מי שותה בקשית את כספי משלם המסים?

מדי שנה חוזרת ונלעסת הסאגה של "המתנחלים המוצצים את דמנו ושותים בקשית את כספנו", וגם הפעם זכינו לכך, תודות לדה מארקר, "מרכז מאקרו" לחקר אובייקטיבי-שמאלני וח"כ תמי זנדברג בעלת ההתבטאות המעודנת המצורפת.

מי שיקרא את הכתבה בדה-מרקר יתקשה למצוא את ידיו ורגליו בטיעונים הספציפיים. תקציבים שונים מאוחדים, אזורים שונים נספרים יחד, ומספרים נזרקים לחלל האוויר בלי שום הסבר או פירוט.
עיון בדו"ח המקורי לא בהכרח עוזר, אבל עדיין מדובר בחוויה מרנינה.

ניקח כמה דוגמאות. הכותבים מלינים על תקציב החינוך הגבוה של המתנחלים. לפי מה הם קבעו את גובהו? לא תאמינו (קפצו לעמ' 28): כותבי הדו"ח פשוט מדדו מה אחוז התלמידים מכל סקטור ביו"ש (45% חרדים, 39% ממ"ד), והניחו שהתקצוב הוא *פרופורציונלי לגמרי* לשאר הארץ. ואז כתבו כמה מספרים בהדגשה ("657.4 מיליון ש"ח"!), שזה נשמע המון וזה באמת המון, אבל זה בדיוק מה שהיו מקבלים התלמידים הללו לו היו לומדים בכל מקום אחר בארץ.

אלא אם כן כותבי הדו"ח מציעים להשמיד אותם.

נעבור לנושא אחר: מענקי איזון ופיתוח. נשמע לפי כותבי הכתבה שהם מחולקים לפי איזה החלטות קפריזיות של פוליטיקאים, ולא, כפי שגיגול פשוט יבהיר לכם לפי נוסחה שנקבעה בידי ועדה.
אופי המועצות ביו"ש - שחלקם קולטים עלייה, חלקם במצב סוציו-אקונומי ירוד וחלקם עם מרחקים גדולים בין היישובים, אכן מוביל למענקי איזון גבוהים בחלק מהמועצות האזוריות, אבל המצב הזה קיים גם במקומות אחרים בארץ עם מרכיבים דומים. נכלולית במיוחד היא הטבלה בעמ' 25 בדו"ח, המביאה לפי תומה רשימה של מועצות עם מענקים איזון ופיתוח, אבל צריך להיות חד עין בשביל לשים לב לכך שהרשימה מדלגת בקלילות ממספר 2 למספר 5. מעניין אילו מועצות הושמטו משם, הלא כן?

יש בוודאי עוד לחקור את מענקי האיזון ואת מתודת המחקר של מרכז "מאקרו", אבל רק אעיר שבמסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מובאים אגב אורחא מענקי איזון ממוצעים לתושב, בחלוקה למגזר היהודי והערבי. מתברר שהארנונה הממוצעת לתושב גבוהה במגזר היהודי פי 4.6 מאשר במגזר הערבי, ומענקי האיזון הממוצעים לתושב במגזר הערבי גבוהים פי 3.7 לעומת המגזר היהודי (עמ' 10). האם נשמע את תמר זנדברג אומרת ש"הערבים שותים את כספי המסים של אזרחי ישראל בקשית"?

עוד יש להעיר על נושא התלונה המגוחכת על הבנייה הציבורית הגבוהה ביו"ש. בנייה ציבורית זה דבר רע, לא טוב. בנייה פרטית טובה בהרבה ומועילה בהרבה, ואנחנו יודעים שתושבי יו"ש הופלו בעניין הזה באופן מכוון לאורך תקופה ארוכה.

בכל מקרה, כמו במקרים קודמים, לא נעשה ב"מחקר" הנוכחי שום פילוח הגיוני וסביר. התנחלויות חרדיות, המהוות מבחינת אוכלוסייה כשליש מיו"ש, צריכות להיות מושוות ליישובים חרדיים במקומות אחרים בארץ. יישובים חלשים ומרוחקים כמו מעלה אפרים צריכים להיות מושווים ליישובים דומים להם במקום אחר בארץ. וכן הלאה וכן הלאה. היצור המפלצתי הקרוי "יהודה ושומרון" אינו קיים בדיוק כמו שאין כזה דבר "הצפון" או "המרכז". מדובר באוסף גדול ומגוון של אזורים ותושבים.

**
כעת לעניין המרכזי: די ברור שתושבי יהודה ושומרון, כמו תושבים פריפריאליים אחרים, מקבלים יותר מתושבי המרכז. בפרט, התושבים במועצות העניות יותר מקבלים יותר כספי מסים מהתושבים בערים העשירות יותר, והתושבים ביישובים קטנים ומבודדים יותר מקבלים יותר מהתושבים בערים מרכזיות יותר.

תקציב המדינה מלא ועמוס בעיוותים שונים ומשונים, לכאורה למטרות "לאומיות" (כמו מכסים להגנה על חקלאים, אזורי עדיפות לאומית עם הטבות מס ועוד) או למטרות חברתיות (מענקי איזון ליצירת "שוויוניות" בין רשויות מקומיות, תקציב חינוך לא שווה, וכן הלאה וכן הלאה), ועל גבי זה חוגגות קבוצות לחץ שונות ומשיגות הטבות לעצמן - ניתן למנות את החקלאים, המורים, ההסתדרות, הסטודנטים, האמנים, מלכ"רים שונים וכן, גם את תושבי ההתנחלויות. דוגמה טובה לכך היא עלות הנסיעה המופחתת בתחבורה הציבורית ביו"ש, בטיעון שזה נועד למנוע נסיעה בטרמפים ולהוות תחליף לתקציב מיגון רכבים. נו.

כל המערכת המסובכת הזו מזיקה. מזיקה להתנחלויות, מזיקה לפריפריה, מזיקה לעניים. לתקוע אנשים במקום שלהם, או לעודד אותם לא לשלם ארנונה, לא באמת עוזר - זה רק יוצר כר פורה לעיוותים על גבי עיוותים, סחר מכר פוליטי, ובמקרה של הההתנחלויות גם אנטגוניזם לא מוצדק.

ראוי שכל אזרח ואזרח במדינה ישלם בדיוק בהתאם למה שהוא מקבל מהמדינה. אם הוא גר ביישוב מרוחק - שייכבד וישלם על התשתיות היקרות יותר (כבישים, מים, חשמל, תחבורה ציבורית ועוד). אל דאגה: ממילא זה יוביל גם למחירי נדל"ן זולים יותר באזורים המרוחקים, ומי שרוצה יגור שם וישלם בהתאם לצרכיו, אבל מי שלא - לא.

אך כל זמן שאין שוויוניות, כל מה שיש לנו זה ועדות נכבדות שיוצרות נוסחאות מסובכות, ובסופו של דבר דמגוגים ששותים לנו בקשית את הזמן שמושקע בכתיבת פוסטים ארוכים.

---
לפוסט ישן שלי בעניין: http://bloggershuni.blogspot.co.il/2012/07/mitnahalim.html

ראו גם: http://eyeonyosh.blogspot.co.il/2012/07/blog-post_19.html

למה השידור הציבורי חיוני

רבים שואלים, מה התועלת בשידור הציבורי. מדוע להשקיע מאות מיליוני שקלים בגוף מנופח וארכאי, עם תוכניות לא רלוונטיות, עם אחוזי צפייה נמוכים ביותר, עם מס חובה מנופח ("אגרה") ועם שיטות גבייה דורסניות.

רבות תהיתי בעניין זה, ולתומי חשבתי שבאמת אין צורך באותו סרח עודף ממשלתי, שנועד כנראה בעיקר לחלק ג'ובים למקורבים. אבל היום, אורו עיניי. סוף סוף הבנתי את חשיבותו העצומה של הגוף הזה, כדי להוות אלטרנטיבה אחרת – שפויה, מיינסטרימית, איזון מול התקשורת הכללית הנוטה שמאלה. משהו שיפיק פנינים של ממש – איכותיות וטובות, בניגוד להתלהמות התפלה של תוכניות כמו "ארץ נהדרת". כן כן, מצאתי את ה-raison d'etre של רשות השידור – בסרטון פרומו פשוט לתוכנית שתעלה בקרוב למסכי הערוץ.
צפו, ונפשותיכם תוארנה:

כשכתב הארץ לענייני מתנחלים קרא למחאה אלימה

חיים לוינסון, כתב הארץ ביו"ש, זה שנהנה לדווח על אלימות אנטי-ממסדית של כל נער גבעות, קורא בסטטוס שלו בפייסבוק למחאה אלימה. וכה דבריו:

"אני לא מעודד אף אחד אלא רק מנתח את המציאות", אומר לוינסון. ניתוח אקדמי ממש.

כמה פסקאות אחר כך מוסיף: "יגידו לכם שאלימות זה לא מוסרי. זה תמיד היה התירוץ של האליטה. זו הדרך שלהם להוציא אל מחוץ למחנה את המאבק נגדם".
נשמע כמו ניתוח טהור של המציאות, לא?

