בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

גל"צ ובועת התקשורת

שלושה סיפורים אישיים על תקשורת ועבודה בחינם:

1. לפני כשנתיים התקשרו אליי מתוכנית הבוקר של ערוץ 2, בעקבות פוסט נגד קו העוני שכתבתי אצל דבורית שרגל. "קראתי את הפוסט, הוא היה ממש מעניין, תרצה להופיע בתוכנית שלנו?". למה לא, להופיע בטלוויזיה. נחמד. תממנו לי הסעה מכוכב השחר? "לא, אין לנו תקציב לזה". כלומר, הם מציעים לי לנסוע על חשבוני, לפנות בוקר, עד לאולפניהם, בשביל למלא אצלם משבצת לשידור, וכל זה על חשבוני (ובעקבות פוסט שבו כתבתי שאני לא מוציא כסף שאין לי). אמרתי תודה ושלום.

2. לפני כמה חודשים הציעו לי להופיע, באופן קבוע, כ"יוצר ממים" בתוכנית חדשה של ערוץ הכנסת. הלכתי לראיון (בכנסת; מרחק הליכה מהספרייה הלאומית, שבה הייתי בכל מקרה), והבנתי שהם לא מתכוונים לשלם לי על זה. חשבתי על זה, ומכיון שזה ממילא בירושלים, שבה אני עובד ולומד, הסכמתי. הסעות במוניות בתוך ירושלים הם דווקא סיפקו לי בלי בעיה. אחרי ארבע תוכניות הרגשתי שמיציתי את הקטע, ואמרתי יפה תודה ושלום.

3. לפני כחודש פנו אליי מגלי צה"ל, ואמרו שקיבלו עליי המלצות לצורך תוכנית חדשה שהם מעלים לקראת הבחירות. לא הבהירו יותר מדי על אופי התוכנית, מלבד זה שהיא מעין "שיחות עם מאזינים", וקשורה לפייסבוק, והרעיון הוא שיהיו כמה וכמה מגישים לתוכנית, שכל אחד יהיה פעם בשבוע-שבועיים. ביקשו לתאם איתי ראיון ביפו. לא אכחד, זו הייתה בעיניי מחמאה שקיבלתי הצעה מרדיו בסדר גודל של גל"צ, ועוד להגיש תוכנית. אחרי הרבה טרטורים (לא כזה פשוט להגיע מכוכב השחר ליפו, בפרט לא כשברוב ימי השבוע אני עובד או לומד), נקבעה פגישה, ויצאתי לדרכי בטרמפים ואוטובוסים. אני יושב עם המפיק של התוכנית (או משהו כזה), הוא מסביר את הקונספט, ושאם יתאים לי אז אעבור פיילוט כדי לבדוק התאמה לרדיו, ואז מגיע לשכר: אין שכר. כלומר, לא עכשיו, אם בכלל. אנחנו במשרד הביטחון, ולוקח כמה חודשים עד שמישהו נקלט כעובד משרד הביטחון, בלה בלה בלה, ולכן אנחנו נבקש ממך לעבוד בהתנדבות. אם התוכנית תצליח, ותמשיך גם אחרי הבחירות, אז אולי תקבל משהו.

אני יושב ושומע, וחושב לעצמי: אהא. רציתם להוציא תוכנית חדשה בלי להוציא עליה כסף, אז אמרתם לעצמכם: בואו ניקח כמה חבר'ה צעירים שיהיו כל כך להוטים להופיע ברדיו, שיתרמו לכם את עבודתם בחינם. עכשיו, אני ממש לא מהלהוטים להופיע ברדיו, אבל יודעים מה - לא אכפת לי לעשות את זה למשך זמן מה בחינם, אם לפחות ידאגו לי להסעות או להחזרי נסיעה. סוף סוף אני לא גר ביפו, ואני לא שוחה בכסף (או בזמן). שאלתי אותם לגבי הסעות. לא הייתה להם תשובה, אבל אמרו שיחזירו לי תשובה.

טוב, אני חוזר ומיטלטל באוטובוסים ובטרמפים. אחרי כמה זמן מתקשרים אליי מהתוכנית ומבקשים לתאם הגעה לפיילוט. מה עם הסעה, אני שואל. נניח אפילו שאני מגיע לפיילוט עצמאית. אתם יכולים להבטיח לי הסעה בהנחה שאתקבל? אומרים לי שיחזרו אליי. חוזרים אליי, ואומרים לי שהם יכולים להבטיח "90% שתהיה הסעה". אמרתי שלא מתאים לי, תודה ולהתראות.

לפני כמה ימים עלה דף הפייסבוק של התוכנית, ואני ניצלתי את ההזדמנות לספר בפייסבוק שלי את סיפורי האישי לגביה. אחרי כמה זמן קיבלתי סמס מאחת מאנשי התוכנית, שזה היה לא במקום וגם קצת מעליב. טוב, אני לא רוצה להעליב אנשים, אז מחקתי את הסטטוס. אבל לאחר מכן קיבלתי עוד הודעה, מהמפיק (או מה שזה לא יהיה), שתקף את הסטטוס, תקף אותי אישית, שמי אני חושב שאני, ומה פתאום אני מוציא דברים מפגישה בלי לתאם איתו (אפשר לחשוב שהוא המפקד שלי), שהוא בכלל עושה לי טובה בזה שהוא מציע לי את התוכנית, שמבחינתו "נסתם הגולל בכל מה שנוגע אליך" וכו' וכו'. הסברתי לו שאם לדעתו לא במקום להוציא דברים מפגישה אישית, מבחינתי לא במקום לטלטל אדם חצי יום הלוך וחצי יום חזור רק כדי להסביר לו שמבקשים שיעבוד בחינם. הוספתי שלשמחתי אני לא רואה את העתיד שלי בתקשורת, ולכן אני יכול להרשות לעצמי לומר את אשר על לבי, בלי לתת דין וחשבון לאיש. חילופי ההודעות האלה הם שעוררו אותי לספר את הסיפור כאן, בעיקר לצורך המסקנה העולה ממנו.

אז הנה ההרהורים שלי, על הסיפורים הללו כמייצגים את בועת התקשורת:

1. הבועה התקשורתית-תל-אביבית היא בועה של ממש. כדי שאדם יופיע בתוכנית בוקר, או כיוצא בזה, הוא צריך להיות קרוב לאולפנים במרכז הארץ. אף אחד לא יממן לו הסעה לשם, וכך מי שאתם רואים בטלוויזיה הם בעיקר את אנשי המרכז, או את אלה שיש להם זמן וכסף מיותרים, או את האנשים שממש ממש חשוב להם להופיע בטלוויזיה, בכל מחיר.

בנוסף, לאנשי גל"צ - כדוגמה בלבד - אין שמץ של מושג מה זה אומר להגיע מכוכב השחר ליפו. מבחינתם, אין שום בעיה בלקבוע אתך פגישה אצלם, רק כדי להודיע לך שהם לא מתכוונים לשלם לך שקל, אפילו לא על הסעות. להודיע את זה מראש, בטלפון? מה פתאום. ההנחה הזו, שכל אדם מן היישוב ישמח להופיע אצלם, על חשבונו, ואף ייסע אליהם מקצות הארץ - היא לא רק מתנשאת, אלא גם בועתית במידה רבה.

ויש מסקנה נוספת:
2. ההנחה המובנת מאליה, שכל מי שמעוניין לעבוד בתקשורת יעשה זאת בשבילך בהתנדבות, רק לצורך הקרדיט הנכסף - משקפת מנטליות של בועה פיננסית, בועה שהולכת וקורסת אל מול עינינו. מדוע אדם מוכן לעבוד תמורת קרדיט בלבד? כדי שיהיה לו סיכוי להתקדם עוד ועוד, עד שבסופו של דבר הוא יהיה מפורסם ומנוסה מספיק כדי שישלמו לו על עבודתו. אני לא יודע עד כמה זה חוקי, אבל לדעתי זה לגיטימי לחלוטין; קרדיט הוא שווה-כסף, ואם אדם מוכן לעבוד תמורתו, סימן שזה משתלם מבחינתו.

מה שכן, כל תעשיית התקשורת של היום בנויה על אותם רעבים-לתהילה, והדבר הזה יכול לעמוד כל זמן שאכן אנשים רואים שיש להם לאן להתקדם. ממש כמו בועת הדוט-קום של שלהי שנות התשעים - אנשים היו מוכנים לשלם הון תועפות בשביל אותה הבטחה אוורירית הנקראת "חברת אינטרנט", בהנחה שבעתיד הם יקבלו על זה תשואה גדולה. אך חור קטן בבועה, תחילה מסוימת של שקיעה, וכל הדבר מתנפץ אל מול העיניים. פחות ופחות אנשים יהיו מוכנים לעבוד בשביל הקרדיט, שאינו מוביל לשום עתיד כלכלי ראוי לשמו, וגם ה"תהילה" המדומיינת לא תהיה מספיקה כדי לכסות את זה. היום שבו חברות התקשורת ייאלצו גם לשלם לאנשים הפשוטים שעושים את העבודה, ולא לנסוע על אדי-תהילה, יהיה גם תחילת הסוף שלהן, שכן כל המודל הפיננסי שלהן בנוי על כך ששופכים הון ברמות הגבוהות, ומתקמצנים ברמות הנמוכות. וכמו שאמרתי, נראה שהמודל אכן קורס לנגד עינינו, עם קיבוץ הנדבות של הערוצים הגדולים בכנסת ובממשלה.

האם אנשי התקשורת יזכו אי פעם לחשוב מחוץ לבועה? כך או כך, לא נראה שהבועה הזו תשרוד לאורך זמן. וטוב שכך.

נ"ב: מעניין, אבל בפרינט ובאינטרנט (וכתבתי עבור בשבע, ynet, מקור ראשון, העין השביעית ועוד) לא נתקלתי הרבה בבקשות שאכתוב בחינם. האם זו התנשאות השמורה אך ורק לגלי האתר? מין הילה האופפת את הרדיו והטלוויזיה, ומציבה אותם כאלים באולימפוס? לאלוהי הערוצים פתרונים.

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

מאי "מהדרין"?

לכבוד ימי החנוכה - עיון לשוני קטן במילה "מהדרין", הנזכרת בתלמוד בדיני חנוכה.

[מילת אזהרה: אין זה מאמר מדעי אלא פוסט שנכתב ביום אחד בלבד, ואקווה שיספיק לשמונה ימים, אך לא בהכרח ליותר מכך. אשמח אם יעירו לי על כשלים בעיון דלהלן.]

התלמוד הבבלי (שבת כא ע"ב) מביא מקור תנאי (לכאורה) העוסק בדיני נר חנוכה:
תנו רבנן:
מצות חנוכה - נר איש וביתו.
והמהדרין - נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין מן המהדרין -
בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך;
ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
מהו "מהדרין"? פירשו המפרשים (רבנו חננאל, הערוך, בן יהודה): מהדרין משורש הד"ר העברי, דהיינו מוסיפים בהדר המצוה.

לעומת זאת, בשלושה מאמרים שכתב פרופ' ש"י פרידמן,* הוא טוען כי מהדרין כאן הוא משורש הד"ר הארמי, המקבל לחז"ר העברי, וממילא הכוונה היא "המחזרין אחר המצוות". מתוך כך הוא מבקש לטעון כי הברייתא הזו - בבלית היא, לפחות בניסוחה הנוכחי.**

לא אכנס לטיעוניו בפרוטרוט, אלא רק אומר שהוא טוען שפועל "הדר" בפיעל אינו נמצא בלשון התנאים אלא בשימושים כגון "לקסמה דרשנית המתפקדת בהקשר של מצוות 'והדרת' ויישומה'", או במשמעות של שיבוח וכיוצא בזה. לעומת זאת נמצא "הידור מצוה" במקום אחד שבו התלמוד 'מתקן' את דברי ר' זירא (בבא קמא ט ע"א-ע"ב). כשמובאת מימרא של ר' זירא "במצוה עד שליש", מסביר התלמוד את כוונת דבריו: "בהידור מצוה עד שליש במצוה".

כאמור, לדעתו של פרידמן, מקור המילה הוא בשורש הארמי הד"ר (חז"ר), והוא תומך את יתדותיו במקורות כגון: "אמר אביי, מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי" (שבת כג ע"א), או בעברית: "אמר רב יהודה אמר רב אין מחזירין אחר האור כדרך שמחזירין על המצות. אמר ר' זירא מריש הוה מהדרנא, כיון דשמעית להא... מיכן ואילך לא מהדרנא" (ברכות נג ע"ב), וכו'. וכן בפירוש רש"י: "והמהדרין - אחר המצוות". ברור ש"להדר אחר" מרמז לחיזור אחר, אחרת היה זה "מהדרין את". [וכן פירש בדעת רש"י מו"ר הרב שמואל טל בשיעוריו.]

אך במחילה מכבוד תורתם, נראה לי שפירוש זה אינו עומד בפני הביקורת. הראיה מ"מחזירין" שוברה בצדה - עינינו הרואות שבארמית משתמשים בפועל הד"ר, אך בעברית משתמשים במקבילתו העברית, חז"ר! לא ניתנה לנו בדל ראיה שבעברית משתמשים בשורש הארמי, ואתה גם תמה, מה צורך יש בו, לאחר שקיים שורש חז"ר העברי, ומשתמשים בו. בנוסף, דברי רש"י הם עצמם ראיה לפרכתם: רש"י (כמצוטט) נקט "מהדרין אחר המצוות", אך התלמוד אומר "הידור מצוה", ללא "אחר". והרי בדיוק מהמילה "אחר" או מחסרונה (מושא ישיר או מושא עקיף) רצינו ללמוד האם מדובר בהידור או בחיזור.

