות הכספית האדירה שיש בפטור הזה, תחת שר אוצר שמביא את הגירעון לשיא חסר תקדים.

אם לא די בכך שגרמן מקבלת החלטות על חשבון משלם המיסים משל היה זה כספה האישי, נוספת לכך שורה של החלטות המהוות התערבות ישירה בחייו האישיים של האזרח ובזכותו לקבל החלטות ביחס לגופו.

כך, למשל, הגיבוי האוטומטי שהעניקה גרמן להחלטה השערורייתית של מנכ"ל משרדה, לאסור על חברות המייצרות תרכובת מזון לתינוקות (תמ"ל) לצאת במבצעי הנחות, שכן הדבר "לא מעודד הנקה" (!). גרמן עוד ניסתה להגן על ההחלטה בדף הפייסבוק שלה, ובדרך הפגינה בקיאות יוצאת דופן בהתנהלות השוק החופשי, כשטענה, בין השאר, כי "המתנות והמבצעים השיווק והפרסום בוודאי אינם מוזילים את המוצר" (!). כבר ביום שלמחרת, אל מול ביקורת ציבורית סוערת, נאלצה גרמן לבטל את ההחלטה, כשהיא מצטדקת "לא הייתי מודעת לכל משמעויות ההנחיה המקצועית שיצאה ממשרדי".

מעניינת במיוחד היא התנהלותה בעניין הקנאביס. מצד אחד טענה גרמן שהוא "סם מסוכן"; מצד שני אמרה שאם הוא גורם להקלת סבל החולים "יש לאשרו ברוחב לב"; ובאותה נשימה הוסיפה שבמצב הקיים "החומר אכן זולג לשוק, ויש חשש רציני כי סביב גידולו יתפתח שוק משני ומאוד רווחי ועמו תופעות בלתי רצויות של עבריינות ואף פשע מאורגן". אין ספק שהניתוח שלה מוצדק באשר לשוק השחור של הקנאביס, אך אם כך לא ברור כיצד איסור הקנאביס מצד אחד ואישור הקנאביס "ברוחב לב" לחולים מצד שני יועיל למצב הקיים; האם היא לא מעודדת את אותו שוק משני? לסטלנים הפתרונים.

וישנה, כמובן, ההחלטה האחרונה מבית מדרשה של גרמן – היוזמה שכל מחדש רישיון נהיגה ייחשב כתורם אברים אלא אם טרח והודיע למשרד הבריאות אחרת. כבוד השרה צפתה כנראה בסרטון TED של דן אריאלי שמסביר מדוע שיעורי תרומות האברים בחלק ממדינות אירופה כה גבוהים לעומת האחרות, ורצה ליישם זאת כמדיניות מוצהרת. דבר אחד היא כנראה שכחה בדרך, והיא האפשרות הקלושה שמדיניות כזו היא לא פחות מבריונות מדינתית שבה המדינה מחליטה שהיא הבעלים של אבריך עד שלא יוכח אחרת.

אווילות אחרת קיימת גם לצד השני - התרומה בכל מקרה מצריכה את אישור המשפחה, וכל עניינו של כרטיס "אדי" הוא להעברת מסר מהתורם המת למשפחתו; כעת יאבד גם הכרטיס המקורי את תפקידו זה, שהרי כל משפחה תוכל להניח, ובצדק, שהמנוח לא הסכים לתרום את אבריו, אלא פשוט לא היה לו כוח לשלוח מכתב רשום למשרד הבריאות.

לדעת גרמן, כך נראה באופן ברור, המדינה אינה אלא אומנת של אזרחיה (ואם אפשר, גם של אזרחי מדינות אחרות): תפקידה הוא לחנך את האזרחים, לאסור עליהם בחוק לעשות דברים שלדעתה (כלומר לדעת פקידיה) עלולים להזיק להם, לקחת מהם כסף למטרות נעלות בעיניה (כלומר בעיני פקידיה), ומכיוון שהאזרחים הם למעשה שלה, גם לקחת את אבריהם לאחר מותם (ואולי קצת לפני כן).

