בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום ראשון, 15 בינואר 2012

שחורים מול שחורים, או: מה מותר למי



יש שחור ויש שחור. מצאו את ההבדלים

אך לפני ימים לא רבים רעשה הארץ סביב הפגנת חרדים עם טלאי צהוב. זילות השואה! זעקו הזועקים.

זמן לא רב אחר כך, הפגינו אתיופים עם טלאי צהוב. שקט, דממה. חפשו ידיעות על האתיופים עם הטלאי הצהוב. איחלתי לחיילים בהצלחה.

אך לפני שבועות ספורים רעשה הארץ סביב כתובות "תג מחיר" נגד ערבים. כותרות ראשיות, טורים מתלהמים, מה לא (מה לא? לא הודאה בטעות).

שבועות לא רבים אחרי כן, כאשר רוססו כתובות "תג מחיר אתיופי", שוב נדחק הנושא, ואין פוצה פה ומצפצף.

אך לפני ימים ספורים רעשה הארץ סביב סירוב להשכיר דירות לאתיופים. גזענות! זעקו הזועקים.

היום התבטא ראש עיריית נתיבות ואמר "חרדים לא יגורו בשכונה החדשה בעיר". האם הדבר יגרור זעזוע וקריאות לפטרו? כן, בטח.


ככה זה, יש שחורים טובים ויש שחורים רעים. לא הכול שחור-שחור בחיים.

תוספת: ראו גם את טורו השירי של צור ארליך.

-----

נ"ב: אפשר לדבר גם על הפגנת ילדים אצל מתנחלים ו"שחורים"-חרדים (אסור! יצחק קדמן!) לעומת הפגנת ילדים אצל מחאת העגלות ו"שחורים"-מבקשי עבודה (מצוה מן המובחר), ועוד כהנה וכהנא. מוזמנים להוסיף בתגובות, או להסביר באופן מלומד מדוע באמת תמיד החרדימתנחלים רשעים והאתיופימסודנים מסכנים וצודקים.

יום שישי, 13 בינואר 2012

פרס ביקורת התקשורת

כפי שוודאי שמתם לב, היתוספה השבוע לבלוג לראשונה פרסומת - להצבעה לפרס ביקורת התקשורת.

אמנם בהתחלה חשבתי לסרב לשתף פעולה עם האגודה העוינת, שאפילו לא טרחה להעלות אותי כאחד המועמדים (!). אבל הם ביקשו כל כך יפה, ושלחו לי זרי פרחים הביתה, אז הסכמתי. חוץ מזה, הם גם הבטיחו לי כסף.

בכולופן, הבנתי שלא מספיק אנשים מצביעים אצלם, וזה עושה לי מצפונים על הכסף שאני רוצה לעשוק מהם. אז ככה:

לכו להצביע!
(רק שימו לב שיש שם אוטופליי. יעני כבו את הרמקולים אם בא לכם.)


תודה.


נ"ב נילי, לא הבטחת לי כסף על הפוסט הזה אבל זה לא אומר שלא אשמח לקבל עליו מזוודה של שטרות לא מסומנים. חוץ מזה אני יודע איפה את גרה, או משהו.


אה, ועוד משהו: אם גם אתם רוצים לפרסם אצלי ולשלם לי - אני לא אגיד לא. כנראה.

יום שלישי, 10 בינואר 2012

מכתב גלוי לנשות "קולך" ממטופלת פוריות דתייה

המכתב התפרסם בפורום "הורות ומשפחה" באתר כיפה, על ידי כותבת בכינוי "המצפים לישועה", ואני מביא אותו כאן בהמשך לסערה סביב כנס מכון פוע"ה ולקריאות להחרמת רופאים שישתתפו בכנס:


לכבוד נשות "קולך" פורום נשים דתיות.
מאת: המצפים לישועה מטופלת פוריות דתיה.
שלום לכן נשים יקרות!
בעקבות כנס מכון פוע"ה המתקיים השבוע רציתי לכתוב לכן כמה מילים שאולי ורק אולי, יתנו לכן חומר למחשבה.
אני מטופלת פוריות דתיה, נשואה 11 שנה וזקוקה לתרומת ביצית על מנת להיכנס להריון.
כשהתחלנו את הטיפולים הם היו מביציות שלי, אולם לפני 4 שנים כשהרופאים אחרי לא מעט כישלונות הבינו שאי אפשר לטפל בי בהפריות רגילות עם ביציות שלי, הם הציעו לנו לפנות לתרומת ביצית.
פנינו למכון פוע"ה והם היו מוכנים לבוא לעזרתנו בהדרכה, בעצה טובה ובהשגחה ופיקוח על הטיפול שעלה לא מעט כסף.
הטיפול הראשון שעשינו בדרך הזו נכשל, ולפני שנה אחרי הפסקה ארוכה חזרנו שוב לטפל. במהלך הזמן שעבר שמענו שיש חוק ששמו "חוק הביציות" והוא אמור לעבור בכנסת ולהסדיר את נושא התרומה בארץ.
בזמן העבודה על החוק בכנסת ישבו בוועדה שהכינה את החוק נציגים ממכון פוע"ה, נציגים מארגוני הנשים וח"כים מכל קצוות הקשת הפוליטית בניסיון לנסח את החוק ולהעביר אותו לאישור. אתן לא הייתן שם. כל הניסיונות שלי ושל כמה חברות שלי לרתום אתכן לעזרה בנושא לא הצליחו. כשאני פניתי אליכן הודעתן ש"אנחנו לא מוכנות לעזור להעביר את החוק", כי "אין בארץ נשים דתיות שצריכות תרומה". סתם שתדעו לפני 4 שנים כשטסתי בפעם הראשונה לקייב שבאוקראינה היו חוץ ממני עוד שתי נשים דתיות מתוך 6 שהיו צריכות תרומה, לפני שנה כששוב טסתי לקייב שבאוקראינה היינו 3 נשים דתיות מתוך 35 שהיו צריכות תרומה והשנה כשטסתי שוב לאותו מקום  היינו שתי דתיות מתוך 24 נשים שהיו צריכות תרומה. אז בפעם הבאה כשתענו ככה למטופלת פוריות דתיה, כדאי שתחשבו פעמיים לפני התשובה. היחיד שניסה לעזור להעביר את החוק הוא ח"כ זבולון אורלב מהמפד"ל, שבניגוד אליכן מבין את הכאב שלנו ועזר לנו מאוד.
אתן מדברות על הדרת נשים מהכנס, על ישיבה נפרדת והתעסקות בנושאים אינטימיים שנוגעים לנו הנשים על ידי רופאים גברים וקוראות להחרים את הרופאים שמדברים בכנס, אבל כשמדובר בנו מטופלות הפוריות הבקשה הזו היא לא הגיונית ובלתי אפשרית. יש מטופלות שמחכות לתור למומחים שמשתתפים בכנס הרבה מאוד זמן ואולי התור לאותו רופא שאותו אתן מבקשות להחרים הוא הצ'אנס היחיד שלה להיכנס להריון. יש מטופלות שנמצאות במהלך טיפול ועומדות לעבור שאיבה או החזרה, וכל בקשה כזו עלולה לפגוע בהן פיזית, כי לשאיבה מחכים הרבה זמן (שבועיים לפחות) ואם הזמן מגיע ואתן מבקשות להחרים את הרופא שלהן הן עלולות להיכנס למצב סכנה של גירוי יתר. קחו אחריות על הבקשות שלכן ותחשבו שוב האם אין בבקשות שלכן גרימת נזק וסכנה בריאותית שלפעמים גם יכולה לסכן חיים של נשים מסוימות.
מעבר לזה אתן מנסות לדאוג לנשים ולרווחתן אבל בעלון שלכן וגם באתר לא ראיתי שום התייחסות למה שעובר על נשים בטיפולי פוריות. כנראה שאנחנו לא מעניינות אתכן באמת. בעלון "פנימה" לשם ההשוואה יש מדור שכותבת מנהלת פורום פוריות ב"כיפה" ומתעסק בנושא, אצלכן לעומת זאת לא ראיתי שום התייחסות. אתן מדברות על הדרת נשים אבל, בפועל לנשים בטיפולי פוריות אין מקום לא בארגון שלכן ולא בעלון שלכן. אתן מתיימרות לדאוג לנשים, תתחילו להתייחס גם אלינו.

תחשבו על הדברים ותבינו שיש גם נשים כמוני שבמקום שהמאבק שלכן יעזור להן הן יצאו מכל העניין פגועות ונעלבות.
שלכן, המצפים לישועה.

תוספת: תגובת חנה קהת מ"קולך" :

אנונימית יקרה
אני מברכת אותך שבעז"ה ברוב תחבקי ילד או ילדה שיהיהו משוש חייך.
אין כל בסיס עובדתי לטענותייך. מעולם לא הגיעה אלינו פנייה כזו ומעולם לא ענינו כאלה תשובות.
היו לנו פעילויות ויש לנו פעילויות בנושא של פריון האשה ובריאות האשה, אך כיון שאנו מוצפות היום בהשמצות שקריות כל היום, אין לי ביטחון שגם מכתב זה הוא לא חלק ממסע ההסתה שמתנהל נגדנו היום. בכל מקרה הציטוטים אינם נכונים והדיווח שלך עלך פניות אינן נכונות ואנחנו כן עסקנו בנושאים.
איני מבינה מה הקשר בין הכנס לטיפולים שהרופאים נדרשים וחייבים לתת.
בהצלחה רבה
חנה קהת