יתרה מזו, "לחזר אחר האור" משמעו ללכת ולחפש אוּר כדי שיהיה להבדלה, והמחלוקת האמורה היא האם יש צורך ללכת ולחפש אש כזאת או שרק אם יש, מברכים, ואם אין - אין. אין לכך שום קשר לדקדוק וסלסול במצוה, כמו במקרה של המהדרין מן המהדרין.

ובאמת, גם רש"י לא אמר כדבר הזה. עיון בדפוס שונצינו מגלה כי במקור דברי רש"י נאמר רק "והמהדרין המצוה", ולא "אחר המצות".
וברור שרש"י השתמש בדברי הגמרא בברכות כדי להסביר את הגמרא בשבת, ולא הכניס לכאן שום פרשנות מחודשת כאילו מדובר כאן במקבילה הארמית לשורש חז"ר.

ומה לגבי קושיותיו של פרידמן? אינני רואה אותן חזקות כל כך. הרי "הדר" במשמעות של פאר קיים רבות בלשון התנאים, וממילא אין זה רחוק שיהיה גם "הידור" במשמעות של פיאור, נוי, ולבסוף גם דקדוק ביופי המצוה.

ברי, שזו אכן לשון מיוחדת, המופיעה רק בברייתא הזו ובדברי (כנראה) סתם התלמוד שהושמו בפי ר' זירא; אך מכל מקום יש להודות בפה מלא שהפרשנות של הד"ר מלשון חז"ר נראית דחוקה ורחוקה, וכאמור אין לה סמך גם בדברי רש"י. ממילא אין להוכיח מהלשון הזו דווקא שלפנינו ברייתא בבלית, אף כי הדבר אפשרי מצד עצמו.***

ייתכן ש"החוליה החסרה" לעניין לשון זו נמצאת בדיני ארבעת המינים. בבבלי סוכה (לה ע"א) עסקו חז"ל במשמעות של "פרי עץ הדר" ונתנו לכך פירושים שונים, שדווקא אינם קשורים להדר וליופי. אך בהמשך (לו ע"א) מפרש אביי את דברי רבי עקיבא, הפוסל אתרוג בוסר, בכך ש"בעינן הדר וליכא" [=אנו צריכים "הדר" ואין כאן]; דהיינו, אתרוג בוסר אינו מהודר כמו שהתורה מבקשת (ועיין שם כט ע"ב, שהדברים הועברו גם ללולב). אם כן מצאנו כאן כבר משמעות של הדר במובן של התנאות במצוה. ובאמת מעניין שבמדרש התנאים העוסק בנוי מצוה, המצוות הראשונות הן מצוות חג הסוכות: "אלא אנוה לו במצות, אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, תפילה נאה" (מכילתא שירה, מצוטטת אצל פרידמן במאמרו ב"לשוננו"). ואפשר שלשון "פרי עץ הדר" נדרש כך כבר בתקופה קדומה, במובן של נוי מצוה, ומשם נפוץ הדבר לשאר המצוות. מכל מקום ייתכן שעצם הניתוח הלשוני הנ"ל, גם בלי היזקקות לטיעון בדבר לשון ארמית בברייתא, כשלעצמו מהווה טיעון לאיחור לשונה.****

ועוד אוסיף שהמעבר מ"הדר" בסוכות ל"הדר" בחנוכה משתלב יפה עם הקשר הידוע בין החגים, ששניהם נמשכים שמונה ימים, כאשר כבר בספר מקבים מוזכר החג כמין תשלום-סוכות, שחגגו בכפות תמרים סביב המזבח. והרי הקשר הזה בין סוכות לחנוכה מפורש גם בסוגייתנו, מיד לאחר הבאת הברייתא המצוטטת בתחילת עיוננו:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
שני זקנים היו בצידן,
אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל
זה נותן טעם לדבריו - כנגד פָּרֵי החג (=חג הסוכות! כאשר בכל יום של החג מקריבים מספר פוחת והולך של פרים)
וזה נותן טעם לדבריו - דמעלין בקדש ואין מורידין.

מכל מקום לפי דרכנו למדנו, שהפירוש הרגיל ל"מהדרין", מלשון הדר בעברית, הוא כנראה הנכון, ואין לפירוש מלשון הדר בארמית בסיס של ממש, ואף ברש"י בשיבוש המדפיסים יסודו. עם זאת אין בדבר כדי לסתור טענות לגבי איחורה של הברייתא המובאת בתלמוד הבבלי, אם כי מסיבות אחרות.

[תוספת: על הערתי בעניין נוסח דפוס ראשון של רש"י כתב לי פרופ' פרידמן:

"הלל, שלום רב

תודה על הערתך בענין פירוש רש"י דפוס ראשון, ושם: המהדרין המצוה. ברש"י שברי"ף: והמהדרין את המצוה, וכ"ה ממש בשני כתבי יד שנבדקו (פרמה 2087; ניו יורק 841); וכ"ה באור זרוע ובר"ן על הרי"ף. מכאן כל סיכוי שזהו הפירוש האותנטי של רש"י, ולא כלפנינו. אכן כשעלה על לבי הפירוש "מחזר אחר המצות" דקדקתי בפירוש רש"י שאף לשונו עולה לשיטה זו. ראוי לברר מי הוא המגיה שתיקן כן כנגד הגרסה הנ"ל, הבאה גם בדפוס ונציה. הד"ר במובן חז"ר מאפיין את הארמית הבבלית, ושימושו כאן מצטרף לסימנים נוספים שכאן הוספה בברייתא על ידי תנא בבלאה (השווה כזה "תגרי חרך", מונח על פי ארמית מזרחית-סורית בברייתא שבבבלי, ראה תוספתא עתיקתא, עמ' 427, הע' 30).

בברכת חג אורים שמח

שמא פרידמן"

ויש להוסיף על דבריו שכן הוא בכ"י וטיקן 127 (גמרא עם רש"י). אמנם ריבב"ן פירש "והמהדרין - מחזרין אחר המצות". (העירני על כך עדיאל ברויאר)]


----

*ש"י פרידמן, "המהדרין מן המהדרין", לשוננו סז (תשס"ה) עמ' 153-160; הנ"ל, "שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית", ציון עא (תשס"ו), עמ' 5-40 [וכן במאמר קודם, "Uncovering Literary Dependancies in the Talmudic Corpus", The Synoptic Problem in Rabbinic Literature. Ed. by Shaye J.D. Cohen. Providence, RI: Brown University, 2000]

**השאלה מה-קדם-למה לא נהירה לי לגמרי. מהמאמר הראשון נראה שהוא יוצא מההנחה הספרותית (זו ברייתא בבלית ולכן סביר שלשונה יהיה מושפע מהארמית) ומגיע למסקנה הלשונית, ואילו מהמאמר השני והשלישי נראה שהכיוון הפוך - הוא מגיע מהניתוח הלשוני אל המסקנה הספרותית.

***במאמרו ב"ציון" מביא פרידמן גם טיעון תוכני לטובת איחור הברייתא - לא סביר שבית שמאי ובית הלל יחלקו רק במין דקדוק כזה, של המהדרין מן המהדרין, ולא בדין הבסיסי.וראה בפרוטרוט מאמרו של מ' בנוביץ, "הורדוס וחנוכה", ציון סח (תשס"ג), עמ' 24-30. ונראים הדברים באופן בסיסי, אף כי ניתן להעמיד מודלים שונים במקצת להתפתחות הברייתא ולגיבושה.

****אותו עניין אפשר אולי ללמוד ממטבע הלשון "המהדרין מן המהדרין". מטבע זו קשה, אם כי אפשר לפרשה כך: כשם שמצינו "דקה מן הדקה" (משנה יומא ד,ד), שמשמעותה "מכלל הדברים הדקים, יש לקחת את הדק ביותר", כך "מהדרין מן המהדרין" פירושו "מכלל האנשים המהדרין, יש לקחת את המהדרין ביותר". ועדיין, הלשון הזו, המשתמשת בפועל ולא בשם, כרגיל בלשון חכמים, אפשר שהיא עצמה רמז הברייתא כפי שהיא מנוסחת לפנינו.
[תוספת: העירוני ש"מהדרין *יותר* מן המהדרין מתאים יותר ללשון. ואמר לי פרופ' שלמה נאה שהמטבע "מהדרין מן המהדרין" (במובן של "יותר מן") מתאים למשמעות "הדר", אבל לא מתאים כלל למשמעות "חזר". מה זה "מחזרין יותר מן המחזרין"? (אך לענ"ד אפשר שהכוונה היא שהם מחזרים עוד יותר, וכיו"ב)]

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

למי להצביע? תרשים זרימה

צמד האחים הלא-מוסלמים (אחד מהם הוא ארי אייכלר) יצר עבורכם תרשים זרימה מקיף ומפורט, בשאלה הבוערת של החודשיים הקרובים:


ובאנגלית:

יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

גוליית שוב יושב בעזה

אז מי ניצח בסיבוב הנוכחי?

חמאס אומרים: אנחנו ניצחנו.
רוב הימין בישראל אומר: חמאס ניצח.
השמאל אומר: ביבי יצא למבצע שלא היה לו סיכוי לנצח בו. בקיצור, חמאס ניצח.
ממשלת ישראל אומרת: הושגו יעדי המבצע. בעצם, אפילו הם לא אומרים במפורש "ניצחנו".

כמובן, הוויכוח מי ניצח ומי הפסיד יכול להיות ויכוח סמנטי שטותי. אפשר לומר "ישראל ניצחה, אבל", ואפשר לומר "חמאס ניצח, אבל", ואפשר לומר "כולם ניצחו" או "כולם הפסידו".

ועדיין, הבה נצא מנקודת הנחה שישראל אכן לא ניצחה בעימות הזה. יותר נכון, הפסידה.
למה? כי חמאס השיג הישגים משמעותיים ביותר:
א. הוא הוכיח בפועל את יכולת שיגור הטילים שלו אל גוש דן, וגרם גם לאזעקות בירושלים.
ב. הוא הצליח לשבש את שגרת חייהם של מיליוני אנשים, רק ביצירת אזעקות.
ג. הוא נתן הדגמה קלה של היכולת שלו להפעיל מחדש את "טיגועי ההתבאדות", וכל זה ללא תגובה ישראלית משמעותית. למעשה, התגובה הישראלית על הפיגוע בתל-אביב הייתה הפסקת אש מוחצת.
ד. הוא קיבל מסמך ובו ישראל מכירה דה-פקטו בשלטונו ברצועה, ונותנת לו הישגים בדמות התחייבות להימנע מחיסולים ועוד כהנה.
ה. ישראל הוּכחה כמי שנרתעת מכניסה קרקעית. כלומר, ההרתעה חוזקה - אבל לכיוון השני.

ועדיין, יכול להיות שישראל הפסידה - אבל לא הייתה יכולה לנצח. במילים אחרות, חמאס חזק יותר ממדינת ישראל. למה? מכמה סיבות פשוטות וידועות:
1. ישראל מפחדת להרוג אזרחים (ציבורית, מוסרית, משפטית, בינלאומית - גם כשמבחינת החוק והשכל הדבר מותר, ראוי והכרחי) - הקטע של חמאס זה להרוג אזרחים.
2. ישראל מפחדת שחייליה ואזרחיה ייהרגו - חמאס דווקא נהנה מאזרחים מתים, ואתוס השאהידים עובד אצלו מצוין בכל הנוגע ללוחמים.
3. לישראל יש תסביך מפני כיבוש - חמאס ישמח לתחזק את התסביך הזה ככל האפשר.
4. ישראל משתוקקת לגיבוי בינלאומי, ועושה הכול כדי לא לבטל אותו - חמאס יכול לירות חופשי על אזרחים ועדיין תהיה בעדו קואליציה אוטומטית, לפחות של מדינות ערב.

כל זה מוביל למסקנה, שחמאס הוא הגוליית וישראל היא דוד. כן, כן. גם עצם העובדה שחמאס נראה בתקשורת הבינלאומית כ"דוד" מסכן, זה עצמו נדבך בהפיכתו לגוליית. אם כן, גוליית שוב יושב בעזה.*

אז מה? כמו שאומרים אחינו השמאלנים, אלו מגבלות הכוח? במובן מסוים, אכן כן. ועדיין, כמה הערות חשובות יש לומר לאור הדברים הללו:

א. חלק חשוב מהסינדול של ישראל הוא כאמור פנימי - חשש מתגובה ישראלית חזקה למקרה של הרג יותר מדי אזרחים מצדנו או מצדם. אם נפנים שאנחנו החלשים ושכדי לשרוד לעתים עלינו להרוג וגם לצאת למלחמה המסכנת את חיי חיילינו - ייתכן שלא נהיה חלשים כל כך. תשאלו: אתה משוגע? היית מוכן שחיילים ייהרגו? התשובה היא, שמי שאינו מוכן לקחת בחשבון את האופציה שחיילים ימותו, יספוג פגיעות הרבה יותר קשות בהמשך. בסוף אנו עלולים למצוא את עצמנו אל מול קואליציה ערבית עוינת מצפון, מדרום וממזרח, בגיבוי גרעיני של המעצמה האיראנית. במקרה כזה, תרחיש של הפסד אמיתי וטוטלי של ישראל במערכה כזו, עד כדי מחיקת ישראל ושואה שנייה הוא ריאלי לחלוטין. אנחנו צריכים להבין שאין שום חוק טבע שישראל תמיד תשרוד, או שעם ישראל תמיד ינצח. אם נטמיע את התודעה הזו, אולי נבין שנכון לעתים להקריב חלק מדעת הקהל בארץ ובחו"ל, פשוט כדי לשרוד.