ברוח דבריו של לפיד, "אני ממליץ לריקי כהן להפסיק לעשן", הייתי ממליץ גם לו וגם לגרמן להפסיק לעשן את החומר הנהדר שהם מעשנים, ולהתחיל לתת לציבור קצת קרדיט ואחריות על כספו וגופו שלו.

משהו על שיא טמטום חדש, באדיבות משרד הבריאות

אזהרה ידידותית לקורא: פוסט זה נכתב במשיכת קולמוס אחת, כשהמשורר עצבני על טמטום ממשלתי אופייני, ובלי שום רסנים ועידונים. כן, למדתי משהו מאישתון. חוץ מהאורך. והסמולנות. והניתוק מהמציאות. והחשיבות העצמית. ועוד כל מיני דברים. 

אני הולך ומקבל את הרושם שמדינת ישראל מנסה לאחרונה לשבור את שיאי הטמטום של עצמה. הפנינה האחרונה: איסור על מבצעים על תחליפי חלב עד גיל שישה חודשים. למה? כי זה נוגד את מדיניות עידוד ההנקה. אתם מבינים? אישה יכולה להניק, חינם אין כסף, אבל היא בוחרת - או נאלצת! - להשתמש בתחליפי חלב, שעולים הון. אז עכשיו אסור לעשות מבצעים לאותן נשים. למה? כי אם חלילה הן תקבלנה דוגמית חינם, או חבילת מטרנה תעלה 44 ש"ח במקום 50 - זה מה שישכנע אותן להניק.

לא מאמינים? כן, כך כתוב, שחור על גבי טמקא:

"בחוזר נקבע כי בהתאם למדיניות המשרד ולקוד הבינלאומי של ארגון הבריאות העולמי לשיווק תרכובות מזון לתינוקות, נדרשות החברות להימנע מלבצע כל פעילות שיווקית או פעולות לקידום מכירות של תחליפי חלב המיועדים לתינוקות מתחת לגיל שישה חודשים. "פעילויות מעין אלה הן בניגוד לקוד ולהבנות אליהן הגענו", כתב הפרופ' גרוטו.

במשרד פרטו כי חל איסור על פרסום או ביצע קידום מכירות לציבור הרחב. כמו כן נאסרת הענקת דוגמיות של מוצרים באופן ישיר או עקיף לנשים הרות, אמהות או בני משפחותיהן. בנוסף אוסר המשרד על פרסום בנקודות המכירה באופן ישיר לצרכן או על חלוקת מתנות המקדמות את השימוש בתחליפי חלב לתינוקות מתחת לגיל שישה חודשים".

עכשיו תשמעו. אני האחרון שיטען משהו נגד הנקה. הנקה זה אחלה. הנקה מחזקת את הקשר בין האם לתינוק, יש בחלב האם חומרים שכמה שמנסים לחקות אותם לא מצליחים לגמרי, בקיצור - הנקה זה יופי טופי. אלא מה? לא כל אחת יכולה. כן כן, משרד הבריאות, יש דבר כזה של תינוקות שמסרבים לינוק. יש דבר כזה של אישה שיש לה בעיה להניק. ומה לגבי אמהות לתאומים? או לשלישיות? איך הן תסתדרנה? אגב, יש דבר כזה גם של אישה שחייבת לחזור לעבודה עוד לפני גיל שישה חודשים. מה אתם יודעים.

הרי זה שובר שיאים של טמטום. ביד אחת, משרד הבריאות בראשות יעל גרמן מ"יש עתיד" פועל נגד אמהות עובדות, וביד השנייה משרד האוצר בראשות יאיר לפיד (אולי הוא עבר מפלגה?) פועל נגד אמהות שנשארות בבית, ומציב יעד מופרך של "מיצוי כושר עבודה". ובכן לא, ממשלה יקרה, את לא יכולה מצד אחד לעודד נשים לעבוד ומצד שני לא לתת לעשות להן הנחות ומבצעים!