ולבסוף: "צריך להביא לשינוי הפרידגמה. להעיף לכל הרוחות את שיטת המשטר הנוכחית וליצוק שיטה אחרת שבה אין מחוברים ולא מחוברים, אין פנסיות של עשרה מיליון שקלים, את הפרטה פרועה של משאבי שלטון ואין משטרה שמשקיעה בחקירה של צבא אדום במזרקה יותר מאשר רצח. אם יש מישהו חושב שישיג זאת באמצעות שיטת איציק שמולי, שיקום".

אבל אני לא מעודד שום דבר, מה פתאום.

עזבו את הקריאה לאלימות. את זה נשאיר לשב"כ (חה!). אתה קורא סטטוסים כאלה, וניסיונות לחידוש המחאה, ומתחשק לך לדפוק את הראש בקיר הפייסבוק. הרי חלק גדול מהסיבה שאנחנו בברוֹך הנוכחי, שהשר הפופולרי והפופוליסטי שהיה אי פעם בישראל נאלץ לעשות דברים לא נחמדים כמו להעלות מסים ולקצץ בקצבאות, היא ההזיה הגדולה של "המחאה החברתית" - אותה מחאה שכפי שחששתי בזמנו הצליחה לגרום לנתניהו הסחיט והלחיץ להיכנע לחלק מדרישותיה, ולפזר כסף כאילו אין מחר (זו לא הייתה הסיבה היחידה כמובן. ההתנהלות המופקרת של נתניהו ושטייניץ והבזבזת חסרת התקדים לא הייתה כולה קשורה למחאה. אבל חלק גדול ממנה בהחלט כן).

אם לקחת דוגמה קטנה וידועה, כל עניין ה"חינוך חינם מגיל 3" - חוק ישן שמשרדי האוצר בחכמתם הצליחו למרוח במשך עשרות שנים משום שהבינו את העלות התקציבית המזעזעת שלו - גרם לבור ענק בתקציב, שעכשיו מנסים לכסות אותו. לא כמובן על ידי ביטול ההטבה הזו (שטח משוחרר לא יוחזר!), אלא על ידי קיצוצים במקומות אחרים.

את כל זה, כמובן, הציבור הרחב לא ממש מבין. הוא בטוח - מה בטוח, יודע! - שאין שום בעיה לחלק הטבות לכל עם ישראל, ורק בגלל שהפוליטיקאים חברים של הטייקונים, הם נותנים להם ג'ובות בלי חשבון. ומה עם המערכת הכללית של פקידי האוצר, הח"כים, וכל אלה? כנראה הטייקונים משלמים לכולם. מה, לא?

כי מה הציבור רוצה? שלא יקצצו לו, שייתנו לו, ושאת הכסף יקחו מהעשירים. ואם הם יברחו מפה? לא יברחו. מה פתאום, לא יברחו. לא, את המפעלים שלהם הם יקימו בארץ, ברור. והם גם יקימו עוד מפעלים, גם כשמס החברות יעלה. הם לא יפטרו עובדים כשהחברות שלהם יצטרכו לשלם יותר מס. הרי שיעור האבטלה במשק הוא קבוע ידוע, ולא ייתכן שהוא יגדל. מה פתאום? זה נס ידוע: מעלים את מס החברות, והבכירים יקצצו לעצמם במקום לעובדים. זה מה שהם עושים, לא?

אז יאללה, צאו ומחו. מחאה אלימה, כי רק זו הדרך. שרפו בתי עסק, גרשו את העשירים והוציאו אותם להורג, הלאימו את רווחי הגז, ובזבזו אותם על קצבאות בלי חשבון. מחר, כשייגמר הכסף וייגמרו העשירים, בטח כבר תמצאו דרך לממן את מדינת הרווחה.

אם תשאלו לעצתי, אולי תנסו לכבוש את סעודיה. כיבוש מדינות עם משאבים מועיל מאוד לאורח חיים נוח וחסר דאגות. אני לא אומר את זה כדעתי, אגב. זה רק ניתוח היסטורי.

---
עדכון: לוינסון ענה לי בדף הפייסבוק שלו. עיינו שם.

גוליית שוב יושב בעזה

אז מי ניצח בסיבוב הנוכחי?

חמאס אומרים: אנחנו ניצחנו.
רוב הימין בישראל אומר: חמאס ניצח.
השמאל אומר: ביבי יצא למבצע שלא היה לו סיכוי לנצח בו. בקיצור, חמאס ניצח.
ממשלת ישראל אומרת: הושגו יעדי המבצע. בעצם, אפילו הם לא אומרים במפורש "ניצחנו".

כמובן, הוויכוח מי ניצח ומי הפסיד יכול להיות ויכוח סמנטי שטותי. אפשר לומר "ישראל ניצחה, אבל", ואפשר לומר "חמאס ניצח, אבל", ואפשר לומר "כולם ניצחו" או "כולם הפסידו".

ועדיין, הבה נצא מנקודת הנחה שישראל אכן לא ניצחה בעימות הזה. יותר נכון, הפסידה.
למה? כי חמאס השיג הישגים משמעותיים ביותר:
א. הוא הוכיח בפועל את יכולת שיגור הטילים שלו אל גוש דן, וגרם גם לאזעקות בירושלים.
ב. הוא הצליח לשבש את שגרת חייהם של מיליוני אנשים, רק ביצירת אזעקות.
ג. הוא נתן הדגמה קלה של היכולת שלו להפעיל מחדש את "טיגועי ההתבאדות", וכל זה ללא תגובה ישראלית משמעותית. למעשה, התגובה הישראלית על הפיגוע בתל-אביב הייתה הפסקת אש מוחצת.
ד. הוא קיבל מסמך ובו ישראל מכירה דה-פקטו בשלטונו ברצועה, ונותנת לו הישגים בדמות התחייבות להימנע מחיסולים ועוד כהנה.
ה. ישראל הוּכחה כמי שנרתעת מכניסה קרקעית. כלומר, ההרתעה חוזקה - אבל לכיוון השני.

ועדיין, יכול להיות שישראל הפסידה - אבל לא הייתה יכולה לנצח. במילים אחרות, חמאס חזק יותר ממדינת ישראל. למה? מכמה סיבות פשוטות וידועות:
1. ישראל מפחדת להרוג אזרחים (ציבורית, מוסרית, משפטית, בינלאומית - גם כשמבחינת החוק והשכל הדבר מותר, ראוי והכרחי) - הקטע של חמאס זה להרוג אזרחים.
2. ישראל מפחדת שחייליה ואזרחיה ייהרגו - חמאס דווקא נהנה מאזרחים מתים, ואתוס השאהידים עובד אצלו מצוין בכל הנוגע ללוחמים.
3. לישראל יש תסביך מפני כיבוש - חמאס ישמח לתחזק את התסביך הזה ככל האפשר.
4. ישראל משתוקקת לגיבוי בינלאומי, ועושה הכול כדי לא לבטל אותו - חמאס יכול לירות חופשי על אזרחים ועדיין תהיה בעדו קואליציה אוטומטית, לפחות של מדינות ערב.

כל זה מוביל למסקנה, שחמאס הוא הגוליית וישראל היא דוד. כן, כן. גם עצם העובדה שחמאס נראה בתקשורת הבינלאומית כ"דוד" מסכן, זה עצמו נדבך בהפיכתו לגוליית. אם כן, גוליית שוב יושב בעזה.*

אז מה? כמו שאומרים אחינו השמאלנים, אלו מגבלות הכוח? במובן מסוים, אכן כן. ועדיין, כמה הערות חשובות יש לומר לאור הדברים הללו:

א. חלק חשוב מהסינדול של ישראל הוא כאמור פנימי - חשש מתגובה ישראלית חזקה למקרה של הרג יותר מדי אזרחים מצדנו או מצדם. אם נפנים שאנחנו החלשים ושכדי לשרוד לעתים עלינו להרוג וגם לצאת למלחמה המסכנת את חיי חיילינו - ייתכן שלא נהיה חלשים כל כך. תשאלו: אתה משוגע? היית מוכן שחיילים ייהרגו? התשובה היא, שמי שאינו מוכן לקחת בחשבון את האופציה שחיילים ימותו, יספוג פגיעות הרבה יותר קשות בהמשך. בסוף אנו עלולים למצוא את עצמנו אל מול קואליציה ערבית עוינת מצפון, מדרום וממזרח, בגיבוי גרעיני של המעצמה האיראנית. במקרה כזה, תרחיש של הפסד אמיתי וטוטלי של ישראל במערכה כזו, עד כדי מחיקת ישראל ושואה שנייה הוא ריאלי לחלוטין. אנחנו צריכים להבין שאין שום חוק טבע שישראל תמיד תשרוד, או שעם ישראל תמיד ינצח. אם נטמיע את התודעה הזו, אולי נבין שנכון לעתים להקריב חלק מדעת הקהל בארץ ובחו"ל, פשוט כדי לשרוד.

ב. היה לנו מבצע צבאי מוצלח, דווקא לא מזמן, "חומת מגן". אם היינו מוכנים לחזור לעזה לטווח ארוך, לשלוט שם ולמגר את הטרור בעקשנות וביסודיות, ייתכן שדווקא היינו מנצחים. אבל זה מצריך הסכמה ציבורית בישראל, שיכול להיות שלא הייתה - וראו סעיף א'.