ב. היה לנו מבצע צבאי מוצלח, דווקא לא מזמן, "חומת מגן". אם היינו מוכנים לחזור לעזה לטווח ארוך, לשלוט שם ולמגר את הטרור בעקשנות וביסודיות, ייתכן שדווקא היינו מנצחים. אבל זה מצריך הסכמה ציבורית בישראל, שיכול להיות שלא הייתה - וראו סעיף א'.

ג. משמעות פוליטית מיידית של הנ"ל היא שאסור בשום פנים ואופן לתת למפלגת ביברמן יותר להיות מפלגה גדולה מדי. ממשלה חזקה ויציבה מדי בדרך כלל חוששת יותר מדעת הקהל בהקשר של מבצעים צבאיים וחוששת פחות מביקורת במקרה של כניעות כאלה ואחרות, ומן הצד השני, היא תוכל בקלות רבה יותר להוביל מהלכים דוגמת ההתנתקות, שאת פירותיה אנו קוצרים בשנים האחרונות. לכן, בבחירות הבאות ראוי להצביע לכל מפלגה שתוכל לחשק את נתניהו מימין (שזה אומר בעיקר בנט, אבל גם הצבעת מחאה למרזל יכולה להיות נכונה).

ד. נניח שהתוצאות היו צפויות מראש, האם לא נכון היה לישראל לצאת למבצע? התשובה היא שבהחלט היו צריכים לצאת למבצע, ולהכות בחמאס. לא מעמדה של מדינה שיודעת שתנצח, אלא להיפך - מהצד המפסיד. עלינו לראות את עצמנו כמו הצד המפסיד - מעין ארגון טרור קטן, שמדי פעם יכול לזנב בחמאס החזק: פה להרוג להם את ה"רמטכ"ל", שם להפציץ להם מפקדה - כמה שאפשר, במגבלות חולשותינו, וזה כדי שהצד החזק יבין את מגבלות הכוח שלו. אם נפעל כך לאורך זמן, אולי אפילו נוכל לחזור להיות דוד של אחרי העימות עם גוליית, כשראשו הכרות בידו.


----
* אני יודע, גוליית הוא בכלל מגת, ולפי להקת כוורת הוא דיבר באשקלונית. אבל תפסיקו כבר להתקטנן.

יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

שובו של פרדי ספין

טור שפרסמתי ב"מיקרוסקופ", מדור ביקורת התקשורת של בשבע:

האם גורמים רבי עוצמה בוחשים מאחורי קלעי התקשורת במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות? כך כנראה סבור שר החוץ אביגדור ליברמן, שהתייחס בריאיון לגלי צה"ל לדברים שאמר יו"ר הרשות הפלשתינית בסוף השבוע שעבר בערוץ 2. בריאיון מיוחד ונדיר השמיע מחמוד עבאס אמירות פייסניות ויוניות, ואף אמר כי הוא אינו מתכוון לממש את זכות השיבה, אף שנולד בצפת. אמנם, בראיונות מאוחרים יותר לכלי תקשורת ערבים הכחיש עבאס כי ויתר על זכות השיבה, והדגיש שדיבר רק על ויתור אישי שלו, ויתור חסר משמעות למעשה.

מכל מקום, הריאיון השיב לחיים את נושא המשא ומתן עם הפלשתינים, שדומה היה שאיש כבר אינו טורח להתייחס אליו. ומי המרוויח מהעניין? ציפי לבני, גברת מו"מ, קיבלה זמן מסך ארוך באותו ערוץ במוצאי שבת, ותקפה את נתניהו על 'סרבנות השלום' שלו.

תאמרו, פרנויה. במקרה עבאס התראיין, ובמקרה לבני קיבלה ריאיון המשך. לא כל דבר הוא מתוכנן מראש ומתוזמר מלמעלה. אולי, אבל אירועים אחרים מעלים את החשד שאכן יד אסטרטגים פוליטיים במעל.
ימים ספורים לאחר הריאיון עם עבאס וקידומה של לבני למרכז הבמה, מועלה בקול רעש וצלצולים תחקיר מיוחד של 'עובדה' (נחשו באיזה ערוץ). זהו תחקיר חסר תקדים באמת, ובו נחשפו דיונים סודיים ביותר - ניסיון של נתניהו וברק לפני שנתיים להעלות את הכוננות לקראת אפשרות תקיפה באיראן, שסוכל כנראה על ידי הרמטכ"ל וראש המוסד דאז. ומי הכוכב העליון בתחקיר, שרואיין בתור החלופה השקולה לנתניהו הפזיז? אהוד אולמרט מיודענו, שניהל לאחרונה שיחות ארוכות עם לבני על ריצה משותפת.

הבה נחבר אחד ועוד אחד: ריאיון פייסני של עבאס - שמקדם את ציפי לבני, תחקיר על נתניהו הפזיז - שמקדם את אהוד אולמרט. ברקע הקמפיין של קדימה הגוססת, תחת הכותרת "ביבי יסבך אותנו" - קמפיין שכבר היו ששיערו שלא נועד עבור הסוס הפוליטי המת מופז, אלא עבור גורמים חזקים ממנו בהרבה.

האם האסטרטגים הממולחים שהביאו עלינו את ההתנתקות ואת קדימה, בוחשים שוב בקלחת התקשורת? כדאי בהחלט לחשוב על האפשרות הזו כשאנו רואים עוד כותרת גדולה בעיתון.


(פרדי ספין בע"מ. דלגו לדקה 1:58)

יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

מוטים שמאלה? אנחנו? / פוסט אורח


 פוסט אורח, מאת עו"ד שמחה דן רוטמן

פעם אג'נדה הייתה מילה גסה (ואם תשאלו את אבשלום קור, זו עדיין מילה גסה) בייחוד בעולם המשפט. כה גסה עד שאי אפשר היה לקבל מינוי לבית המשפט העליון בגללה. (תגיות – רות גביזון, אהרון ברק, צביעות).
אבל כנראה, שמאז שענת סרגוסטי בתמונה, אג'נדה ומשפט הולכים יחדיו.

לאן? לכנס של לשכת עורכי הדין:


את הכנס, בנושא "מערכת המשפט הצבאי באזור יהודה והשומרון", מארגן הפורום למשפט חוקתי וזכויות אדם של לשכת עורכי הדין. למען הנוחות, אין לי עניין לציין את האנשים שמופיעים בכנס מכוח תפקידם. נשיא בית המשפט הצבאי, תובע צבאי, וכדומה. לאנשים הללו אין, ואסור שתהיה, אמירה פוליטית, ולכן מבחינה פוליטית הם נייטרלים.

ונעבור למתאבנים:

ענת סרגוסטי, זו שנפגשה עם עראפת כשהוא עוד לא היה אופנתי ואורחת כבוד בכנס הוקרה למוחמד בכרי כשהוא כבר כן אופנתי, היא מנחת הפאנל בכנס. למקרה שאתם לא בקיאים בנבכי מערכת התקצוב והמימון המורכבת של הקרן לישראל חדשה, ענת סרגוסטי היא מנכ"ל אג'נדה.

ארגון אג'נדה שם לו למטרה לקדם נושאים לשינוי חברתי באופן מתוכנן ויזום באמצעות הנכחת גופים מסוימים כספקי מידע ומובילי דיעה.

כל "ספקי המידע" ו"מובילי הדיעה" בכנס של לשכת עורכי הדין, מספקים את המידע ה"נכון" ומובילים לדיעה ה"רצויה". במובן זה, אין ספק שגב' סרגוסטי מצדיקה את משכורתה.

רוצים דוגמאות? בבקשה:

פותחת הכנס – נעמי הגר, מנהלת המחלקה המשפטית של ארגון גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע. הזכות של פלסטינים לנוע, לצאת מעזה, להיכנס לעזה, להיכנס לישראל, לעשות פיגוע, לחזור. ואף על פי כן, נוע תנוע.

בפאנל – עו"ד טליה ששון. עולים חדשים: תגגלו ותשתמשו בגוגל טרנסלייט. כל השאר, אתם יודעים לבד.

עו"ד גבי לסקי – בלי ביוגרפיה. רק ציטוט : "לא יכולה להיות דמוקרטיה בישראל, כל עוד ישראל משפילה מיליוני פלסטינים יום-יום במחסומים ומטילה סגרים ועוצר בערים שלמות כדי לאפשר לקומץ מתנחלים לבצע את זממם הגזעני בחברון ובמקומות אחרים בשטחים" (מאמר באתר "הגדה השמאלית" מ-13 בפברואר 2003)

עו"ד חביב לביב – עו"ד שמייצג פעילי שלום וחופש. בין לקוחותיו: מניחי מטענים, מפגעים, רוצחי ישראלים. אגב, ואם נצא לרגע מהציניות, לטעמי הוא היחיד שנוכחותו בכנס הזה מוצדקת. הוא עוסק דבר יום ביומו בייצוג בבתי משפט צבאיים, ומוצדק שיזמינו אותו.

על פי התוכנית, באמצע הכנס יש הקרנת קטעים של הסרט "שלטון החוק". הסרט הדוקומנטרי הזה נאסר להקרנה בצה"ל, והוא מיועד להפנות עין ביקורתית על הכיבוש ועל מפעל ההתנחלויות שהוכשר על ידי מערכת המשפט הצבאי.

לאחר שפניתי ללשכת עורכי הדין, הסבירה לי עו"ד ענבל רובינשטיין, יו"ר הפורום למשפט חוקתי וזכויות אד,ם כי הסרט מוקרן כליווי להרצאתה של פרופ' נטע זיו אשר תדון בהשפעת הסרט על המשפטנים.

פרופ' נטע זיו, סגנית נשיא בדימוס של הקרן לישראל חדשה, חתומה על עצומת סרבנות שירות בשטחים ועל מכתב משפטנים הקורא לביטול התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל, שמיועד למנוע את מימושה של זכות השיבה במסווה של "איחוד משפחות".

במענה למכתב ששלחתי ליו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, ענתה עו"ד ענבל רובינשטיין כי:

"הכנס לא עוסק בכיבוש (עם או ללא מרכאות) ואף לא במפעל ההתנחלויות או בכל נושא בעל גוון פוליטי מובהק.

עניינו של הכנס הוא בחינה, בחלקה בחינה ביקורתית, באספקלריה משפטית, של מערכת המשפט הצבאית באיו"ש, כאשר הנוכחות הישראלית באיו"ש נלקחת בחשבון כנתון עובדתי.

בהתאם לכך, כל הדוברים בכנס הם משפטנים, למעט מנחת הפאנל שהיא עיתונאית. המשתתפים נבחרו כך שייצגו באופן מאוזן (אפילו מבחינה מספרית) את כל הצדדים הרלוונטיים להליך המשפטי, דהיינו שופטים, תובעים וסניגורים".

המכתב הזה הריץ אותי להכין את הרשימה הביוגרפית של משתתפי הכנס, שראיתם לעיל (לא הייתי עורך דין טוב אם לא היה כתוב "לעיל" בשום מקום).

בתחתית מכתב התשובה שלי כתבתי לעו"ד רובינשטיין:

"יכול להיות שהכל במקרה, אבל צירוף מקרים שכזה אומר דרשני.

אני באמת ובתמים סבור שדיון ציבורי בעניין המשפט הצבאי, והשלכותיו עלינו, כבני אדם ומשפטנים הינו נושא ראוי.

לעובדה שבשטחי יהודה ושומרון קיים הסדר משפטי שונה מאשר בישראל ישנן השלכות רבות, שמשליכות על חיי היום יום של כולנו.

לא ייתכן שבדיון שכזה, ינכחו רק גורמים שבניגוד למה שכתבת, לא מקבלים את הנוכחות של ישראל בשטחי יהודה ושומרון כ"נתון עובדתי". כולם עד אחד, מקדישים את מיטב זמנם ומרצם לשינוי הנתון העובדתי הזה. ומנצלים לצורך כך כל במה אפשרית

איני סבור שלשכת עורכי הדין צריכה להיות אותה במה אפשרית. בייחוד באופן כה חד צדדי.

אני חושב שעדיין לא מאוחר לערוך שינוי בתוכנית הכנס, כי גם אם זו לא הייתה כוונתך, אין שום ספק שהכנס צבוע בצבעים פוליטיים עזים ביותר".

אני מבטיח לעדכן אם יחזירו לי תשובה, או לחלופין (עוד מילה עו"דית) אם תהיה חזרה בתשובה.

