בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום ראשון, 31 ביולי 2011

על איזה צד מרוחה המחאה?

לא מחאה פוליטית! איור: אור רייכרט

רבבות גדשו אמש את הרחובות ברחבי הארץ. כבר שבוע שהעיתונות, וחלק מחבריי הסמולנים בפייסבוק, לא יודעים את נפשם: "רוח ישראלית", קורא לזה בן כספית במעריב, משל היה תאומו של יאיר לפיד. "העיקר במחאה ההולכת ומתרחבת אינו בפרטים, העיקר הוא עצם המחאה", כתב איל מגד באותו עיתון. תומר פרסיקו כותב בבלוג שלו על "אווירה פחות של מחאה ויותר של שמחה, של יצירה, של אחווה, של תחילת מאבק מתוך תחושת ביטחון", ותוהה איפה הרבנים ומדוע הם לא במחאה.

ובאמת, למה הרבנים לא במחאה? ובכלל, מדוע המחאה היא רק של "השבט הלבן" כפי שהגדיר זאת בן כספית? מדוע רק תנועות השמאל, והשמאל הרדיקלי בעיקר, הן אלה המתדלקות אותו?


צד אחד של הדברים הוא הפוליטיקה. "ההפגנה לא סקטוריאלית", אמר דויד גרוסמן (שבכלל אינו מתנגד ידוע של נתניהו) בכתבה ב-ynet, אך באותה כתבה מובאים דברי אביב גפן: "הקמנו עוד מדינה בתוך השטחים הכבושים, בה אנו משקיעים מיליארדים. מה שיוצא בסוף כל זה, שלמעמד הביניים לא נשאר כלום". ועוד אמר: ""יש בתוך המגזר החרדי חלק נכבד שלא משלם מסים". 

אך כאן תמיד עולה הטענה: אז בואו להפגנה ותעבירו את המסר שלכם, מה הבעיה? בגלל שיש כמה סמולנים לא תפגינו על הדברים החשובים האלה?

הבעיה היא אחרת. הרבבות שגדשו את הרחובות לא ממש ידעו מה הם רוצים בפועל. חוץ מזה שיהיה סבבה, שמחירי הדיור ירדו ושהמשכורות יעלו, שיהיו פחות מובטלים וששכר המינימום יהיה אלפיים דולר, ושבאופן כללי בעולם יהיה כיף ורוח של אהבה ונתינה תהיה שורה בכול. שנות השישים זה כאן. "סדנה רוחנית המונית", קרא לזה איל מגד. ממש ככה.

אבל תסלחו לי מאוד, עם בלבולת לא הולכים למכולת. "סדנה רוחנית"? זה הקטע? "שמחה, יצירה, אחווה"? רילי? הדברים האלה נשמעים נחמדים מאוד, ולא פלא שהם יכולים לסחוף המונים. משום שזה שומכלום, מהסוג היאירלפידי הישן והטוב. 

