בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שלישי, 23 באוגוסט 2011

משהו על תאוריות הקונספירציה של השמאל הרדיקלי

תאוריות קונספירציה הן חביבותיהן של אנשי ימין ושמאל קיצוניים, שהמשותף להם הוא חוסר האמון הבסיסי, והחשדנות האובססיבית, בכל אשר עושה השלטון. כדרכן של תאוריות קשר, התאוריות מצריכות בדרך כלל תיאום מלא בין אנשים רבים, וכוונות חורשות רעות של אנשי השלטון. אגב, יש עוד קבוצה חובבת תאוריות קונספירציה, והיא חיה בהוליווד ומפיקה סרטים לרוב. אחד מהם, ידוע למדי, הוא הסרט "לכשכש בכלב", שבו הנשיא יוזם מלחמה מפוברקת כדי לנצח בבחירות.


ה"כשכוש בכלב" נעשה חביבם של אנשי שמאל קיצוני, שבדרך כלל מתקשים להבין סיבות פרוזאיות לפריצת מלחמות (בסופו של דבר, מלחמה היא דבר אווילי שאיש לא רוצה בו, אלא אם כן הוא מרושע וקונספירטיבי, או לאומן מתלהם, או שני הדברים גם יחד). כדוגמה מופתית מובאת המתקפה של האמריקאים בעיראק, שהתבססה על ראיות לנשק להשמדה המונית שבעצם לא היה לעיראקים. [האמת כאן קצת פרוזאית יותר: האמריקאים השתוקקו למלחמה בעיראק ממגוון סיבות, שכן המדינה הזו היוותה בעיה אזורית וגלובלית במשך זמן רב. הם חיפשו תירוץ טוב, קזוס בלי, והתירוץ הטוב ניתן להם מפי מקור שעבד עליהם. הם העדיפו להאמין לו, כי זה היה נוח להם.]

מכל מקום, אנשי השמאל הרדיקלי היו בטוחים שביבי ישמח לפתוח באיזו מלחמונת כדי להיפטר ממחאת האוהלים המרתיעה. זה מתאים לשטאנץ הרגיל של מערכת האמונות שלהם, אז למה לא. ממילא, כאשר המציאות הנפיצה באזור שלנו התפרצה, ודאי זו אשמת ביבי איכשהו.

וכאן אנו באים לתאוריית הקונספירציה הנוכחית, שאותה מפיצים אנשי השמאל ההזוי יוסי גורביץ (זה שכתב שהרג מתנחלים הוא לגיטימי, ולאחר מכן חזר בו ואמר שרק הרג חיילים זה סבבה) ועידן לנדו (זה שלאחר רצח המשפחה באיתמר טרח וקושש מעשי רצח ורצח-לכאורה שיצאו מאיתמר, לא חלילה כדי להצדיק אלא רק כשירות לציבור, שתדעו).

בקצרה, טוענים גורביץ ולנדו, שהפיגוע הנוכחי כלל לא בוצע על ידי ועדות ההתנגדות העממית. ראש הממשלה ושר הביטחון מיהרו להטיל עליו את האחריות, כדי למצוא צידוק להפציץ את ראשי הארגון, וכדי להצית מלחמה שתשכיח את האירועים מבפנים.

על מה מבוססת תאוריית הקשר הזו?
א. ועדות התנגדות העממית הכחישו שהם עומדים מאחורי הפיגוע.
ב. ריאיון מבולבל במקצת עם בכירה בדובר צה"ל
ג. בלבול של הפרשנים
ד. שמות המחבלים לא פורסמו, בעזה לא הוקמו סוכות אבלים, והמצרים הודיעו שאחד מהמחבלים קשור להתארגנות בפנים סיני.
ה. המהירות המחשידה שבה צה"ל חיסל את ראשי המחבלים שעומדים מאחורי הפיגוע.

האם התאוריה הזו מחזיקה מים? בואו נראה:
א. אם שמו של הארגון מפוברק, מדוע לא פיברקו כבר שזה החמאס? ככה הפרשנים היו צריכים להזיע קשה כדי לומר שבכל זאת החמאס אחראי, כי הוא שולט בשטח ודרכו היא לפעול דרך ארגוני משנה.
כמובן, ללנדו יש תשובה לזה, ברוח "על כל שאלה - תשובה" שיש לכל קונספירציה: אם זה היה החמאס, הקונספירציה הייתה ברורה. היה צריך להסתיר אותה בצורה מתוחכמת ולכן בחרו במשהו יותר אקזוטי. הבנתם?

ב. אם ביבי וברק רוצים מלחמה בעזה, למה לעזאזל הם לא פותחים במלחמה בעזה? מאיפה הצעדים הזהירים-עד-כאב, האיפוק האינסופי וחוסר התגובה? איפה הטנקים? איפה הנגמ"שים? מה קרה לגיוס המילואים? די היה לראות כותרת ב-Ynet שאומרת "צה"ל לא תקף הלילה בעזה" כדי להבין את האבסורד.

ג. אם חוסר לקיחת אחריות היא טענה טובה, מה זה אומר שאף אחד לא לקח אחריות? שהמוסד ביצע את הפיגוע? הטענה שלפיה ועדות ההתנגדות והחמאס תמיד לוקחים אחריות היא שקרית, כפי שהראה היטב יהונתן דחוח-הלוי. למעשה, ארגוני הטרור בעזה מעולם לא נטלו אחריות על פעולות טרור שבוצעו בתווך של סיני, כדי לא להרגיז את המצרים. [עדכון: בינתיים נטל על הפיגוע "ארגון" בשם 'ארגון ההתנגדות הג'יהאדית'. אין למעשה ארגון כזה, והוא כנראה פיקציה עזתית למלא את החלל של חוסר לקיחת האחריות. מזכיר קצת את ארגון אי"ל של אבישי רביב.]

