בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שבת, 26 בפברואר 2011

קטנוניות של מוצאי שבת

מתוך כתבה של אלישיב רייכנר ב"מקור ראשון" השבת, על רדיו גלי ישראל, שאמור היה להיות ערוץ 7 המודרני אבל הוא לא ממש כזה. כותב רייכנר:
קחו למשל את ישראל פריד (34), מנכ"ל גלי ישראל' בשלושת חודשים האחרונים... פריד, שגדל בבני-ברק ומתגורר כיום בפתח תקווה, בהחלט איננו מתנחל. כשביקשתי ממנו הסבר על היישובים הנצפים מחלון משרדו [בגבעת זאב, ה"ג], הוא נאלץ להיעזר בשירותיו של בסאם, איש התחזוקה של התחנה המתגורר בכפר הפלסטיני בית-סוריק. בערוץ 7 זה לא היה קורה.
באמת, רייכנר, ברור שזה לא היה קורה! אילו יישובים אפשר לראות מתוך ספינה הנמצאת מחוץ למים הטריטוריאליים?*

------
*טוב, אני יודע שתכל'ס בהרבה מקרים ישבו אנשים בבית אל ושידרו, וזה רק עבר דרך הספינה בשביל לעשות טובה לאנושות. אולי כוונת רייכנר היא שבערוץ 7 זה לא היה קורה, כי שום בסאם מבית-סוריק לא היה מתחזק את המקום, חלילה?

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

הפייסבוק החרדי




בית אבי חי ביקשו שאכתוב טור נגד החרם החרדי על פייסבוק. האמת היא שלא כל כך אכפת לי מהחרם לכאן או לכאן, אז כתבתי יותר מבט מהצד. "מורכב זה טוב", הם אמרו. אז למה לא.

מבוא לטור, למי שאין כוח לקרוא את כולו: החרם החרדי על פייסבוק הוא חלק מהמגננה החרדית הכללית מפני האיום של המודרניזציה, אבל דווקא פייסבוק הוא לא האיום הגדול ביותר על החרדים, ובמאפיינים שלו הוא אפילו דומה במובנים רבים לחברה החרדית. יהיה הרבה יותר מגניב אם החרדים יצטרפו בהמוניהם לפייסבוק ובעצם ישתמשו בו כדי לשמר את ארחות חייהם, רק באופן וירטואלי.

והנה הטור המלא (בקישור יש גם תמונה של חרדי! משתמש! במחשב! נייד!):

שני תהליכים הקשורים הדוקות זה לזה מתרחשים בשנים האחרונות בחברה החרדית: מצד אחד, חומות הגטו-מרצון הולכות ומתפוררות. יותר ויותר חרדים יוצאים לעבודה, הטכנולוגיה - ובעיקר המחשב והאינטרנט - הולכת וחודרת לבתים, ורוחות של ליברליזם ופתיחות יחסית שוטפות את הרחוב החרדי. תהליכים אלה מתרחשים לא מעט בהשפעת חרדים מארה"ב המגיעים ארצה כשהם רגילים לסטנדרטים אחרים מן החומרות הנוקשות של הציבור החרדי בארץ, כמו גם בעקבות המטען שמביאים איתם חוזרים בתשובה רבים, שלא תמיד שורפים לגמרי את הגשרים עם עברם החילוני.

תהליך שני, במקביל לתהליך הראשון וכריאקציה אליו, הוא הסתגרות יתר וריבוי חומרות וחרמות. דוגמה בולטת היא "קווי המהדרין", שהם המצאה של העשור האחרון, ודוגמאות אחרות הן המדרכות הנפרדות לגברים ולנשים במאה שערים, "ועדי כשרויות תוכן" למיניהם על ספרים וסרטים, וכן הפסקת פעולתם של רוב אתרי החדשות החרדיים בעקבות לחץ הרבנים.

