בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום ראשון, 30 בינואר 2011

גל"צ והבורות הישראלית



ב-nrg מעריב נחשף היום שאלון ידע כללי "סודי" שהוא השלב הראשון במיונים לגלי צה"ל. הורדתי את השאלון, וקראתי. אני בספק אם זה בכלל שאלון רשמי כלשהו או סתם ניסוי או מהתלה, אבל נניח שזה באמת השאלון האמיתי.


התובנה הראשונה היא שרמת השאלות כה נמוכה (מי כתב את "מלכוד 22"? מיהו רג'פ טאיפ ארדואן?) שאם זה שאלון מסנן אנחנו בצרות. מצד שני, לא מצאתי שם את השאלה מי זאת נטע זר, אז זה בסדר.

תובנה שנייה היא שגם מחבר השאלות לא ממש עשה עבודה מי-יודע-מה. נתחיל עם שאלה מספר 3:


3. אפוקליפסה היא:

א. חזון אחרית הימים

ב. צעדי ריקוד הקליפסו

ג. תנודה קיצונית במצב הרוח

ד. חזון אחרית הימים
אה? למעשה אפוקליפסה זה סתם התגלות, אבל נעזוב.

הלאה:


6. לאיזה מהמטבעות הבאים הערך הגבוה ביותר לעומת השקל?

א. לירה שטרלינג

ב. יורו

ג. דולר

ד. יין

חוץ מזה שהכתיב התקני הוא 'אירו', השאלה בעייתית מכיון שהיא מתחברת במועד אחד ונבדקת במועד אחר, וזה פתח לצרות. אבל שיהיה.

נמשיך:


36. הצנובר הוא עץ ה:-

א. אורן

ב. חרוב

ג. אלון

ד. ברוש

הצנובר אינו עץ. הוא "זרע אכיל של עץ האורן", כהגדרתה הנכונה של ויקיפדיה.



64. מה פירוש ראשי התיבות חב"ד?

א. חכמה, בריאות, דעתנות

ב. חלום, בינה, דראון עולם

ג. חכמת בעלי דברים

ד. חכמה, בינה, דינה

ה. אף אחת מהתשובות אינה נכונה. חב"ד זה חכמה, בינה, דעת.

משהו נחמד:


71. "הפנתרים השחורים" היו:

א. תנועת מחאה על רקע עדתי בשנות ה70-

ב. להקת רוק ישראלית בשנות ה60-

ג. תנועת מחאה על רקע מלחמת לבנון בשנות ה80-

ד. כינוי לקבוצת צעירים ממפלגת העבודה שרצו להתפלג ממנה

ח"ח על ד! רואים שזה התחבר לפני שנייה וחצי.



91. "קונטרוברסיאלי" - פירושו:

א. שיש עליו שליטה

ב. שנוי במחלוקת

ג. חסר היגיון

ד. מצחיק, מגוחך

הכתיב הוא קונטרוברסאלי.


94. מי מהבאים לא (הדגשה) נמנע על מלכי ישראל?

א. ירבעם

ב. רחבעם

ג. עמרי

ד. אחאב

נמנע!


אגב, בסוף יש תשובות, שמשום מה נגמרו ב-24. מה עם ההמשך? אני במתח לדעת מהן התשובות הנכונות.

--------------
עדכון: כפי שכתבה דבורית בתגובה, בעיתון המודפס זה נראה טוב יותר (לא הבנתי במה בדיוק חוץ מבשאלה 3). כך גם נכתב בתגובה לטור בסרוגים שנלקח מכאן:
הייתי במיונים האלה והשאלון שהועלה לאינטרנט ממש לא מדוייק.. אני זוכרת בבירור שבשאלה על הצנובר היה כתוב גרעיו זרע או פרי או משהו כזה, בשאלה על חב"ד אחת האפשרויות כן הייתה חכמה בינה דעת, ובגלל זה רוב הסיכויים שהשגיאות כתיב הן של מי שהעלה את השאלון המעוות הזה. ודרך אגב- אחת המשמעויות של אפוקליפסה היא כן אחרית הימים.
אז לגבי הנקודה האחרונה יש להעיר שזו משמעות מושאלת וביוונית פירוש המילה אפוקליפסה היא חזון, אבל כמו שאמרתי, נוותר. לגבי הנקודה הכללית, יוצא שיש פה פשלה מצחיקה של מערכת nrg-מעריב, ומעניין מה מקורה.