ג. משמעות פוליטית מיידית של הנ"ל היא שאסור בשום פנים ואופן לתת למפלגת ביברמן יותר להיות מפלגה גדולה מדי. ממשלה חזקה ויציבה מדי בדרך כלל חוששת יותר מדעת הקהל בהקשר של מבצעים צבאיים וחוששת פחות מביקורת במקרה של כניעות כאלה ואחרות, ומן הצד השני, היא תוכל בקלות רבה יותר להוביל מהלכים דוגמת ההתנתקות, שאת פירותיה אנו קוצרים בשנים האחרונות. לכן, בבחירות הבאות ראוי להצביע לכל מפלגה שתוכל לחשק את נתניהו מימין (שזה אומר בעיקר בנט, אבל גם הצבעת מחאה למרזל יכולה להיות נכונה).

ד. נניח שהתוצאות היו צפויות מראש, האם לא נכון היה לישראל לצאת למבצע? התשובה היא שבהחלט היו צריכים לצאת למבצע, ולהכות בחמאס. לא מעמדה של מדינה שיודעת שתנצח, אלא להיפך - מהצד המפסיד. עלינו לראות את עצמנו כמו הצד המפסיד - מעין ארגון טרור קטן, שמדי פעם יכול לזנב בחמאס החזק: פה להרוג להם את ה"רמטכ"ל", שם להפציץ להם מפקדה - כמה שאפשר, במגבלות חולשותינו, וזה כדי שהצד החזק יבין את מגבלות הכוח שלו. אם נפעל כך לאורך זמן, אולי אפילו נוכל לחזור להיות דוד של אחרי העימות עם גוליית, כשראשו הכרות בידו.


----
* אני יודע, גוליית הוא בכלל מגת, ולפי להקת כוורת הוא דיבר באשקלונית. אבל תפסיקו כבר להתקטנן.

שובו של פרדי ספין

טור שפרסמתי ב"מיקרוסקופ", מדור ביקורת התקשורת של בשבע:

האם גורמים רבי עוצמה בוחשים מאחורי קלעי התקשורת במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות? כך כנראה סבור שר החוץ אביגדור ליברמן, שהתייחס בריאיון לגלי צה"ל לדברים שאמר יו"ר הרשות הפלשתינית בסוף השבוע שעבר בערוץ 2. בריאיון מיוחד ונדיר השמיע מחמוד עבאס אמירות פייסניות ויוניות, ואף אמר כי הוא אינו מתכוון לממש את זכות השיבה, אף שנולד בצפת. אמנם, בראיונות מאוחרים יותר לכלי תקשורת ערבים הכחיש עבאס כי ויתר על זכות השיבה, והדגיש שדיבר רק על ויתור אישי שלו, ויתור חסר משמעות למעשה.

מכל מקום, הריאיון השיב לחיים את נושא המשא ומתן עם הפלשתינים, שדומה היה שאיש כבר אינו טורח להתייחס אליו. ומי המרוויח מהעניין? ציפי לבני, גברת מו"מ, קיבלה זמן מסך ארוך באותו ערוץ במוצאי שבת, ותקפה את נתניהו על 'סרבנות השלום' שלו.

תאמרו, פרנויה. במקרה עבאס התראיין, ובמקרה לבני קיבלה ריאיון המשך. לא כל דבר הוא מתוכנן מראש ומתוזמר מלמעלה. אולי, אבל אירועים אחרים מעלים את החשד שאכן יד אסטרטגים פוליטיים במעל.
ימים ספורים לאחר הריאיון עם עבאס וקידומה של לבני למרכז הבמה, מועלה בקול רעש וצלצולים תחקיר מיוחד של 'עובדה' (נחשו באיזה ערוץ). זהו תחקיר חסר תקדים באמת, ובו נחשפו דיונים סודיים ביותר - ניסיון של נתניהו וברק לפני שנתיים להעלות את הכוננות לקראת אפשרות תקיפה באיראן, שסוכל כנראה על ידי הרמטכ"ל וראש המוסד דאז. ומי הכוכב העליון בתחקיר, שרואיין בתור החלופה השקולה לנתניהו הפזיז? אהוד אולמרט מיודענו, שניהל לאחרונה שיחות ארוכות עם לבני על ריצה משותפת.

הבה נחבר אחד ועוד אחד: ריאיון פייסני של עבאס - שמקדם את ציפי לבני, תחקיר על נתניהו הפזיז - שמקדם את אהוד אולמרט. ברקע הקמפיין של קדימה הגוססת, תחת הכותרת "ביבי יסבך אותנו" - קמפיין שכבר היו ששיערו שלא נועד עבור הסוס הפוליטי המת מופז, אלא עבור גורמים חזקים ממנו בהרבה.

האם האסטרטגים הממולחים שהביאו עלינו את ההתנתקות ואת קדימה, בוחשים שוב בקלחת התקשורת? כדאי בהחלט לחשוב על האפשרות הזו כשאנו רואים עוד כותרת גדולה בעיתון.

(פרדי ספין בע"מ. דלגו לדקה 1:58)

מוטים שמאלה? אנחנו? / פוסט אורח

 פוסט אורח, מאת עו"ד שמחה דן רוטמן

פעם אג'נדה הייתה מילה גסה (ואם תשאלו את אבשלום קור, זו עדיין מילה גסה) בייחוד בעולם המשפט. כה גסה עד שאי אפשר היה לקבל מינוי לבית המשפט העליון בגללה. (תגיות – רות גביזון, אהרון ברק, צביעות).
אבל כנראה, שמאז שענת סרגוסטי בתמונה, אג'נדה ומשפט הולכים יחדיו.

לאן? לכנס של לשכת עורכי הדין:

את הכנס, בנושא "מערכת המשפט הצבאי באזור יהודה והשומרון", מארגן הפורום למשפט חוקתי וזכויות אדם של לשכת עורכי הדין. למען הנוחות, אין לי עניין לציין את האנשים שמופיעים בכנס מכוח תפקידם. נשיא בית המשפט הצבאי, תובע צבאי, וכדומה. לאנשים הללו אין, ואסור שתהיה, אמירה פוליטית, ולכן מבחינה פוליטית הם נייטרלים.

ונעבור למתאבנים:

ענת סרגוסטי, זו שנפגשה עם עראפת כשהוא עוד לא היה אופנתי ואורחת כבוד בכנס הוקרה למוחמד בכרי כשהוא כבר כן אופנתי, היא מנחת הפאנל בכנס. למקרה שאתם לא בקיאים בנבכי מערכת התקצוב והמימון המורכבת של הקרן לישראל חדשה, ענת סרגוסטי היא מנכ"ל אג'נדה.

ארגון אג'נדה שם לו למטרה לקדם נושאים לשינוי חברתי באופן מתוכנן ויזום באמצעות הנכחת גופים מסוימים כספקי מידע ומובילי דיעה.

כל "ספקי המידע" ו"מובילי הדיעה" בכנס של לשכת עורכי הדין, מספקים את המידע ה"נכון" ומובילים לדיעה ה"רצויה". במובן זה, אין ספק שגב' סרגוסטי מצדיקה את משכורתה.

רוצים דוגמאות? בבקשה:

פותחת הכנס – נעמי הגר, מנהלת המחלקה המשפטית של ארגון גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע. הזכות של פלסטינים לנוע, לצאת מעזה, להיכנס לעזה, להיכנס לישראל, לעשות פיגוע, לחזור. ואף על פי כן, נוע תנוע.

בפאנל – עו"ד טליה ששון. עולים חדשים: תגגלו ותשתמשו בגוגל טרנסלייט. כל השאר, אתם יודעים לבד.

עו"ד גבי לסקי – בלי ביוגרפיה. רק ציטוט : "לא יכולה להיות דמוקרטיה בישראל, כל עוד ישראל משפילה מיליוני פלסטינים יום-יום במחסומים ומטילה סגרים ועוצר בערים שלמות כדי לאפשר לקומץ מתנחלים לבצע את זממם הגזעני בחברון ובמקומות אחרים בשטחים" (מאמר באתר "הגדה השמאלית" מ-13 בפברואר 2003)

עו"ד חביב לביב – עו"ד שמייצג פעילי שלום וחופש. בין לקוחותיו: מניחי מטענים, מפגעים, רוצחי ישראלים. אגב, ואם נצא לרגע מהציניות, לטעמי הוא היחיד שנוכחותו בכנס הזה מוצדקת. הוא עוסק דבר יום ביומו בייצוג בבתי משפט צבאיים, ומוצדק שיזמינו אותו.

על פי התוכנית, באמצע הכנס יש הקרנת קטעים של הסרט "שלטון החוק". הסרט הדוקומנטרי הזה נאסר להקרנה בצה"ל, והוא מיועד להפנות עין ביקורתית על הכיבוש ועל מפעל ההתנחלויות שהוכשר על ידי מערכת המשפט הצבאי.

לאחר שפניתי ללשכת עורכי הדין, הסבירה לי עו"ד ענבל רובינשטיין, יו"ר הפורום למשפט חוקתי וזכויות אד,ם כי הסרט מוקרן כליווי להרצאתה של פרופ' נטע זיו אשר תדון בהשפעת הסרט על המשפטנים.