ד. אם חוסר סוכות אבלים בעזה היא טענה טובה, איפה סוכות האבלים כן נמצאות? אם המחבלים יצאו מעזה, הגיוני שחמאס ימנע הקמת סוכות אבלים, בהתאם להצהרתו שהוא לא אחראי על הפיגוע. אבל זה לא באמת משנה: גם אם חלק מהמחבלים יצאו בפועל מסיני, ורק נשלחו לפיגוע מעזה, התוצאה היא אותה תוצאה.


אפשר להמשיך ולהקשות: הוצאה לפועל של קונספירציה כזאת תצריך השתקה של מאות אנשים בכל דרגי המודיעין, וכפייה שלהם לפעול בכיוונים מטעים ומסוכנים (הרי אם הפיגוע יצא מארגון ג'יהאד עולמי ולא חוקרים זאת, זו הפקרות ממדרגה ראשונה). ייתכן שעידן לנדו לא היה במודיעין. אני הייתי. תפיסת העולם כאילו מדובר באנשים שמקבלים פתק מלמעלה שאומר להם לאן לחקור ומה לנתח, מופרכת ומגוחכת לגמרי. מדובר בחיילים או אנשי משרד, שיושבים וחוקרים ומביאים את המסקנות למעלה. כמו כל אנשי מערכת הביטחון.

כרגיל, תאוריות קונספירציה לעולם לא ייקחו בחשבון סתם טעויות או בלבול אנושי. הפרשנים המבולבלים או הקצינה המגמגמת הם בהכרח חלק מתאוריית קשר זדונית ולא סתם תוצאה של בלבול. בואו ניקח לרגע תסריט חלופי, אפילו בהנחה של"וועדות ההתנגדות" אין קשר לפיגוע: סתם טעות. העריכו שאלו ועדות ההתנגדות, מסיבות כאלו ואחרות, והתברר שזה לא הם אלא אחרים. קורה. אבל קונספירציות לא מכירות בטעויות. אצלן תמיד כולם מושלמים. בדיוק כמו בהוליווד.

לנדו יוצא בדרישה מגוחכת ממערכת הביטחון לפרסם את שמות המחבלים (אגב, משום מה הוא סומך לגמרי על הודעת המצרים, למרות שגם הם לא פרסמו שמות. ככה זה אצל הקונספירטורים: הטרוריסטים והמצרים זוכים לאמון מלא. רק מערכת הביטחון והממשל הישראלי בטוח עובדים עלינו). ומה אם, פלא פלאים, לא יודעים את שמות הטרוריסטים? האם הם יצאו לדרך עם תג מוזהב על הסרבל? ומה אם יודעים את שמות הטרוריסטים, אבל דרך האזנה לרשתות שלהם, או דרך מודיע אנושי, שלא היינו רוצים לסכן אותו?

אבל לא, לנדו דורש! עכשיו! שמות!

שלא תתבלבלו: גם אם יפורסמו שמות של מחבלים עזתים, זה לא ישנה את התאוריה. הכיף בתאוריות קונספירציה היא שהן אל-כשל. אי אפשר להפריך אותן. הרי מי לידינו יתקע שהשמות שיפורסמו הם לא המצאה של מערכת הביטחון? או שמצאו כמה עזתים שנעלמו בשבוע האחרון והדביקו את זה אליהם? או שיצרו זהויות מפוברקות והשתילו אותן בכל המחשבים (הוליווד, אמרנו?)? ברגע שהמטרה סומנה, אפשר לארגן את כל העדויות כך שיתאימו אליה.

ועוד משהו, לגבי המהירות שבה בוצעה הפעולה נגד ההתנגדות: למודיעין יש מה שנקרא "בנק מטרות" או "בנק יעדים". זה לא סוד. נתונים על אנשים, מבנים, כלי נשק, מחסנים ועוד, נשמרים ומרוכזים, מנותחים היטב ומעודכנים באופן שוטף. במיוחד במקרה שלנו, שמדובר על התרעה שכבר הייתה קיימת, מה שאומר שישבו על הזנב של הארגון הזה זמן רב. לפיכך, חיסול של ראשי המחבלים בתוך שעות מזמן האירוע הוא אכן מרשים, אבל לא מפתיע במיוחד.

הטענה של לנדו שעל כל פעולה צבאית שמבוצעת יש לחשוף את כל הראיות וההנמקות היא אידיוטית במקרה הטוב. לא כל מידע שמושג יכול להיות חשוף לעין כול, ואם אין לך אמון במערכת שאמונה על ההגנה שלך, לך וחפש לך מדינה אחרת.

לפני כמה שנים השקעתי שעה שלמה מחיי כדי לצפות בסרט קונספירטיבי על הפיגוע במגדלי התאומים. הסרט הציג בצורה משכנעת שאלות קשות על הסברה המקובלת שהמטוסים הם אלה שגרמו לקריסת המגדלים (טענות לדוגמה: החום שהופק מהתנגשות המטוסים אינו מספיק כדי להתיך את קורות המתכת של המגדלים; המגדלים קרסו מטה בצורת "פיצוץ פנקייק" הוליוודי ולא הצידה כפי שהיה צפוי), ונתן הסבר הגיוני אחר (קורות המתכת היו מצופות באזבסט וזקוקות לטיפול יסודי, והיה אינטרס לבעלי המגדלים לפוצץ את המגדלים ולקבל את דמי הביטוח). בתום הצפייה בסרט, על אף שהיה ברור לי שהוא מקשקש, לא ידעתי למה. זה היה משכנע ביותר, כמו שרק תאוריית קונספירציה יכולה לשכנע. רק אחרי שחיפשתי באינטרנט תשובות לשאלות שהעלה הסרט, הבנתי את הכשלים המהותיים שלו.