מלחמתו של מקור ראשון בגאוגרפיה

שי צ'רקה, מקור ראשון 28/1/1011, לא נותן לעובדה שבין תוניסיה למצרים יש מדינה קטנה בשם לוב, להרוס לו את הקריקטורה:

כתבה של ידידי אבינדב ויתקון, שם, שם, ממקמת את תוניסיה מצפון מזרח לסודן:

לקוראינו, מצורפת מפה של האזור, בעולם שמחוץ למערכת מקור ראשון:


הצג מפה גדולה יותר

"מלחמתו של הלל גרשוני בעובדות"

זוהי כותרתו של פוסט בבלוג עלום-שםעלום-שם-מחבר; המשך מצוין והמחשה נהדרת לפוסט הקודם שלי (תקציר: בעקבות הכתבה הזו, הפכתי לסמולן בעיני הטוקבקיסטים). אז מכיון שאני אוהב שמדברים עליי, וזה לא קורה כל כך הרבה (הפעם הקודמת הייתה בפוסט בשם "הלל גרשוני חי על חשבוני ונהנה מזה"), אצטט אותו במלוא, ולהקורא ינעם:

הלל גרשוני יודע לכתוב.
ז”א, להלל יש מקלדת, והוא יודע להקליד בה את המילים שהוא רוצה.
הלל גרשוני הוא אחד הכותבים של אתר Ynet, ככזה הוא לא נדרש לכשרון כתיבה או להכרה בחשביתון של העובדות לכתבה עיתונאית.
היום נתקלתי בכתבה שיצאה ממקלדתו,
אין לי דרך אחרת לתאר את הכתבות הללו מאשר: דמגוגיה ונסיון רע(רע, לא גרוע) להשפיע על דעת הקהל באופן חסר הגינות ועל ידי טפטוף מידע מגמתי בניסוח מתאים, כל זאת על מנת לגרום לדה-לגיטימציה מחד, כלפי דעה לגיטימית של קבוצה כלשהי. בדיוק הדבר שמיוחס לימין ה.. קיצוני.
אתר Ynet וצוות הכותבים שלו (לפחות חלק ניכר מהם) אינם רואים בדמוקרטיה כלי חברתי שנועד להיטיב עם הכלל, הם מתייחסים אליה כאל קודש הקודשים כשהיא פועלת לטובתם וכמטרד נתעב כשלא.
הלל גרשוני ניסה להציג את הקבוצה שדורשת הכרה בדעתה הלגיטימית, שנתמכת על ידי החוק במדינת ישראל הריבונית, כקבוצה קיצונית.
מי שלא יקרא את המקור עליו כותב גרשוני, עלול לחשוב שהחבר’ה ההם אכן הזויים בדרישות שלהם ובאופן בו הם פועלים. בפועל, הטקסטים נערכו בצורה מניפולטיבית ביותר. (זו דווקא תכונה שניתן למצוא די בקלות אצל חלק נכבד מכותבי ynet, האם מדובר בדרישת סף? להם הפתרונים)
לשיטתו של גרשוני: אם אינך חושב כמותי, אתה קיצוני.
דבר מסוכן, לא דמוקרטי ומוביל להקצנה אמיתית.
מבחינתי – הלל גרשוני הוא הקיצוני, הוא זה שמוביל לעיוות העובדות על ידי מניפולציה
---
תוספת:

אם תקפצו לקישור דלעיל תראו שמחבר הפוסט הנ"ל כתב תוספת לדבריו לאחר שראה את מה שכתבתי כאן. קראו שם. וליקירנו דלעיל: אם אתה כותב "שני דברים:" ואז כותב שלושה, אתה יכול לשנות את מה שכתבת קודם, זה לא עולה כסף. תהית מה מטרתי? לא ללעוג ולא לתמוך; לדווח, ולהצביע על הכשלים במאבק בלי קשר לשמאל או ימין. ולראות את המילה "קיצוני" במקום "ציוני" זה באמת יפה. אגב, ב-About של הבלוג הנ"ל הוא כותב שהוא הוקם משום שלא כל אתר מפרסם כל תגובה שלך. ובכן, יקירי, אני לא הצלחתי לפרסם אצלך בבלוג תגובה. מעניין מה זה אומר.