פרופ' נטע זיו, סגנית נשיא בדימוס של הקרן לישראל חדשה, חתומה על עצומת סרבנות שירות בשטחים ועל מכתב משפטנים הקורא לביטול התיקון לחוק האזרחות והכניסה לישראל, שמיועד למנוע את מימושה של זכות השיבה במסווה של "איחוד משפחות".

במענה למכתב ששלחתי ליו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, ענתה עו"ד ענבל רובינשטיין כי:

"הכנס לא עוסק בכיבוש (עם או ללא מרכאות) ואף לא במפעל ההתנחלויות או בכל נושא בעל גוון פוליטי מובהק.

עניינו של הכנס הוא בחינה, בחלקה בחינה ביקורתית, באספקלריה משפטית, של מערכת המשפט הצבאית באיו"ש, כאשר הנוכחות הישראלית באיו"ש נלקחת בחשבון כנתון עובדתי.

בהתאם לכך, כל הדוברים בכנס הם משפטנים, למעט מנחת הפאנל שהיא עיתונאית. המשתתפים נבחרו כך שייצגו באופן מאוזן (אפילו מבחינה מספרית) את כל הצדדים הרלוונטיים להליך המשפטי, דהיינו שופטים, תובעים וסניגורים".

המכתב הזה הריץ אותי להכין את הרשימה הביוגרפית של משתתפי הכנס, שראיתם לעיל (לא הייתי עורך דין טוב אם לא היה כתוב "לעיל" בשום מקום).

בתחתית מכתב התשובה שלי כתבתי לעו"ד רובינשטיין:

"יכול להיות שהכל במקרה, אבל צירוף מקרים שכזה אומר דרשני.

אני באמת ובתמים סבור שדיון ציבורי בעניין המשפט הצבאי, והשלכותיו עלינו, כבני אדם ומשפטנים הינו נושא ראוי.

לעובדה שבשטחי יהודה ושומרון קיים הסדר משפטי שונה מאשר בישראל ישנן השלכות רבות, שמשליכות על חיי היום יום של כולנו.

לא ייתכן שבדיון שכזה, ינכחו רק גורמים שבניגוד למה שכתבת, לא מקבלים את הנוכחות של ישראל בשטחי יהודה ושומרון כ"נתון עובדתי". כולם עד אחד, מקדישים את מיטב זמנם ומרצם לשינוי הנתון העובדתי הזה. ומנצלים לצורך כך כל במה אפשרית

איני סבור שלשכת עורכי הדין צריכה להיות אותה במה אפשרית. בייחוד באופן כה חד צדדי.

אני חושב שעדיין לא מאוחר לערוך שינוי בתוכנית הכנס, כי גם אם זו לא הייתה כוונתך, אין שום ספק שהכנס צבוע בצבעים פוליטיים עזים ביותר".

אני מבטיח לעדכן אם יחזירו לי תשובה, או לחלופין (עוד מילה עו"דית) אם תהיה חזרה בתשובה.

שמחה דן רוטמן, עו"ד

"אללה אסלאם" נגד קש"ב

זוכרים את הסדרה "אללה אסלאם"? (שם מזעזע וחסר פשר. לא משנה)

עמותת קש"ב, שהמנכ"ל שלה הוא מנכ"ל בצלם לשעבר, יזהר באר, פרסמה דו"חות שטענו שהסדרה מגמתית ועלובה, ובכלל אנטי-אסלאמית. לרמוז שהמוסלמים הם בעיה באירופה? איזה רעיון חשוך.

לערוץ 10 נמאס, והוא פרסם תגובה העונה לטענות העמותה ומתקיף אותה. אז לא התעמקתי בטענות לכאן ולכאן, וגם לא צפיתי בכל הסדרה, אבל ודאי שדברי ערוץ 10 ראויים להישמע. ובכלל, הבמה המכובדת שנותנים לקיצונים הזויים כמו יזהר באר מעצבנת אותי. אז הנה דברי הערוץ. קראו, אפשר בדילוגים, והפיצו הלאה:

"בשבועות האחרונים עמותת קשב פרסמה שני דו"חות בנוגע לסדרה 'אללה-איסלאם' ששודרה בערוץ 10, דו"חות שהופצו ברשת האינטרנט, זכו לציטוט במספר כלי תקשורת, וגרמו נזק לשמה הטוב של מפיקת הסדרה 'חדשות 10' ושל יוצריה.
בניגוד לנאמר בדו"חות , עמותת קשב לא פנתה לחדשות 10 או ליוצרי הסדרה בבקשה לתגובה.

הניסיונות החוזרים ונשנים של 'קשב' להטיל דופי ביושרה ובמקצועיות של יוצרי 'אללה אסלאם' מבוססים על גיבוב מגמתי וערוך היטב של שברי ציטוטים וחוסר דיוקים לצד נתונים, ציטוטים ואף דמויות שאינם מופיעים בסדרה כלל.
למרבה הצער, ה"תחקיר" שביצע 'קשב' התאפיין ברשלנות, חוסר דיוק ושימוש יצירתי בעובדות ובציטוטים, מתוך מוטיבציה להאשים את יוצרי הסדרה בחוסר מקצועיות; התוצאה היא 'כתב אישום' רשלני, שכל טענותיו מתפוררות אל מול העובדות שיובאו להלן.

כיוצרים וכעיתונאים, אנו מברכים על ביקורת, אך על מנת שביקורת כזו תישמע, עליה לעמוד בתנאי סף פשוטים של יושרה, תום לב והיצמדות לפרטים. ניכר כי אנשי 'קשב' – בלהיטותם להאיר את הסדרה באור שלילי – התאמצו מדי לחפש ואף להמציא עובדות, ציטוטים ואפילו דמויות שכלל אינם קיימים במסגרת הסדרה – הכל במטרה להצדיק את מסכת הטענות שלהם. האם כך נראית המקצוענות של מי שמכנה עצמו "מכון מחקר"?

כפי שיפורט בהמשך, העבודה העיתונאית והתחקירית הקפדנית, שנעשתה במשך למעלה משנה, יצרה בסיס מוצק שעליו נוצרה הסדרה 'אללה-איסלאם'. לא במקרה, אף לא אחד מכלי התקשורת הרבים אליהם פנו אנשי 'קשב' לא הסכים לפרסם את הדו"ח, לאחר שהתרשמו מהתוכן המגמתי והרשלני שכלול בו. רק פובליציסטים שאינם מקפידים על בדיקה עובדתית על פי הפרקטיקה העיתונאית ציטטו את הדו"ח.

יש לשער כי אילו אנשי 'קשב' היו מפיקים סדרה על האסלאם באירופה התוצאה הייתה שונה; עם זאת, אין בכך כדי לערער את עמידתה של הסדרה בסטנדרטים עיתונאיים מחמירים הראויים לאכסניה בה שודר.

הפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' הראשון:

1. מתוך הדו''ח: "רשות הדיבור קודם כל לצבי יחזקאלי. לדבריו: "ב-2050 ברבות ממדינות אירופה יהיה רוב מוסלמי", ו"המלצה חשובה למי שרוצה לנסוע לאירופה הקלאסית בעתיד – תלמדו ערבית". תגובה: הציטוט המיוחס לצבי לא נאמר על ידו בסדרה, לא בקריינות ולא בשום צורה אחרת. [הערה: עמותת קש"ב טענה כי המשפט אמנם לא נאמר בסדרה, אך הוא נאמר בפרומו. ה"ג.]

2. מתוך הדו''ח: "הפרק השלישי בסדרה של יחזקאלי נקרא בפשטות "טרור". וכותרת המשנה שלו היא "פעילי טרור בלב המערב". תגובה: לא נכון. לא מופיעה בשום מקום בסדרה כותרת משנה שכזאת.

3. ביחס לטענה כי קיימנו ראיון עם חירט וילדרס תוך שיתוף פעולה עם הימין הקיצוני בהולנד – לא היה ולא נברא, וילדרס אינו אחד ממרואייני הסדרה, והוא אינו מופיע בה, לא כמרואיין ולא בקטעי הארכיון המובאים בה.

4. ביחס לסקר שמצביע על כוונות השתלבות המוסלמים בחברה האירופית– הוא לא סותר שום נתון אחר שקיים בסדרה, אין בו כדי להפריך אף אלמנט בעבודה העיתונאית שנעשתה במסגרת הסדרה, שמתארת בין היתר, קבוצות באוכלוסיה, שרואות עצמן נבדלות ועצמאיות.

5. מתוך הדו''ח: "מהפרק ניתן להתרשם בקלות שהמוסלמים מתכננים לא פחות מכפי שיחזקאלי אומר "קרב – שעכשיו הוא קרב טקטוני". תגובה:לא נכון הוא שמייחסים לכלל האיסלאם באירופה את הכוונות הללו. הפרק מתאר, כפי שמציין בדבריו גם ראש ממשלת בריטניה, דייויד קאמרון – מציאות של התגברות תופעת ההקצנה בקרב הדור הצעיר בחברה המוסלמית באירופה, ומייחס פעילות טרור באירופה להקצנה זו. השירבוב של הציטוט של "קרב טקטוני" [משפט של יחזקאלי המתייחס לתופעת ההקצנה הדתית ולא לפעילות הטרור] הינו "בישול" של תוכן, בדיוק מהסוג שמנסים מחברי הדו''ח ליחס ליוצרי הסדרה [כמובן - תוך סילוף העובדות ב"תחקיר" שלהם].