יום שני, 9 בינואר 2012

כנס פוע"ה אינו מתבטל

מייל שכתב הרב בנימין דוד, מרבני מכון פוע"ה וממארגני הכנס הארצי השנתי של המכון (הנה התוכנייה הישנה. עדכון: הנה התוכנייה החדשה - בלי שמות המרצים, מחשש שיבולע להם), שיתקיים ביום רביעי:

(רקע למי שלא בעניינים: "קולך" ו"ישראל חופשית" יצאו במתקפה נגד הכנס, העוסק בתחומים המשיקים שבין רפואת פוריות והלכה, משום שרק גברים מדברים בו, והצליחו לשדל רופאים רבים לבטל את השתתפותם בכנס, ואף הכריזו על כך שהוא "בוטל" משום כך.)


ב"ה

לכל ידידי וחברי,

כיון שהרבה אנשים ונשים פונים אלי ומבקשים הבהרה על המתקפה בתקשורת נגד מכון פוע"ה אני אסביר את העניין.

זה כבר 12 שנה שמכון פועה מארגן כנס שנתי בו מוצגים בפני הקהל חידושים ברפואה וההתייחסות של גדולי הרבנים.

בהתחלה הכנס היה מיועד לרבנים פוסקים על מנת שישלבו בפסיקה שלהם את החידושים בהלכה. הכנסים הראשונים היו בבית כנסת ולכן הוזמנו רק רבנים והמרצים היו גברים.

היה לנו ברור שאם נזמין מרצות לדבר מול רבנים, חלק גדול מהרבנים לא יגיעו לכנס, ויצא שהפסדנו את מטרת הכנס לשלב את הרפואה אצל הפוסקים מכל המגזרים. למרות שמכון פוע"ה הוקם על ידי הרב מנחם בורשטין ממרכז הרב, המכון אינו סקטוריאלי והוא רואה את עצמו אחראי על קידום תחום רפואה והלכה לכל המגזרים, כולל הציבור החרדי. לכן הכנס אורגן על מנת שכל רבני הקשת יוכלו להגיע.

עם הזמן הרבה נשות רבנים ביקשו להצטרף לכנס, כך שפתחנו את הדלתות לכולם. עברנו מבית הכנסת לאולם, אולם נשארנו בקו של כנס רבנים, כלומר בישיבה נפרדת ועם מרצים גברים.

במשך 11 שנה העניין התקבל על ידי הציבור והרופאים בהבנה. בכל שנה זכינו לציבור ענק, מעל 1500 משתתפים, כך שהפכנו להיות הכנס הגדול בתחום רפואה והלכה.

כל הרופאים ביקשו לדבר בכנס, ומי שלא הוזמן נעלב. תמיד לאחר הכנס קיבלנו תלונות  ממנהלי מחלקה שעשו חשבונות "למה הוזמנו 3 רופאים מבית חולים X ומבית החולים שלנו רק 2"...

כפי שהסברתי, מטרת הכנס היא לקדם את הפסיקה ההלכתית, ודרך זה גם לקדם את בריאות הציבור והנשים בפרט. רבנים שעד כה לא התירו לעשות בדיקות בהריון התחילו להתיר. רבנים נהיו יותר קשובים לצרכים של הזוגות ונתנו להם פתרונות מתאימים יותר...

הכנס הזה גם קירב את עולם הרפואה לעולם התורה ולציבור שלנו. פתאום הרופאים הבינו שיש לנו "צרכים מיוחדים" ושיש להתחשב גם בענייני הלכה. שאמירה כגון "אם תשמרי על הלכות נידה לא יהיו לך ילדים" הפכה להיות בלתי לגיטימית... ברוך ה' מכון פוע"ה  זכה לקדם את שלום הבית בעם ישראל.

דרך הכנס שלנו זכה הציבור החרדי לגלות שיש לנו פוסקים חשובים ושהציבור הציוני דתי אינו ציבור של חפיפניקים שאין מה ללמוד ממנו, והציבור שלנו זכה להכיר את הפוסקים החרדים ולגלות שהם אינם סתם מחמירים על כל דבר. גם פה זכינו לקדם את שלום הבית.

אלא שיש אנשים שהאחדות בעם ישראל מפריעה להם. הם לא מוכנים ש"נתקפל" מול הציבור החרדי. הם מפרשים את השאיפה לשלום כחולשה. ולכן הם נלחמים בנו.