יום חמישי, 27 בינואר 2011

כך הוכרזתי כסמולני

היום פורסמה כתבה שלי על מלחמתה של קבוצה ימנית בשם "לוחמי ציון" בשמאלנות של ערכים מסוימים בוויקיפדיה. הכתבה התמקדה בשאלה של הבנה נכונה או שגויה של מערכת קבלת ההחלטות בוויקיפדיה, ובשאלה האם אכן קבוצה שתבין את הדברים כמו שצריך, תוכל להשפיע מבפנים בצורה מכרעת.

מי שמכירני יודע שאני רחוק מלהיות שמאלן. אבל בכתבה נקטתי טון אובייקטיבי עם נטייה לסרקזם קל, והצבעתי על השגיאות שבהתנהלות הקבוצה הנ"ל. ציבור הטוקבקיסטים מיהר להכריז עליי כסמולן, ולא בפעם הראשונה.

הנה מקצת התגובות לכתבה:

6. טוב שכותב המאמר אינו מוטה..

14. אם תביטו טוב טוב בדירה של הלל גרשוני, תשימו לב שהתמונה



(27.01.11)
לא כוללת, שומו שמיים, את הסלון!

מזה לעשות עניין?? יאללה, הלל, זרום עם זה, אז לקחו לך את הסלון, קח את זה באיזי.

עוד מזוייף שקופץ רק ברגע שנוגעים ברכוש הפרטי שלו.

19. הבעיה היא למה זה מפריע



(27.01.11)
לווינט שקבוצות ימניות מנסות להשפיע על וויקיפדיה, ולא למה וויקיפדיה מציגה מידע מבוסס-סמאלני שקרי.

27. האם YNET מוטה? מה "קיצוני"? או שזו מילת הסתה שאתם
גל
(27.01.11)
שותלים אוטומטית כלפי כל מי שלא מיישר קו עם האנטי-ציונים?
וכן על זה הדרך.
אז איך זה שאדם כמוני, חובב ארץ ישראל השלמה, מתנחל בהווה ומגורש מגוש קטיף בעבר, הופך להיות סמולן? די ברור: אני הרי אינני אני, אלא כתב של ynet. הנ"ל הוא אתר המזוהה (בצדק, בעיניי) עם עמדות מרכז-שמאל, ורבות מכתבותיו סובלות מהטיה כזו, גם בעיניי. וממילא מה יותר פשוט מאשר להחיל את העמדה המוקדמת שלך על הכתבה החדשה? הרי מהכתבה לא עולה הזדהות של ממש עם עמדות הימין (הגם שאין הזדהות עם עמדות השמאל). לכן המסקנה היא פשוטה: ynet שמאלני, הלל גרשוני שמאלני גם הוא.

שיעור קטן לכולנו בהנחות יסוד ומימושן לגבי התשקורת הסמולנית, ובעצם במימוש האוטומטי של הנחות יסוד בכלל. מה שמזכיר לי משהו שפרסמתי לא מזמן אצל עידו קינן: מה מוכיחים מסמכי המשא ומתן הפלסטינים? ולהקורא יונעם.

למה דף הפייסבוק של ynet מעצבן

אפתח בגילוי (בלתי) נאות: אני כותב מדי פעם כתבות, כפרילנסר, עבור אתר ynet (להלן טמקא), אבל לא אכפת לי לרדת עליהם חופשי. אם זה יעצבן אותם והם לא ירצו יותר כתבות שלי, אני בטוח שהעורך יודיע לי את זה בהזדמנות הראשונה.

ועכשיו לעניין.