ובכל זאת, כאשר נשמעות דרישות ברורות, הן חד משמעיות לכיוון מסוים. כך נאמר בכתבה ב-ynet: 
את הדרישות ניסחו מארגני המחאה על הבמה ברחבת מוזיאון תל-אביב: בנייה ציבורית ופיקוח על שכר דירה; חינוך ציבורי חינם מגיל אפס; שכר ההולם את הוצאות המחייה ובריאות בחינם לכל אזרח
למה לא באמת? מישהו יכול לומר שהוא נגד שלכולם יהיה טוב וסבבה? אבל למה לעצור כאן, אם אפשר פשוט להתחיל להדפיס כסף ולתת לכל אזרח? 
"חינוך ציבורי חינם מגיל אפס" יעלה יותר מ-20 מיליארד ש"ח. פיקוח על שכר דירה הוא פתרון שנבדק עד תום כיעיל ביותר להחרבת ערים. "שכר ההולם את הוצאות המחיה" - ומי יממן אותו? בריאות בחינם לכל אזרח - וכמה הדבר הזה יעלה?
בואו נחשוב מאיפה יגיע הכסף. אפשרות ברורה מאליה היא העלאת מסים. אבל הרי ההפגנה היא גם נגד "שחיקת מעמד הביניים", ואם כן איננו רוצים להכביד עליו את הנטל עוד יותר. יעד מובן מאליו הוא כמובן "הטייקונים" (איזו מילה מפחידה!). יש להם יותר מדי כסף, וזה מעצבן לנו בעין. אז מה אתם מציעים? מס של 80% על הכנסותיהם הפרטיות של הטייקונים? אולי הלאמת כל נכסיהם? צעדים כאלה לא רק שיכסו את אותם 50 מיליארד דולר אפילו במקצת, הם גם יובילו לתוצאה ההגיונית היחידה מצד אותם טייקונים - עזיבה של הארץ לטובת מדינות ידידותיות יותר, יחד עם כל מפעליהם המספקים עבודה לאותו מעמד ביניים ולמעמדות נמוכים יותר.
יש כמובן גם אפשרויות אחרות. אפשר להפנות את "המיליארדים שנשפכים על ההתנחלויות" לטובת מעמד הביניים. מה זה אומר? ברור שלא לפנות את ההתנחלויות - זה יצריך בפני עצמו יותר מ-120 מיליארד ש"ח; בנוסף, זה ייצור לחץ של ביקוש נוסף על הדיור במרכז הארץ, ויעלה את מחירי הדיור, הגבוהים ממילא, בהרבה, הרבה מאוד. הדרך היחידה היא כנראה פשוט שצה"ל יעזוב את כל המתנחלים שם, ויברח מהר, כפי שהוא הצטיין לעשות זאת בלבנון עם צד"ל. זה בהחלט יחסוך הרבה כאב ראש, וגם יעזור לציבור באופן כללי, כי הפנאטים האלה שגרים שם לא יודעים מה טוב למדינה ובלעדיהם יהיה קל יותר לשמאל להיבחר.

מצד שני, יכול להיות שלכל אותם מוחים אין ממש פתרונות. כלומר, מה "יכול להיות" - הם אומרים את זה בפה מלא, ושהממשלה צריכה לדאוג לפתרון. איך הם יודעים אם הממשלה דואגת או לא דואגת? במבחן התוצאה. האם שינויים יכולים לקרות באופן מיידי? האם בכלל בעיות במחירי הנדל"ן הם משהו שהוא בהכרח אשמת הממשלה ולא בעיה בשוק העולמי? 

המחאה הנוכחית מסוכנת, מסוכנת ביותר. היא מסוכנת דווקא משום שביבי לחיץ וסחיט, והוא נוטה בעתות מצוקה לחלק מתנות ללא כיסוי של ממש. היא מסוכנת משום שהיא סוחפת אחריה עשרות אלפי אנשים נאיביים, שבטוחים ש"מדינת רווחה עכשיו" זה משהו מגניב. היא מסוכנת משום שכמו מהפכות אדומות שכבר היו בעולם, היא רצופה בכוונות טובות בדרך הבטוחה לגיהנום כלכלי. היא מסוכנת משום שזו מחאה שבה אידיאולוגים נאו-מרקסיסטים עושים הון אידיאולוגי על גבם של אנשים תמימים.

כן, שכר הדירה יקר מכפי שהייתי מעדיף שהוא יהיה. כן, יש מה לעשות - בהקטנת הביורוקרטיה, בהתרת הבנייה ביהודה ושומרון, ועוד ועוד. אבל ההפגנות לא יעזרו לכך, כי הפגנות דורשות פתרון של כאן ועכשיו, ופתרון קסם כזה אינו קיים מחוץ לעולם החלומות של המפגינים האדומים. 