שמחה דן רוטמן, עו"ד

יום שבת, 27 באוקטובר 2012

פכים קטנים מעיתוני סוף השבוע

בעת שקיימתי את מצוות השבת ובמקום ללמוד תורה כמו שעשו קדמונינו, ישבתי ועלעלתי במקור ראשון ובבשבע, גיליתי כמה דברים משעשעים, שעלה בדעתי לשתף אותם אתכם. ובכן:

אורבך מארלב

"אירלוב" הוא פועל גזור-שם (קרדיט לידידי דן קופר), על שם ח"כ זבולון אורלב רב המעש, שמסוגל להוציא תגובות פרדוקסליות מעין זו (מתוך תגובה לראיון במוצש עם איילת שקד, מלפני כשלושה חודשים):
ובכן, גם אורי אורבך למד עם הזמן לעשות זאת, והרי תגובתו לאיחוד האורלבשקוביצי בבית היהודי ("בשבע", השבוע):
אז ברית בין שניים שלא סובלים אחד את השני זה טוב או רע? לאורבך הפתרונים.

ביבי לא רוצה ליכוד גדול?

ונעבור לאיחוד אחר - ביברמן (או ליבריהו? נשמע פחות טוב). כמו במקרים רבים שבהם יש הפתעות פוליטיות אחרי סגירת גיליונות מוספי סוף השבוע, הנה מישהו שבטח ירצה לאסוף את כל העותקים של טור הדעה שלו (מקור ראשון האחרון):

טיפים בזוגיות?

והיה גם עוד איחוד, שאולי קצת שכחנו - דרעישי. וגם כאן יש לנו פנינה, מאת ידידיה מאיר (בשבע):
מעניין, נכון? מסקנות על זוגיות מהראיון הזוגי. נחמד. חוץ מזה שידידיה מאיר שכח לציין מי שהייתה נוכחת באולפן באותו ראיון, סיון רהב-מאיר (יש בהחלט קשר משפחתי) שאמרה מיד לאחריו: "קודם כול, יונית, אני קיבלתי כאן פשוט טיפים בזוגיות" (כאן, דקה 14). אז אני יודע, אשתו כגופו, אבל בחיאת, בלי איזה קרדיטון קטנטון? מה אני אמור לקבל מכאן על טיפים בזוגיות, הזוג מאיר?

אוסלו מת!

והנה חשיפה מעניינת של זאב קם במקור ראשון: ריבלין יכריז בישיבה לזכר רבין, שאוסלו מת.

מאוד מעודן, נכון? השלב הבא: לקרוא בישיבה לציון 20 שנה לאוסלו, "רבין מת".

תורה-מן!

ולסיום, קומיקס ששיעשע אותי מאוד, מעלון פרשת השבוע "גילוי דעת":

שימו לב לעיתון שמחזיק חפי-פניק המרושע ביד. מטושטש לכם מדי? הציצו בתגיות הפוסט כאן. ובשילוב כוחות מעניין, אותו מגזין אכן הקדיש השבוע את גיליונו לתופעת ה"לייטים". שנאמר, לייט חדש על ציון תאיר.

יום שישי, 26 באוקטובר 2012

על מדינת הרווחה ואגוזים קסומים (ביקורת ספר)

ביקורת ספר שכתבתי על הספר המעניין "התמוטטות" עבור האתר המצוין "מידה" - אל תחמיצו עוד שלל כתבות וביקורות באתר!


בסיפורה של לאה גולדברג, "מעשה בשלושה אגוזים", מסופר על סנאי שהעניק לגמד ביער בתמורה להסכמתו שיגור אצלו: "שלושה אגוזים, ובהם שלושה סודות ורזים, והיה – כל מי שיפתור את סודם, אין כמותו מאושר בעולם". באותם אגוזים משתמש הגמד כדי לשחד את האנשים ששלח השר לכרות את עצי היער, והללו משתמשים בהם כדי לפייס את לבו על כך שלא כרתו את היער, ואף גובים על כך "שני שקלי כסף לכל אחד מאתנו". השר משתמש באותם אגוזים כדי לפייס את לב הנערה שרצה לשאת לאשה, על כך שלא בנה לה את הארמון מעצי היער. כל אחד מגיבורי הסיפור שמח על כך שהוא-הוא שפתר את סודם, ואין כמותו מאושר בעולם.

כך, אפשר לומר, רואים כלכלנים רבים את מהותו של הכסף. הוא אינו אלא תעלול יחצ"ני, אחיזת-עיניים מרהיבה, עניין של אמון ושל אילוזיה, ולא שום דבר ממשי. ממילא, ניתן לעשות בו מניפולציות – לפזר כסף כדי ליצור אווירה של אמון במשק, וכך, הפלא ופלא, ייווצר עוד ועוד כסף. זו, בתמצית, התזה של הכלכלן קיינס, כפי שמתאר אותה העיתונאי אורי רדלר בספרו התמוטטות – על קריסת המערב ומות מדינת הרווחה.
מדינת הרווחה, גורס רדלר, קורסת אל מול עינינו. המשברים בארצות-הברית, יוון, ספרד, ובמדינות רבות אחרות, נובעים כולם מהפרה של כלל בסיסי אחד: אינך יכול להוציא יותר כסף מאשר אתה מכניס. לאורך השנים, הממשלות הפרו את הכלל הזה, בהתבסס על התיזה הקיינסיאנית, שהכסף אינו אלא אחיזת-עיניים, 
ואם נוציא די ממנו, אווירת האמון שהדבר ייצור במשק תגרום לכך שבאמת יהיה יותר כסף.

דוגמה לראייה קיינסיאנית אופיינית היא "חבילות החילוץ" של הממשלות השונות להצלת הבנקים – כספים בכמויות דמיוניות שנשפכו כדי להציל עסקים כושלים ו"להניע מחדש" את הצמיחה. אליבא דרדלר, יש כאן להטוט בועתי: הכסף שמשקיעה הממשלה לא צומח מהאוויר. הוא נלקח ממקום כלשהו: מהמסים שהממשלה צריכה להעלות, או מהחוב ההולך ותופח, או מהדפסת כסף במסווה כלשהו. כל הדברים הללו כשלעצמם אינם פותרים את המשבר – הם רק מעבירים אותו לרקע, וגורמים לתפיחתו השקטה, לקראת התפוצצות גדולה עוד יותר בהמשך. רדלר מכנה זאת "קונספציית מינכהאוזן": אם נפלת עם סוסך אל הביצה, משוך בציצית ראשך ותראה כי תוכל למשות את עצמך. כך, נראה, האמינו נגידי הבנקים המרכזיים וממשלות המערב, שהלכו והורידו את הריבית – דהיינו, הורידו את "מחיר הכסף" אל מתחת לשוויו הריאלי, וכך יצרו צמיחה מדומה, בועה שסופה לקרוס:

השוק כולו הצטרף לשרשרת קונגה של שוטים המכזבים זה לזה. קוני הבתים באשראי סמכו על כך שהבנקים יודעים מה שהם עושים ... הבנקים סמכו על פאני מיי ופרדי מק ... פאני מיי ופרדי מק סמכו על כך שהקונגרס יודע מה הוא עושה, וגם אם לא, הוא יחלץ אותן מכל צרה שלא תבוא. הקונגרס סמך על הסנאט. הסנאט סמך על נגיד הבנק הפדרלי. נגיד הבנק הפדרלי סמך על כך שחברות הפיננסים אינן מנוהלות על ידי מטורפים, ולכן לא ישקיעו אלפי מיליארדי דולרים בתרמית פירמידה. חברות הפיננסים סמכו על המנהלים, שכן שיער שיבה להם וקול בריטון סמכותי. מנהלי חברות הפיננסים סמכו זה על זה ... מדרגי המניות סמכו על הסינים, שימשיכו להשקיע. הסינים הסתמכו על הדרקון המסורתי בתהלוכה לכבוד שנת הקוף. הקוף סמך על פול קרוגמן. פול קרוגמן סמך על ג'ון מיינרד קיינס. ג'ון מיינרד קיינס מת (עמ' 135).
התיאור לעיל יכול גם לשמש את חסידי הכלכלה המוכוונת מלמעלה. הנה, יאמרו, אי-אפשר לסמוך על אנשים. הם מאמינים בבדיות, סומכים על תרמיות פירמידה, על קופים או על קרוגמנים. אדרבה, בדיוק משום כך צריך רגולציה חזקה ומדיניות ממשלתית תקיפה. תשובת רדלר היא שבועות תמיד היו ותמיד תהיינה; המסוכן בבועה ממשלתית היא הטוטליות החובקת-כול שלה.

אם נחזור ל"מעשה בשלושה אגוזים", שם התפוצצה הבועה הקטנה בשקט. בנם של השר ורעייתו מצא את האגוזים בהיותו בן חמש, פיצח ואכל אותם. "תם המעשה בשלושה אגוזים, ומי ידע סודות ורזים? הבן הקטן אכל את כולם, עכשיו אין כמותו מאושר בעולם". לו מאן דהוא בשרשרת הסיפור היה חושד ולא רוצה לקחת אגוזים על סמך הבטחה בעלמא, התוצאות היו מצערות בהרבה (לסנאי לא היה היכן לשהות בחורף, יערו של הגמד היה נכרת, אנשי השר היו מוצאים להורג, או שהשר לא היה זוכה בנערה שאהב). מה היה קורה אילו הממשלה הייתה מחלקת אותם אגוזים קסומים? זאת לא צריך לדמיין – הרי זה בדיוק מה שעשו ממשלות המערב לפי רדלר. את ההמשך אנחנו יודעים: בועת האגוזים התפוצצה, וממשלות המערב מיהרו לחלק עוד ועוד אגוזים עם סודות ורזים, כדי לחזק את אמון הציבור.
מעשה בשלושה אגוזים. לאה גולדברג כסוכנת של קיינס

מה יהיה הסוף? רדלר משער שהממשלות תעשינה כל שביכולתן כדי להימנע מלטפל במשבר בצורה האמתית היחידה האפשרית: צמצום השירותים שמעניקות הממשלות, דהיינו, קיפול דגל מדינת הרווחה. "הפעולות שיינקטו ראשונה יהיו אלו שקל לבצע", אומר רדלר, ולכן משער שהפתרון הראשון יהיה מיסוי, שמטרתו הגדלת הכנסות הממשלה. והנה, אך יצא הספר, וכבר הוכיח ראש-הממשלה את השערת רדלר, בהודיעו על הגדלת המיסוי כדי לכסות על מדיניות הרווחה שבה נקט בעקבות המחאה החברתית של הקיץ האחרון.

הבעיה, כפי שמצביע רדלר, היא שכוחו של המיסוי מוגבל. מעבר לרמה מסוימת, אי-אפשר לאוכפו; ובסופו של דבר, כל העלאת מס מקטינה את הכנסות הציבור, כך ש"הסיכום הכללי של צעדים כאלו הוא, כמעט ללא יוצא מן הכלל, אפס". לפיכך, אומר רדלר, יפנו לצעדים הבאים, והוא כיסוי החוב על-ידי הדפסת כסף, ישירה או עקיפה; "דמוקטטורה" – כפייה של הסדרים פיננסיים על ידי הפקעת זכויות הקניין; ושמיטת חובות חד-צדדית מצד המדינה. אך כל אלו "לא פותרות את הבעיה, שכן הן אינן נוגעות כלל בליבת אורח החיים ואופן הפעולה המקובל של מדינות המערב. במקרה הטוב, דרכי התמודדות כאלה דוחות במעט את הקריסה הסופית. במקרה הרע, הן מחמירות את המצב שייווצר אחרי אותה קריסה" (עמ' 173).

לפיכך, גורס רדלר, הצעד הבלתי-נמנע הוא חיסולה של מדינת הרווחה, והוא משתעשע לרגע באפשרות של "פוליטיקאי ישר", שיסתכל לאנשים בעיניים ויגיד להם שעת ההתפכחות הגיעה, וכי יש לשנות את השיטה מן היסוד. "האם יקום פוליטיקאי שיאמר את האמת? אולי", כותב רדלר לקראת סוף הספר, ואף משרטט "סימנים של הבנה" בקרב הפוליטיקאים הפופוליסטיים שקמו באירופה – לא ממש חביביו של רדלר הליברל, אך נחמה פורתא במאבקו להכרה בכך שמדינת הרווחה לא יכולה להתקיים עוד יותר.

עוד מעט בחירות. שלל מפלגות מציגות מרכולתן האידיאולוגית. האם ניתן למצוא בהן "פוליטיקאי ישר" רדלרי? עד שיקום אחד כזה, כנראה, נקבל עוד הרבה מנות של אגוזים קסומים.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

"אללה אסלאם" נגד קש"ב

זוכרים את הסדרה "אללה אסלאם"? (שם מזעזע וחסר פשר. לא משנה)

עמותת קש"ב, שהמנכ"ל שלה הוא מנכ"ל בצלם לשעבר, יזהר באר, פרסמה דו"חות שטענו שהסדרה מגמתית ועלובה, ובכלל אנטי-אסלאמית. לרמוז שהמוסלמים הם בעיה באירופה? איזה רעיון חשוך.


לערוץ 10 נמאס, והוא פרסם תגובה העונה לטענות העמותה ומתקיף אותה. אז לא התעמקתי בטענות לכאן ולכאן, וגם לא צפיתי בכל הסדרה, אבל ודאי שדברי ערוץ 10 ראויים להישמע. ובכלל, הבמה המכובדת שנותנים לקיצונים הזויים כמו יזהר באר מעצבנת אותי. אז הנה דברי הערוץ. קראו, אפשר בדילוגים, והפיצו הלאה:

"בשבועות האחרונים עמותת קשב פרסמה שני דו"חות בנוגע לסדרה 'אללה-איסלאם' ששודרה בערוץ 10, דו"חות שהופצו ברשת האינטרנט, זכו לציטוט במספר כלי תקשורת, וגרמו נזק לשמה הטוב של מפיקת הסדרה 'חדשות 10' ושל יוצריה.
בניגוד לנאמר בדו"חות , עמותת קשב לא פנתה לחדשות 10 או ליוצרי הסדרה בבקשה לתגובה.