נהוג לומר שהאורתודוקסיה כולה, במובנה המודרני, אינה אלא ריאקציה לתהליכי החילון וההשכלה שהתרחשו בציבור היהודי במאות האחרונות. בזעיר אנפין, זה המצב גם היום: העולם הישן הולך ומתפורר, וקברניטיו נאחזים בכל מה שניתן, בכל חרם ובכל חומרה, כדי לשמר את הסדר ההולך ונגוז.

על רקע זה אין לכאורה מה להיות מופתעים מ"חרם הפייסבוק" שעליו שוקדים אנשי "משמרת הקודש והחינוך" החרדית. הטריגר, כך מספרים, הוא כמה מקרים שהתגלגלו לבתי הדין בבני ברק שבהם "נגרמו אסונות גדולים, נזקים לבית היהודי שאין מקום לשערם". וראש הארגון הנ"ל הסביר בראיון ליעל דן בגלי צה"ל שאין כל צורך בפייסבוק לצורכי פרנסה, ומן הצד השני הוא פתוח לאינטראקציה חופשית בין גברים לנשים, דבר שאינו מקובל בציבור החרדי, וזאת מלבד בעיות של רכילות ולשון הרע (שכנראה לא קיימות בטלפון או בסתם שיחה בין אנשים) ושל צניעות.

לכאורה אין מה להיות מופתעים, ובכל זאת אני מופתע מעט. מבין שלל האיומים על אורח החיים החרדי באינטרנט, לא הייתי מונה דווקא את פייסבוק כאיום הראשי. אחת הסכנות המרכזיות באינטרנט, כך לימדונו רבותינו, היא האנונימיות, והיכולת של אדם לפעול מבלי שיכירוהו ובלי לחץ חברתי, "ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים וללכת לעיר אחרת". הדגל של פייסבוק, לעומת זאת, הפוך לחלוטין: בפייסבוק אין אנונימיות, ובעצם כמעט שאין פרטיות. דבר זה מהווה אמנם בעיה בעיני מחנכים רבים, אך דווקא בציבור החרדי קשה לטעון שדואגים לפרטיותו של אדם. ההיפך הוא הנכון: חוסר הפרטיות, והחיים בתוך "בית מזכוכית", מאפיינים את החיים בלא מעט קהילות חרדיות, ודבר זה אף משמש כדבק חברתי-דתי, והוא הבסיס שעליהם יכולים לפעול הנידויים והחרמות למיניהם.

קשה להשתחרר מהרושם שהעסקנים החרדים סימנו את הרשת החברתית פשוט כי זה הדבר הכי קל, ובעצם הם מחפשים את המטבע מתחת לפנס. החרדים אינם יחידים בעניין זה: כולנו נוטים לייחס לעתים חשיבות רבה מדי למדיום, ולסמן אותו כמטרה הכמעט-בלבדית. די אם נזכור את הכמות הבלתי נתפסת של כותרות עיתונים על זוועות הקשורות איכשהו, בעקיפי-עקיפין, לפייסבוק.

ובכל זאת, במקום להילחם בפייסבוק, הייתי מציע לחרדים דווקא לגייס אותו לצרכיהם. לא רק לצרכי הסברה כלפי חוץ, כפי שעושה קבוצת הפייסבוק "חרדים - נעים להכיר", אלא בדיוק לשם אותו לחץ חברתי ופיקוח תוך קהילתי. אם יותר ויותר חרדים יצטרפו לפייסבוק, הפיקוח הפנימי הנהוג ממילא בחברה החרדית יהיה יעיל עוד יותר, ומי יודע, אולי נחזה לראשונה בקהילה החרדית הווירטואלית הראשונה. זה בהחלט יכול להיות ניסוי מעניין.