טמקא פתחה לאחרונה בקמפיין אגרסיבי לשיווק דף הפייסבוק שלה, כשהמטרה היא להגיע ל-100,000 אוהדים עד מארס השנה (כרגע זה עומד על 27 אלף ומשהו). כך דיווחה דבורית שרגל, וכך אנו רואים בשטח: מאמרי דעה שניתן להגיב אליהם רק בפייסבוק, קישור לדף הפייסבוק בכל מקום אפשרי ובלתי אפשרי, ועוד כהנה וכהנה.

אני זוכר את הזמן שבו טמקא פתחה את דף הפייסבוק שלה (זה לא היה כזה מזמן), וניסתה לעודד גולשים בקטנה, על ידי הבטחה לפרסים ודברים כאלה. הצטרפתי כבר אז, למה לא. גיליתי שפרסים לא אקבל, אבל הודעות דביקות ביותר בוול שלי, דווקא כן. כל פוסט שהועלה קודם במילים כמו "מה דעתכם?" "בואו והגיבו!", "תנו לייק!" וכהנה.

סלחו לי, אבל סגנון שכזה פשוט אינו רצוי בדף שלי. אני מרגיש כמו בגן חובה כשאומרים לי דברים כאלה. בחייאת, תתבגרו. כשהתחיל הקמפיין החדש, הצצתי שוב בדף הפייסבוק שלהם, לראות אם משהו השתפר. איפה, זה רק נהיה גרוע יותר ויותר: "תנו לה לייק גדול" (לבחורה שהחברה שלה נרצחה), "תנו להם לייק", ועוד ועוד. אז נכון, יש גם תחרויות, קצת; אבל להתחרות מול 27 אלף גולשים זה סתם נהיה עניין של הגרלה, ובהגרלות כידוע אף פעם לא אתה זה שזוכה.

אם תשוו את הסגנון הזה לסגנון של דף הפייסבוק של אתר לאטמה, שלאחרונה פתח ב"מלחמת לייקים" מול טמקא במטרה להשיג יותר מלייקקים ממנו (כרגע יש 16,000 עגול ללאטמה, 3,000 יותר מאשר לפני שלושה ימים, כך שנראה שהם מתקדמים לא רע), תראו את ההבדל. שם לא מתחנחנים אליך, לא מבקשים ממך לייק או להביע את דעתך, אלא מדברים אתך בגובה העיניים וכ"אחד מהחבר'ה". ברגע שטמקא יבינו את הקסם הזה, אשקול ללחוץ על לייק גם אצלם. בינתיים, הצב שאוכל פירה מוצא חן בעיניי יותר.

יום רביעי, 26 בינואר 2011

איזה כיף להיות נביא בשקל

ב"בשבע" האחרון כתבתי כך, במדור "מיקרוסקופ":

התרגיל הפוליטי המפתיע של אהוד ברק השכיח מכלי התקשורת שני מהלכים דרמטיים בהרבה, שהתרחשו ימים ספורים קודם לכן: פרישתם של שרי חזבאללה מממשלת לבנון וההפיכה בטוניסיה.
המצב הפוליטי הרעוע והנפיץ בלבנון נמשך, על רקע חקירת רצח חרירי, והוא בעל פוטנציאל להשלכות כלל-אזוריות ואף עולמיות. האירועים עלולים להוביל לשליטת חזבאללה במדינה, או דווקא להמעטת כוחו הפוליטי, תוך סכנה שהדבר יוביל אותו למימוש האופציה הצבאית כלפי ישראל. האם לפירוק מפלגת העבודה תוך הישארות ברק וחבריו בממשלה יש משמעות פוליטית מהפכנית הקרובה לכך? נראה שלא. ואף על פי כן, בימים אלה איש אינו עוסק בלבנון, וכל העיניים נשואות לחלוקה הפנימית החדשה בשמאל הישראלי.
הלוז של ההפיכה בטוניסיה הוא התקוממות הציבור נגד שלטון הברזל של מיעוט מתון יחסית. ההפיכה עודדה אופוזיציונרים במצרים, בירדן ובסוריה, והפיחה גם שם תקוות להפיכות, שסוקרו בכלי התקשורת באהדה שקטה. השאלות הקשות כמעט שלא נשאלו: האם שלטון אסלאמיסטי במצרים ובירדן הוא מצב שמדינת ישראל ערוכה אליו - מדינית, ובעיקר צבאית? מה יעשה צה"ל אל מול צבאות בעלי חימוש מערבי מתקדם המשמשים כלי שרת בידי כוחות אסלאמיסטים קיצונים? כיצד תשפיע הפיכה אפשרית בסוריה על המצב העדין בגבול הצפון?
לראשונה מאז מלחמות ששת הימים ויום כיפור, עלולה מדינת ישראל לעמוד מול איומים ממספר רב של חזיתות עוינות. האם שר הביטחון מתעסק גם באפשרויות האלה, או רק בפירוק והרכבה של מפלגות? נראה שהשאלות הללו לא מעניינות היום את מי שקובע את סדר היום הציבורי - כלי התקשורת. הרי פוליטיקה פנימית תמיד חשובה יותר מזוטות כמו סכנות לקיומה של מדינת ישראל.