הניסיונות החוזרים ונשנים של 'קשב' להטיל דופי ביושרה ובמקצועיות של יוצרי 'אללה אסלאם' מבוססים על גיבוב מגמתי וערוך היטב של שברי ציטוטים וחוסר דיוקים לצד נתונים, ציטוטים ואף דמויות שאינם מופיעים בסדרה כלל.
למרבה הצער, ה"תחקיר" שביצע 'קשב' התאפיין ברשלנות, חוסר דיוק ושימוש יצירתי בעובדות ובציטוטים, מתוך מוטיבציה להאשים את יוצרי הסדרה בחוסר מקצועיות; התוצאה היא 'כתב אישום' רשלני, שכל טענותיו מתפוררות אל מול העובדות שיובאו להלן.

כיוצרים וכעיתונאים, אנו מברכים על ביקורת, אך על מנת שביקורת כזו תישמע, עליה לעמוד בתנאי סף פשוטים של יושרה, תום לב והיצמדות לפרטים. ניכר כי אנשי 'קשב' – בלהיטותם להאיר את הסדרה באור שלילי – התאמצו מדי לחפש ואף להמציא עובדות, ציטוטים ואפילו דמויות שכלל אינם קיימים במסגרת הסדרה – הכל במטרה להצדיק את מסכת הטענות שלהם. האם כך נראית המקצוענות של מי שמכנה עצמו "מכון מחקר"?

כפי שיפורט בהמשך, העבודה העיתונאית והתחקירית הקפדנית, שנעשתה במשך למעלה משנה, יצרה בסיס מוצק שעליו נוצרה הסדרה 'אללה-איסלאם'. לא במקרה, אף לא אחד מכלי התקשורת הרבים אליהם פנו אנשי 'קשב' לא הסכים לפרסם את הדו"ח, לאחר שהתרשמו מהתוכן המגמתי והרשלני שכלול בו. רק פובליציסטים שאינם מקפידים על בדיקה עובדתית על פי הפרקטיקה העיתונאית ציטטו את הדו"ח.

יש לשער כי אילו אנשי 'קשב' היו מפיקים סדרה על האסלאם באירופה התוצאה הייתה שונה; עם זאת, אין בכך כדי לערער את עמידתה של הסדרה בסטנדרטים עיתונאיים מחמירים הראויים לאכסניה בה שודר.


הפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' הראשון:

1. מתוך הדו''ח: "רשות הדיבור קודם כל לצבי יחזקאלי. לדבריו: "ב-2050 ברבות ממדינות אירופה יהיה רוב מוסלמי", ו"המלצה חשובה למי שרוצה לנסוע לאירופה הקלאסית בעתיד – תלמדו ערבית". תגובה: הציטוט המיוחס לצבי לא נאמר על ידו בסדרה, לא בקריינות ולא בשום צורה אחרת. [הערה: עמותת קש"ב טענה כי המשפט אמנם לא נאמר בסדרה, אך הוא נאמר בפרומו. ה"ג.]

2. מתוך הדו''ח: "הפרק השלישי בסדרה של יחזקאלי נקרא בפשטות "טרור". וכותרת המשנה שלו היא "פעילי טרור בלב המערב". תגובה: לא נכון. לא מופיעה בשום מקום בסדרה כותרת משנה שכזאת.

3. ביחס לטענה כי קיימנו ראיון עם חירט וילדרס תוך שיתוף פעולה עם הימין הקיצוני בהולנד – לא היה ולא נברא, וילדרס אינו אחד ממרואייני הסדרה, והוא אינו מופיע בה, לא כמרואיין ולא בקטעי הארכיון המובאים בה.

4. ביחס לסקר שמצביע על כוונות השתלבות המוסלמים בחברה האירופית– הוא לא סותר שום נתון אחר שקיים בסדרה, אין בו כדי להפריך אף אלמנט בעבודה העיתונאית שנעשתה במסגרת הסדרה, שמתארת בין היתר, קבוצות באוכלוסיה, שרואות עצמן נבדלות ועצמאיות.

5. מתוך הדו''ח: "מהפרק ניתן להתרשם בקלות שהמוסלמים מתכננים לא פחות מכפי שיחזקאלי אומר "קרב – שעכשיו הוא קרב טקטוני". תגובה:לא נכון הוא שמייחסים לכלל האיסלאם באירופה את הכוונות הללו. הפרק מתאר, כפי שמציין בדבריו גם ראש ממשלת בריטניה, דייויד קאמרון – מציאות של התגברות תופעת ההקצנה בקרב הדור הצעיר בחברה המוסלמית באירופה, ומייחס פעילות טרור באירופה להקצנה זו. השירבוב של הציטוט של "קרב טקטוני" [משפט של יחזקאלי המתייחס לתופעת ההקצנה הדתית ולא לפעילות הטרור] הינו "בישול" של תוכן, בדיוק מהסוג שמנסים מחברי הדו''ח ליחס ליוצרי הסדרה [כמובן - תוך סילוף העובדות ב"תחקיר" שלהם].

6. מתוך הדו''ח: "את הפרק השלישי בסדרה הוא [יחזקאלי] פתח בהצהרה הבאה: "בהולנד יש 180 אלף מוסלמים – 24% מהאוכלוסיה". למעשה מדובר באחוז בודד (1%) מהאוכלוסייה בת למעלה מ-16 מיליון איש של הולנד, אבל כאמור... עובדות". תגובה: צבי מצולם במרכז העיר אמסטרדם ומתייחס למספר המוסלמים בעיר ולחלקם באוכלוסיה. להלן דבריו של צבי בפתיחת פרק 3 : "כאן בפארק השקט של אמסטרדם, בירת הולנד, 180 אלף מוסלמים חיים... " הנתון הרשמי שצבי נוקב בו ביחס לעיר נכון ומאומת. באמסטרדם 180 אלף מוסלמים מתוך כ-750 אלף תושבים, שהם כ-24 אחוז מהאוכלוסיה. [ציטוט עם הנתון הרשמי הזה מופיע במקורות שונים, החל מאתר ויקיפדיה ועד לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ממשלת הולנד].


נעבור כעת להפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' השני: 
 1. בניגוד לטענה שהועלתה בדו''ח - אין כל פגם בנתונים שהוצגו בנוגע לפליטים העיראקים בשבדיה, וכן ביחס לאוכלוסיית המהגרים המוסלמים בעיר מלמו. הפרטים נבדקו והוצלבו עם מקורות ופרסומים אחרים. זו הקריינות שהושמעה במהלך הפרק הראשון: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת, השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר... [מחברי ה"דו"ח" – לא הציגו נתונים אחרים – רק טענו שהנתונים שלנו לא אמינים].

2. בעניין המהגרים מעיראק, הוצגה בסדרה הקריינות הבאה, שגם בה לא נפל כל פגם: מאז מלחמת עירק ב2003, קיבלו יותר ממאתיים אלף פליטים עירקים מקלט מדיני בשבדיה. רבים בשכונה הזו טרודים במאבק עיקש ברשויות, שלא התירו, מסיבות שונות, כניסה למדינה של בני משפחתם.

3. ביחס לטענה על פרסום זהויות מזויפות של מרואיינים: לארס הדיגארד הוצג כ"היסטוריון וסוציאליסט, איש תנועת השמאל בדנמרק". תגובה: הוא אכן היסטוריון וסוציאליסט, ואף ראש אגודת העיתונות החופשית הבינלאומית. על הרקע הזה נבחר כמרואיין לסדרה. שום דבר לא הוחבא, משום שאת דעותיו ביחס לאיסלאם ביטא במהלך הפרק בצורה חריפה. בראיון שקיימנו עימו וכן בפרסומים רבים טען כי אינו רואה בעצמו משויך לימין ובמשך שנים באופן מסורתי היה פעיל למען אג'נדה סוציאל דמוקרטית. יתרה מזו, בניגוד לעמדותיו הוצגו לא מעט עמדות הפוכות לגמרי, אותן ניתן לייחס לאנשי שמאל – כמו זו, למשל, של איש הביטחון מגנוס נורל. [לרוב, הוצמדה טענה שונה לזו של הדיגארד על ידי דוברים בעלי עמדה שונה]. מה שמייתר את הטענות בדבר חוסר איזון.

4. הטענה ל"סילוף" באופן בו הצגנו את פרופ' רפאל דריי: מחברי דו''ח קשב סבורים כי הדרך הנכונה להציגו הינה כפרופסור ללימודים פוליטיים ומומחה לחקר התנ"ך תגובה: זו בחירתם, ולו היו יוצרים את הסדרה יכלו לעשות כן. אנחנו בחרנו אחרת, היות והאחרון עסק במחקר במגוון רחב של נושאים: מדעי המדינה, משפטים, פסיכואנליזה, מחקר פסיכופתולוגי ועוד. ברבים מפרסומיו עסק בחברת מהגרים בהיבטים סוציולוגיים. הוא נבחר כמרואיין לסדרה משום שהוא מיטיב לחבר בין כל הנושאים האלו [מדעי המדינה, משפטים, סוציולוגיה ופסיכופתולוגיה]. ביחס לשיוכו הפוליטי - בראיון עימו לא הציג דריי עמדות אנטי פלסטיניות או אנטי מוסלמיות, וגם אם היה עושה כן, אין בכך כל פגם. ראוי לציין כי בדרך כלל ה"טייטל" המופיע תחת שמו של המרואיין – בכתבות בכלל, ולאו דווקא בסדרה שבנדון - אינו אמור לספק את קורות חייו או את הבכיר שבתאריו, אלא את העיסוק הרלוונטי שלו לתוכן הסדרה וכמובן שאין בכך כל הטעייה של הצופה.

5. אשר ל"סילוף" ביחס לאופן שבו הצגנו ז'אן לואי ברוייאר: "שופט לשעבר ומומחה ללוחמה בטרור". לטענת מחברי הדו''ח התעלמנו מהיותו כיום פוליטיקאי פעיל במפלגת הימין הצרפתית, שזכה בעבר לביקורת נוקבת מארגוני זכויות אדם על שיטות החקירה שלו. תגובה: ראוי לציין כי לואי ברוייאר מזוהה כחוקר מוביל לאירועי טרור. כשופט וכחוקר זהו התחום המשמעותי ביותר בו עסק. הוא איש מקצוע ושיוכו הפוליטי פחות רלוונטי לסדרה. יתרה מזו, לואי ברוייאר לא מציג במהלך הפרק עמדות המזוהות הימין. הוא טוען שהמהומות שפרצו במונפורמיי על ידי מהגרים ב-2005 אינן קשורות לענין אתני או דתי, כי אם על רקע חברתי סוציולוגי. את זה "שכחו" מחברי דו''ח 'קשב' לציין.

6. בעניין הטענה על "הדבקת סרטונים מאירועים לא קשורים": דו"ח קשב טוען כי במהלך הפרק שודרו קטעי וידאו של התנגשויות בין שוטרים ומפגינים וכי מבדיקה שערכו מחברי הדו"ח הקטעים המוצגים כהתפרעויות מוסלמיות בפרבר רוזנגרד במלמו הם למעשה הפגנות של ארגוני שמאל שוודיים נגד מבצע עופרת יצוקה וכי מרבית העצורים באותן הפגנות לא היו דווקא מוסלמים, אלא צעירים שוודים בכלל. יצויין כי חומר הארכיון ששולב הינו של מהומות מתקופות שונות והוא מתייחס לדבריו של רש מחלק הפשיעה במשטרה אשר מציג נתונים ממחקר שביצעה משטרת מלמו. המחקר מציג נתונים כלליים המתייחסים למהומות שבוצעו על ידי מהגרים. דבריו, המתחילים במשפט "יש לנו מהומות" אינן מתייחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בעיר באחרונה, ובהתאם - גם חומרי הארכיון מציגים מהומות מאירועים שונים בשנים האחרונות. לפיכך, לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו''ח. זאת ועוד, המרואיין מגנוס נורל, משולב במקטע זה עם הטענה כי מסוכן לבחון מקרי פשע בהתייחסות ספציפית לקהילת המהגרים בעיר [בתגובה למחקר שמציג ראש מחלק הפשיעה] – וגם פרט זה נשמט ממחברי הדו''ח הטוענים כי הסדרה ביצעה "תחקיר מגמתי".

7. מחברי הדו''ח טוענים אף כי "צילומים אחרים ממהומות במלמו ב-2009-2010 תוארו בכתבה כהתפרעויות של מהגרים... אך לא מצוינות הסיבות לפרוץ המהומות הללו, שהינה מסע ירי של איש ימין שוודי שירה ב-12 מהגרים במשך מספר חודשים. גם טענה זו מופרכת, שכן כל קטעי הארכיון אשר שולבו בקטע המדובר הינן תיעוד של התפרעויות בשכונה "רוזנגארד" במלמו בשנים האחרונות, והן מלוות את הקריינות המתארת אווירה כללית ומתייחסת להתפרעויות השונות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. [זה נוסח הקריינות: בשעות הערב קוד ההתנהגות במקום משתנה והשכונה נאלצת להחיל על עצמה עוצר של ממש. בחסות החשיכה הופך המקום לג'ונגל של מהגרים. הצתות, פריצות, מעצרים וקרבות רחוב אלימים – הם ענין שבשגרה] לפיכך, קטעי הארכיון אינם מיוחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בשכונה בשנים האחרונות, ובהתאם - גם חומרי הארכיון מציגים מהומות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו''ח.