6. מתוך הדו''ח: "את הפרק השלישי בסדרה הוא [יחזקאלי] פתח בהצהרה הבאה: "בהולנד יש 180 אלף מוסלמים – 24% מהאוכלוסיה". למעשה מדובר באחוז בודד (1%) מהאוכלוסייה בת למעלה מ-16 מיליון איש של הולנד, אבל כאמור... עובדות". תגובה: צבי מצולם במרכז העיר אמסטרדם ומתייחס למספר המוסלמים בעיר ולחלקם באוכלוסיה. להלן דבריו של צבי בפתיחת פרק 3 : "כאן בפארק השקט של אמסטרדם, בירת הולנד, 180 אלף מוסלמים חיים... " הנתון הרשמי שצבי נוקב בו ביחס לעיר נכון ומאומת. באמסטרדם 180 אלף מוסלמים מתוך כ-750 אלף תושבים, שהם כ-24 אחוז מהאוכלוסיה. [ציטוט עם הנתון הרשמי הזה מופיע במקורות שונים, החל מאתר ויקיפדיה ועד לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ממשלת הולנד].

נעבור כעת להפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' השני: 

 1. בניגוד לטענה שהועלתה בדו''ח - אין כל פגם בנתונים שהוצגו בנוגע לפליטים העיראקים בשבדיה, וכן ביחס לאוכלוסיית המהגרים המוסלמים בעיר מלמו. הפרטים נבדקו והוצלבו עם מקורות ופרסומים אחרים. זו הקריינות שהושמעה במהלך הפרק הראשון: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת, השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר... [מחברי ה"דו"ח" – לא הציגו נתונים אחרים – רק טענו שהנתונים שלנו לא אמינים].

2. בעניין המהגרים מעיראק, הוצגה בסדרה הקריינות הבאה, שגם בה לא נפל כל פגם: מאז מלחמת עירק ב2003, קיבלו יותר ממאתיים אלף פליטים עירקים מקלט מדיני בשבדיה. רבים בשכונה הזו טרודים במאבק עיקש ברשויות, שלא התירו, מסיבות שונות, כניסה למדינה של בני משפחתם.

3. ביחס לטענה על פרסום זהויות מזויפות של מרואיינים: לארס הדיגארד הוצג כ"היסטוריון וסוציאליסט, איש תנועת השמאל בדנמרק". תגובה: הוא אכן היסטוריון וסוציאליסט, ואף ראש אגודת העיתונות החופשית הבינלאומית. על הרקע הזה נבחר כמרואיין לסדרה. שום דבר לא הוחבא, משום שאת דעותיו ביחס לאיסלאם ביטא במהלך הפרק בצורה חריפה. בראיון שקיימנו עימו וכן בפרסומים רבים טען כי אינו רואה בעצמו משויך לימין ובמשך שנים באופן מסורתי היה פעיל למען אג'נדה סוציאל דמוקרטית. יתרה מזו, בניגוד לעמדותיו הוצגו לא מעט עמדות הפוכות לגמרי, אותן ניתן לייחס לאנשי שמאל – כמו זו, למשל, של איש הביטחון מגנוס נורל. [לרוב, הוצמדה טענה שונה לזו של הדיגארד על ידי דוברים בעלי עמדה שונה]. מה שמייתר את הטענות בדבר חוסר איזון.

4. הטענה ל"סילוף" באופן בו הצגנו את פרופ' רפאל דריי: מחברי דו''ח קשב סבורים כי הדרך הנכונה להציגו הינה כפרופסור ללימודים פוליטיים ומומחה לחקר התנ"ך תגובה: זו בחירתם, ולו היו יוצרים את הסדרה יכלו לעשות כן. אנחנו בחרנו אחרת, היות והאחרון עסק במחקר במגוון רחב של נושאים: מדעי המדינה, משפטים, פסיכואנליזה, מחקר פסיכופתולוגי ועוד. ברבים מפרסומיו עסק בחברת מהגרים בהיבטים סוציולוגיים. הוא נבחר כמרואיין לסדרה משום שהוא מיטיב לחבר בין כל הנושאים האלו [מדעי המדינה, משפטים, סוציולוגיה ופסיכופתולוגיה]. ביחס לשיוכו הפוליטי - בראיון עימו לא הציג דריי עמדות אנטי פלסטיניות או אנטי מוסלמיות, וגם אם היה עושה כן, אין בכך כל פגם. ראוי לציין כי בדרך כלל ה"טייטל" המופיע תחת שמו של המרואיין – בכתבות בכלל, ולאו דווקא בסדרה שבנדון - אינו אמור לספק את קורות חייו או את הבכיר שבתאריו, אלא את העיסוק הרלוונטי שלו לתוכן הסדרה וכמובן שאין בכך כל הטעייה של הצופה.

5. אשר ל"סילוף" ביחס לאופן שבו הצגנו ז'אן לואי ברוייאר: "שופט לשעבר ומומחה ללוחמה בטרור". לטענת מחברי הדו''ח התעלמנו מהיותו כיום פוליטיקאי פעיל במפלגת הימין הצרפתית, שזכה בעבר לביקורת נוקבת מארגוני זכויות אדם על שיטות החקירה שלו. תגובה: ראוי לציין כי לואי ברוייאר מזוהה כחוקר מוביל לאירועי טרור. כשופט וכחוקר זהו התחום המשמעותי ביותר בו עסק. הוא איש מקצוע ושיוכו הפוליטי פחות רלוונטי לסדרה. יתרה מזו, לואי ברוייאר לא מציג במהלך הפרק עמדות המזוהות הימין. הוא טוען שהמהומות שפרצו במונפורמיי על ידי מהגרים ב-2005 אינן קשורות לענין אתני או דתי, כי אם על רקע חברתי סוציולוגי. את זה "שכחו" מחברי דו''ח 'קשב' לציין.

6. בעניין הטענה על "הדבקת סרטונים מאירועים לא קשורים": דו"ח קשב טוען כי במהלך הפרק שודרו קטעי וידאו של התנגשויות בין שוטרים ומפגינים וכי מבדיקה שערכו מחברי הדו"ח הקטעים המוצגים כהתפרעויות מוסלמיות בפרבר רוזנגרד במלמו הם למעשה הפגנות של ארגוני שמאל שוודיים נגד מבצע עופרת יצוקה וכי מרבית העצורים באותן הפגנות לא היו דווקא מוסלמים, אלא צעירים שוודים בכלל. יצויין כי חומר הארכיון ששולב הינו של מהומות מתקופות שונות והוא מתייחס לדבריו של רש מחלק הפשיעה במשטרה אשר מציג נתונים ממחקר שביצעה משטרת מלמו. המחקר מציג נתונים כלליים המתייחסים למהומות שבוצעו על ידי מהגרים. דבריו, המתחילים במשפט "יש לנו מהומות" אינן מתייחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בעיר באחרונה, ובהתאם - גם חומרי הארכיון מציגים מהומות מאירועים שונים בשנים האחרונות. לפיכך, לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו''ח. זאת ועוד, המרואיין מגנוס נורל, משולב במקטע זה עם הטענה כי מסוכן לבחון מקרי פשע בהתייחסות ספציפית לקהילת המהגרים בעיר [בתגובה למחקר שמציג ראש מחלק הפשיעה] – וגם פרט זה נשמט ממחברי הדו''ח הטוענים כי הסדרה ביצעה "תחקיר מגמתי".

7. מחברי הדו''ח טוענים אף כי "צילומים אחרים ממהומות במלמו ב-2009-2010 תוארו בכתבה כהתפרעויות של מהגרים... אך לא מצוינות הסיבות לפרוץ המהומות הללו, שהינה מסע ירי של איש ימין שוודי שירה ב-12 מהגרים במשך מספר חודשים. גם טענה זו מופרכת, שכן כל קטעי הארכיון אשר שולבו בקטע המדובר הינן תיעוד של התפרעויות בשכונה "רוזנגארד" במלמו בשנים האחרונות, והן מלוות את הקריינות המתארת אווירה כללית ומתייחסת להתפרעויות השונות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. [זה נוסח הקריינות: בשעות הערב קוד ההתנהגות במקום משתנה והשכונה נאלצת להחיל על עצמה עוצר של ממש. בחסות החשיכה הופך המקום לג'ונגל של מהגרים. הצתות, פריצות, מעצרים וקרבות רחוב אלימים – הם ענין שבשגרה] לפיכך, קטעי הארכיון אינם מיוחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בשכונה בשנים האחרונות, ובהתאם - גם חומרי הארכיון מציגים מהומות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו''ח.

8. טענה נוספת של מחברי הדו''ח מתייחסת ל"קטעי וידאו נוספים מצרפת, מזירות שנראות כמו זירות רצח, אינם מתוארכים או ממוקמים ולכן בלתי אפשרי להבין האם הם שייכים בכלל לנושא, מעבר לשיוך הכללי שנעשה בכתבה". הניסיון לרמוז כי הסדרה "מבשלת" קטע ערוך ומשלבת חומר ארכיון שאינו רלוונטי לנאמר – הינו כוזב וחסר בסיס, שכן חומרי הארכיון המשולבים בקטע זה, אשר נרכשו מתחנת טלוויזיה המשדרת במרסיי, מתארים במדויק את שנאמר באותו המקטע על ידי הגב' סמיה גלי, ראש עיריית הרבעים 14 וה-15 במארסיי. ראש העירייה מדברת על אירועי פשיעה שהתרחשו בשכונה רק בחודש האחרון בהם נהרגו שישה מבני השכונה, ובהתאמה - קטע הארכיון שמוצג מתייחס בדיוק לאירוע הפשיעה שהתרחש בימים אליהם מתייחסים ראש העירייה וקודמיה במקטע הערוך.