שבוע אחר כך (היום) עוסקים העיתונים באותם שני נושאים. כך כותב אורן פרסיקו בעין השביעית:

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות לנעשה בשתיים משכנותיה של מדינת ישראל – לבנון ומצרים. "מדינת חיזבאללה", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום [AP] של מפגין, תומך ראש הממשלה היוצא חרירי, אוחז בידו האחת בדגל לבנון, בידו השניה בתצלום של חרירי, כשמאחוריו שורת צמיגים בוערים וקיר של עשן שחור. "נסראללה השתלט על לבנון", נכתב בכותרת המשנה. "עושה דברו, המיליארדר מיקאתי, נבחר לראש הממשלה".
האווירה והמסרים שיוצאים משער "ישראל היום" דומים. "לבנון נפלה", נכתב בפתח הכותרת הראשית, ומעליה מכונה המשטר במדינה זו – "חיזבאללסטן".
בהמשך הכותרת הראשית של "ישראל היום" יש התייחסות למצב במצרים. על פי הכותרת, מדינה זו נמצאת "במבחן". ב"מעריב" הכותרת הראשית מוקדשת למצרים ("הזעם"), כשלצדה תצלום [רויטרס] של מפגין מצרי תולש בידיו כרזת ענק של נשיא מצרים, חוסני מובארכ. הכותרת הראשית ב"הארץ" מנוסחת ביובש, אף שגם היא מתארת מהלך עניינים דרמטי: "עשרות אלפי מפגינים בלבנון ובמצרים במחאה נגד השלטונות".

 אז מה? "אמרתי לכם"? שטויות, כמובן. אם כבר אז זה מוכיח שהביקורת שלי לא הייתה רלוונטית ולא במקום. המהומה על המפלגה החדשה של ברק תפסה בדיוק יומיים ובעצם לא היה צריך לחשוב שהיא השכיחה משהו באמת. ואם האירועים לא היו ממשיכים, לא היה טעם בסיקור מוגבר; ואילו כאשר האירועים ממשיכים, ממילא הסיקור חזר לנושאים החשובים באמת - הנעשה בשכנותינו.

אבל אני הרי צריך לספק איזושהי תובנה תקשורתית כל שבוע-שבועיים לבשבע, ואם על הדרך אני יכול לומר "אמרתי לכם", מה אכפת לי.

בכלל, אני חושב שלאחר שיש תקשורת, וביקורת התקשורת, הגיע הזמן לביקורת ביקורת התקשורת. ולמה לא להתחיל עם עצמי? נשמע לי מעניין. הישארו עמנו.

ברוכים הבאות

לאחר שהתלבטתי אם לפתוח בלוג או לא, בא אחי אלעזר והכריע את הכף עם השם "בלוגרשוני", שרק בשבילו שווה לפתוח בלוג (וזה גם מה שמכריע להישאר בבלוגר בינתיים, חרף טענות מומחים למיניהם שוורדפרס עדיף).

אביא כאן הגיגים וקשקושים, וגם כתבות ופוסטים שלי מפה ומשם. יהיה מעניין. או שלא.