אני לא מצפה מאנשים שיידעו לענות על כל השאלות שמעלות תאוריות קונספירציה. למעשה, לא תמיד יש תשובות טובות בחיים. אבל אני כן מצפה שאנשים אינטיליגנטים (במונח הזה אני לא משתמש ביחס ללנדו ולגורביץ, אבל יכול להיות שמבין המאמינים להם יש כמה אנשים עם שכל בקודקוד) לא ייפלו בפח של תאוריות קשר, יעלו מיד על הכשלים המהותיים שבהן, ויחפשו תשובות טריוויאליות יותר לשאלות שמעלים חובבי הקונספירציות.

יום שבת, 6 באוגוסט 2011

סיפור קצרצר למוצאי שבת

כשהיינו קטנים, הייתי עושה תחרויות שונות עם אחי הגדול.

בתחרויות האלה הוא נהג פעמים רבות להציע לי "פוֹר".
השיקול שלו היה כדלהלן:
אם הוא ינצח - הרי ניצח אותי אפילו שנתן לי פור.
אם הוא יפסיד - הרי זה רק בגלל שהוא נתן לי פור, וזה לא נחשב.


 מעולם לא חשבתי להציע לו בעצמי שייתן לי פור.


מוקדש באהבה לשלמה ארצי, ריטה, יודית רביץ, שלומי שבן, אתניקס ולכל שאר האמנים שמופיעים במחאה "הגדולה של כל הזמנים" הערב. ולהשומע ינעם.


(זה סיפור קצרצ'יק. אתמול היה לי סיפור ארוך יותר.
וגם לגלעד סרי-לוי יש קטע מסיפור. אבל לא הוא המציא.
ראיתם איך אני מצ'פר אתכם בסיפורים, בימים טרופים אלו?)

יום שישי, 5 באוגוסט 2011

שעת סיפור, או: מישהו הרי היה צריך לעשות מחווה לדירה להשכיר


מקור: ויקיפדיה. שימוש הוגן וזה
בעמק יפה בין כרמים ושדות
עומד מגדל בן חמש קומות
ומי גר במגדל? אף אחד
כי לפני שבועיים בא מר טייקון
קנה את המגדל וסילק את יושביו

הלכו דרי המגדל
התיישבו להם במאהל
ותלו שלט בקיר –
"אין לנו כסף לדירה להשכיר"

והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים
אל המאהל באים מוחים חדשים

ראשונה באה חברת כנסת כבודה
בראש ועדה לדיור היא עמדה
באים מכל האוהלים המוחים,
עומדים סביבה, מזעימים לה פנים
"גברת, את מהימין, ממפלגת השלטון
אנחנו יודעים מי את, קראנו בעיתון!"
נעלבה חברת הכנסת והלכה לה.

הלכה חברת הכנסת, בא אדון חרדון
כולו לבוש שחורים, לעזור בנדון
באים מכל האוהלים המוחים
עומדים סביבו, מזעימים לו פנים
"רק לך הם בונים ובונים כל הזמן
ומתחת לשולחן נותנים לך מזומן!"
"אם משלמים לי כה הרבה, איך אני גר
בדירת שני חדרים עם ילדים תרי עשר?"
נעלב אדון חרדון, והלך לו.

הלך אדון חרדון, בא מתנחל עם פתרון
"בואו נבנה עכשיו ברחבי השומרון!"
באים מכל האוהלים המוחים,
עומדים סביבו, מזעימים לו פנים
"אתה הטפיל שעושק את דמנו,
לך לך מהר פן יחרה אפנו!"
נעלב המתנחל, והלך לו.

הלך המתנחל, באה סימונה מדימונה
באים מכל האוהלים המוחים
עומדים סביבה, מסבירים לה פנים
"שבי אתנו סימונה במאהל, נעשן נרגילה בצוותא"
"מה לשבת אתכם, יש לי בבית עשרה ילדים וגם סבתא"
נעלבו יושבי האוהלים, וסימונה הלכה לה.

הלכה סימונה, באה רינה הכתבת
ואִתה יוסי הצלם ועירית המתנדבת
וגם עידו התחקירן ויאיר הפובליציסט
וגם שלום הפרשן, שתמיד היה סוציאליסט
עם מאתיים מיקרופונים ושלוש מאות מצלמות
ואלף כותרות ענקיות ואדומות

ובאו גם שלמה הזמר וריטה הזמרת
וגם אביב, שצורח שיש לו ארץ אחרת
הלכו ונתנו אחלה הופעה
כולם הגיעו, וקצת שכחו על מה בדיוק המחאה

אבל בסוף הממשלה נפלה והעם ניצח
וראש הממשלה החדש העלה מסים על מר טייקון הקרח
ופינה את כל ההתנחלויות וביטל את כל הקצבאות
וכולם היו מבסוטים עד הגג לפחות

ועם כל האוהלים של הקרן החדשה
היה מה לעשות: כך בתוך חורשה
הושיבו בהם את כל המתנחלים והחרדים
וככה לחבר'ה הטובים הייתה דירה עם נוף מדאים

ומר טייקון?
סגר את מפעליו ונסע מכאן, אולי קצת נבהל
גם המפעל של סימונה נסגר, אז גם היא הצטרפה למאהל
המגדל ספג פגיעת גראד, אז יושביו ברחו ממנו שוב
וחזרו אל המאהל, כי לגור איפשהו זה חשוב

כך בעמק יפה בין אורות וצללים
עומד מאהל בן אלפי אוהלים
ובמאהל גרים עד היום
שכנים טובים חיי שלום

(עד המלחמה הבאה)

יום ראשון, 31 ביולי 2011

על איזה צד מרוחה המחאה?