9. מחברי הדו''ח מלינים על כך ש"במהלך הפרק מזכיר יחזקאלי בקצרה נתונים על ביצוע פשעי שנאה בשוודיה, ומצטט את ראש אגף הפשיעה במלמו "זה נכון, הוא (השוטר) מודה, לא תמיד אפשר לקשור את הבדלנות ואחוזי הפשיעה ברוזנגרד ובמלמו כולה לאוכלוסיה המוסלמית", אבל יחזקאלי מזדרז לסייג את דברי השוטר "ככה זה בפוליטיקלי קורקט של אירופה" יחזקאלי מבטל את דברי המומחה הביטחוני כ"פוליטיקלי קורקט", ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים". תגובה: נציין כי הערתו של יחזקאלי, המתוארת כמגמתית, הינה לגיטימית לגמרי. אין הדבר מעיד, בשום צורה, על תחקיר מגמתי, כי אם על עמדתו הלגיטימית של צבי יחזקאלי. יתרה מזאת, מפקד המשטרה, שלא מזוהה פוליטית, חיזק את עמדתו של צבי. עוד יצויין כי בניסיון לסתור את דברי יחזקאלי מביאים מחברי הדו''ח "דו"ח רשמי של משטרת שוודיה 97% מפשעי השנאה במדינה מבוצעים נגד קבוצות מיעוט. מתוכם, 83% בוצעו על ידי חבר בקבוצת הרוב נגד קבוצת מיעוט". אלא שהם מתעלמים מהעובדה כי המחקר שאת עיקריו הביא במסגרת הסרט האחראי על מחלק הפשיעה – מתייחס לעיר מלמו בלבד ולא לשבדיה כולה. כך שאין הנתונים שהציגו מחברי הדו''ח מעידים על תמונת מצב שונה.

10. מחברי הדו''ח טוענים כי הסדרה מביאה "נתונים על מספרי מהגרים, שגבוהים כולם בעשרות ולעיתים במאות אחוזים מהמספרים האמתיים המופיעים בדוחות הממשלתיים. כך למשל, בניגוד לרושם שנוצר, רוב המהגרים בשוודיה בכלל, ובמלמו בפרט, הם כלל לא מוסלמים." תגובה: על כך נעיר כי לא נמסר נתון המעיד על כך שרוב המהגרים במלמו או בשבדיה הינם מוסלמים. להלן הקריינות המתייחסת לכך במסגרת הסדרה: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת [מלמו], השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר, מה ששינה את פניו של המקום מקצה לקצה".

הכה במתנחלים והצל את ישראל? משהו על "מדינת הרווחה" שמעבר לקו הירוק

מדי פעם צצה ועולה הטענה הישנה על גן העדן של ההתנחלויות. ממש כקריקטורה שטירמרית ישנה על היהודים העושקים את כספם של הארים הטובים, חוזרת הטענה הנושנה על המתנחלים השמנים והמפוטמים המוצצים את דם תקציב הרווחה של האנשים הטובים היושבים בעבר השני של הקו הירוק. הכה במתנחלים והצל את ישראל, פשוט כך.

לאחרונה הצטרף לגל הזה גם גלעד פדבה, שהתהדרותו בתואר ד"ר לא עושה כבוד לתואר הזה. פדבה מסתמך על "תחקיר" שפרסם לאחרונה כלכליסט, ובו מתברר שמועצות אזוריות ביו"ש מקבלות בממוצע אחוז גבוה יותר של תקציב לנפש מאשר מועצות אחרות. עיינתי בתחקיר ובטבלה שצורפה אליו. גבוה ברשימה נמצאות גם המועצות מעלה יוסף, שער הנגב, אשכול, שדות נגב, חבל אילות, שפיר וחורפיש; כולן בתוככי הקו הירוק - שמא הכסף צריך לבוא מהן? ובכלל, מה הסיבה לאותה "אפליה גדולה" כפי שכינה אותה כלכליסט?

 

מי שיעיין היטב בתחקיר כלכליסט ימצא את התשובה, אמנם מוצנעת, אבל קיימת: "יישובי יהודה ושומרון זוכים לתקציבי יתר בשל ההרכב הדמוגרפי והגיאוגרפי שלהם. הם מרוחקים זה מזה, בעלי צרכים ביטחוניים מורכבים, וחיים בהם ילדים רבים וכן שיעור גבוה של עולים. כל אלה מעניקים להם עדיפות בתקציבים ממשלתיים ובעיקר בתקציבי משרד החינוך, הפנים והרווחה", כך כותב כלכליסט עצמו, באמירה שהיה די בה כדי לגנוז את ה"תחקיר המרעיש" כולו.

 

הנה דוגמה ל"עושק" בתקציב: המועצות האזוריות בעוטף עזה קיבלו מקופת המדינה מאות מיליוני שקלים לצורך מיגון גני ילדים. מה המסקנה - שעלינו לפנות את תושבינו גם משם, או שמא שההתנתקות שגרמה לאותו צורך במיגון הייתה לא רק אסון ביטחוני אלא גם אסון כלכלי?

פדבה מביא גם את עניין התקציבים למעונות היום של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (לא "והתיירות" כמו שכותב פדבה, וחושף את הבנתו הגדולה אפילו בדבר שולי כמו פיענוח ראשי תיבות של משרד ממשלתי), וטוען ש-25% מהתקציב הלך להתנחלויות. פדבה לא מביא שום סימוכין לדבריו, אבל נניח שהוא צודק. התוכל להזכיר לי, כבוד הדוקטור, מיהו שר התמ"ת? האם הוא מתנחל עם עוזי ודובון, או שמא שלום שמחון, ממפלגת העצמאות (לשעבר העבודה)? איך זה ששר-שמאל כמוהו, שיו"ר המפלגה שלו עושה הכול כדי לסכל הרחבות בנייה ביו"ש, מחלק תקציבים ביד נדיבה כל כך? התשובה היא כנראה שהתקציבים חולקו לפי צורך אמיתי, ולפי קריטריונים קבועים: לא בדקתי, אבל אני מניח שלאזורי עדיפות לאומית א', כמו יישובי יו"ש (שנמצאים בחזית האש, פריפריה למופת) יש עדיפות בקבלת תקציבים כאלה, ואם נוסיף את העובדה הפשוטה שבהתנחלויות יש הרבה יותר ילדים למשפחה מאשר בשאר הארץ, נקבל את התשובה.

המצחיק הוא שכוללים ב"עלות הכיבוש" את גדר הביטחון, שעלתה מיליארדים רבים, בעוד שכזכור המתנחלים התנגדו לה, שכן היא נועדה בכלל לייצב קו גבול לצורך הסכם עתידי, ולהשאיר את ההתנחלויות מאחוריה, וכך להפלות בין דם לדם. ובעוד שפדבה מדבר על מאבק המתנחלים שלפחות חלק מהם יזכו בהגנה של הגדר, הוא שוכח שחלק גדול מעלות הגדר היא ההזזה החוזרת ונשנית שלה עקב עתירות ארגוני השמאל, מה שגורם לא רק לסיכון ביטחוני אלא לעוד ועוד עלויות רבות. אפרופו עלויות, גם הפינוי היקר של גבעת האולפנה נובע ישירות מעתירות ארגוני השמאל, כאשר לאחר שיתבצע הפינוי היקר יישאר האזור שומם בלא שה"בעלים" המקורי יעשה בו שימוש כלשהו; דהיינו, עתירה קנטרנית גרידא של ארגוני השמאל הובילה לפינוי יקר, בלא שום תועלת לצדק החברתי.

כאמור, האגדות על המתנחלים החיים ברווחה על חשבון אחיהם הנאנקים מהצד השני של הקו הן מיתוס ברור. בשנים האחרונות גרתי במקומות שונים משני צדי הקו הירוק, ובשום מקום לא הרגשתי שאני חי ברווחה יותר מן המקומות האחרים. 

אוקיי, אומר לי לפעמים בנקודה זו בן-שיחי מן השמאל - בסדר, המתנחלים לא מרגישים את הרווחה, אבל בפועל משקיעים בהם הרבה, בגלל הבידוד, המצב הביטחוני שלהם וכולי. זה מחיר שעל האזרחים לדעת שהם משלמים. ובכן, נכון. אבל בכל פעם שמדברים על עלות של מוצר, חייבים למדוד אותה לעומת העלות החלופית. אם השקעתי עשרה ימים בזיפות הגג שלי ואני מבסוט שככה חסכתי 3,000 ₪ שהייתי משלם לאיש מקצוע, אני צריך לחשוב שמא אותם עשרה ימי עבודה שהפסדתי עלו לי באובדן הכנסה של 5,000 ₪ - ולמעשה הפסדתי כסף ולא חסכתי.