יום שני, 7 בפברואר 2011

מבוא למבוא למבואות

אריאל סרי לוי הוא בלוגר מוכשר כשד, בנו של בלוגר מוכשר כמו יצור כלשהו שאינו שד.
הפוסט האחרון בבלוג של סרי לוי ג'וניור נקרא מבוא למבואות, ובו מסביר הכותב מדוע הוא קורא כמעט רק מבואות. מכיון שהסיבה העיקרית שלו, חוסר פנאי לקרוא ספרים שלמים, יכול להיות תקף באותה מידה לגבי הפוסט הארוך (והמרתק) שלו עצמו, אביא כאן מבוא למבוא למבואות:

המחבר מספר שהוא קורא מבואות ממגוון סיבות, והסיבה העיקרית היא חוסר פנאי והרצון להקיף יותר חומר בפחות עמקות. לאחר מכן מבטיח המחבר סקירת מבואות שהוא קרא, ומקיים אותה לגבי מבוא אחד בלבד, על ספר העוסק בסוג סיפור מסוים במקרא.

והחפץ במבוא למבוא למבוא למבואות יוכל להסתפק בתקציר הבא: אריאל סרי לוי קורא מבואות של ספרים, ומשתף את הקוראים בסיבות לכך וגם בתקציר של אחד מהם.


אני, בכל מקרה, לא מעמיק כמו סרי לוי, ומסתפק בקריאת כותרות הספרים. לא תאמינו כמה אני מספיק בשבוע.

יום שישי, 4 בפברואר 2011

זיכרון רחוק - נוה והפוליטיקה בצה"ל

צילום: יאיר פיינשטיין, ירושלים
הימים היו ראשית שנות ה-2000, אולי קצת לפני כן אפילו, לא זוכר בדיוק. למדתי אז בישיבת תורת החיים שבנוה דקלים. הגיע אז תת אלוף יאיר נוה, האוגדונר של עזה, לשאת דברים לפני התלמידים, שיתגייסו לצבא בשנה או בשנתיים-שלוש הבאות. נוה אז היה ביחסים חמים עם ראש הישיבה, הרב שמואל טל, ואף נהג לבוא לישיבה וללמוד עמו בחברותא. מהיחסים החמים הללו לא נשאר זכר בשנות ההתנתקות/גירוש, כאשר נוה עמד בראש פיקוד המרכז ונשאר נאמן לפקודות, בעוד הרב טל עשה נפשות לסירוב לאותן פקודות ממש, שבסוף נשאו אותו ואת ישיבתו, יחד עם שאר ההתיישבות בחבל קטיף ובצפון השומרון, הרחק ממקומם המקורי, בדרך חתחתים. את רוב הבתים בגוש קטיף הרסו עד היסוד, אבל מבנה הישיבה דווקא נשאר, והוא משמש כמדומני לאוניברסיטה המוסלמית של עזה. ותלמידי הישיבה קצת פחות מתלהבים להתגייס היום. חלקם הולכים לנח"ל החרדי, חלקם לשירות אזרחי, וחלקם יושבים וממשיכים ללמוד.

אבל כל זה שייך לעתיד. נוה דיבר אז בפני התלמידים הצעירים, על הצבא וחשיבותו, ועוד ועוד. אינני זוכר הרבה משיחתו. דבר אחד אני זוכר בבהירות: אין פוליטיקה בצבא, הדגיש נוה. כל הדיבורים על זה הם שטויות. מקדמים אנשים לפי יכולתם המקצועית בלבד, בלי שום אינטריגות ושום דבר. אני, מה אני מבין ממרומי גילי הצעיר, לא ממש האמנתי לו. אפילו חייכתי בלבי. חכה חכה, חשבתי, מה יקרה כשתגיע לדרגת האלוף והלאה. נראה מה תאמר. אבל כמו שאמרתי: מי אני בכלל, ומה אני מבין.

לא עבר זמן רב בטרם טפלו על נוה פרשת מין שלא הייתה ולא נבראה, יש האומרים בשל כיפתו, כדי לעכב את קידומו. אבל זה עבר, והוא קודם להיות אלוף פיקוד המרכז, שבו כאמור פיקד על ביצוע ההתנתקות בצפון השומרון.