שוב, אגיד משהו על עמדתי האישית. אני חושב שלאישה שזה מתאים לה, עדיף שתישאר בבית ותניק מאשר שתצא לעבודה. הקשר בין האמא לילד הוא דבר חשוב ביותר, הרבה יותר מכמה שקלים נוספים שהאישה יכולה להרוויח ובהם לקנות לילד איזו אוניברסיטה או צעצוע יקר ומופרך אחר. אבל לא לכל אישה זה מתאים נפשית, ולא לכל אישה זה מתאים כלכלית. ובכל מקרה אם רוצים לעודד מה שנקרא בלעז stay-at-home-moms - מה שאני בעד, מאוד בעד! - צריך קודם לבטל את כל ההגבלות הדרקוניות שיש עתיד הוציאה לעניין "מיצוי כושר השתכרות", או בשם פחות מכובס דפוק-את-החרדים (ושם זה בכלל נגד stay-at-home-dads).

לענייננו: עם כל האמור לעיל, האיסור הממשלתי הנ"ל הוא פשוט הטמטום בהתגלמותו. וכי מה, נשים פתאום יעברו להניק בגלל שלא עושים להן מבצעים? והאם נשים שלא יכולות להניק צריכות לסבול בגלל המדיניות המצחיקה שלכם? אותו סיפור של "הנדסה חברתית" חוזר על עצמו שוב ושוב. כמו חוק הספרים האווילי הממשמש ובא, שיאסור על מבצעים על ספרים. או כמו המיסוי המטומטם על השתייה החריפה, כאילו שזה מה שיציל את העולם. וכמו ההתניות של המדינה ל"הפקות איכות" מחברות הטלוויזיה, שבגלל הכסף שהן מפסידות עליהן הן צריכות עוד יותר להידרדר לביבי הריאליטי כדי לכסות על הבור הזה. אז מה הרווחתם? עוד "סדרת איכות" שבקושי מישהו רואה, ובתמורה 50% מהציבור בוהה בטמטומי ההישרדות למיניהם?

יש לי תחושה שאנחנו צועדים, לאט אבל בטוח, ל"גן העדן" הסוציאליסטי הישן והטוב. זה מתחיל בפיקוח על מחיר הלחם, החלב הביצים והדלק (לא, חברים, הפיקוח הזה לא "עוזר לשכבות החלשות". הוא פשוט מעודד את היצרנים לא להשקיע בהתייעלות הליכי הייצור, ובמקום זה להשקיע משאבים בשתדלנות להעלאת המחיר המפוקח, וביצירת מיני תחליפי "סופר" ו"פלוס" ולעודד את הצרכנים לקנות אותם במקום הלחם והחלב והביצים הרגילים), ממשיך בכל מיני הוראות מאוד חברתיות כמו איסור על מבצעים על תחליפי חלב ועל ספרים, או מיסוי מופקע על כלי רכב ועל אלכוהול, ובסוף גם יגיע לפיקוח על מחירי הדיור, או כל מקום אחר שבו הממשלה תחליט שיש "כשל שוק", שזה שם קוד ל"המצב לא מוצא חן בעיניי, בוא ננסה לשנות אותו בכוח".

ממשלה יקרה, אנחנו לא מבקשים ממך הרבה. כל מה שאנחנו מבקשים זה פשוט, "לסה פר". תנו לעבוד. תנו לעשות מבצעים. תנו לנו ליהנות ממבצעים. תנו לעסקים להתחרות באופן חופשי. שחררו את חגורת החנק של הרגולציה על הבנקים, ותנו להם להתחרות אחד בשני כמו שצריך. אולי ככה העמלות יגיעו לרמות סבירות יותר. שחררו את לפיתתה של הממשלה מכל ההליכים הבירוקרטיים להפשרת קרקעות, ואולי ככה ריקי כהן תוכל באמת לקנות בית לבנים שלה. שחררו. שחררו אותנו ממסים מופקעים, וותרו על קצבאות ופרויקטים חברתיים גרנדיוזיים. תנו לשוק לפעול. השוק זה לא איזה דבר נורא ואיום: זה אני, הוא, היא, אתם. זה הרבה אנשים, שלכל אחד רצונות ויכולות משלו, ושכל אחד מהם יודע יותר טוב מכל ממשלה אפשרית, מה באמת טוב לו. וגם אם הוא לא יודע, מי שבטוח לא יודע מה טוב לו זה איזו ועדה ממשלתית שיושבת סביב שולחן עם בורקס בחדר צדדי במשרד הבריאות.