הצגנו בזמנו את העניין בפני מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אחד ממייסדי המכון, והוא הנחה אותנו לקיים את הכנס עם כל הצניעות הראויה, כך שכל הרבנים יוכלו להגיע: הנשים מוזמנות, יושבות לצד הגברים כאשר ישנה מחיצה באמצע, הבימה ממוקמת באמצע והמרצים מדברים אל שני הציבורים. ישנם מסכים גדולים משני הצדדים, כך שגם הגברים וגם הנשים רואים את המצגות וכל אחד רשאי לשאול שאלות בתום ההרצאות ברמקול.
הרב אמר: "צריך לשמור על הצניעות בזמן ההרצאות, ולכן נשים לא יעלו על הבמה מול 600 גברים".
ידענו שהדבר אינו מקובל על כל הרבנים ועל כל הציבור, אולם חשבנו שזאת הדרך להבטיח שכל הרבנים יוכלו ללמוד ולקדם את הפסיקה בתחום רגיש זה.
הרב בורשטין פנה אף לרב אהרן ליכטנשטיין שסבר שזו פשרה מידתית וסבירה מול המטרה הנעלה.  

מה לא שמעתי השבוע:
- "הכנס שלכם הוא פורנוגרפיה. גברים מתקבצים לדבר על גוף האישה שהפך לאובייקט". (כאילו אין כנסים רפואיים בגינקולוגיה בארץ שבהם מדברים על אותם דברים, וכאילו אין פרסומות פוגעות שמנצלות את גוף האישה).

- "אתם מתנהגים כמו הגרמנים ב 44'! גם הם לא נתנו ליהודים לדבר". (עצם ההשוואה מקוממת כיון שאנחנו לא שונאים אף אחד ולא רוצים להשמיד אף אחד [פתאום מותר לנגח אותנו עם נושא השואה! חשבתי שזה פסול?!]).

- "אתם חושבים שהנשים טיפשות שאינן מסוגלות להרצות ולטפל בזוגות". (כאשר הרב מנחם בורשטין מעודד נשים ללמוד רפואה ובפרט גינקולוגיה ואף זכה לקדם את העובדה שכל המתמחות בביקור חולים הן נשים וחלקן דתיות. חוץ מזה מכון פוע"ה מזמין במשך כל השנה נשים להרצות בפני רבני המכון או בכנסים לנשים).

המתקפה מאורגנת הטב על ידי יחצ"נים: פנייה לכל חברי הכנסת למחות כנגד מכון פוע"ה, פנייה למשרדי הממשלה לסגור את כל הברזים ולא לתקצב את המכון (ממילא בפועל אין כמעט תקציבים), פנייה לראש הממשלה בכבודו ובעצמו לסגור את המכון, ופנייה לציבור להפסיק לתמוך במכון פוע"ה.

הם גם פנו לכל הרופאים שהיו מוזמנים בכנס בבקשה לבטל את השתתפותם בכנס: הם דיברו אתם על הדרת נשים (שמעתם על זה?) וכן הפעילו עליהם איומים שיארגנו נגדם חרם צרכנים. היו גם איומים דרך מנהלי בתי החולים וכן איום שאם הם לא יתקפלו הם "יודרו" מכל האיגודים הרפואיים.
לצערנו חלק גדול מן הרופאים ביטלו את השתתפותם. חלק טענו שזה מטעמים אידאולוגיים וחלק באמירה שהם מצטערים אבל לפעמים "עדיף להיות חכם מצודק". כאשר הגל יעבור הם ישמחו להשתתף בכנסים של המכון, כיון שהם יודעים שכל המטרות שלנו טהורות לשם שמים ולא שנאה.

פנו גם למזכירות שלנו באמירה שהן חייבות לעזוב את המכון שמתייחס אליהם כאובייקט מיני ...

מאחורי כל הגל הזה עומד ארגון "קולך" ו"ישראל חופשית" ועוד ארגונים שהמכנה המשותף שלהם הוא מימון מהקרן החדשה לישראל. יום לפני ההתקפה, היתה פגישה בין רבני המכון לבין ראשי ארגון קולך, והם ביקשו מאתנו לבטל את הכנס או לשלב בו נשים, גם מרצות, וגם לבטל את הישיבה הנפרדת. הן שלחו חוות דעת משפטית שטענה שהישיבה הנפרדת היא נגד החוק (דבר שנדחה על ידי היועץ המשפטי של מכון פוע"ה). כיון שלא התקפלנו, באה ההתקפה בעיתוי הכי הכי... אחרי סיפור בית שמש והאוטובוסים, כאילו אנחנו חלק מן הסיפור הזה.

בפגישה נאמר לנו שכל המטרות של קולך הן לשם שמים ועל הטהרת הקודש. קשה לי להבין איך האמירות האלו מתיישרות עם העובדה שבאותו יום קולך הגיש בג"ץ כנגד הרבנים הראשיים שקבעו, על פי מה שנפסק בשולחן ערוך, שאין להטביל רווקות במקווה.
למה קולך מעוניין לאפשר לרווקות לטבול במקווה? כדי לעלות להר הבית, או כדי להכשיר את יחסים מחוץ לנישואין? זאת טהרת הקודש?!
איך אפשר לבקש מרבנים ראשיים לפסוק כנגד שולחן ערוך מפורש?!