היום התקדם נוה יפה, והוא אף מועמד רציני להיות הרמטכ"ל הבא. הרי יודעים מתקופת שירותו בפיקוד מרכז, שהכיפה על ראשו אינה מהווה בשבילו מכשול למלא כל פקודה שהיא. כעת, כשנוה דורך על גופותיהם החרוכות של האלופים האחרים, תוצאות מלחמת הגנרלים הישראלית, אני תוהה לעצמי האם יוכל נוה שוב אי-פעם לעמוד בפני חבורת תלמידים צעירים, ולומר להם בפה מלא ובלב שקט, שבצה"ל אין פוליטיקה. אולי כן, אבל ספק אם אפילו הוא יאמין הפעם לעצמו.

יום חמישי, 3 בפברואר 2011

מופתעים? גם אנחנו.

מיקרוסקופ, בשבע, היום:

המהומות בקהיר תפסו את התקשורת בהפתעה מוחלטת, וזו מיהרה להסתתר מאחורי גבם הרחב של גופי המודיעין ו'המומחים', שגם הם לא צפו זאת מראש. האם היתה זו הפתעה מוחלטת? במדור זה לפני שבועיים ציפינו מהתקשורת שתפנה את המבט אל אפשרות של שינויים דרמטיים במדינות האזור בעקבות המהפכה בטוניסיה; באותו זמן, יוזכר, כבר החלה גלישה של המהומות למצרים. הכשל נשאר בתחום המודיעיני כאשר לא היו סימנים מעידים על פני השטח; כאשר מדובר בעניינים הגלויים לעין כול, האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית גם לכיוון כלי התקשורת: אמנם לא יכולתם לדעת ולהעריך, אבל לפחות הייתם צריכים לשאול את השאלות.

---
עד כאן הטור. קצת יותר מדי "אמרתי לכם", אתם לא חושבים? בנימה אחרת ראו ברשומה מלפני שבוע.

אל"ף אוהל בי"ת זה בית? לא בגוגל


אתם מכירים בוודאי את כפתור "I'm feeling lucky" של גוגל. אני לא יודע כמה יצא לכם להשתמש בו, אבל הוא מעולה בתור תחליף-netex. למשל, כותבים "רכבת", חשים בני מזל, והופס אנחנו באתר של רכבת ישראל.

מה שרבים לא יודעים, זה שאם יש לכם דפדפן פיירפוקס, תוכלו לעשות אותו טריק פשוט על ידי כתיבת הביטוי בשורת הכתובת ולחיצה על אנטר. זהו! אתם שם! ממש נטקס להמונים. כל ביטוי שברור לכם שיגיע ישירות למקום שברצונכם להגיע אליו (למשל רכבת, בזק, טמקא, תפוז, מה שתרצו) יגיע ישירות לדף המבוקש. אם התוצאה אינה מובהקת, הוא יביא אתכם לדף תוצאות חיפוש (למשל בלוגרשוני עדיין לא מקובע אצלו, אבל בטח זה ישתנה בקרוב). בקיצור, אם עד עכשיו לא היו לכם מספיק סיבות לעבור לפיירפוקס, הנה לכם אחת שמכריעה את הכף.

עכשיו למשהו מעניין. מה יקרה אם תקישו רק אות אחת, ותחושו בני מזל? בדקתי ומצאתי בשבילכם, והנה הרשימה המלאה, לאותיות העבריות:

א - א בוויקיפדיה.
ב - רשת ב
ג - ג'נענע
ד - ד בוויקיפדיה
ה - הדקה ה-90
ו - ו בוויקיפדיה
ז - ז בוויקיפדיה (תודו שציפיתם למשהו אחר)
ח - מט"ח
ט - הצ'אט של נענע
י - האר"י בוויקיפדיה
כ - כ בוויקיפדיה
ך - תנ"ך מנוקד
ל - למד, אתר ללימודי תיאוריה
מ - מ בוויקיפדיה
ם -  הקריה הרפואית רמב"ם
נ - נ בוויקיפדיה
ן - ער"ן
ס - ס בוויקיפדיה
ע - חדר החדשות של יש"ע
פ - פ בוויקיפדיה
ף - נג'ף בוויקיפדיה
צ - הצ'אט של תפוז
ץ - משורת הכתובת מפיירפוקס מגיע לעמוד החיפוש בגוגל. אם תתעקשו, תגיעו ל-ץ סופית, סדרת רדיו קומית אינטרנטית
ק - ק בוויקיפדיה
ר - בית"ר.נט
ש - ש בוויקיפדיה
ת - ת בוויקיפדיה



שמתם לב לדפוס: בערך בחצי מהמופעים החיפוש יוביל אותנו לערך בוויקיפדיה על האות. בחצי השני זה יוביל בדרך כלל לאתר שבו האות מבודדת משאר האותיות על ידי סימן פיסוק כמו גרש או מקף. מה לגבי הספרות? אם תקישו אותן בשורת הכתובת תקבלו הודעת שגיאה, כי פיירפוקס ינסה לפענח אותן ככתובת ממוספרת כלשהי. אם תלכו לגוגל ותקישו, הרי שהספרה 1 תוביל אתכם לאתר הספורט one, הספרה 2 תוביל אתכם לאתר יד2, לחיצה על 4 תוביל אתכם לאתר שיתוף הקבצים 4shared, הספרה 5 תוביל אתכם לאתר ספורט5, הספרה 7 תוביל אתכם לאתר ערוץ 7, ו-9 יוביל אתכם לדף על הסרט 9 באתר Imdb. המספר 10 יוביל אתכם כמובן לאתר נענע10. הספרות 3, 6, ו-8 יובילו אתכם לערכים עליהן בוויקיפדיה האנגלית דווקא.



רשימה די מיותרת, אני יודע, אבל מישהו צריך לעשות בשבילכם את העבודה. עכשיו תוכלו לדעת איך להגיע בקלות לאתר אוהדי בית"ר, לצ'טים של תפוז ושל נענע, וכמובן גם לערך בוויקיפדיה על האר"י. היה שווה.

יום שלישי, 1 בפברואר 2011

העין הערבית

(הפוסט התפרסם היום בצורה ערוכה ונאה יותר באתר העין השביעית. קראו שם, לייקקו/הגיבו כאן)

באתר ביקורת התקשורת 'העין השביעית' התפרסם השבוע טור מאת זוהיר אנדראוס, שהוא כולו שיר הלל לתחנת הטלוויזיה הנפלאה אלג'זירה, על רקע המהומות במצרים. מנפלאותיה של התחנה, למשל:
במהלך המתקפה הישראלית נגד רצועת עזה (מבצע עופרת-יצוקה) העבירה אל-ג'זירה בשידור חי וישיר את מה שעולל צבא הכיבוש הישראלי לבני העם הערבי הפלסטיני והזכירה בכל שעה עגולה את מספר השהידים שנפלו, ואילו אל-ערבייה המשיכה להשתמש במינוח "הרוגים", מה שהרג אותה בעיני הצופים.
הבנתם, כן? קליעה לטעמו של ההמון המוסלמי המשולהב הוא נקודת זכות. "הרוגים"? פחחחח. שהידים נשמע טוב יותר. אגב, היה זה הסיקור המוטה בעופרת יצוקה וההתעלמות מהשהידים הישראלים בשדירות ובנתיבות, שגרם לישראל להחרים רשמית את התחנה.