יש איזו מוסכמה בעולם, שהימין הוא קרבן הרגש בעוד שהשמאל הוא השכל בהתגלמותו. מנקודת מבטי הענייה, המצב הפוך בדיוק: השמאל הלך שולל אחרי רגש ה"שלום" בעוד שהימין התריע שהדבר יזיק מבחינה שכלית - וצדק. השמאל הולך אחרי רגש ה"אחווה" בעוד שהימין טוען שמבחינה שכלית פעולה לטובת אותה אחווה רק תזיק לה - ובכל ניסיונותינו הקומוניסטיים, צדק גם שם.
ושוב אנחנו רואים את הרגש שוטף את הרחובות, ללא טיפת כיוון או היגיון. נקווה שבסוף קול התבונה ינצח. אבל בשלב זה אני בכלל לא בטוח שזה מה שיקרה.

יום שלישי, 12 ביולי 2011

לטובת מי עובד קמפיין ההחרמה של שלום עכשיו?


בעקבות אישור חוק החרם, יצאה תנועת שלום עכשיו בקמפיין הקורא להחרים את מוצרי ההתנחלויות. הנה טעימה (דוגרי היא באמת טעימה):


שאלות ותשובות:

האם בקמפיין הזה בעצם שלום עכשיו עוברים על החוק?
לא. החוק שהועבר הוא חוק אזרחי, לא פלילי. הוא רק אומר שמי שנפגע מקריאה להחרמתו יכול לתבוע את הקוראים להחרמה ל"פיצויים לדוגמה".

אז רגע, יקב פסגות יכול לתבוע עכשיו את שלום עכשיו לפיצויים?
תאורטית, כן. מעשית, ברור שלא; אם כבר, הוא צריך לשלוח להם זר פרחים. עד היום לא שמעתי על יקב פסגות, וכמוני גם מאות אלפי ישראלים אחרים. היקב קיבל חשיפה חסרת תקדים (ובוודאי גם ימשיך לקבל חשיפה ארצית, בפרסומות ובעיתונות [תוספת תוך כדי כתיבה: עוד אני מדבר וכבר אני רואה חשיפה מכובדת לקמפיין בהארץ. אתם מופתעים כמוני?]). כך גם משק אחיה ופטריות תקוע. גם חלוה אחווה תקבל ודאי רק חיזוק חיובי בעקבות הקמפיין. אם בדרך כלל פרסום שלילי הוא פרסום טוב, הפרסום השלילי הזה הוא פרסום מצוין, גם בגלל הקריאייטיב המחמיא וגם בגלל שלא כולנו סמולנים הזויים. בעצם רובנו לא.


מה, אתה לא השתכנעת מהטיעונים שבקמפיין?
אילו טיעונים? כשאני קונה חלוה של אחוה אני תורם לבניית מאחזים בלתי חוקיים? נניח לרגע שאני סמולני וחושב שזה חמור מאוד - למה אני תורם? כי המפעל הזה משלם מסים למועצה אזורית שומרון, והיא עוזרת קצת למאחזים? לפי זה גם לשלם מסים גרוע, כי מדינת ישראל מעבירה עוד יותר כסף למועצה האזורית שומרון. לא עדיף לקרוא להפסיק לשלם מסים? נראה לי שתהיה הרבה יותר היענות לקריאה כזאת.
מה עוד? כשאתה קונה יין פסגות אתה מעודד חרמות על מוצרים ישראליים בחו"ל? - קודם כול, איך פתאום נהייתם נגד החרמת מוצרים ישראלים? ומה עם כל החברים שלכם בשמאל הרדיקלי? ובכלל, איך אני מעודד חרמות כאלה? האם אתם חושבים שמי שמחרים את המוצרים הישראליים באשר הם עושה זאת משום שיש אנשים שקונים יין פסגות? שבכלל אכפת לו אם יקב פסגות ייסגר בכלל?
ועוד: כשאת קונה פטריות תקוע, את תורמת לחיזוק ההתנחלויות. שוב, כספי המסים מחזקים את ההתנחלויות הרבה יותר. למה אתם לא קוראים להפסיק לשלם מסים עד שלא יופסקו כל התקציבים להתנחלויות?
ואחרון חביב: כשאת קונה שמן זית אחיה את פוגעת בסיכוי לשלום. ברור, כי הרי השלום תלוי אך ורק בכך שבמשק אחיה ייצרו פחות שמן זית. זה הרי סלע המחלוקת במשא ומתן עם הפלסטינים, כמות שמן הזית שיורשה משק אחיה לייצר. עזבו אתכם משטויות כמו פליטים, ירושלים, הכרה במדינה יהודית, ושאר הבלים. מה שחשוב לשלום זה כמות ליטרי השמן שמייצר משק אחיה. הבנתי.