האמת, מהחבר'ה של לפיד אני לא מצפה יותר מדי. הנדסה חברתית נראית כמו משהו ששקוע אצלם בנשמה. אבל יש לי איש אחד שאיכשהו אני עוד יכול לתלות בו קצת תקוות, וזה שר הכלכלה שלנו, שיודע דבר או שניים על שוק חופשי ואיך הוא פועל.

אז בנט, אחי, אני פונה אליך ישירות: בבקשה ממך, שחרר. שחרר אתה, ותגיד גם לחבריך לממשלה לשחרר. אם תצליח, אני מבטיח לך פלאפל. יודע מה? נלך על שווארמה. יש איזה משהו במבצע, בקינג ג'ורג', רק 15 ש"ח. אם רק גרמן לא תאסור גם מבצעים על שווארמה. הולך?

פוסט זה נכתב בחצי שעה במהלך נסיעה בטרמפ, ובלי שלכותבו יש אינטרס כלשהו בשוק התחליפים, לא מצד היצרנים ולא מצד הצרכנים. אם מצאתם את התוכן ראוי, תעשו משהו טוב יותר עם הכסף שלכם מאשר לתרום לי אותו. נגיד, לקנות תמ"ל אם אתם צריכים. לפוסט הזה, לייק או שיתוף יספיקו.  


----
עדכון: ההוראה בוטלה, בשעה טובה. עכשיו צריך רק שיבטלו את חוק הסופרים, ואנחנו בדרך הנכונה.

חוק שטרן-סתיו: נא להכיר

"חוק שטרן" לתיקון חוק הרבנות הראשית עבר היום ברוב גדול בקריאה טרומית, אך 9 מתוך 12 חברי הכנסת של הבית היהודי נעדרו מההצבעה, ועוררו את חמת זעמו של האגף הליברלי במפלגה, וליהודים הייתה ששון ושמחה. מה החוק הזה? הגדלת הגוף הבוחר? מינוי נשים? הגדלת משקל נציגי הציבור? מה הסיפור שלו בדיוק? טוב, על מי אני עובד. ברור שהחוק נועד למטרה אחת: למנות רב ראשי "משלנו", וספציפית הרב סתיו. למה הוא נקרא חוק שטרן ולא חוק סתיו? כי חוק פרסונלי זה רע, אבל אם הוא לטובתנו, זה בכלל לא פרסונלי, מה פתאום. זה לתועלת העניין. זה פשוט חוק של ח"כ פשוט מן השורה וחרוץ, הדורש את טובת עמו. (אגב, זה חוק שבעצם נתפר בשביל הרב הראשי האשכנזי. לגבי הרב הספרדי, ייתכן שתוצאה משעשעת שלו תהיה שדווקא אחיו של אריה דרעי יהיה המועמד היחיד הכשיר לתפקיד)

החלטתי לגשת ולבדוק את החוק עצמו: מה הוא בדיוק אומר, ומה הסיפור שלו. הבה נבחן אותו, סעיף אחר סעיף:

1.	בחוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בהגדרה "השר", בסופה יבוא "ושר המשפטים".

בחוק המקורי מדובר על "השר" שאחראי למשל על מינוי רבני ערים, וכן שעמו על הרבנים הראשיים להתייעץ לגבי מינוי 10 רבנים בגוף הבוחר. השר הזה הוגדר במקור כשר הדתות, אחר כך הפך לראש הממשלה, וכעת מבקש שטרן (ממפלגת התנועה, בראשות ציפי לבני), להוסיף סמכות בעניין גם לשר המשפטים (תזכירו לי מי שרת המשפטים היום, ומאיזו מפלגה?). בעצם, אולי כדאי לקרוא חוק שטרן-סתיו-לבני.