8. טענה נוספת של מחברי הדו''ח מתייחסת ל"קטעי וידאו נוספים מצרפת, מזירות שנראות כמו זירות רצח, אינם מתוארכים או ממוקמים ולכן בלתי אפשרי להבין האם הם שייכים בכלל לנושא, מעבר לשיוך הכללי שנעשה בכתבה". הניסיון לרמוז כי הסדרה "מבשלת" קטע ערוך ומשלבת חומר ארכיון שאינו רלוונטי לנאמר – הינו כוזב וחסר בסיס, שכן חומרי הארכיון המשולבים בקטע זה, אשר נרכשו מתחנת טלוויזיה המשדרת במרסיי, מתארים במדויק את שנאמר באותו המקטע על ידי הגב' סמיה גלי, ראש עיריית הרבעים 14 וה-15 במארסיי. ראש העירייה מדברת על אירועי פשיעה שהתרחשו בשכונה רק בחודש האחרון בהם נהרגו שישה מבני השכונה, ובהתאמה - קטע הארכיון שמוצג מתייחס בדיוק לאירוע הפשיעה שהתרחש בימים אליהם מתייחסים ראש העירייה וקודמיה במקטע הערוך.

9. מחברי הדו''ח מלינים על כך ש"במהלך הפרק מזכיר יחזקאלי בקצרה נתונים על ביצוע פשעי שנאה בשוודיה, ומצטט את ראש אגף הפשיעה במלמו "זה נכון, הוא (השוטר) מודה, לא תמיד אפשר לקשור את הבדלנות ואחוזי הפשיעה ברוזנגרד ובמלמו כולה לאוכלוסיה המוסלמית", אבל יחזקאלי מזדרז לסייג את דברי השוטר "ככה זה בפוליטיקלי קורקט של אירופה" יחזקאלי מבטל את דברי המומחה הביטחוני כ"פוליטיקלי קורקט", ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים". תגובה: נציין כי הערתו של יחזקאלי, המתוארת כמגמתית, הינה לגיטימית לגמרי. אין הדבר מעיד, בשום צורה, על תחקיר מגמתי, כי אם על עמדתו הלגיטימית של צבי יחזקאלי. יתרה מזאת, מפקד המשטרה, שלא מזוהה פוליטית, חיזק את עמדתו של צבי. עוד יצויין כי בניסיון לסתור את דברי יחזקאלי מביאים מחברי הדו''ח "דו"ח רשמי של משטרת שוודיה 97% מפשעי השנאה במדינה מבוצעים נגד קבוצות מיעוט. מתוכם, 83% בוצעו על ידי חבר בקבוצת הרוב נגד קבוצת מיעוט". אלא שהם מתעלמים מהעובדה כי המחקר שאת עיקריו הביא במסגרת הסרט האחראי על מחלק הפשיעה – מתייחס לעיר מלמו בלבד ולא לשבדיה כולה. כך שאין הנתונים שהציגו מחברי הדו''ח מעידים על תמונת מצב שונה.

10. מחברי הדו''ח טוענים כי הסדרה מביאה "נתונים על מספרי מהגרים, שגבוהים כולם בעשרות ולעיתים במאות אחוזים מהמספרים האמתיים המופיעים בדוחות הממשלתיים. כך למשל, בניגוד לרושם שנוצר, רוב המהגרים בשוודיה בכלל, ובמלמו בפרט, הם כלל לא מוסלמים." תגובה: על כך נעיר כי לא נמסר נתון המעיד על כך שרוב המהגרים במלמו או בשבדיה הינם מוסלמים. להלן הקריינות המתייחסת לכך במסגרת הסדרה: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת [מלמו], השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר, מה ששינה את פניו של המקום מקצה לקצה".

יום שישי, 5 באוקטובר 2012

הסקרנות הרגה את החתול ששמר על השמנת

והפעם: פוסט פוליטי משהו, שעוסק במפלגה שלא מאוד מעניינת אותי, עם פריימריז שלא מאוד מעניינים אותי, ושאני לא תומך באף אחד מהמועמדים בו. אבל הספין האחרון, מבית מדרשו של הרשקוביץ, עצבן אותי במיוחד. אז ככה:

מודעה שהתפרסמה היום בעיתון "מקור ראשון" מטעם המתמודד לראשות הבית היהודי, השר-הרב-פרופ' דניאל הרשקוביץ, הביאה צילום של ידיעה באתר ערוץ 7, ונתנה לה את הכותרת: "סקר המתפקדים: אין מנצח בסיבוב הראשון, הרשקוביץ מנצח בסיבוב השני".

נשמע מבטיח, נכון? הנה הידיעה:

נתחיל מהתחלה. קודם כול, זה לא סקר. שאלו 501 מתפקדים מבין 50,000. לפי איזו שיטה בחרו אותם? גורל הגר"א? כל מי ששמו הפרטי מתחיל ב-ד' ושם המשפחה שלו מתחיל ב-ה'? סקרים מתבצעים על ידי מכוני סקרים "אמיתיים", שיודעים את השיטות לפילוח נתונים ויכולים לעמוד מאחורי ממצאיהם. כאן מדובר בחברת "טלאול". חברת סקרים? לא ולא. זוהי חברה המפעילה נציגים המתקשרים לאנשים, במגוון נושאים. אחד מהשירותים שהיא מציעה הוא "שירותים בתחום המחקר הכמותי לגופי מחקר מובילים במשק". דהיינו, גוף מחקר (כגון מכון סקרים) יכול להשתמש בשירותיה הטכניים של החברה כדי להתקשר לנסקרים. טלאול עצמה אינה גוף מקצועי שכזה. כך למשל מכתב ההמלצה (היחיד) שיש לה בעניין זה הוא מחברת "מרקט ווטש", שהיא חברת "מחקרי שוק וסקרי דעת קהל", ומשתמשת בשירותיה של טלאול.

אוקיי, זה לא סקר, אלא הטלת קובייה. מה הלאה? נניח לרגע שהנתונים מדויקים. שיעור "טרם החלטתי" והמסרבים לענות בסיבוב הראשון הוא 32%.שליש מהמתפקדים! מה יעשו אותם 17 אלף מתפקדים? אין לנו מושג. כיון שההבדל, לפי ה"סקר", בין הרשקוביץ ואורלב הוא 4% - בדרך כלל טווח טעות הדגימה - הרי שאין שום יכולת לדעת אם הרשקוביץ אכן יעלה לשלב השני.

אה, כן. טעות הדגימה. אין שום נתונים עליה. וזה מהסיבה הפשוטה שלטלאול, שכאמור אינה חברת סקרים, וכאמור מה שנעשה הוא סתם הטלת קובייה (נניח שאף אחד לא "טיפל בנתונים" לטובת מזמין הסקר - שאפשר לנחש שהוא הרשקוביץ - והרי אפילו חברות סקרים מקצועיות יודעות להטות את נתוני הסקרים לפי ראות עיני המזמין), אין שום יכולת או יומרה לעשות בעצמה סקר מקצועי עם פילוח טעות דגימה מוגדרת היטב.

הלאה. אם המועמד שלך לא עבר, למי תצביע בסיבוב השני? נזרום עם הסקר, ונניח שאכן בנט והרשקוביץ עלו לסיבוב השני. שוב, יש כמות עצומה של אנשים שאין להם מושג למי הם יצביעו. אבל מעבר לכך, איננו יודעים מיהם אותם "אין לי מושג". האם הם שייכים בעיקר למחנות בנט או הרשקוביץ (ואז זה לא משנה, כי המועמדים שלהם עלו לסיבוב השני)? מי מהאומרים "לא אצביע" הם תומכי בנט, הרשקוביץ או אורלב? אין שום נתונים. הרי מה שאנחנו רוצים הוא את פילוח מצביעי אורלב, המתמודד המפסיד בסיבוב הראשון לפי הנחתנו (גם לפי הסקר הזה עצמו, בנט בטוח עולה לסיבוב השני, והרי אם הרשקוביץ מפסיד, זה לא מעניין אותנו, אנשי הקמפיין של הרשקו). שוב, אין שום נתונים. אז כמה מה-23% שאומרים שיצביעו הרשקוביץ אם מועמדם לא יזכה הם ממצביעי בנט, וכמה הם ממצביעי אורלב? אין לנו שמץ של מושג. "לא כתוב על השעון", כמאמר המשוררת.

אבל בואו נניח לרגע שהכול זהב, שהסקר מדעי, אחלה וחסוד. כאן נכנס עניין נוסף: סקרים של פריימריז במפלגות בינוניות שווים לפח הזבל. אין להם שום ערך, מלבד לחובבי הסטטיסטיקה. "קדימה" היא תזכורת טובה לעניין. בהתמודדות הראשונה בין לבני למופז צפו הסקרים ניצחון מוחץ ללבני. בפועל, היא ניצחה בפער של קולות בודדים. בהתמודדות השנייה כבר למדו העיתונאים לקח, ולא הזמינו יותר סקרים. מי שבכל זאת הזמינה הייתה טל שניידר בעלת הבלוג הפוליטי "הפלוג". לפי הסקר, לבני לקחה בהליכה. לפי המציאות - ובכן, אנחנו יודעים איפה לבני נמצאת היום. בעצם, אתם יודעים? כי אני לא.

וכל כך למה? ממגוון סיבות. בציבור מתפקדים קטן יחסית, תנודות סטטיסטיות קטנות הופכות להיות גדולות. הרבה תלוי בשאלה מי הולך להצביע ולמי אין כוח והוא נשאר בבית. מי יותר מאורגן ומי לא. מי הביא "ארגזי מתפקדים" (כן, גם בבית היהודי יש דברים כאלה) ומי פחות. בקיצור, אין לסוקרים מה לחפש במפלגות כאלה. היחידים שמשתמשים בסקרים, הם המועמדים עצמם, כאמצעי יח"צ לטובתם, כי הרי הציבור לא ממש מבין בכל הדברים האלה. אז למה לא לעשות סיבוב על הגב שלו.

אה, ודרך אגב. אנשיו של בנט כנראה התעצבנו מה"סקר" של הרשקוביץ, והנה פורסם כבר סקר חדש, שהפעם נערך על ידי מכון סמית (זה מכון סקרים אמיתי לפחות). לפי הסקר הזה, בנט לוקח את הבחירות בהליכה, בלי סיבוב שני ובלי כלום, ואילו הרשקו משתרך הרחק מאחור, עם 11% בלבד שאומרים שיצביעו לו. אז זה אולי סקר יותר רציני, אבל כאמור, גם אותו אי אפשר לקחת יותר מדי ברצינות (משהו, בקטנה: אין שם "לא יודע". כלומר התפלגות המצביעים היא מתוך אלה שאמרו שהם יודעים למי שהם יצביעו. בקיצור, גם כאן נבררו בקפידה נתונים חלקיים, לא ניתנו נתונים חשובים אחרים. עוד סקר שצריך לזרוק לפח).


והערה אחרונה: זוכרים מהו המשרד של הרשקוביץ? משרד המדע. וההתמחות של הפרופסור המכובד? מתמטיקה. אז שר המדע, פרופ' למתמטיקה, מרשה לעצמו לפרסם שטות "מדעית" כזו. איך אומרים הגששים המודרנים? פה חשדתי.

יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

למה לא שעון קיץ (קישורים)


כיון שבכל שנה חוזר פסטיבל "אוי אוי אוי אלי ישי גונב לנו את השמש", ושוב אני צריך ללקט את כל הפוסטים שאנשים נחמדים וחכמים כתבו, המוקיעים בצדק את שעון הקיץ כאנכרוניזם מיושן שרק פנאטים חילונים דבקים בו השד יודע למה, אמרתי לרכז אותם כאן תחת קורת גג אחת (ואתם מוזמנים להוסיף עליהם כהנה וכהנה).

אגב, מומחים מעריכים שהתלונות והעצומות על שעון החורף גוזלות למשק מיליוני שעות עבודה בכל שנה. רק אומר.

מקור: אור רייכרט, קריקטורה יומית ושאר ירקות
אם נסכם את הטיעונים שיובאו בהמשך: מבחינות "אובייקטיביות" (חיסכון בחשמל וכיו"ב) שעון הקיץ אינו מועיל, ואם הוא מועיל זו תועלת זעומה ביותר, ואפשר שהוא גם מזיק. הוא נוסד בתרבות שונה לגמרי מזו שקיימת היום, כשעוד לא היו מזגנים, כשהתאורה צרכה הרבה יותר חשמל מאשר היום, ועוד ועוד. היום הוא פשוט חטוטרת על גבנו, לא יותר.
מבחינות תרבותיות - זה נתון לטעמו האישי של כל אחד, ואנחנו רואים שלא כולם נהנים משעון הקיץ. מבחינה מהותית (והיא העיקרית בעיניי) - מעבר של שעה בכל פעם, פעמיים בשנה, הוא דבר מטופש שגורם נזק אדיר ובלבול רב - וכאמור, ללא שום תועלת ממשית. בקיצור, תעזבו אתכם מזה.