ושלום עכשיו לא יודעים שהפרסומת הזו בכלל מקדמת את המכירות של היצרנים שהיא קוראת להחרים?
שאלה קשה. הם אמנם שמאלנים, מה שכבר מוכיח על כושר השיפוט הלקוי שלהם את המציאות, אבל קשה לי להאמין שהם לא יודעים את העובדה הטריוויאלית הזו. התשובה לדעתי ברורה: הם יודעים, וממש לא אכפת להם.
מה שמקודם בקמפיין הוא לא החרם על ההתנחלויות. זה לא מעניין את שלום עכשיו. מה שמעניין את שלום עכשיו הם התקציבים של שלום עכשיו. והתקציבים האלה תלויים בפעילות. לכן כל פעילות של שלום עכשיו, ועדיף קריאייטיבית ומאגניבה, תמשוך עוד כסף מהתורמים. זה כל הסיפור.

אז בקמפיין הזה שלום עכשיו בעצם מקדמת את שלום עכשיו?
כן.


והקמפיין הזה לא יכול לפגוע בשלום עכשיו?

האמת שהוא יכול לפגוע בהם מאוד. סעיף 4(א) בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם קובע ששר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים, רשאי להחליט על גוף שקרא להחרים או שהשתתף בחרם - שלא יראו בו מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה (במילים אחרות, תרומה אליו לא תיחשב כתרומה מוכרת לענייני מס), ועוד שלל של הגבלות תקציביות.
במילים אחרות, טכנית יכולים שר האוצר ושר המשפטים להחליט בעקבות הקמפיין הזה להחיל את כל ההגבלות הללו על שלום עכשיו, ולפגוע בתזרים המזומנים שלהם.
אבל שלום עכשיו לוקחים פה סיכון מחושב מאוד, בדומה להימנעות של הרב ליאור והרב יוסף מהישמעות לצו המעצר נגדם - מעין הוצאת לשון פומבית לרשויות: אם לא יעשו נגדם שום דבר, סבבה; ואם ישתמשו בחוק נגדם, זה ישמש כמינוף מעולה לתוספת תזרים מזומנים מהארגונים הזרים כדי שלא לפגוע בכסף הזורם לארגון, יחד עם קמפיין בינלאומי להשחרת מדינת ישראל כמדינה טוטליטרית. ייתכן אפילו שבסתר לבם שלום עכשיו מקווים שזה מה שיקרה, כשם שאפשר שבסתר לבו הרב ליאור קיווה שיעצרו אותו בראוותנות, כדי לחזק את בסיס התמיכה בו. תיקון: הקמפיין לא יכול לפגוע בשלום עכשיו, משום שסעיף 4 בחוק לא ייכנס לתוקף אלא לאחר 90 יום.


ומכל הדברים האלה לא אכפת לשלום עכשיו שהקמפיין תכל'ס עוזר להתנחלויות?
מה זה משנה ההתנחלויות. העיקר השלום. עכשיו.

-----
אה, ואם אתם רוצים בדיוק לדעת איך להחרים את המוצרים, הנה הקישורים:
חבל ששלום עכשיו לא מפיצה את הקמפיין ביחד עם הקישורים, אבל אתם, קוראיי היקרים תוכלו לתקן את המעוות. בסופו של דבר הרי צריך לדעת בדיוק מה מחרימים, ומה הטעם שלו, בשביל לקיים את המצוה בהידור ומכל הלב.

----
עוד בנושא: לא נפסיק לסתום, או למה הזעקות נגד חוק החרם הן זעקות הקוזק הנגזל.
וגם: פוסט מצוין של אורי אורבך: הושיעו, יהודים, סותמים לנו את הפה

יום שני, 4 ביולי 2011

מה כל כך מרגיז בספר תורת המלך?