2. בסעיף 5 לחוק העיקרי –
(1)       בסעיף קטן (א), במקום פסקה (2) יבוא:
	"(2)     הוא מכהן או כיהן 5 שנים כדיין ויש לו כשירות לכהן כרב עיר או שהוא מכהן או כיהן 5 שנים כרב עיר או כרב מועצה מקומית ויש לו כשירות לכהן כדיין.";

זה הסעיף העוסק במי שכשיר להיבחר לרב הראשי. במקור נאמר "הוא מכהן או כיהן כדיין או כרב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר, או שהמועצה קבעה שהוא גדול בתורה". בפועל, כפי שנכתב באתר סרוגים, זהו סעיף תפור שנועד להסיר את מועמדותם של שאר המתמודדים הרלוונטיים. החוק אינו משנה את הקריטריון של "עד גיל 70", שהרי שינוי כזה יהיה חלילה פרסונלי, באשר הוא יאפשר לרב יעקב אריאל להתמודד.

(2)       בסעיף קטן (ב), במקום פסקה (2) יבוא:
	"(2)     הוא מכהן או כיהן בישראל לפחות 5 שנים כדיין או כרב עיר או רב מועצה מקומית"."

הסעיף הזה עוסק בכשירים להיות במועצה. במקור היה "הוא מכהן או כיהן בישראל כדיין או כרב עיר, או שיש לו כשירות לכהן כדיין או כרב עיר, או שהמועצה קבעה שהוא גדול בתורה". גם זה כנראה נועד לנקות כל מיני אנשים שאינם מאנ"ש, חלילה (חרדי"ם בלע"ז). בפרט הפסקה האחרונה, שאינה מאפשרת לאנשים גדולים בתורה שאינם במקרה בתפקיד רשמי במדינה לקחת חלק בבחירות.

בסעיף 6 לחוק העיקרי –
(1)       במקום סעיף קטן (א) יבוא:
	"(א)    האסיפה הבוחרת תהיה בת 200 חברים, מהם 105 רבנים ו-95 נציגי ציבור";

במקור נאמר "האסיפה הבוחרת תהיה של 150 חברים, מהם 80 רבנים ו-70 נציגי ציבור". שטרן גם משנה את היחסים כך שלרבנים יהיה יתרון קטנטן בלבד, וגם מרחיב את הגוף, שיוכל להוסיף אליו עוד "חבר'ה משלנו".

(2)       בסעיף קטן (ב), במקום "פחת מ-80" יבוא "פחת מ-100".

במקור נאמר: "האסיפה הבוחרת רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת מ-80". הסעיף הזה כנראה בא רק להשלים את ההיגיון של ההרחבה מן הסעיף הקודם.

בסעיף 7 לחוק העיקרי –

(1)       בפסקה (3), במקום "2" יבוא "5" ובמקום "משתי המועצות" יבוא "מחמש המועצות".

מדובר על הרכב האסיפה הבוחרת. נאמר בסעיף: "2 רבנים אזוריים אחד מכל אחת משתי המועצות האזוריות הגדולות". 2 המועצות האזוריות הגדולות כיום הן מטה בנימין ומטה יהודה. התיקון מוסיף לתמונה גם עמק חפר, עמק יזרעאל והגלבוע. אני לא יודע אם זה משנה משהו, או שזה תוקן רק כדי להתאים להרחבה של הגוף הבוחר.

(2)       במקום פסקה (4) יבוא:
	"(4)     10 רבני מושבים מכל אחד מ-10 המושבים הגדולים שבהם מכהן רב, ו-10 רבני קיבוצים מכל אחד מ-10 הקיבוצים הגדולים שבהם מכהן רב;";

במקור נאמר "8 רבני יישוב מכל אחד מ–8 היישובים הגדולים; "רב יישוב" - רב של מושב, קיבוץ או יישוב אחר שאינו רשות מקומית שנבחר או נתמנה באישור השר". שטרן מגדיל בכוונה את התפקיד של הקיבוצים באופן ניכר, שהרי כידוע הקיבוצים הם "משלנו". מעניין שכאן נעלם המונח "שנתמנה באישור השר". אולי יש קיבוצים שהרב לא נתמנה בהם כך? אינני יודע. שווה בדיקה.