נפתח את הקישורים בסרטון קצר, דווקא מייד-אין-חוצלארץ (דרך חורים ברשת):


ומפת העולם (נוהגי שעון קיץ - בכחול), למי שיאמר לכם "שעון הקיץ נוהג ברוב העולם":
מקור: ויקימדיה
 (נכון, רוב העולם המערבי נוהג את שעון הקיץ. אבל זה מסיבות היסטוריות, שהיום אינן רלוונטיות. אבל האם ארצות כמו יפן ואוסטרליה (שברוב מדינותיה אין שעון קיץ) אינן מתקדמות ונאורות? ומה עם ה"איים" בארה"ב? פרימיטיביים? ואיראן היא מתקדמת ונאורה? ברזיל יותר מתקדמת משכנותיה?)

הפרכות של המיתוס על שעון הקיץ שחוסך אנרגיה:
פוסטים של כמה מידידיי בנושא:

שכחתי משהו? בשביל זה יש מנגנון תגובות.

בקיצור, את שעון הקיץ יש להחריב.
ויפה שעה אחת קודם.

יום ראשון, 19 באוגוסט 2012

ה' לא נמצא בשום מקום - 14 טעויות נפוצות ביהדות

ספר חדש של המתנחל הטרי (תושב מודיעין, אתם יודעים) הרב חיים נבון, חוה לא אכלה תפוח, יצא עכשיו לאור בקול יח"צ וצלצולים. תכל'ס מגיע לו. נראה נושא חמוד דווקא, וכדרכו של הרב חיים (חיימי בפי חבריו. אבל לא למדתי איתו בגוש, אז נמשיך עם הרשמיות) כתוב היטב, מהמעט שקראתי.

אז טרם קראתי את הספר, וגם לא נעים לי לבקש ממנו לביקורת כי בטח היא תהיה קטנונית כדרכי בקודש, אבל בינתיים אמשיך בהשראתו, ואכתוב קצת על טעויות נפוצות שאני מנחש שהרב חיים נבון לא כתב בספר. לא יודע אם אגיע ל-101, אבל אני מקווה לעדכן את הפוסט מדי פעם, ואשמח אם תוסיפו גם אתם תגובות - כאן או בפייסבוק - על דברים שאפשר להוסיף לרשימה.

הבהרה קלה לפני שנתחיל: לרוב ה"טעויות" שלהלן יש מקורות כאלה ואחרים. עדיין אני חושב שהן טעויות, או לפחות מוסכמות שכדאי לערער, וזאת מטרתי.

מוכנים? נתחיל:

1. ה' לא נמצא בכל העולם
כן, כך אומר השיר הידוע מגן הילדים, "ה' הוא פה ה' הוא שם ה' נמצא בכל העולם". מאיפה הגיעה ההשקפה הזו? כנראה הורתה אי שם בערפילי הקבלה/חסידות. במקרא ה' הוא בשמים - "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו". וזו דרך נאותה לומר שהשגחתו מקיפה על כל תבל, כמי שיושב בשמים. חז"ל הפשיטו את הדברים יותר והסבירו את שמו החז"לי של הקב"ה - "המקום" בביטוי הנהדר: "שהוא מקומו שלעולם, ואין העולם מקומו". איזה יופי. הקב"ה אינו בעל גוף, כך מקובלנו, וממילא אין לו דמות הגוף ולא תכונות הגוף. לכן לומר שהוא נמצא "במקום" זו הגשמה מצחיקה. הנכון הוא לומר שה' לא נמצא בשום מקום. מקום הרי הוא מאפיין של דברים גשמיים, דבר שלא שייך לגבי בורא עולם.

2. מנהג ישראל דין הוא?
גם זו מוסכמה פופולרית, אבל לא ממש כתובה במקורות הקדומים. חז"ל אמרו ש"במקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג", וכן שאנשי מקום צריכים ללכת אחר מנהג מקומם ("מנהג אבות" כפי שאנו מכירים היום גם לא היה קיים בזמן חז"ל. שם דובר על מנהג אבות של בני המקום). אבל ברור שבמקום שהמנהג מנוגד להלכה, אין ללכת אחריו. כבר אמרו פוסקים רבים שיש מקרים ש"מנהג - אותיות גהנם", ולא רק הרמב"ם ביטל מנהגים, אלא גם רבנו תם, שדיבר על "מנהגי שטות" ומנהגי טעות, אף שנהג יותר להגן על מנהגי ישראל. כך שיש שיטות שונות בשאלה עד כמה יש לאמץ מנהגים ובאיזה היקף, אך לומר שכל מנהג יש לאמץ, גם נגד הלכה פשוטה, זו טעות ברורה.

3. אין מצוה לנשק מזוזה
זה די זניח, וידוע יחסית, אבל כיון שהדבר הוזכר בטור של הרב שי פירון במוסף שבת האחרון, אני נזקק לזה כאן. הרב פירון דיבר על נכים שביקשו להנמיך את המזוזה, כך שגם הם יוכלו לנשק אותה, והתאונן על כך שהם נענו בכך שזה מנהג בלבד שאפשר לוותר עליו. ובכן: המנהג לנשק את המזוזה הוא מנהג בעייתי מאוד מבחינה היגיינית, וראוי היה בכלל לבטל אותו לטובת בריאות הציבור (במיוחד בבתי חולים!). ברור שלדחות מפניו הלכה פסוקה של גובה המזוזה בשליש העליון הוא דבר מגוחך לגמרי. אם הרב פירון דואג לנכים שיקבלו דברים לא כחסד אלא בתור צדק, דווקא צריך היה לא לנסות "להתחשב ברגשות" שלהם אלא לברך אותם שהם לא מקיימים את המנהג הבעייתי הזה.

4. הלווייתן אינו לווייתן
בספרים ישעיהו, תהילים ואיוב מוזכר "לווייתן". כל מי שקורא את הפסוק בישעיהו כז,א "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְקֹוָק בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם", צריך להבין מעצמו שהלווייתן אינו whale אלא מפלצת ימית מיתולוגית עצומה (זה גם התנין, אגב, שאינו אליגטור. לעתים הוא סתם נחש, כמו בספר שמות, ולעתים הוא נחש ימי ענק, כמו כאן ובמקומות אחרים). לכן כשהרב חיים נבון כותב בספר שלו שלא לווייתן בלע את יונה אלא "דג גדול", הוא צודק וטועה (דיסקליימר: קראתי פראפרזה של הדברים, לא את הספר עצמו). סביר להניח שהמקרא היה מכנה את הלווייתן "שלנו" כ"דג גדול". אגב, אין שום עדות על דג כלשהו - או לווייתן - שיכול לבלוע אדם ולהשאיר אותו בחיים (הסיפור המובא בדעת מקרא אינו אלא מעשייה של דייגים). [במאמר מוסגר, אני נוטה לומר שבכלל כל הסיפור הוא משל, מהטעמים שהובאו בפירוש "מקרא לישראל" שם - אפשר לקבל נס שאדם ייבלע בדג ויישאר בחיים, בסדר. אבל נס כזה שעיר שלמה חוזרת בתשובה תוך שנייה? פה חשדתי. אבל לא זה העניין שלשמו התכנסנו.]

ceci n'est pas une leviathan


5. הגיהנם לא נמצא בשמים
למעשה במקרא מקום המתים (צדיקים כרשעים) הוא השאול, והוא נמצא מתחת לפני הקרקע: "כי ארד אל בני אבל שאולה". וזה הגיוני, שהרי אדם נקבר בקרקע, לא בשמים. גם חז"ל, שמתחילים לדבר על גיהנם שבו סובלים החוטאים, מתייחסים אליו כאל מקום פיזי לחלוטין, שנמצא מתחת לפני הקרקע (המאגמה?). הם מדברים על שתי תמרות ליד ירושלים שעשן יוצא מהן "וזה הוא פתחה שלגיהנם", וכן על כך שחמי טבריה מתחממים מאש הגיהנם. מתי הגיהנם עבר לשמים? שאלה מעניינת. לא חקרתי את זה מספיק.

6. ההלכה היא לא מה שכתוב בשולחן ערוך
זה מיתוס מעניין: מה זה ההלכה? מה שכתוב בשולחן ערוך! ובכן, כל מי שאומר את זה, נאלץ להוסיף סייגים: מלבד הפסיקות של הרמ"א לאשכנזים; חוץ מהמקומות (הרבים!) שהפוסקים המאוחרים חולקים על השולחן ערוך והרמ"א. חוץ מהתימנים. בקיצור, לא נותר מהקביעה הזו כמעט שום דבר.קביעה נכונה יותר תהיה שההלכה היא כפי שנפסק בתלמוד הבבלי. מעבר לזה - הכול פתוח. לאחרונה קראתי את ספרו של הרב שרון שלום (מהעדה האתיופית) שהופתע כל כך לגלות שהסמכות העליונה אינה השולחן ערוך כי אם התלמוד הבבלי. ומדובר ברב בישראל! בסוף, אגב, בחלק מפסיקותיו הוא חולק גם על התלמוד. אבל זה יפור אחר ויסופר בפעם אחרת.


7. הורדה פיראטית היא לא גזל
"גזל" זה לקחת משהו שיחסר למישהו אחר. העתקה אינה גזל. אולי זה עבירה על "ואהבת לרעך כמוך" או כיוצא בזה, אבל די עם הדמגוגיה. טוב, על זה כבר כתבתי בהרחבה.

8. חשמל זה לא אש
הפיזיקאי (היהודי) ריצ'ארד פיינמן מספר בספרו על שני בחורי ישיבה שדנו איתו בעניין חשמל בשבת, והאם חשמל זה אש. הוא גלגל אותם מכל המדרגות. ברור שחשמל אינו אש. חשמל הזורם בחוטי הנחושת אינו קשור בשום צורה לאש, שהיא התחממות הגזים הנמצאים באוויר. החשמל גם לא מחמם את המתכת, אלא אם יש בה מקדם התנגדות גבוה (למשל בנורת להט או בתנור חימום). במקרים האחרונים בלבד הפוסקים מסכימים בדרך כלל שיש כאן מעין אש - "גחלת של מתכת" בלשון התלמוד. אבל סתם ככה, כמעט אף פוסק רציני לא העלה על דעתו שחשמל זה אש. החזון איש חידש שבסגירת מעגל חשמלי יש משום מלאכת "בונה", ואילו הרב אויערבך טען שיש בחשמל בשבת רק איסור של "מוליד", שהוא מתקנת חכמים, ויש פוסקים שסבורים שגם זה אין כאן, וחשמל אסור מצד מנהג ישראל בלבד. אבל אש? הצחקתם את פיינמן.

9. בית המקדש לא ירד מן השמים באש
טוב, אולי כן, לא יודע, אבל מה שבטוח זה שהאגדה הזו, המופיעה במדרש תנחומא ומצוטטת על ידי רש"י ותוספות, ומקובלת אצל דתיים וחרדים רבים כאמת בלתי מעורערת, אינה מבטלת את מצוות בניית המקדש, שנמנתה על ידי כל מוני המצוות. אגב, הרמב"ם סבור שדווקא המשיח יבנה את בית המקדש. נחיה ונראה.

10. בית המקדש השלישי לא יהיה צמחוני
גם זה מיתוס מפורסם, שתם עידן היהדות אוכלת-הבשר, ובית המקדש השלישי יהיה בעצם מקדש זן שבו אנשים רק יתפללו ויקריבו מנחות מן הצומח. מקורו של המיתוס בפסקה עמומה של הרב קוק על "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים", שבה הוא מפתח את הרעיון שאי-שם בעתיד הרחוק יהיו רק מנחות מן הצומח בבית המקדש. אבל גם הרב קוק לא בא לבטל שניים מתוך 14 ספרים במשנה תורה העוסקים בפרוטרוט בתורת הקרבנות, אלא מדבר על משהו באיזה "עתיד לבוא" רחוק, שעליו גם אמרו חז"ל שמצוות בטלות בו. כן, הריגת חיות לצורך פולחני נשמעת נורא נורא פגאנית ואכזרית. כמעט כמו שחיטת פרות בשביל לאכול את הבשר שלהן, נגיד.

11. קדיש אינו תפילה עבור נשמות המתים
עיינתם פעם במילות הקדיש? כל כולו תפילה להגדלת שם ה' בעולם. מה הקשר למוות? במקורות הקדומים אין באמת שום קשר בין הקדיש לבין המתים, ואין זו אלא תפילה שנהגו לאומרה בסיום דרשות וכדומה. בסידור רס"ג מובא שהיו אנשים שנהגו לומר את "קדיש דאגדתא" (הקדיש הארוך) בהלוויות, שכן נאמר שם "בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ולאחייא מתיא" (=בעולם שהוא עתיד להתחדש ולהחיות המתים). משם כנראה הלך והתפשט המנהג הרואה בקדיש תפילה על המתים, עד שהגיע לידי ביטוי דרמטי באגדה על רבי עקיבא והמת שהובאה לראשונה במחזור ויטרי (מן המאה הי"ב). מאז התחילו לתלות הררים בתפילה הזו, ולא רחק הזמן עד שהלכו מכות בשאלה מי יהיה זכאי לומר את הקדיש על אבא שלו בתפילה, ובימינו זה גם הפך לסלע מחלוקת פמיניסטי, על נשים שרוצות לומר קדיש על אבא. ובכן, אין מניעה שאישה תאמר קדיש, אבל מלחמה על זה היא קצת כמו המלחמה של הנכים על נישוק המזוזות.