קראתי את "תורת המלך" וחזרתי עם תובנות. בקצרה: הוא עוסק בשאלות של מוסר בלחימה, אינו מתיר אלימות של בודדים כלפי ערבים, ובכלל קורא לחיזוק שלטון החוק (ובמובן מסוים נותן צידוק אידיאולוגי למעצר של מחבריו). אז למה הספר כל כך מעצבן אנשים, גם כאלה שלא קראו אותו? התשובה, אולי, בסוף הפוסט. יש עוד הרבה מה לומר על הספר, על הכשלים שבו ועל החשיבה ההלכתית-דתית של מחבריו, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר, שיחובר אם לא יעצרו אותי לפני כן על הפוסט הנוכחי.

דיסקליימר נפוץ בספרים תורניים שהודפסו באירופה במאות השנים האחרונות

הרבה נהרות של דיו ושל אלקטרונים נשפכו על הספר "תורת המלך", וכה מעט קראו אותו בפועל. זה לא מונע ממי שלא קרא אותו להביע עליו דעה נחרצת, לכאן או לכאן. מסתפקים באמירות שהוא אומר משהו על ההיתר להרוג גויים, ושהוא מתיר הרג תינוקות וזהו. אבל לקרוא את הספר עצמו? למי יש זמן, ובכלל איפה אפשר להשיג אותו. לא בחנויות הספרים המובחרות, את זה אני יכול להבטיח לכם. בינתיים אנשים מסתפקים בציטוטים שלוקטו, זעיר שם זעיר שם, על ידי גוף עלום בשם "חושך לגרש", או בליקוט המובא בוויקיפדיה.
בשבת התגלגל לידי הספר, וששתי עליו כמוצא שלל רב. עד סוף השבת כבר הספקתי לקרוא אותו, וגם לחזור ולקרוא כמה מהקטעים כמה פעמים. לאחר שבת השארתי אותו אצלי, ושוב ושוב חזרתי והפכתי בו, כשכל הזמן אני גם הופך במחשבתי: מהי עמדתי כלפי הספר הזה? 
[עדכון: בינתיים מישהו העלה את הספר לרשת. אני לא מברר אם זה חוקי או לא, ואני לא יודע עד כמה זה אכפת למחברי הספר. אז אם אתם רוצים לעיין בו, הנה הקישור.]
הנה הספר! צילום: ניצן כהן, ויקיפדיה

בלי חידוש מהותי
מצד אחד, זהו ספר תורני לכל דבר ועניין. הוא עוסק בדילמות מוסריות כבדות שכל צבא עומד בפניהן, ומציע כיוונים הלכתיים לפתרון הבעיות. מבחינת מוסר המלחמה, אכן הספר מציע יחסית "יד קלה על ההדק": באופן כללי, מותר לשיטתו כמעט כל דבר שיאפשר את ניצחוננו, וזה כולל גם פגיעה בחפים מפשע (גם חפים מפשע מהצד שלנו: אם חייל פצוע שוכב על הכביש, וכדי שהמערכה תוכרע הכרח לדרוס אותו, לדעת המחברים פשוט שחובה לדרוס אותו ולא להסתכן בהפסד במלחמה שיביא למספר הרוגים גדול בהרבה).
אבל אין פה בעצם שום חידוש אמיתי מבחינת דיני המלחמה הנהוגים זה מכבר: מלחמה תמיד פוגעת גם בחפים מפשע (ובעצם כמעט כל החיילים של הצד השני הם חפים מפשע, שהרי בסך הכול המדינה האויבת הכריחה אותם לצאת למלחמה; וגם אם זה היה מרצון, סוף סוף הם "תינוקות שנשבו" בשטיפת המוח של האויב). דוגמה ידועה היא ההפצצות הכבדות על ערי גרמניה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, וכן פצצות האטום על הירושימה ונגסקי, שפגעו במאות אלפי חפים מפשע רק כדי לחסוך פלישה קרקעית ליפן שהייתה עולה בחיילים הרוגים רבים.
אז נכון, המוסריות של שתי הדוגמאות הנ"ל שנויה במחלוקת עד היום, אבל עדיין מי שיכתוב ספר שבו יצדיק מדיניות כזו גם לעתיד לבוא לא יזכה למנת המשטמה והאיבה שזוכים לה היום מחברי "תורת המלך" ומי שחתמו על הסכמה לספר, וודאי שלא יזכה לחקירה פלילית.