לא מחאה פוליטית! איור: אור רייכרט

רבבות גדשו אמש את הרחובות ברחבי הארץ. כבר שבוע שהעיתונות, וחלק מחבריי הסמולנים בפייסבוק, לא יודעים את נפשם: "רוח ישראלית", קורא לזה בן כספית במעריב, משל היה תאומו של יאיר לפיד. "העיקר במחאה ההולכת ומתרחבת אינו בפרטים, העיקר הוא עצם המחאה", כתב איל מגד באותו עיתון. תומר פרסיקו כותב בבלוג שלו על "אווירה פחות של מחאה ויותר של שמחה, של יצירה, של אחווה, של תחילת מאבק מתוך תחושת ביטחון", ותוהה איפה הרבנים ומדוע הם לא במחאה.

ובאמת, למה הרבנים לא במחאה? ובכלל, מדוע המחאה היא רק של "השבט הלבן" כפי שהגדיר זאת בן כספית? מדוע רק תנועות השמאל, והשמאל הרדיקלי בעיקר, הן אלה המתדלקות אותו?


צד אחד של הדברים הוא הפוליטיקה. "ההפגנה לא סקטוריאלית", אמר דויד גרוסמן (שבכלל אינו מתנגד ידוע של נתניהו) בכתבה ב-ynet, אך באותה כתבה מובאים דברי אביב גפן: "הקמנו עוד מדינה בתוך השטחים הכבושים, בה אנו משקיעים מיליארדים. מה שיוצא בסוף כל זה, שלמעמד הביניים לא נשאר כלום". ועוד אמר: ""יש בתוך המגזר החרדי חלק נכבד שלא משלם מסים". 

אך כאן תמיד עולה הטענה: אז בואו להפגנה ותעבירו את המסר שלכם, מה הבעיה? בגלל שיש כמה סמולנים לא תפגינו על הדברים החשובים האלה?

הבעיה היא אחרת. הרבבות שגדשו את הרחובות לא ממש ידעו מה הם רוצים בפועל. חוץ מזה שיהיה סבבה, שמחירי הדיור ירדו ושהמשכורות יעלו, שיהיו פחות מובטלים וששכר המינימום יהיה אלפיים דולר, ושבאופן כללי בעולם יהיה כיף ורוח של אהבה ונתינה תהיה שורה בכול. שנות השישים זה כאן. "סדנה רוחנית המונית", קרא לזה איל מגד. ממש ככה.

אבל תסלחו לי מאוד, עם בלבולת לא הולכים למכולת. "סדנה רוחנית"? זה הקטע? "שמחה, יצירה, אחווה"? רילי? הדברים האלה נשמעים נחמדים מאוד, ולא פלא שהם יכולים לסחוף המונים. משום שזה שומכלום, מהסוג היאירלפידי הישן והטוב. 

ובכל זאת, כאשר נשמעות דרישות ברורות, הן חד משמעיות לכיוון מסוים. כך נאמר בכתבה ב-ynet: 
את הדרישות ניסחו מארגני המחאה על הבמה ברחבת מוזיאון תל-אביב: בנייה ציבורית ופיקוח על שכר דירה; חינוך ציבורי חינם מגיל אפס; שכר ההולם את הוצאות המחייה ובריאות בחינם לכל אזרח
למה לא באמת? מישהו יכול לומר שהוא נגד שלכולם יהיה טוב וסבבה? אבל למה לעצור כאן, אם אפשר פשוט להתחיל להדפיס כסף ולתת לכל אזרח? 
"חינוך ציבורי חינם מגיל אפס" יעלה יותר מ-20 מיליארד ש"ח. פיקוח על שכר דירה הוא פתרון שנבדק עד תום כיעיל ביותר להחרבת ערים. "שכר ההולם את הוצאות המחיה" - ומי יממן אותו? בריאות בחינם לכל אזרח - וכמה הדבר הזה יעלה?
בואו נחשוב מאיפה יגיע הכסף. אפשרות ברורה מאליה היא העלאת מסים. אבל הרי ההפגנה היא גם נגד "שחיקת מעמד הביניים", ואם כן איננו רוצים להכביד עליו את הנטל עוד יותר. יעד מובן מאליו הוא כמובן "הטייקונים" (איזו מילה מפחידה!). יש להם יותר מדי כסף, וזה מעצבן לנו בעין. אז מה אתם מציעים? מס של 80% על הכנסותיהם הפרטיות של הטייקונים? אולי הלאמת כל נכסיהם? צעדים כאלה לא רק שיכסו את אותם 50 מיליארד דולר אפילו במקצת, הם גם יובילו לתוצאה ההגיונית היחידה מצד אותם טייקונים - עזיבה של הארץ לטובת מדינות ידידותיות יותר, יחד עם כל מפעליהם המספקים עבודה לאותו מעמד ביניים ולמעמדות נמוכים יותר.
יש כמובן גם אפשרויות אחרות. אפשר להפנות את "המיליארדים שנשפכים על ההתנחלויות" לטובת מעמד הביניים. מה זה אומר? ברור שלא לפנות את ההתנחלויות - זה יצריך בפני עצמו יותר מ-120 מיליארד ש"ח; בנוסף, זה ייצור לחץ של ביקוש נוסף על הדיור במרכז הארץ, ויעלה את מחירי הדיור, הגבוהים ממילא, בהרבה, הרבה מאוד. הדרך היחידה היא כנראה פשוט שצה"ל יעזוב את כל המתנחלים שם, ויברח מהר, כפי שהוא הצטיין לעשות זאת בלבנון עם צד"ל. זה בהחלט יחסוך הרבה כאב ראש, וגם יעזור לציבור באופן כללי, כי הפנאטים האלה שגרים שם לא יודעים מה טוב למדינה ובלעדיהם יהיה קל יותר לשמאל להיבחר.