(3)       בפסקה (8), בסופה יבוא "בהיעדר רבנים ראשיים נבחרים, ימונו רבנים אלה על ידי הממשלה, בהתייעצות עם השר;";

פסקה 8 המדברת על הרכב הגוף הבוחר, אומר. "10 רבנים שימנו הרבנים הראשיים לישראל, בהתייעצות עם השר ובאישור הממשלה". אני לא יודע מה זה "בהיעדר רבנים ראשיים נבחרים". כנראה הם מנסים להגיע למצב שבו פקעה כהונתם של הרבנים הנוכחיים, ואז לשמחתנו הרבה, אפשר לקחת גם את 10 הרבנים הללו מידיהם של הנציגים החשוכים הקיימים, ולמנות אותם על ידי הממשלה, חביבתנו. כלומר, עוד 10 קולות אוטומטיים לטובת הרב סתיו.

(4)       בסופו יבוא:
	"(9)     10 רבנים שימנה השר בהתייעצות עם הרבנים הראשיים ובאישור הממשלה.".

הופ! עוד 10 רבנים שהשר (כלומר, ראש הממשלה ושרת המשפטים) ממנה. עוד 10 קולות כמעט-אוטומטיים לרב סתיו.

אם נסכם את הרחבת הגוף הבוחר בחלק הרבני שלו, הרי נוספו עוד שלושה רבני מועצות (שלא עמדתי על טיבם), עוד 2 רבני מושבים (כנ"ל), עוד 10 רבני קיבוצים, 10 רבנים שנבחרים על ידי הממשלה, ו-10 רבנים שממנה ציפי לבני. כלומר, לפחות 30 רבנים לטובת הרב סתיו - ועדיין לא הגענו לנציגי הציבור!

בסעיף 8 לחוק העיקרי –

(1)       במקום פסקאות (4)-(6) יבוא:

"(4)     6 ראשי המועצות הדתיות של הערים הגדולות, ובלבד שיהיו ראשי מועצות נבחרים ולא ממונים;

(5)       2 ראשי המועצות הדתיות של המועצות המקומיות הגדולות, ובלבד שיהיו ראשי מועצות נבחרים ולא ממונים;

(6)       4 שרים שתבחר הממשלה, וביניהם ראש הממשלה ושר המשפטים; ככל הניתן, תיבחרנה נשים כנציגות הממשלה;";

במקור נאמר (בהרכב נבחרי הציבור): "(4) 14 ראשי המועצות הדתיות של הערים הגדולות; (5)  4 ראשי המועצות הדתיות של המועצות המקומיות הגדולות; (6)  2 שרים שתבחר הממשלה". 
לעומת תנופת ההוספה שראינו קודם, פתאום ממעט שטרן את נציגות ראשי המועצות הדתיות מ-14 הערים הגדולות ל-6 בלבד, ומ-4 מועצות דתיות של מועצות הוא יורד ל-2 בלבד, ואף מוסיף טוויסט של "ובלבד שיהיו ראשי מועצות נבחרים ולא ממונים". נראה ברור שהמטרה היא לעקוף נציגים של ש"ס במועצות הדתיות, והסעיף תוכנן כנראה בקפידה רבה.

הסעיף הכי מצחיק הוא כמובן על "4 שרים שתבחר הממשלה" וכו'. מ-2 שרים הגענו ל-4. שוב נכנסה לפה ציפי לבני (הידד!) אבל עוד משהו זה "ככל הניתן, תיבחרנה נשים כנציגות הממשלה". כלומר, יעל גרמן מיש עתיד, לימור לבנת מהליכוד, או סופה לנדבר מישראל ביתנו. שוב, קולות בטוחים לרב סתיו (ואגב, קולות בטוחים נגד מועמדים ציוניים לרב הספרדי כמו הרב אליהו, שהוא כידוע פנאט שיעל גרמן לא תחלום להצביע עבורו).

הלאה. 

(2)       בפסקה (7), במקום "5 חברי הכנסת" יבוא "12 חברי הכנסת" ובסופו יבוא "מתוכם 8 נשים;";

במקור נאמר "(7)  5 חברי הכנסת שתבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה שהסמיכה לכך". להוסיף ח"כים, למה לא, ולהוסיף נשים, זה כמובן מצטלם טוב. אגב, 8 נשים מתוך 12 זה אחוז מדהים, בפרט בהתחשב בכך שאחוז הנשים בכנסת קטן בהרבה. 