בקיצור... המטרה היא פשוטה, להרוס מפעל יקר וחשוב כמו מכון פוע"ה, שמקבל אלפי פניות במשך כל השנה, וכל זה בלי לבקש תשלום. פניות ביום ובלילה על נישואין ועל טהרת המשפחה, הריון, לידה, הנקה, אמצעי מניעה, בעיות גנטיות, שידוכים לאנשים עם צרכים מיוחדים, תמיכה והכוונה לשימור פוריות לאנשים שהתגלה אצלם סרטן (לא עלינו ולא עליכם) ובוודאי פוריות.

כן! מכון פוע"ה מסמל את החיים ואת המשכו של עם ישראל, ויש אנשים שמבקשים להרוס את המכון ואת מה שהוא מסמל.
יש כאן מלחמת תרבות בין עם ישראל לבין מדינת כל אזרחיה, כאשר היהדות נדחקת לפינה.

כיון שאני אחד ממארגני הכנס ואחד הרבנים המשיבים, למעלה מ-10 שנים, איני יכול להישאר אדיש מול המתקפה הזאת. לכן אני מודיע לכולם שהכנס של מכון פוע"ה אינו מבוטל ולא יתבטל. רבנים ורופאים (אחרים) יגיעו לכנס למרות המתקפה.

 אני קורא לכווווולם להגיע לכנס ולהראות שאנחנו לא מתקפלים!

אני גם קורא לכם לתמוך כלכלית במכון פוע"ה כדי שנוכל להכפיל את פעילותו.

להכפיל את פעילות המכון זה להכפיל חיים של קדושה בעם ישראל!!!!

חזק חזק ונתחזק!!!!

בנימין דוד


ראו גם: לא הוזמנתי להרצות בפוע"ה, לא נעלבתי
וראו עכשיו: מכתב גלוי לנשות "קולך" ממטופלת פוריות דתייה

תוספת: 

תגובה של "קולך" למכתב:
יש להעמיד כמה דיוקים על המכתב הזה:
1. כיום, הכנס של פוע"ה מיועד לציבור הרחב ואינו כנס סגור רק לרבנים פוסקים - דבר זה משנה את אופיו של הכנס, הופך אותו לציבורי יותר, ודורש התאמה לעובדה זו. כשהכנס הופך לאירוע המוני, יש להיזהר עוד יותר בדיבור על הנושאים הרגישים הללו, ולא להפוך את האישה המדוברת לאובייקט (מסר שכן משודר כשהנשים בעצמן אינן מוזמנות לדבר).

2. יש להפריד בין הפעילות של כל ארגון וארגון. ארגון "קולך" אמנם יצא נגד הצורה שבה מתנהל הכנס, אך בשום שלב בדרך לא כנגד מכון פוע"ה כשלעצמו, שפעילותו מוערכת וחשובה. הארגון יצא בהצהרה כנגד הכנס, והוציא קריאה כללית לרופאים לבטל השתתפותם, אך לא פנה אישית לאותם רופאים או הפעיל איומים מכל סוג שהוא. כמו כן, הארגון לא פנה לממשלה על מנת לסגור את התקציבים למכון, או לסגור את המכון. [הערה שלי: זה לא נכון. מכתב בנושא לראש הממשלה ולמשרד הבריאות נחתם על ידי כל חברי הקואליציה נגד "הדרת נשים", כולל קולך. ראו מס' 38 ברשימת החתומים. ה"ג]

3. בנוגע לעתירה בנושא טבילת פנויות- העתירה איננה במטרה להכשיר יחסים מחוץ לנישואין, ולא הייתה בקשה לפסוק כנגד השולחן ערוך. כיום, ישנן פנויות שמעוניינות לטבול במקווה כחלק מעבודתן הרוחנית, ובמקומות מסוימים לא מאפשרים להן את זה. המטרה הייתה שהאיסור יהיה מפורסם אמנם כפסק הלכתי, אך שהמועצות הדתיות יאפשרו לרווקות לטבול אם רצונן בכך. באותה מידה שלא ניתן לכפות על אף אדם לקיים הלכה כלשהי, גם אם היא הלכה מוסכמת. דברים דומים אמר הרב שרלו. ניתן לקרוא במאמר הבא.
4. .בנושא הקרן החדשה, הגבנו בעבר. ניתן לקרוא על כך כאן 
חשוב לציין - שהקרן החדשה לא הייתה מעורבת בהחלטה לצאת כנגד הצורה שבה מתנהל הכנס.

מכתב תגובה של חדוה איל, מעמותת "אישה לאישה":

שלום רב

למען הגילוי הנאות אקדים ואומר כי בין עיסוקי אני מנהלת פרויקט חברתי- נשים וטכנולוגיות רפואיות במסגרת ארגון אשה לאשה, מכאן הכרותי עם מכון פועה וגם מעורבותי כנגד קיומו של כנס במתכונתו הנוכחית.