היתר לפעולות פרטיזניות נגד ערבים?
מה אם כן כל כך בעייתי ומקומם בספר? אפשרות אחת היא החשש שמי שיקרא את הספר יבין אותו כהיתר לעשיית דין לעצמו. רוצה לומר: המחברים מתירים הריגה של אנשי האויב בזמן מלחמה, וזה כולל גם המסייעים לאויב במתן שירותים או במורל (שוב, בזאת אין חידוש, וכך נוהגים צבאות רבים בעולם), מכוח "דין רודף". יכול לקום מאן דהוא מישיבת יצהר, שחושב שצה"ל די רכרוכי במלחמתו בטרור הערבי, ולעשות מעשה נגד אותם רודפים, כולל "תג מחיר" ופיגועים נגד בתי ספר וכדומה. וכבר היו דברים מעולם. הספר הזה עלול לתת ביסוס אידיאולוגי למפגע הפוטנציאלי הבא.
זו, ככל הנראה, הסיבה לפתיחת החקירה הפלילית בעניין, בחשד להסתה. אבל למעשה יש כאן החמצה גדולה: הספר כלל אינו עוסק בפעולות יחידים, אלא שב ומדגיש לאורך כל הדרך שמדובר בפעילות של צבא מול צבא (הוא אכן עוסק בשאלת הריגת גוי שעובר על שבע מצוות בני נוח, אבל בפועל רק כדי לאסור זאת שלא על ידי מערכת מסודרת). אפילו שמו של הספר, "תורת המלך", אומר יותר מכול שמדובר בהנחיות למדינה יהודית עתידית ובראשה מלך, ולא לגנגסטר בודד פה ושם.

"תורת המלך" ושלטון החוק
יותר מכך: כאשר הספר עוסק בשאלה מדוע בכלל מותר למדינה לגייס את חייליה ולסכן אותם למען אחיהם, התשובה שלו (עמ' רי-ריב - "הצורך במלכות") היא חשיבות שלטון החוק ו"אלמלא מוראה של מלכות איש רעהו חיים בלעו" (אותו משפט שנדב איל כותב ששכחו המחברים). הם אף כותבים שחל דין רודף אפילו על "מי שמחליש בדיבור וכדומה את המלכות שלנו" (עמ' קפה). כך יוצא שבאופן פרדוקסלי המחברים נתנו צידוק לפרקליטות ולמשטרה המנסים לעצור אותם, אם רק יטענו שהספר "מחליש בדיבור וכדומה את המלכות שלנו".
בקיצור, אי אפשר לראות בספר כקורא לאלימות של יחידים או מעודד אותה. אם יש חשש לאלימות כזו, לא מהספר היא תפרוץ ולא כלפיו יש לפעול. 
גוי (אילוסטרציה. מתוך ויקישיתוף)