וכן הלאה:

(3)       במקום פסקה (8) יבוא:
	"(8)     12 אנשי ציבור שתמנה הממשלה, מתוכם 8 נשים;";

פסקה 8 היא " 10 אנשי ציבור שימנה השר, בהתייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל ובאישור הממשלה." כעת מ-10 גדלנו ל-12, ואין שום צורך בהתייעצות עם הרבנים הראשיים. ושוב, 8 נשים, כי אנחנו מתקדמים וכל זה. למותר לציין שהנשים הללו לא תבואנה מהצד השמרני של המפה (חה חה).

ולבסוף:

(4)       בסופו יבוא:
	"(9)     12 נציגות ארגוני נשים  הפועלים בתחומים הנוגעים לתפקידיהם של הרבנים הראשיים, שתמונינה על ידי הממשלה בהתייעצות עם שר המשפטים;
	(10)     12 טוענות רבניות או עורכות דין שתמונינה על ידי הממשלה בהתייעצות עם לשכת עורכי הדין, לשכת הטוענים הרבניים ושר המשפטים; בסעיף זה – טוענות רבניות ועורכות דין דווקא."

"ארגוני נשים הפועלים בתחומים הנוגעים לתפקידיהם של הרבנים הראשיים", זה שם מכובס לארגונים הפועלים בדרך כלל נגד הרבנות הראשית, דוגמת קולך או מבוי סתום וכיוצא בהנה. טוב, ברור בעד מי הן יצביעו. גם תוספת הטוענות או עורכות הדין, שוב ברור מאיזה צד של המפה הן יגיעו.

מה עשינו פה? הוספנו 30 נציגים מהגוף הרבני, הגדלנו בצורה מדהימה את משקלה של הכנסת ושל הממשלה, ועוד הוספנו 24 נציגות מבחוץ שכולן כאחת תצבענה לכיוון הנכון. אם נחבר את המספרים בצד של הגוף הבוחר, נקבל 52 קולות אוטומטיים שהוסיף החוק, וזה בלי לקחת בחשבון את ראשי הערים (25), ראשי המועצות המקומיות הגדולות (6) וראשי המועצות האזוריות הגדולות (4). בקיצור, גוף בוחר שהוא חומר ביד היוצר של פוליטיקאים ועסקנים מצד מאוד מאוד מסוים של המפה.

תארו לכם שש"ס הייתה עושה חוק כזה, רק לצד ההפוך, כדי להבטיח את בחירתו של מרן כלשהו האהוב עליהם, ומשנה את הגוף הבוחר כך שהשליטה של ש"ס וחבריהם תהיה מוחלטת. כמובן, כל התקשורת והפייסבוקים היו נזעקים על החוק הפרסונלי המזעזע.

אבל כשזה חוק הרב סתיו? סבבה, למה לא. נשמע הגיוני.

ולסיום, כדי שיהיה לכם קצת צחוק בריא, אביא לפניכם את דברי ההסבר לחוק, או בשמם האחר: כיצד ניתן לנמק חוק פרסונלי בנימוקים חמורי סבר העומדים מעל לזמן ומעל לכל שיקול פוליטי צר, חלילה:

הרבנים הראשיים לישראל נושאים בתפקיד כפול: התפקיד הראשון, הממונה על רבני הערים ושירותי הדת המקומיים, והתפקיד השני, נשיא בית הדין הגדול. לפיכך, ראוי שרב ראשי לישראל יהיה בעל ידע וניסיון הדרושים להתמודדות עם תפקידים מורכבים אלה. לפיכך, מוצע לקבוע שרק מי שרכש ניסיון כדיין ובנוסף, עבר בחינות הסמכה לרב עיר או שרכש ניסיון כרב עיר ועבר בחינות הסמכה לדיינות, יוכל לכהן כרב ראשי לישראל.