מצד שני, יכול להיות שלכל אותם מוחים אין ממש פתרונות. כלומר, מה "יכול להיות" - הם אומרים את זה בפה מלא, ושהממשלה צריכה לדאוג לפתרון. איך הם יודעים אם הממשלה דואגת או לא דואגת? במבחן התוצאה. האם שינויים יכולים לקרות באופן מיידי? האם בכלל בעיות במחירי הנדל"ן הם משהו שהוא בהכרח אשמת הממשלה ולא בעיה בשוק העולמי? 

המחאה הנוכחית מסוכנת, מסוכנת ביותר. היא מסוכנת דווקא משום שביבי לחיץ וסחיט, והוא נוטה בעתות מצוקה לחלק מתנות ללא כיסוי של ממש. היא מסוכנת משום שהיא סוחפת אחריה עשרות אלפי אנשים נאיביים, שבטוחים ש"מדינת רווחה עכשיו" זה משהו מגניב. היא מסוכנת משום שכמו מהפכות אדומות שכבר היו בעולם, היא רצופה בכוונות טובות בדרך הבטוחה לגיהנום כלכלי. היא מסוכנת משום שזו מחאה שבה אידיאולוגים נאו-מרקסיסטים עושים הון אידיאולוגי על גבם של אנשים תמימים.

כן, שכר הדירה יקר מכפי שהייתי מעדיף שהוא יהיה. כן, יש מה לעשות - בהקטנת הביורוקרטיה, בהתרת הבנייה ביהודה ושומרון, ועוד ועוד. אבל ההפגנות לא יעזרו לכך, כי הפגנות דורשות פתרון של כאן ועכשיו, ופתרון קסם כזה אינו קיים מחוץ לעולם החלומות של המפגינים האדומים. 

יש איזו מוסכמה בעולם, שהימין הוא קרבן הרגש בעוד שהשמאל הוא השכל בהתגלמותו. מנקודת מבטי הענייה, המצב הפוך בדיוק: השמאל הלך שולל אחרי רגש ה"שלום" בעוד שהימין התריע שהדבר יזיק מבחינה שכלית - וצדק. השמאל הולך אחרי רגש ה"אחווה" בעוד שהימין טוען שמבחינה שכלית פעולה לטובת אותה אחווה רק תזיק לה - ובכל ניסיונותינו הקומוניסטיים, צדק גם שם.
ושוב אנחנו רואים את הרגש שוטף את הרחובות, ללא טיפת כיוון או היגיון. נקווה שבסוף קול התבונה ינצח. אבל בשלב זה אני בכלל לא בטוח שזה מה שיקרה.

יום שלישי, 12 ביולי 2011

לטובת מי עובד קמפיין ההחרמה של שלום עכשיו?


בעקבות אישור חוק החרם, יצאה תנועת שלום עכשיו בקמפיין הקורא להחרים את מוצרי ההתנחלויות. הנה טעימה (דוגרי היא באמת טעימה):


שאלות ותשובות:

האם בקמפיין הזה בעצם שלום עכשיו עוברים על החוק?
לא. החוק שהועבר הוא חוק אזרחי, לא פלילי. הוא רק אומר שמי שנפגע מקריאה להחרמתו יכול לתבוע את הקוראים להחרמה ל"פיצויים לדוגמה".

אז רגע, יקב פסגות יכול לתבוע עכשיו את שלום עכשיו לפיצויים?
תאורטית, כן. מעשית, ברור שלא; אם כבר, הוא צריך לשלוח להם זר פרחים. עד היום לא שמעתי על יקב פסגות, וכמוני גם מאות אלפי ישראלים אחרים. היקב קיבל חשיפה חסרת תקדים (ובוודאי גם ימשיך לקבל חשיפה ארצית, בפרסומות ובעיתונות [תוספת תוך כדי כתיבה: עוד אני מדבר וכבר אני רואה חשיפה מכובדת לקמפיין בהארץ. אתם מופתעים כמוני?]). כך גם משק אחיה ופטריות תקוע. גם חלוה אחווה תקבל ודאי רק חיזוק חיובי בעקבות הקמפיין. אם בדרך כלל פרסום שלילי הוא פרסום טוב, הפרסום השלילי הזה הוא פרסום מצוין, גם בגלל הקריאייטיב המחמיא וגם בגלל שלא כולנו סמולנים הזויים. בעצם רובנו לא.


מה, אתה לא השתכנעת מהטיעונים שבקמפיין?
אילו טיעונים? כשאני קונה חלוה של אחוה אני תורם לבניית מאחזים בלתי חוקיים? נניח לרגע שאני סמולני וחושב שזה חמור מאוד - למה אני תורם? כי המפעל הזה משלם מסים למועצה אזורית שומרון, והיא עוזרת קצת למאחזים? לפי זה גם לשלם מסים גרוע, כי מדינת ישראל מעבירה עוד יותר כסף למועצה האזורית שומרון. לא עדיף לקרוא להפסיק לשלם מסים? נראה לי שתהיה הרבה יותר היענות לקריאה כזאת.
מה עוד? כשאתה קונה יין פסגות אתה מעודד חרמות על מוצרים ישראליים בחו"ל? - קודם כול, איך פתאום נהייתם נגד החרמת מוצרים ישראלים? ומה עם כל החברים שלכם בשמאל הרדיקלי? ובכלל, איך אני מעודד חרמות כאלה? האם אתם חושבים שמי שמחרים את המוצרים הישראליים באשר הם עושה זאת משום שיש אנשים שקונים יין פסגות? שבכלל אכפת לו אם יקב פסגות ייסגר בכלל?
ועוד: כשאת קונה פטריות תקוע, את תורמת לחיזוק ההתנחלויות. שוב, כספי המסים מחזקים את ההתנחלויות הרבה יותר. למה אתם לא קוראים להפסיק לשלם מסים עד שלא יופסקו כל התקציבים להתנחלויות?
ואחרון חביב: כשאת קונה שמן זית אחיה את פוגעת בסיכוי לשלום. ברור, כי הרי השלום תלוי אך ורק בכך שבמשק אחיה ייצרו פחות שמן זית. זה הרי סלע המחלוקת במשא ומתן עם הפלסטינים, כמות שמן הזית שיורשה משק אחיה לייצר. עזבו אתכם משטויות כמו פליטים, ירושלים, הכרה במדינה יהודית, ושאר הבלים. מה שחשוב לשלום זה כמות ליטרי השמן שמייצר משק אחיה. הבנתי.