גוי, גוי, מח שמוי
לדעתי, מה שבאמת מרגיז אנשים רבים באשר לספר, הוא עצם ההבדלה שהוא עושה בין ישראל לגויים, והאמירה המפורשת שלו שחייו של יהודי יקרים יותר מחייו של גוי. אמירה כזאת נחשבת בישראל של היום כגזענית, פסולה ומזעזעת. גם אם אין לזה שום השלכה בפועל, גם אם המחברים יכתבו שיש איסור גמור להרוג גויים (שלא בשעת מלחמה), גם אם הם יגיעו למסקנה שגם במלחמה בין גויים מותר לסכן את אנשי האויב לצורך הניצחון - כל זה לא משנה, שכן בסופו של דבר הם כתבו שחיי יהודי יקרים יותר מחייו של גוי. וזה מעצבן.
בהקשר זה נזכרתי בסיפור חסידי. חסידי חב"ד אוהבים לספר נפלאות רבות על מעצרו של האדמו"ר הראשון ומייסד החסידות, ר' שניאור זלמן מלאדי, על ידי הרשויות הרוסיות בעקבות הלשנה נגדו שספרו, ספר התניא, מלא בדברים נוראים ובהסתה נגד הגויים (כן, אין חדש תחת השמש). מספרים החסידים שלאחר שבחקירות הרבות של האדמו"ר ענה הלה על כל השאלות הקשות לשביעות רצונם של החוקרים, שאל אותו החוקר את השאלה הכבדה מכול: למה כתבת בספרך שלגויים יש "נפש בהמית" וליהודים יש "נפש אלוקית"? הישיר הרבי את מבטו אל החוקר הגוי, ושתק, כאומר: על כל השאלות שלך עניתי והוכחתי שאני צודק; האם אתה בטוח שאתה רוצה שאוכיח לך זאת גם כאן? החוקר שבאורח פלא היה גם גוי וגם חכם, החריש ולא הוסיף להציק בעניין הזה.
ברשותכם, אתן פרשנות אחרת למאורע הזה: החוקר לא פחד איזה פחד נסתר שיוכיחו לו שנפשו היא נפש בהמית. הוא פשוט הבין שאין פה מה לחקור. האיש חושב שהנפש של היהודים אלוקית ושל הגויים לא? שיהיה לו לבריאות. למה זה אמור לעניין את המשטרה מה חושב פלוני אלמוני על דירוגים בין קבוצות אתניות, כל זמן שאין בכך השלכה לאלימות בין פרטי הקבוצות האתניות?

(הערת שוליים עניינית: ההלכה שלפיה "לא תרצח" שייך דווקא על יהודים ואילו לאיסור להרוג גויים יש מקור אחר, אולי אותו מקור שאוסר על גויים להרוג גויים, לא חיייבת להתפרש דווקא כטענה שהגויים "שווים פחות". אפשר לפרש זאת אחרת: איסור הרצח, בין גויים ויהודים כאחד, היה קיים ועומד עוד לפני עשרת הדיברות. עשרת הדיברות רק חידשו קוד אתי בתוך עם ישראל, שבו מחויבות גדולה יותר מאחד כלפי רעהו. בין השאר נוסף "שדרוג" של איסור הרציחה הקודם, וחיזוקו כלפי חברי הקהילה היהודית. ויש עוד להאריך בכך.)

תתרגזו, אל תסתמו פיות
נחזור לענייננו. חשיבה בניגוד לפוליטיקלי קורקט היא לא עבירה על החוק. גם קריאה לשינוי החוק אינה עבירה. "הארץ" יצא לאחרונה בקמפיין ללגליזציה של הסמים הקלים, ואף אחד אינו דורש לחקור אותו; מנחם בן פוטר מ"רייטינג" בעקבות התבטאויותיו הקוראות לתיקון החוק כך שיקבע עונשי מאסר להומואים - צעד לגיטימי מצד המעסיק שלו, אך לא נפתחה נגדו שום חקירה פלילית. לאחרונה נמצא בתהליך חקיקה חוק שימנע תקציבים של מדינת ישראל מאלה שרואים בהקמתה אסון ("חוק הנכבה") - אך אין בו איסור על עצם הבעת הדעות הללו עצמן.
מבחן הסובלנות אינו בדעות שכיף לך אתן. חופש הביטוי כולל גם את החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, ובכלל אלו דעות גזעניות. זה לא אני אמרתי, זה כבוד השופט אהרן ברק. מרגיזים אתכם אלה שאומרים שנפש יהודי יקרה יותר מנפש הגוי? זכותכם המלאה להתרגז. אבל אל תסתמו להם את הפה. אחרת גם את הדגל האחרון שאתם נושאים בגאון, דגל הסובלנות וקבלת דעותיו של האחר, אתם יכולים כבר לקפל ולאפסן, ובמקומו להרים את נס "הסובלנות כלפי מי שחושב בדיוק כמוני".
אירעה שגיאה בגאדג'ט זה