אבקש לעלות כמה התיחסויות לנושא.

ראשית, הכנס של מכון פועה אכן מתקיים כבר שנים רבות ולפי המכון ואולי גם אחרים- ללא מפריע. צר לי אך אין זה נכון. במשך שנים התקיימה מחאה של נשים פמיניסטיות דתיות, מחאה שהובילו בארגון קולך. המחאה על ייצוג ונראות לנשים הוא מאבק מתמשך, אך משום מה במכון הוא נתפס כמפתיע וחדש. ובכן , הדבר היחידי שחדש הוא שנושא הדרת נשים הפך להיות ענין חברתי שאיננו בהכרח ענין רק של נשים אלא מאיים גם על קבוצות אחרות בחברה. אני מודה כי לנוכח השיח המוגבל שמתקיים בנושא דת וחברה אני חוששת מהגילויים הגזענייים, האנטי דתיים שמתקיימים לצד מאבק חשוב זה, אך בל נטעה, המחאה כנגד הכנס נמשכת שנים וכן גם המחאה של נשים על זכויותיהן.

שנית, הטיעון לגבי דחיקתן של נשים מומחיות מסיבות של צניעות האשה הינו טיעון מביך שקשה לקבלו, האם נשים בעלות ידע רב, מומחיות, מן השורה הראשונה, ראויות ליחס שמתחיל ומסתיים במיניותן , ועל כן לא ניתן יהיה להקשיב לדבריהן, מדוע עלינו לקבל זאת? האם הרגישות וההתחשבות בקבוצה שבחרה פרשנות מסוימת לדת הוא מספיק כדי לדחוק, בזו הקלות, את נשים. האם ניתן יהיה לראות היום את עולם האקדמיה מרחיק נשים- חוקרות, כדי לאפשר לקבוצת גברים, עם תפיסת עולם מדירה, ללמוד ולקבל תואר. אני רוצה להאמין שהתשובה היא לא מוחלט. באלו תנאים נסכים להרחקה של קבוצת א/נשים בגלל צבע, מגדר וכדומה? ולו רק זאת אלא נקיים כנס שיעסוק באותה קבוצה עצמה (משהו כבר אמר - כנס על יהודיים ללא יהודיים אלא כקהל בלבד)

שלישית, אני סבורה שנושא מהותי שעולה ממחאה זו הוא היחס המורכב שבין הלכה ורפואה. קיימת משוואה שמצדה האחד ניגשות הרפואה לקהילות ותרבויות ובמקרה זה הקהילה הדתית יהודית. ומצדה השני ההלכה והרבנים כשותפים לקבלת החלטות רפואיות. מדובר בשני מרכזי כוח משמעותיים בחברה שלנו , שבניהם , כמו בין הפטיש לסדן, נמצאות נשים, בייחוד כאשר מדובר בפריון של נשים. דוגמה עצובה לכך הוא הנושא של עקרות הלכתית, שמשמעותה חוסר היכולת להרות לא בשל בבעיה רפואית אוביקטיבית אלא כעובדה שהביוץ שלהן חל טרם הטבילה. התאמה מוחלטת של הגוף הנשי להחלטות הלכתיות, שכתוצאה מכך נשים רבות עוברות טיפוליים הורמונליים שיש בהם סיכונים ומלווים בקושי גופני ונפשי . רופאים, מוצאים עצמם נותנים טיפול רפואי ללא כל אינדיקציה רפואית, ולא בטוח שבכל המקרים מרצון שלם של האשה. הינה פתרון מפרי היוצר של שילוב ההלכה והרפואה - החלטות שהגוף הנשי צריך לספוג ולהכיל, בצינעה כמובן.

כנס מסוג זה, שבו רבנים וגברים רופאים מדברים ומפרשים את גופן של נשים, מבלי שהאחרונות יהיו שותפות מלאות לכך, הוא כנס שאני וחברותי, ולשמחתי גם שותפים גברים רבים, מסרבות לקבל. דחיקה והדרה של נשים בשם רעיונות דתיים, תרבותיים ואחרים משרתים תמיד קבוצת כוח, אלו רעיונות שאינם נוגעים לבריאות או לחופש של נשים.

רביעית, הטיעון כי מדובר במחאה של נציגי הקרן החדשה נשמעת כמו בדיחה ישנה ולעוסה, נו באמת. לצערי הרב אנו לא מקבלות תרומות מהקרן החדש (לדעתי כך גם רוב הארגונים שחתומים על המכתב) אבל אם ישנם נציגים של הקרן החדשה ברשימת התפוצה הזו, אז אנו נשמח לקבל. לכבוד הוא לנו, תודה.