ושלום עכשיו לא יודעים שהפרסומת הזו בכלל מקדמת את המכירות של היצרנים שהיא קוראת להחרים?
שאלה קשה. הם אמנם שמאלנים, מה שכבר מוכיח על כושר השיפוט הלקוי שלהם את המציאות, אבל קשה לי להאמין שהם לא יודעים את העובדה הטריוויאלית הזו. התשובה לדעתי ברורה: הם יודעים, וממש לא אכפת להם.
מה שמקודם בקמפיין הוא לא החרם על ההתנחלויות. זה לא מעניין את שלום עכשיו. מה שמעניין את שלום עכשיו הם התקציבים של שלום עכשיו. והתקציבים האלה תלויים בפעילות. לכן כל פעילות של שלום עכשיו, ועדיף קריאייטיבית ומאגניבה, תמשוך עוד כסף מהתורמים. זה כל הסיפור.

אז בקמפיין הזה שלום עכשיו בעצם מקדמת את שלום עכשיו?
כן.


והקמפיין הזה לא יכול לפגוע בשלום עכשיו?

האמת שהוא יכול לפגוע בהם מאוד. סעיף 4(א) בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם קובע ששר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי להחליט על גוף שקרא להחרים או שהשתתף בחרם - שלא יראו בו מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה (במילים אחרות, תרומה אליו לא תיחשב כתרומה מוכרת לענייני מס), ועוד שלל של הגבלות תקציביות.
במילים אחרות, טכנית יכולים שר האוצר ושר המשפטים להחליט בעקבות הקמפיין הזה להחיל את כל ההגבלות הללו על שלום עכשיו, ולפגוע בתזרים המזומנים שלהם.
אבל שלום עכשיו לוקחים פה סיכון מחושב מאוד, בדומה להימנעות של הרב ליאור והרב יוסף מהישמעות לצו המעצר נגדם - מעין הוצאת לשון פומבית לרשויות: אם לא יעשו נגדם שום דבר, סבבה; ואם ישתמשו בחוק נגדם, זה ישמש כמינוף מעולה לתוספת תזרים מזומנים מהארגונים הזרים כדי שלא לפגוע בכסף הזורם לארגון, יחד עם קמפיין בינלאומי להשחרת מדינת ישראל כמדינה טוטליטרית. ייתכן אפילו שבסתר לבם שלום עכשיו מקווים שזה מה שיקרה, כשם שאפשר שבסתר לבו הרב ליאור קיווה שיעצרו אותו בראוותנות, כדי לחזק את בסיס התמיכה בו. תיקון: הקמפיין לא יכול לפגוע בשלום עכשיו, משום שסעיף 4 בחוק לא ייכנס לתוקף אלא לאחר 90 יום.


ומכל הדברים האלה לא אכפת לשלום עכשיו שהקמפיין תכל'ס עוזר להתנחלויות?
מה זה משנה ההתנחלויות. העיקר השלום. עכשיו.

-----
אה, ואם אתם רוצים בדיוק לדעת איך להחרים את המוצרים, הנה הקישורים:
חבל ששלום עכשיו לא מפיצה את הקמפיין ביחד עם הקישורים, אבל אתם, קוראיי היקרים תוכלו לתקן את המעוות. בסופו של דבר הרי צריך לדעת בדיוק מה מחרימים, ומה הטעם שלו, בשביל לקיים את המצוה בהידור ומכל הלב.

----
עוד בנושא: לא נפסיק לסתום, או למה הזעקות נגד חוק החרם הן זעקות הקוזק הנגזל.
וגם: פוסט מצוין של אורי אורבך: הושיעו, יהודים, סותמים לנו את הפה

יום שני, 4 ביולי 2011

מה כל כך מרגיז בספר תורת המלך?


קראתי את "תורת המלך" וחזרתי עם תובנות. בקצרה: הוא עוסק בשאלות של מוסר בלחימה, אינו מתיר אלימות של בודדים כלפי ערבים, ובכלל קורא לחיזוק שלטון החוק (ובמובן מסוים נותן צידוק אידיאולוגי למעצר של מחבריו). אז למה הספר כל כך מעצבן אנשים, גם כאלה שלא קראו אותו? התשובה, אולי, בסוף הפוסט. יש עוד הרבה מה לומר על הספר, על הכשלים שבו ועל החשיבה ההלכתית-דתית של מחבריו, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר, שיחובר אם לא יעצרו אותי לפני כן על הפוסט הנוכחי.