אז בואו נחשוב מהו מחיר הפינוי. ההתנתקות מרצועת עזה, שטח קטן יחסית עם 8,000 מפונים "בלבד", עלתה למדינה יותר מ-11 מיליארד ₪, וזה בלי לכלול תשלום דמי אבטלה ואבטחת הכנסה למפונים. צאו וחשבו כמה יעלה פינוי של יהודה ושומרון, שבהםחיים למעלה מ-350,000 מתיישבים.  ועוד לא דיברנו על זינוק במחירי הנדל"ן במרכז הארץ שפינוי ייצור - וכזכור הם היו הטריגר למחאה מלכתחילה.

ובזה עוד לא כללנו את עלות הסגת בסיסי צה"ל והכוחות השונים מיו"ש; אם התוכנית להעתקת בסיסי צה"ל מהמרכז לנגב צפויה לעלות למדינה בין 10 ל-27 מיליארד ₪ לפי ההערכות השונות, ושם עוד מפנים נדל"ן יקר לטובת מעבר לנדל"ן זול, נסו לשער כמה יעלה רק פינוי הבסיסים מיו"ש למרכז.

הלאה: מה יקרה אחרי הפינוי? תחזוקת קו גבול ארוך ומפותל מאוד, בנחיתות אסטרטגית ברורה, תעלה למדינה עוד הון תועפות. ולפי תקדים עזה, סביר שיו"ש תהפוך גם היא לחמאסטן במהירות, וכך ניאלץ למגן עשרות אלפי גני ילדים מקסאמים, להשבית את את נתב"ג בכל פעם שיהיה סיכון להפלת מטוס מהרי השומרון, לרכוש עשרות סוללות כיפות ברזל חדשות (עלות כל סוללה - 100 מיליון ₪; עלות כל טיל מיירט - 200 אלף ₪), ובסופו של דבר, אחרי פיגועים חוצי גבול רבים, גם את העלות היקרה של מבצע צבאי מורכב שבו ניאלץ שוב לכבוש את כל השטח, תוך אובדן חיי אדם רבים.

כך שבסופו של דבר, המתנחלים שאנשים כמו פדבה אוהבים לשנוא חוסכים לכל אזרח ישראלי אלפי שקלים בשנה, וגם מגינים עליו בגופם, בכך שהם המטרות הראשונות לפעולות איבה; ראו מה קרה לתושבי חבל אשכול, שהפגינו כל שבוע בעד פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה, וכעת הפכו להיות בעצמם המטרות של הטרור העזתי. 

והערה קטנה לסיום: כותרת הטור של פדבה היא "יש צדק חברתי, בהתנחלויות". ועם הכותרת הזו אני מסכים בכל לב. הקהילות בהתנחלויות בנויות על עזרה הדדית: אישה יולדת מקבלת ארוחות משכנותיה, ואם משפחה נקלעה למצוקה היא נעזרת בקרן העזרה היישובית. התושבים בכל קהילה עוזרים זה לזה, בלי מילוי של טפסים על גבי טפסים בביטוח לאומי השנוא.

ברגע שאנשים יבינו שדווקא ההסתמכות על המדינה ועל המנגנון הבירוקרטי שלה היא הגורם לכל אותן רעות חולות של מדינת הרווחה שלנו, ושדווקא המודל של המתנחלים והחרדים, של עזרה קהילתית הדדית, הוא הפתרון - ייתכן שאכן הצדק החברתי יחלחל אל כל שכבות הציבור. צמצמו את המנגנון המנופח של המדינה, גבו פחות מסים, ותנו לכל קהילה לדאוג לחבריה בכוחות עצמה. כך עושים צדק חברתי אמיתי.

---

אחר שכתבתי כל זאת ראיתי שגם בבלוג "מבט ליו"ש" כתבו דברים דומים, ואף הרחיבו בנתונים רלוונטיים. עיינו שם ותרוו נחת.

חוק לשון הרע במיעוטו

רבות נכתב ודובר על התיקון לחוק לשון הרע, ולא ארחיב דברים בעניין. קצת ממה שאמרתי בעניין הביא ג'וני זילבר ב-ynet, עיינו שם (אם כי אני נשמע שם נורא מבולבל. אני שוקל תביעת דיבה). ברור שמדובר בהיסטריה מוגזמת, שמלובה כנראה בכוונה תחילה על ידי גורמים בתקשורת שנוח להם להיראות כאילו הם רדופים. ממש הקוזאק שמישהו חותך לו את קצה החרב. דברי יאיר לפיד בעניין הזה אופייניים לו:

"בכנסת יושבים חבורה כוחנית שעושה כל מה שבא לה - למחוץ את המיעוטים ולמצוץ את קופה המדינה - ובו-זמנית היא יכולה להתבכיין על זה שמישהו מעז לבקר אותה - כל אדם הגון ושפוי צריך להתייצב נגד זה, זה צריך להיעצר עכשיו".

כרגיל אצל יאיר לפיד, המודעות העצמית אינה הדבר החזק אצלו. קחו את "בכנסת" והחליפו אותה ב"בתקשורת" ותבינו את כל הסיפור.

מכל מקום, מה שמעניין בסיפור הוא אחר. רוב הביקורות הקונקרטיות שנמתחו, הן על פרטים: הסכום גבוה ודרקוני מדי, החובה לפרסם את התגובה כולה תיצור מצבים בלתי אפשריים של תגובה ארוכה כאורך הגלות שיהיה צורך לפרסם את כולה, למה אין החרגה של בלוגים או סטטוסים בפייסבוק, וכולי. אבל הרי כל הפרטים האלה צפויים להידון ולהשתנות לקראת הקריאה השנייה והשלישית. כך אומרים במפורש יוזמי החוק, בלי למצמץ. אז כשאורי אורבך הצביע נגד החוק, ויריב לוין הצביע בעד - מה בעצם ההבדל בין ההצבעות? אורי אורבך הצביע נגד החוק במתכונתו הנוכחית ויריב לוין הצביע בעד החוק בהנחה שהוא ישתנה. אחד בעד, אחד נגד - שניהם לדבר אחד נתכוונו. יוצא שכל עצמה של ההצבעה לא הייתה אלא על השאלה האם יש לשנות בצורה כלשהי את החוק. אז על השטות הזו אתם מתווכחים? חכו בבקשה לדיון בוועדות לקראת הקריאה השנייה והשלישית, תסתכלו על התוצאה הסופית, ואז תביעו את דעתכם.

ובינתיים, שתו איזו כוס מים, ותירגעו בבקשה. "חיים ומוות ביד לשון", אמר החכם, לא חיים ומוות ביד הקריאה-הראשונה-של-חוק-לשון-הרע.

משהו על תאוריות הקונספירציה של השמאל הרדיקלי

תאוריות קונספירציה הן חביבותיהן של אנשי ימין ושמאל קיצוניים, שהמשותף להם הוא חוסר האמון הבסיסי, והחשדנות האובססיבית, בכל אשר עושה השלטון. כדרכן של תאוריות קשר, התאוריות מצריכות בדרך כלל תיאום מלא בין אנשים רבים, וכוונות חורשות רעות של אנשי השלטון. אגב, יש עוד קבוצה חובבת תאוריות קונספירציה, והיא חיה בהוליווד ומפיקה סרטים לרוב. אחד מהם, ידוע למדי, הוא הסרט "לכשכש בכלב", שבו הנשיא יוזם מלחמה מפוברקת כדי לנצח בבחירות.

ה"כשכוש בכלב" נעשה חביבם של אנשי שמאל קיצוני, שבדרך כלל מתקשים להבין סיבות פרוזאיות לפריצת מלחמות (בסופו של דבר, מלחמה היא דבר אווילי שאיש לא רוצה בו, אלא אם כן הוא מרושע וקונספירטיבי, או לאומן מתלהם, או שני הדברים גם יחד). כדוגמה מופתית מובאת המתקפה של האמריקאים בעיראק, שהתבססה על ראיות לנשק להשמדה המונית שבעצם לא היה לעיראקים. [האמת כאן קצת פרוזאית יותר: האמריקאים השתוקקו למלחמה בעיראק ממגוון סיבות, שכן המדינה הזו היוותה בעיה אזורית וגלובלית במשך זמן רב. הם חיפשו תירוץ טוב, קזוס בלי, והתירוץ הטוב ניתן להם מפי מקור שעבד עליהם. הם העדיפו להאמין לו, כי זה היה נוח להם.]

מכל מקום, אנשי השמאל הרדיקלי היו בטוחים שביבי ישמח לפתוח באיזו מלחמונת כדי להיפטר ממחאת האוהלים המרתיעה. זה מתאים לשטאנץ הרגיל של מערכת האמונות שלהם, אז למה לא. ממילא, כאשר המציאות הנפיצה באזור שלנו התפרצה, ודאי זו אשמת ביבי איכשהו.

וכאן אנו באים לתאוריית הקונספירציה הנוכחית, שאותה מפיצים אנשי השמאל ההזוי יוסי גורביץ (זה שכתב שהרג מתנחלים הוא לגיטימי, ולאחר מכן חזר בו ואמר שרק הרג חיילים זה סבבה) ועידן לנדו (זה שלאחר רצח המשפחה באיתמר טרח וקושש מעשי רצח ורצח-לכאורה שיצאו מאיתמר, לא חלילה כדי להצדיק אלא רק כשירות לציבור, שתדעו).