קבוצה נוספת שהחליטה ש"האחדות בעם מפריעה להם" היא ההסתדרות הרפואית שפרסמה נייר עמדה בנושא, נראה לי שיהיה קשה להאשים את הגוף הזה כעוכר ישראל בגלל העובדה שהם מתנגדים לדחיקת עמיתותיהם למקצוע הרפואה.  

יום שלישי, 3 בינואר 2012

קניין רוחני? שלא יעבדו עליכם

מדי פעם אני נתקל באנשים, פרסומות או כתבות, שמתייחסות לדבר הנקרא "קניין רוחני" כ"קניין" של ממש. אם הורדת סרט מהאינטרנט, את גזלן - גנבת קניין רוחני של מישהו אחר. ברררר.

אז אני לא נכנס עכשיו לכל העניין הגדול של זכויות יוצרים, והאם באמת אסור לראות סרט ב"צפייה ישירה" מהמחשב וכולי. זה נושא קצת ארוך, שיש בו גם ממדים הלכתיים וגם ממדים משפטיים ומוסריים, ולא אכנס אליו.

אני מתכוון לעסוק כאן אך ורק בפיקציה המכונה "קניין רוחני". לונג סטורי שורט: אין דבר כזה. אל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם. כלומר, יש מושג שנקרא בחוק "קניין רוחני", ויש עורכי דין שעושים עליו הרבה כסף, הכול טוב ויפה. אבל אין שום קשר בין זה לבין "קניין" רגיל. זה שם מכובס, שהשימוש בו נועד בין השאר להלך אימים ולהסוות תקנה חדשה יחסית, באינסטינקטים המוסריים הבסיסיים שלנו.

המושג "קניין רוחני", או בשמו הלועזי Intellectual Property (או בשמו העוד יותר לועזי, Geistiges Eigentum), מספרת לנו ויקיפדיה, נטבע אי שם בשלהי המאה ה-19, לא לפני כן. מדובר בעצם בתקנות שנועדו לעודד יצירה: אם אדם ימציא המצאה, ומישהו יגנוב לו אותה, הוא יהיה בכזאת באסה שהוא לא ירצה להמציא עודפעם משהו אחר. הוא עלול למות מרוב צער או מפיגוע. (אגב, גדולי הממציאים דווקא היו גנבי פטנטים מדופלמים, ודוגמה מפורסמת היא אדיסון, אם כי מספרים עליו שכשעלה במוחו הרעיון להמצאה שלו, ישר נורה בראשו. סתם, נו, בדיחה כזאת.)

כך לדוגמה במריבות בין בתי הדפוס הראשונים על הדפסת ספרים, הוחלט שספר שמודפס במקום אחד, ייאסר להדפסה במשך כך וכך שנים במקום אחר, כדי שהמדפיסים לא יבואו לידי נזק כלכלי. זו חלוקת תחומים בין סוחרים, דבר מוסכם ומקובל, אבל איש לא יגיד שיש כאן עניין ל"קניין", ושמי שקונה מבעל דפוס שמסיג את גבול חברו, כלומר עובר על התקנות, נחשב "גזלן".

בואו נבחן - האם קניין רוחני הוא באמת קניין?

איעזר שוב בוויקיפדיה החביבה, שם יש הגדרה נאה ל"רכוש". וכך נאמר שם:

כדי שדבר ייחשב רכוש, כלומר, כדי שתתקיים בו זיקת בעלות לאדם או קבוצת בני אדם, נדרש שניתן יהיה לייחס לו מספר תכונות יסוד, שרק כאשר כולן מתקיימות בו זמנית ניתן לכנות דבר כלשהו "רכוש":
  1. מובחנות וספציפיות: רכוש הוא רק דבר שניתן להבחין בינו לבין דברים אחרים. רכוש גם אינו מושג מופשט, אלא דבר קונקרטי. לדוגמה, אדמה באופן כולל אינה יכולה להיות רכושו של מישהו, רק חלקת אדמה מסוימת יכולה להיות רכוש. באופן דומה, כיסאות, כמושג כללי, אינם רכושו של אף אחד. רק כיסא מסוים יכול להיות רכושו של אדם כלשהו.
  2. בלעדיות: הדבר שייך רק לאדם או קבוצת אנשים אחת ולא לאף אחת אחרת. בגד הנמצא בארונו של אדם מסוים יכול להיחשב רכוש; אוויר, לעומת זאת, אינו יכול להחשב שייך לאף אדם באופן בלעדי, וכל אחד יכול לשאוף ולנשוף אותו כרצונו. גם רכוש ציבורי חייב תמיד להיות בבעלותו של ציבור מסוים (או רשות ציבורית) ולא של ציבור אחר, אף כי הגדרת "ציבור מסוים" עשויה להיות שונה ממקום למקום ומזמן לזמן.
  3. שליטה ממשית: דבר יכול להיחשב רכושו של אדם או קבוצת אנשים רק אם הוא ניתן לשליטה ממשית, היינו, שהבעלות על הרכוש ניתנת למימוש. לדוגמה, ניתן לשלוט בכיסא, אך לא ניתן לשלוט בשמש, באלפא קנטאורי או ביופיה של השקיעה.
(יש שם גם סעיף רביעי, "היעדר תודעה אנושית", אבל זו לא באמת תכונה נצרכת. ודאי שאדם יכול להיחשב כרכוש, אלא שהחוק המודרני פשוט אינו מכיר בזה, כלומר הוא מפקיע מראש כל בעלות על בני אדם. סגור סוגריים, הנה כך:)