דיסקליימר נפוץ בספרים תורניים שהודפסו באירופה במאות השנים האחרונות

הרבה נהרות של דיו ושל אלקטרונים נשפכו על הספר "תורת המלך", וכה מעט קראו אותו בפועל. זה לא מונע ממי שלא קרא אותו להביע עליו דעה נחרצת, לכאן או לכאן. מסתפקים באמירות שהוא אומר משהו על ההיתר להרוג גויים, ושהוא מתיר הרג תינוקות וזהו. אבל לקרוא את הספר עצמו? למי יש זמן, ובכלל איפה אפשר להשיג אותו. לא בחנויות הספרים המובחרות, את זה אני יכול להבטיח לכם. בינתיים אנשים מסתפקים בציטוטים שלוקטו, זעיר שם זעיר שם, על ידי גוף עלום בשם "חושך לגרש", או בליקוט המובא בוויקיפדיה.
בשבת התגלגל לידי הספר, וששתי עליו כמוצא שלל רב. עד סוף השבת כבר הספקתי לקרוא אותו, וגם לחזור ולקרוא כמה מהקטעים כמה פעמים. לאחר שבת השארתי אותו אצלי, ושוב ושוב חזרתי והפכתי בו, כשכל הזמן אני גם הופך במחשבתי: מהי עמדתי כלפי הספר הזה? 
[עדכון: בינתיים מישהו העלה את הספר לרשת. אני לא מברר אם זה חוקי או לא, ואני לא יודע עד כמה זה אכפת למחברי הספר. אז אם אתם רוצים לעיין בו, הנה הקישור.]
הנה הספר! צילום: ניצן כהן, ויקיפדיה

בלי חידוש מהותי
מצד אחד, זהו ספר תורני לכל דבר ועניין. הוא עוסק בדילמות מוסריות כבדות שכל צבא עומד בפניהן, ומציע כיוונים הלכתיים לפתרון הבעיות. מבחינת מוסר המלחמה, אכן הספר מציע יחסית "יד קלה על ההדק": באופן כללי, מותר לשיטתו כמעט כל דבר שיאפשר את ניצחוננו, וזה כולל גם פגיעה בחפים מפשע (גם חפים מפשע מהצד שלנו: אם חייל פצוע שוכב על הכביש, וכדי שהמערכה תוכרע הכרח לדרוס אותו, לדעת המחברים פשוט שחובה לדרוס אותו ולא להסתכן בהפסד במלחמה שיביא למספר הרוגים גדול בהרבה).
אבל אין פה בעצם שום חידוש אמיתי מבחינת דיני המלחמה הנהוגים זה מכבר: מלחמה תמיד פוגעת גם בחפים מפשע (ובעצם כמעט כל החיילים של הצד השני הם חפים מפשע, שהרי בסך הכול המדינה האויבת הכריחה אותם לצאת למלחמה; וגם אם זה היה מרצון, סוף סוף הם "תינוקות שנשבו" בשטיפת המוח של האויב). דוגמה ידועה היא ההפצצות הכבדות על ערי גרמניה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, וכן פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, שפגעו במאות אלפי חפים מפשע רק כדי לחסוך פלישה קרקעית ליפן שהייתה עולה בחיילים הרוגים רבים.
אז נכון, המוסריות של שתי הדוגמאות הנ"ל שנויה במחלוקת עד היום, אבל עדיין מי שיכתוב ספר שבו יצדיק מדיניות כזו גם לעתיד לבוא לא יזכה למנת המשטמה והאיבה שזוכים לה היום מחברי "תורת המלך" ומי שחתמו על הסכמה לספר, וודאי שלא יזכה לחקירה פלילית.

היתר לפעולות פרטיזניות נגד ערבים?
מה אם כן כל כך בעייתי ומקומם בספר? אפשרות אחת היא החשש שמי שיקרא את הספר יבין אותו כהיתר לעשיית דין לעצמו. רוצה לומר: המחברים מתירים הריגה של אנשי האויב בזמן מלחמה, וזה כולל גם המסייעים לאויב במתן שירותים או במורל (שוב, בזאת אין חידוש, וכך נוהגים צבאות רבים בעולם), מכוח "דין רודף". יכול לקום מאן דהוא מישיבת יצהר, שחושב שצה"ל די רכרוכי במלחמתו בטרור הערבי, ולעשות מעשה נגד אותם רודפים, כולל "תג מחיר" ופיגועים נגד בתי ספר וכדומה. וכבר היו דברים מעולם. הספר הזה עלול לתת ביסוס אידיאולוגי למפגע הפוטנציאלי הבא.
זו, ככל הנראה, הסיבה לפתיחת החקירה הפלילית בעניין, בחשד להסתה. אבל למעשה יש כאן החמצה גדולה: הספר כלל אינו עוסק בפעולות יחידים, אלא שב ומדגיש לאורך כל הדרך שמדובר בפעילות של צבא מול צבא (הוא אכן עוסק בשאלת הריגת גוי שעובר על שבע מצוות בני נוח, אבל בפועל רק כדי לאסור זאת שלא על ידי מערכת מסודרת). אפילו שמו של הספר, "תורת המלך", אומר יותר מכול שמדובר בהנחיות למדינה יהודית עתידית ובראשה מלך, ולא לגנגסטר בודד פה ושם.