12. רבי אמנון ממגנצא לא חיבר את "ונתנה תוקף"
סביב הפיוט הנהדר מן הימים הנוראים מסופר מעשה איום על רבי אמנון ממגנצא (היא מיינץ שבגרמניה) שעונה בייסורים נוראים ולבסוף אמר את בפיוט הזה. ובכן, על פי כל חוקרי הפיוט, מדובר בפיוט ארצישראלי קדום, שנמצא גם בגניזה הקהירית, ולא אשכנזי. ורבי אמנון ממגנצא? לא נאמר במפורש שהוא חיבר את הפיוט, רק שהוא אמר אותו ולימד אותו.

13. רש"י כנראה לא גידל כרם
קונספציה ידועה היא שרש"י גידל כרם יין לפרנסתו. פרופ' חיים סולובייצ'יק, שחקר את כל נושא היין בימי הביניים (זה שם ספרו המצוין), העלה שהראיות לטענה הזו די קלושות. בנוסף, אזור שמפן, שבו נמצא העיר טרואה ("טרויש" בלשונם) שבה חי רש"י, הוא אזור עם אקלים גרוע לגידול כרמים. אז נכון, כפי שכתב סולוביצ'יק "גידלו כרמים בכל מקום שהיה אפשר - וגם במקומות שאי אפשר היה", אבל בכל זאת היה ראוי שתהיה איזו ראיה ראויה לשמה שרש"י אכן גידל ענבים. אז במה הוא כן עסק? אולי הוא גידל תרנגולות, אני יודע? ואולי אפילו, שומו שמים, הוא קיבל מימון מהקהילה שלו.


המנורה של הרמב"ם. לא ככה נראתה המנורה של בית שני

14. למנורה לא היו קנים ישרים
כאן מדובר בהפוך-על-הפוך, ניתוץ מיתוס של מנתצי מיתוסים. הרבי מחב"ד ושלוחיו ניסו ומנסים בעשרות השנים האחרונות לשנות את הצורה המקובלת של המנורה עם הקנים העגולים, למנורה עם קנים ישרים, וזאת בעקבות האיור של הרמב"ם בעניין זה. אז כבודו של הרמב"ם במקומו מונח, אבל את המנורה עצמה הוא לא ראה. לעומת זאת בעשרות ציורים, מטבעות ופסיפסים, חלקם עוד מזמן בית שני, קני המנורה עגולים בהחלט (לא מאמינים לי? תסתכלו על מטבע 10 אגורות. התחריט מאחור הוא העתק של מטבע עתיק, עם קני מנורה עגולים). עיקר ניסיונות ההפרכה של הרבי באו נגד המנורה המפורסמת משער טיטוס, אבל כאמור אף אם נאמר שזו לא הייתה המנורה האמיתית, או שהצייר החליט לזייף משום מה, אין צורך בעדות הזו. והרמב"ם? נראה שהוא סבר שעל פי ההלכה הקנים יכולים להיות ישרים, וזה מוכח מהסיפור המובא בתלמוד על בני חשמונאי שעשו מנורה ארעית העשויה משפודים. ובהיעדר כל מקור כתוב שלפיו הקנים היו עגולים, צייר אותם הרמב"ם כישרים. אבל כאמור זה לא אומר כלום על המנורה שהייתה בבית שני.

ככה כן נראתה המנורה


עוד טעויות? השגות? מלחמות? בשביל זה יש טוקבקים. קדימה הסתערו.

יום ראשון, 22 ביולי 2012

הכה במתנחלים והצל את ישראל? משהו על "מדינת הרווחה" שמעבר לקו הירוק


מדי פעם צצה ועולה הטענה הישנה על גן העדן של ההתנחלויות. ממש כקריקטורה שטירמרית ישנה על היהודים העושקים את כספם של הארים הטובים, חוזרת הטענה הנושנה על המתנחלים השמנים והמפוטמים המוצצים את דם תקציב הרווחה של האנשים הטובים היושבים בעבר השני של הקו הירוק. הכה במתנחלים והצל את ישראל, פשוט כך.

לאחרונה הצטרף לגל הזה גם גלעד פדבה, שהתהדרותו בתואר ד"ר לא עושה כבוד לתואר הזה. פדבה מסתמך על "תחקיר" שפרסם לאחרונה כלכליסט, ובו מתברר שמועצות אזוריות ביו"ש מקבלות בממוצע אחוז גבוה יותר של תקציב לנפש מאשר מועצות אחרות. עיינתי בתחקיר ובטבלה שצורפה אליו. גבוה ברשימה נמצאות גם המועצות מעלה יוסף, שער הנגב, אשכול, שדות נגב, חבל אילות, שפיר וחורפיש; כולן בתוככי הקו הירוק - שמא הכסף צריך לבוא מהן? ובכלל, מה הסיבה לאותה "אפליה גדולה" כפי שכינה אותה כלכליסט?
 
מי שיעיין היטב בתחקיר כלכליסט ימצא את התשובה, אמנם מוצנעת, אבל קיימת: "יישובי יהודה ושומרון זוכים לתקציבי יתר בשל ההרכב הדמוגרפי והגיאוגרפי שלהם. הם מרוחקים זה מזה, בעלי צרכים ביטחוניים מורכבים, וחיים בהם ילדים רבים וכן שיעור גבוה של עולים. כל אלה מעניקים להם עדיפות בתקציבים ממשלתיים ובעיקר בתקציבי משרד החינוך, הפנים והרווחה", כך כותב כלכליסט עצמו, באמירה שהיה די בה כדי לגנוז את ה"תחקיר המרעיש" כולו.
 
הנה דוגמה ל"עושק" בתקציב: המועצות האזוריות בעוטף עזה קיבלו מקופת המדינה מאות מיליוני שקלים לצורך מיגון גני ילדים. מה המסקנה - שעלינו לפנות את תושבינו גם משם, או שמא שההתנתקות שגרמה לאותו צורך במיגון הייתה לא רק אסון ביטחוני אלא גם אסון כלכלי?

פדבה מביא גם את עניין התקציבים למעונות היום של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (לא "והתיירות" כמו שכותב פדבה, וחושף את הבנתו הגדולה אפילו בדבר שולי כמו פיענוח ראשי תיבות של משרד ממשלתי), וטוען ש-25% מהתקציב הלך להתנחלויות. פדבה לא מביא שום סימוכין לדבריו, אבל נניח שהוא צודק. התוכל להזכיר לי, כבוד הדוקטור, מיהו שר התמ"ת? האם הוא מתנחל עם עוזי ודובון, או שמא שלום שמחון, ממפלגת העצמאות (לשעבר העבודה)? איך זה ששר-שמאל כמוהו, שיו"ר המפלגה שלו עושה הכול כדי לסכל הרחבות בנייה ביו"ש, מחלק תקציבים ביד נדיבה כל כך? התשובה היא כנראה שהתקציבים חולקו לפי צורך אמיתי, ולפי קריטריונים קבועים: לא בדקתי, אבל אני מניח שלאזורי עדיפות לאומית א', כמו יישובי יו"ש (שנמצאים בחזית האש, פריפריה למופת) יש עדיפות בקבלת תקציבים כאלה, ואם נוסיף את העובדה הפשוטה שבהתנחלויות יש הרבה יותר ילדים למשפחה מאשר בשאר הארץ, נקבל את התשובה.

המצחיק הוא שכוללים ב"עלות הכיבוש" את גדר הביטחון, שעלתה מיליארדים רבים, בעוד שכזכור המתנחלים התנגדו לה, שכן היא נועדה בכלל לייצב קו גבול לצורך הסכם עתידי, ולהשאיר את ההתנחלויות מאחוריה, וכך להפלות בין דם לדם. ובעוד שפדבה מדבר על מאבק המתנחלים שלפחות חלק מהם יזכו בהגנה של הגדר, הוא שוכח שחלק גדול מעלות הגדר היא ההזזה החוזרת ונשנית שלה עקב עתירות ארגוני השמאל, מה שגורם לא רק לסיכון ביטחוני אלא לעוד ועוד עלויות רבות. אפרופו עלויות, גם הפינוי היקר של גבעת האולפנה נובע ישירות מעתירות ארגוני השמאל, כאשר לאחר שיתבצע הפינוי היקר יישאר האזור שומם בלא שה"בעלים" המקורי יעשה בו שימוש כלשהו; דהיינו, עתירה קנטרנית גרידא של ארגוני השמאל הובילה לפינוי יקר, בלא שום תועלת לצדק החברתי.

כאמור, האגדות על המתנחלים החיים ברווחה על חשבון אחיהם הנאנקים מהצד השני של הקו הן מיתוס ברור. בשנים האחרונות גרתי במקומות שונים משני צדי הקו הירוק, ובשום מקום לא הרגשתי שאני חי ברווחה יותר מן המקומות האחרים. 

אוקיי, אומר לי לפעמים בנקודה זו בן-שיחי מן השמאל - בסדר, המתנחלים לא מרגישים את הרווחה, אבל בפועל משקיעים בהם הרבה, בגלל הבידוד, המצב הביטחוני שלהם וכולי. זה מחיר שעל האזרחים לדעת שהם משלמים. ובכן, נכון. אבל בכל פעם שמדברים על עלות של מוצר, חייבים למדוד אותה לעומת העלות החלופית. אם השקעתי עשרה ימים בזיפות הגג שלי ואני מבסוט שככה חסכתי 3,000 ₪ שהייתי משלם לאיש מקצוע, אני צריך לחשוב שמא אותם עשרה ימי עבודה שהפסדתי עלו לי באובדן הכנסה של 5,000 ₪ - ולמעשה הפסדתי כסף ולא חסכתי.

אז בואו נחשוב מהו מחיר הפינוי. ההתנתקות מרצועת עזה, שטח קטן יחסית עם 8,000 מפונים "בלבד", עלתה למדינה יותר מ-11 מיליארד ₪, וזה בלי לכלול תשלום דמי אבטלה ואבטחת הכנסה למפונים. צאו וחשבו כמה יעלה פינוי של יהודה ושומרון, שבהםחיים למעלה מ-350,000 מתיישבים.  ועוד לא דיברנו על זינוק במחירי הנדל"ן במרכז הארץ שפינוי ייצור - וכזכור הם היו הטריגר למחאה מלכתחילה.

ובזה עוד לא כללנו את עלות הסגת בסיסי צה"ל והכוחות השונים מיו"ש; אם התוכנית להעתקת בסיסי צה"ל מהמרכז לנגב צפויה לעלות למדינה בין 10 ל-27 מיליארד ₪ לפי ההערכות השונות, ושם עוד מפנים נדל"ן יקר לטובת מעבר לנדל"ן זול, נסו לשער כמה יעלה רק פינוי הבסיסים מיו"ש למרכז.

הלאה: מה יקרה אחרי הפינוי? תחזוקת קו גבול ארוך ומפותל מאוד, בנחיתות אסטרטגית ברורה, תעלה למדינה עוד הון תועפות. ולפי תקדים עזה, סביר שיו"ש תהפוך גם היא לחמאסטן במהירות, וכך ניאלץ למגן עשרות אלפי גני ילדים מקסאמים, להשבית את את נתב"ג בכל פעם שיהיה סיכון להפלת מטוס מהרי השומרון, לרכוש עשרות סוללות כיפות ברזל חדשות (עלות כל סוללה - 100 מיליון ₪; עלות כל טיל מיירט - 200 אלף ₪), ובסופו של דבר, אחרי פיגועים חוצי גבול רבים, גם את העלות היקרה של מבצע צבאי מורכב שבו ניאלץ שוב לכבוש את כל השטח, תוך אובדן חיי אדם רבים.

כך שבסופו של דבר, המתנחלים שאנשים כמו פדבה אוהבים לשנוא חוסכים לכל אזרח ישראלי אלפי שקלים בשנה, וגם מגינים עליו בגופם, בכך שהם המטרות הראשונות לפעולות איבה; ראו מה קרה לתושבי חבל אשכול, שהפגינו כל שבוע בעד פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה, וכעת הפכו להיות בעצמם המטרות של הטרור העזתי. 



והערה קטנה לסיום: כותרת הטור של פדבה היא "יש צדק חברתי, בהתנחלויות". ועם הכותרת הזו אני מסכים בכל לב. הקהילות בהתנחלויות בנויות על עזרה הדדית: אישה יולדת מקבלת ארוחות משכנותיה, ואם משפחה נקלעה למצוקה היא נעזרת בקרן העזרה היישובית. התושבים בכל קהילה עוזרים זה לזה, בלי מילוי של טפסים על גבי טפסים בביטוח לאומי השנוא.

ברגע שאנשים יבינו שדווקא ההסתמכות על המדינה ועל המנגנון הבירוקרטי שלה היא הגורם לכל אותן רעות חולות של מדינת הרווחה שלנו, ושדווקא המודל של המתנחלים והחרדים, של עזרה קהילתית הדדית, הוא הפתרון - ייתכן שאכן הצדק החברתי יחלחל אל כל שכבות הציבור. צמצמו את המנגנון המנופח של המדינה, גבו פחות מסים, ותנו לכל קהילה לדאוג לחבריה בכוחות עצמה. כך עושים צדק חברתי אמיתי.

---
אחר שכתבתי כל זאת ראיתי שגם בבלוג "מבט ליו"ש" כתבו דברים דומים, ואף הרחיבו בנתונים רלוונטיים. עיינו שם ותרוו נחת.
אירעה שגיאה בגאדג'ט זה