האם קניין רוחני עומד באבני הבוחן האלמנטריות הללו?
1. מובחנות וספציפיות - קניין רוחני אינו מובחן. הוא רעיון, מידע. אי אפשר להבחין בינו לבין דברים אחרים. אבל מה, תגידו שהוא מובחן בהיותו מידע מסוים השונה משאר ה"מידעים". אוקיי, אם זה היה הקריטריון היחיד, הייתי מחליק את זה. אבל נעבור הלאה:
2. בלעדיות - קניין רוחני אינו יכול להיחשב בלעדי. אני מנגן שיר על במה, אדם שורק שיר ברחוב, השיר מתנגן ברדיו - "נר לאחד נר למאה". הוא יכול להיות אצל כמה אנשים שונים בו זמנית.
3. שליטה ממשית - מידע הוא דבר ערטילאי. אי אפשר לשלוט בו. אפשר לנסות לשלוט בדרכי ההפצה שלו, אבל במידע עצמו. הוא דבר מופשט לגמרי.

בקיצור, "קניין רוחני" אינו יכול להיחשב קניין בשום פנים. ולמה שייחשב? הרי לגנוב ממישהו את קניינו, פירושו לעשות פעולה שתגרע אותו מקניין פלוני, ותוסיף אותו לקניין (או חזקת) אלמוני, הגנב. הדבר הזה רע בעיקר כי הוא פוגע באדם שגנבו ממנו, ולצורך העניין זה לא כל כך משנה אם הגנב נהנה ממנו או בא לחצר וסתם התחיל להשמיד את הרכוש. לעומת זאת, אם אני צופה בפרק מ"חברים" (טוב, היום צריך לומר "האוס") באינטרנט, לא לקחתי שום דבר מאף אחד. המידע קיים, ויכול לשרת את כולם. כבר אמרנו: "נר לאחד - נר למאה".



אלא מה, תגידו, אתה פוגע במטה לחמה של התעשייה, אתה גורם לכך שיוצרים לא ירוויחו את מה שהשקיעו, שהם לא ירצו ליצור, וכולי. בסדר. אמירות לגיטימיות. אבל לא קשורות לנושא ה"קניין". קראו לילד בשמו: תקנות לעידוד היצירה. זהו. כל כך קשה?

צריך להדגיש: מניעת רווח בעקיפין אינה בשום פנים גזל. אם חבר שלי עמד לקנות ספר, ובאתי ואמרתי לו: עזוב, אל תקנה, אני אשאיל לך את שלי - מנעתי מהסופר (ו/או מהמפיץ) רווח, ואולי התנהגתי כלפיו לא יפה, אבל לא עברתי על שום גזל. גזל פירושו לקחת אובייקט מסוים שיש לפלוני, כך שהוא לא יהיה אצלו. זה גזל, ואין בלתו.

ואפרופו תקנות לעידוד היצירה, בימים עברו היצירה פרחה בלי שהיוצרים חלמו על התקנות האלה. הרמב"ם לא הרוויח אגורה על כל ספר שלו שנמכר, וגם לא אריסטו או דנטה או אוגוסטינוס. אנשים שרוצים ליצור, שיש להם דחף ליצור, יעשו זאת גם בלי שום קשר לרווח שהם יכולים לקבל. את הכסף הם הרוויחו בדרכים אחרות - עבדו לפרנסתם, כמו כל בני התמותה, בעבודות של ממש, או שהיו להם פטרונים מכובדים, שתמכו ביצירה שלהם.

אז אין לי התנגדות לפטרונים מודרניים בדמות קרנות למיניהן, וגם לא לתקנות שמטרתם עידוד היצירה ותמיכה ביוצרים. זה סבבה לגמרי. אבל בבקשה, אל תסבנו אנשים.

קניין רוחני אינו קניין, ואם הורדתם סרט למחשב, אולי אתם עוברים על החוק (אני בספק, אם החוק הוא אות מתה ואינו נאכף כלפי אנשים פרטיים), אבל מה שבטוח זה שאתם לא גנבים. שלא יעבדו עליכם.

לקריאה נוספת:
ולקינוח יויטיובון חמוד, מכתב פתוח מדן בול ללילי אלן:

אירעה שגיאה בגאדג'ט זה