"תורת המלך" ושלטון החוק
יותר מכך: כאשר הספר עוסק בשאלה מדוע בכלל מותר למדינה לגייס את חייליה ולסכן אותם למען אחיהם, התשובה שלו (עמ' רי-ריב - "הצורך במלכות") היא חשיבות שלטון החוק ו"אלמלא מוראה של מלכות איש רעהו חיים בלעו" (אותו משפט שנדב איל כותב ששכחו המחברים). הם אף כותבים שחל דין רודף אפילו על "מי שמחליש בדיבור וכדומה את המלכות שלנו" (עמ' קפה). כך יוצא שבאופן פרדוקסלי המחברים נתנו צידוק לפרקליטות ולמשטרה המנסים לעצור אותם, אם רק יטענו שהספר "מחליש בדיבור וכדומה את המלכות שלנו".
בקיצור, אי אפשר לראות בספר כקורא לאלימות של יחידים או מעודד אותה. אם יש חשש לאלימות כזו, לא מהספר היא תפרוץ ולא כלפיו יש לפעול. 
גוי (אילוסטרציה. מתוך ויקישיתוף)

גוי, גוי, מח שמוי
לדעתי, מה שבאמת מרגיז אנשים רבים באשר לספר, הוא עצם ההבדלה שהוא עושה בין ישראל לגויים, והאמירה המפורשת שלו שחייו של יהודי יקרים יותר מחייו של גוי. אמירה כזאת נחשבת בישראל של היום כגזענית, פסולה ומזעזעת. גם אם אין לזה שום השלכה בפועל, גם אם המחברים יכתבו שיש איסור גמור להרוג גויים (שלא בשעת מלחמה), גם אם הם יגיעו למסקנה שגם במלחמה בין גויים מותר לסכן את אנשי האויב לצורך הניצחון - כל זה לא משנה, שכן בסופו של דבר הם כתבו שחיי יהודי יקרים יותר מחייו של גוי. וזה מעצבן.
בהקשר זה נזכרתי בסיפור חסידי. חסידי חב"ד אוהבים לספר נפלאות רבות על מעצרו של האדמו"ר הראשון ומייסד החסידות, ר' שניאור זלמן מלאדי, על ידי הרשויות הרוסיות בעקבות הלשנה נגדו שספרו, ספר התניא, מלא בדברים נוראים ובהסתה נגד הגויים (כן, אין חדש תחת השמש). מספרים החסידים שלאחר שבחקירות הרבות של האדמו"ר ענה הלה על כל השאלות הקשות לשביעות רצונם של החוקרים, שאל אותו החוקר את השאלה הכבדה מכול: למה כתבת בספרך שלגויים יש "נפש בהמית" וליהודים יש "נפש אלוקית"? הישיר הרבי את מבטו אל החוקר הגוי, ושתק, כאומר: על כל השאלות שלך עניתי והוכחתי שאני צודק; האם אתה בטוח שאתה רוצה שאוכיח לך זאת גם כאן? החוקר שבאורח פלא היה גם גוי וגם חכם, החריש ולא הוסיף להציק בעניין הזה.
ברשותכם, אתן פרשנות אחרת למאורע הזה: החוקר לא פחד איזה פחד נסתר שיוכיחו לו שנפשו היא נפש בהמית. הוא פשוט הבין שאין פה מה לחקור. האיש חושב שהנפש של היהודים אלוקית ושל הגויים לא? שיהיה לו לבריאות. למה זה אמור לעניין את המשטרה מה חושב פלוני אלמוני על דירוגים בין קבוצות אתניות, כל זמן שאין בכך השלכה לאלימות בין פרטי הקבוצות האתניות?

(הערת שוליים עניינית: ההלכה שלפיה "לא תרצח" שייך דווקא על יהודים ואילו לאיסור להרוג גויים יש מקור אחר, אולי אותו מקור שאוסר על גויים להרוג גויים, לא חיייבת להתפרש דווקא כטענה שהגויים "שווים פחות". אפשר לפרש זאת אחרת: איסור הרצח, בין גויים ויהודים כאחד, היה קיים ועומד עוד לפני עשרת הדיברות. עשרת הדיברות רק חידשו קוד אתי בתוך עם ישראל, שבו מחויבות גדולה יותר מאחד כלפי רעהו. בין השאר נוסף "שדרוג" של איסור הרציחה הקודם, וחיזוקו כלפי חברי הקהילה היהודית. ויש עוד להאריך בכך.)

תתרגזו, אל תסתמו פיות
נחזור לענייננו. חשיבה בניגוד לפוליטיקלי קורקט היא לא עבירה על החוק. גם קריאה לשינוי החוק אינה עבירה. "הארץ" יצא לאחרונה בקמפיין ללגליזציה של הסמים הקלים, ואף אחד אינו דורש לחקור אותו; מנחם בן פוטר מ"רייטינג" בעקבות התבטאויותיו הקוראות לתיקון החוק כך שיקבע עונשי מאסר להומואים - צעד לגיטימי מצד המעסיק שלו, אך לא נפתחה נגדו שום חקירה פלילית. לאחרונה נמצא בתהליך חקיקה חוק שימנע תקציבים של מדינת ישראל מאלה שרואים בהקמתה אסון ("חוק הנכבה") - אך אין בו איסור על עצם הבעת הדעות הללו עצמן.
מבחן הסובלנות אינו בדעות שכיף לך אתן. חופש הביטוי כולל גם את החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, ובכלל אלו דעות גזעניות. זה לא אני אמרתי, זה כבוד השופט אהרן ברק. מרגיזים אתכם אלה שאומרים שנפש יהודי יקרה יותר מנפש הגוי? זכותכם המלאה להתרגז. אבל אל תסתמו להם את הפה. אחרת גם את הדגל האחרון שאתם נושאים בגאון, דגל הסובלנות וקבלת דעותיו של האחר, אתם יכולים כבר לקפל ולאפסן, ובמקומו להרים את נס "הסובלנות כלפי מי שחושב בדיוק כמוני".

יום שני, 20 ביוני 2011

יזכור מי-שזה-לא-יהיה

תקציר מנהלים: מחאת ה"יזכור" היא מהומה בהצתה מאוחרת מאוד, על נוסח שחולן וקודש שוב, ומחיה מחדש מוטיבים שכבר די עבר זמנם בציבור החילוני, כמו קידוש הלאומיות וכמו תפילות חילוניות. וגם: כך הופכת כותרת מופרכת ב'הארץ', למחאה עממית.
(למי שבא מהעמוד הראשי של הבלוג - יש המשך------>)