חברי מועצת הרבנות הראשית מקבלים החלטות בנושאים מורכבים  ועליהם להיות בעלי ניסיון מעשי בתחום הרבנות או הדיינות. לפיכך, מוצע שרק מי שכיהן כדיין, כרב עיר או רב מועצה מקומית יוכל להיות חבר במועצת הרבנות.

מאז נחקק חוק הרבנות הראשית בשנת 1980 גדלה האוכלוסייה במדינת ישראל באופן ניכר. בשל כך, מוצע להגדיל את מספרם הכולל של חברי האסיפה הבוחרת.

בנוסף, בעבר לא זכו הנשים לכל ייצוג באסיפה הבוחרת וגם כיום מספרן קטן ביותר, כ-2% בלבד, בעוד שחלקן באוכלוסייה הוא כ-50%. מעבר לעקרון היסוד של השוויון המגדרי, קיימת באסיפה הבוחרת בהרכבה הנוכחי אפליה מובנית של נשים, כיוון שלמעלה מ-50% מהאסיפה מורכבת מרבנים, ונשים מודרות באופן גורף מחלק זה באסיפה. בית המשפט העליון חוזר בעקביות על החובה לעשות מאמץ להביא למצב בו יהיה ייצוג הולם לנשים, כשהדבר אינו נוגד את הדין הדתי. כך ראוי לעשות גם במקרה דנן. לפיכך, מוצע לקבוע בחוק הוראות שיבטיחו כי הייצוג המינימלי של נשים לא יפחת מ- 20% מחברי האסיפה הבוחרת. למשל, הממשלה תמנה 12 נציגות של ארגוני נשים, 12 טוענות רבניות או עורכות דין ו-8 נשים מבין 12 אנשי הציבור שימונו; מבין 12 נציגי הכנסת ימונו 8 חברות כנסת.

תיקון נוסף לחוק נדרש לאור העובדה שבעת בחירת הרבנים הראשיים, ייתכן ולא יכהנו בתוקף רבנים ראשיים שנבחרו. לפיכך, מוצע שבמקום בו נדרש מינוי רבנים לוועדה הבוחרת על ידי הרבנים הראשיים ובאותה עת לא יכהנו רבנים ראשיים נבחרים, ימונו הרבנים לוועדה הבוחרת על ידי הממשלה בהתייעצות עם השר. אין זה ראוי שרב שלא נבחר לתפקידו ומונה, כממלא מקום בלבד, לכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית או כנשיא בית הדין למשך תקופה מוגבלת יכריע בזהות האנשים שיקבעו את זהות הרבנים הראשיים למשך עשר שנים.

כמו כן, מוצע שכנציגי ציבור מכוח תפקיד יכהנו רק נציגים מכוח בחירה ולא מכוח מינוי (כך, לדוגמא, לא יוכל לכהן בגוף הבוחר ראש מועצה דתית ממונה שלא נבחר לתפקיד), על מנת לעגן את העיקרון שגלום בחוק לפיו יכהנו באסיפה הבוחרת אנשים המייצגים את הציבור שנזקק לשירותי הרבנות.

כיוון שהרבנות כפופה בו זמנית  למשרד ראש הממשלה (הרבנות הראשית) ולמשרד המשפטים (בכל הנוגע לבתי הדין הרבניים), מוצע לתקן את החוק כך שבכל מקום בו נכתב "השר" המשמעות תהיה ראש הממשלה ושר משפטים.

הצעת החוק מבקשת לקבוע ייצוג הולם גם לרבני מושבים ולרבני קיבוצים, בהיות יישובים אלה מקיימים משקים חקלאיים המעוררים שאלות הלכתיות ייחודיות שיש לרבנים הראשיים ולעמדתם ההלכתית השלכות רבות משמעות לגביהם (דוגמת סוגיית שנת השמיטה ו"היתר המכירה", משק החלב והעבודה בשבת).

אם הצלחתם לקרוא עד כאן בלי להעלות חיוך על פניכם, העם גאה בכם. ובעניין אחר, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בדיוק מחפש אנשים שמסוגלים לשמור על ארשת פנים רצינית בכל מצב שהוא. אל תשלחו קורות חיים, הם כבר יגיעו אליכם.