בקצרה, טוענים גורביץ ולנדו, שהפיגוע הנוכחי כלל לא בוצע על ידי ועדות ההתנגדות העממית. ראש הממשלה ושר הביטחון מיהרו להטיל עליו את האחריות, כדי למצוא צידוק להפציץ את ראשי הארגון, וכדי להצית מלחמה שתשכיח את האירועים מבפנים.

על מה מבוססת תאוריית הקשר הזו?
א. ועדות התנגדות העממית הכחישו שהם עומדים מאחורי הפיגוע.
ב. ריאיון מבולבל במקצת עם בכירה בדובר צה"ל
ג. בלבול של הפרשנים
ד. שמות המחבלים לא פורסמו, בעזה לא הוקמו סוכות אבלים, והמצרים הודיעו שאחד מהמחבלים קשור להתארגנות בפנים סיני.
ה. המהירות המחשידה שבה צה"ל חיסל את ראשי המחבלים שעומדים מאחורי הפיגוע.

האם התאוריה הזו מחזיקה מים? בואו נראה:
א. אם שמו של הארגון מפוברק, מדוע לא פיברקו כבר שזה החמאס? ככה הפרשנים היו צריכים להזיע קשה כדי לומר שבכל זאת החמאס אחראי, כי הוא שולט בשטח ודרכו היא לפעול דרך ארגוני משנה.
כמובן, ללנדו יש תשובה לזה, ברוח "על כל שאלה - תשובה" שיש לכל קונספירציה: אם זה היה החמאס, הקונספירציה הייתה ברורה. היה צריך להסתיר אותה בצורה מתוחכמת ולכן בחרו במשהו יותר אקזוטי. הבנתם?

ב. אם ביבי וברק רוצים מלחמה בעזה, למה לעזאזל הם לא פותחים במלחמה בעזה? מאיפה הצעדים הזהירים-עד-כאב, האיפוק האינסופי וחוסר התגובה? איפה הטנקים? איפה הנגמ"שים? מה קרה לגיוס המילואים? די היה לראות כותרת ב-Ynet שאומרת "צה"ל לא תקף הלילה בעזה" כדי להבין את האבסורד.

ג. אם חוסר לקיחת אחריות היא טענה טובה, מה זה אומר שאף אחד לא לקח אחריות? שהמוסד ביצע את הפיגוע? הטענה שלפיה ועדות ההתנגדות והחמאס תמיד לוקחים אחריות היא שקרית, כפי שהראה היטב יהונתן דחוח-הלוי. למעשה, ארגוני הטרור בעזה מעולם לא נטלו אחריות על פעולות טרור שבוצעו בתווך של סיני, כדי לא להרגיז את המצרים. [עדכון: בינתיים נטל על הפיגוע "ארגון" בשם 'ארגון ההתנגדות הג'יהאדית'. אין למעשה ארגון כזה, והוא כנראה פיקציה עזתית למלא את החלל של חוסר לקיחת האחריות. מזכיר קצת את ארגון אי"ל של אבישי רביב.]

ד. אם חוסר סוכות אבלים בעזה היא טענה טובה, איפה סוכות האבלים כן נמצאות? אם המחבלים יצאו מעזה, הגיוני שחמאס ימנע הקמת סוכות אבלים, בהתאם להצהרתו שהוא לא אחראי על הפיגוע. אבל זה לא באמת משנה: גם אם חלק מהמחבלים יצאו בפועל מסיני, ורק נשלחו לפיגוע מעזה, התוצאה היא אותה תוצאה.


אפשר להמשיך ולהקשות: הוצאה לפועל של קונספירציה כזאת תצריך השתקה של מאות אנשים בכל דרגי המודיעין, וכפייה שלהם לפעול בכיוונים מטעים ומסוכנים (הרי אם הפיגוע יצא מארגון ג'יהאד עולמי ולא חוקרים זאת, זו הפקרות ממדרגה ראשונה). ייתכן שעידן לנדו לא היה במודיעין. אני הייתי. תפיסת העולם כאילו מדובר באנשים שמקבלים פתק מלמעלה שאומר להם לאן לחקור ומה לנתח, מופרכת ומגוחכת לגמרי. מדובר בחיילים או אנשי משרד, שיושבים וחוקרים ומביאים את המסקנות למעלה. כמו כל אנשי מערכת הביטחון.

כרגיל, תאוריות קונספירציה לעולם לא ייקחו בחשבון סתם טעויות או בלבול אנושי. הפרשנים המבולבלים או הקצינה המגמגמת הם בהכרח חלק מתאוריית קשר זדונית ולא סתם תוצאה של בלבול. בואו ניקח לרגע תסריט חלופי, אפילו בהנחה של"וועדות ההתנגדות" אין קשר לפיגוע: סתם טעות. העריכו שאלו ועדות ההתנגדות, מסיבות כאלו ואחרות, והתברר שזה לא הם אלא אחרים. קורה. אבל קונספירציות לא מכירות בטעויות. אצלן תמיד כולם מושלמים. בדיוק כמו בהוליווד.

לנדו יוצא בדרישה מגוחכת ממערכת הביטחון לפרסם את שמות המחבלים (אגב, משום מה הוא סומך לגמרי על הודעת המצרים, למרות שגם הם לא פרסמו שמות. ככה זה אצל הקונספירטורים: הטרוריסטים והמצרים זוכים לאמון מלא. רק מערכת הביטחון והממשל הישראלי בטוח עובדים עלינו). ומה אם, פלא פלאים, לא יודעים את שמות הטרוריסטים? האם הם יצאו לדרך עם תג מוזהב על הסרבל? ומה אם יודעים את שמות הטרוריסטים, אבל דרך האזנה לרשתות שלהם, או דרך מודיע אנושי, שלא היינו רוצים לסכן אותו?

אבל לא, לנדו דורש! עכשיו! שמות!

שלא תתבלבלו: גם אם יפורסמו שמות של מחבלים עזתים, זה לא ישנה את התאוריה. הכיף בתאוריות קונספירציה היא שהן אל-כשל. אי אפשר להפריך אותן. הרי מי לידינו יתקע שהשמות שיפורסמו הם לא המצאה של מערכת הביטחון? או שמצאו כמה עזתים שנעלמו בשבוע האחרון והדביקו את זה אליהם? או שיצרו זהויות מפוברקות והשתילו אותן בכל המחשבים (הוליווד, אמרנו?)? ברגע שהמטרה סומנה, אפשר לארגן את כל העדויות כך שיתאימו אליה.

ועוד משהו, לגבי המהירות שבה בוצעה הפעולה נגד ההתנגדות: למודיעין יש מה שנקרא "בנק מטרות" או "בנק יעדים". זה לא סוד. נתונים על אנשים, מבנים, כלי נשק, מחסנים ועוד, נשמרים ומרוכזים, מנותחים היטב ומעודכנים באופן שוטף. במיוחד במקרה שלנו, שמדובר על התרעה שכבר הייתה קיימת, מה שאומר שישבו על הזנב של הארגון הזה זמן רב. לפיכך, חיסול של ראשי המחבלים בתוך שעות מזמן האירוע הוא אכן מרשים, אבל לא מפתיע במיוחד.

הטענה של לנדו שעל כל פעולה צבאית שמבוצעת יש לחשוף את כל הראיות וההנמקות היא אידיוטית במקרה הטוב. לא כל מידע שמושג יכול להיות חשוף לעין כול, ואם אין לך אמון במערכת שאמונה על ההגנה שלך, לך וחפש לך מדינה אחרת.

לפני כמה שנים השקעתי שעה שלמה מחיי כדי לצפות בסרט קונספירטיבי על הפיגוע במגדלי התאומים. הסרט הציג בצורה משכנעת שאלות קשות על הסברה המקובלת שהמטוסים הם אלה שגרמו לקריסת המגדלים (טענות לדוגמה: החום שהופק מהתנגשות המטוסים אינו מספיק כדי להתיך את קורות המתכת של המגדלים; המגדלים קרסו מטה בצורת "פיצוץ פנקייק" הוליוודי ולא הצידה כפי שהיה צפוי), ונתן הסבר הגיוני אחר (קורות המתכת היו מצופות באזבסט וזקוקות לטיפול יסודי, והיה אינטרס לבעלי המגדלים לפוצץ את המגדלים ולקבל את דמי הביטוח). בתום הצפייה בסרט, על אף שהיה ברור לי שהוא מקשקש, לא ידעתי למה. זה היה משכנע ביותר, כמו שרק תאוריית קונספירציה יכולה לשכנע. רק אחרי שחיפשתי באינטרנט תשובות לשאלות שהעלה הסרט, הבנתי את הכשלים המהותיים שלו.

אני לא מצפה מאנשים שיידעו לענות על כל השאלות שמעלות תאוריות קונספירציה. למעשה, לא תמיד יש תשובות טובות בחיים. אבל אני כן מצפה שאנשים אינטיליגנטים (במונח הזה אני לא משתמש ביחס ללנדו ולגורביץ, אבל יכול להיות שמבין המאמינים להם יש כמה אנשים עם שכל בקודקוד) לא ייפלו בפח של תאוריות קשר, יעלו מיד על הכשלים המהותיים שבהן, ויחפשו תשובות טריוויאליות יותר לשאלות שמעלים חובבי הקונספירציות.