כל התחנות הערביות הן תחנות מטעם, ורק התחנה הזו אובייקטיבית לחלוטין, ואינה נושאת פנים אפילו למממן שלה:

הטענות של מנהיגי העולם הערבי שלא ייתכן שאל-ג'זירה תתקוף אותם ותשסה את העמים נגדם בזמן שהיא משדרת מהמדינה הערבית הקטנה, שעל אדמותיה רובץ הבסיס הצבאי האמריקאי הגדול ביותר, נהדפו בקלות: בצעד יוצא דופן אירח ד"ר אחמד מנסור בתוכניתו המפורסמת ("בלי גבולות") את ראש ממשלת קטאר והפנה אליו שאלות נוקבות בדבר הבסיס האמריקאי. האורח השיב באדיבות ואמר בין היתר: היחסים שלנו עם ארצות-הברית ועם ישראל גלויים, אני מקווה ששאר מדינות ערב ינהגו כמונו בנושא שקיפות יחסי החוץ.

מה צריך יותר מ"שאלות נוקבות" ותשובות "באדיבות". תענוג צרוף של שקיפות וחוסר משוא פנים. אגב, אנדראוס עצמו, לפני 9 שנים, התבטא בנימה אחרת על התחנה:

כדאי לזכור שהתחנה החלה את שידוריה בשנת 1996 מדוחה בירת קטאר והיא שייכת למשרד החוץ הקטארי. כל אחד יודע כי קטאר היא מדינה שהדמוקרטיה רחוקה ממנה לפחות אלף שנות אור ודור. ה"אמיר" של הנסיכות לא נבחר, כידוע, בבחירות דמוקרטיות. לא רק זו אף זו: תחנת הטלוויזיה הקטארית הרשמית משדרת אף היא חדשות ומדווחת בפרוטרוט על פועלו של הנסיך, "אלג'זירה" תוקפת את כל המשטרים הערביים, אך נמנעת מלמתוח ביקורת על הדמוקטטורה של קטאר. כאן אולי המקום להעלות את השאלה הקרדינלית: כיצד תחנת טלוויזיה, השייכת למשטר טוטליטרי, מנסה לחנך את האומה הערבית על ערכי הדמוקרטיה? כיצד מתיישב העיקרון הזה, חינוך לדמוקרטיה, עם העובדה שהתחנה הליברלית נמנעת מלמתוח ביקורת על קטאר, שמשרד האינטרסים הישראלי פועל בה כבר כמה שנים?

בטור הנוכחי, כל השאלות נעלמו ונגוזו, ונשאר רק פאר היצירה של העולם הערבי. מעניין איך תשדר אלג'זירה מהומות דומות בקטאר, בניסיון להפוך אותה לדמוקרטית יותר. טוב, אנחנו יודעים: היא בוודאי תארח באולפנה את האמיר, תשאל אותו "שאלות קשות" ותקבל "תשובות אדיבות".


ואיזה סיכום נפלא יש לטור:

לסיום: כבן-אדם, כערבי, כפלסטיני, כעיתונאי, כשוחר שלום וכתומך נלהב בזכויות האדם – כל אדם עלי אדמות – איני יכול לתאר לעצמי מה היה קורה לנו, אנו, בני האומה הערבית, בלי אל-גז'ירה, שהפכה לאורח קבוע ורצוי על המרקעים שלנו. העם הערבי עבר את מחסום הפחד מהדיקטטורות, לא מעט בזכות התחנה הקטארית.

אנדראוס שוחר השלום, אגב, כתב בשנה שעבר טור ב-ynet שבו קרא להמשך המאבק המזוין בחיילי צה"ל, שבגינו אף נפתחה נגדו חקירה פלילית, בעקבות תלונת "אם תרצו". 

לא כל כך ברור לי מה מצא אתר "העין השביעית" להשתמש דווקא בשירותיו של הבחור המפוקפק הנ"ל בתיאור של השפעתה של אלג'זירה. בכל מקרה אני מעודד את שלושת קוראיי לחפש באתר טור כה דביק על כל כלי תקשורת אחר, מ"המודיע" ו"בשבע" ועד "דבר". בהצלחה!