בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום שבת, 27 באוקטובר 2012

פכים קטנים מעיתוני סוף השבוע

בעת שקיימתי את מצוות השבת ובמקום ללמוד תורה כמו שעשו קדמונינו, ישבתי ועלעלתי במקור ראשון ובבשבע, גיליתי כמה דברים משעשעים, שעלה בדעתי לשתף אותם אתכם. ובכן:

אורבך מארלב

"אירלוב" הוא פועל גזור-שם (קרדיט לידידי דן קופר), על שם ח"כ זבולון אורלב רב המעש, שמסוגל להוציא תגובות פרדוקסליות מעין זו (מתוך תגובה לראיון במוצש עם איילת שקד, מלפני כשלושה חודשים):
ובכן, גם אורי אורבך למד עם הזמן לעשות זאת, והרי תגובתו לאיחוד האורלבשקוביצי בבית היהודי ("בשבע", השבוע):
אז ברית בין שניים שלא סובלים אחד את השני זה טוב או רע? לאורבך הפתרונים.

ביבי לא רוצה ליכוד גדול?

ונעבור לאיחוד אחר - ביברמן (או ליבריהו? נשמע פחות טוב). כמו במקרים רבים שבהם יש הפתעות פוליטיות אחרי סגירת גיליונות מוספי סוף השבוע, הנה מישהו שבטח ירצה לאסוף את כל העותקים של טור הדעה שלו (מקור ראשון האחרון):

טיפים בזוגיות?

והיה גם עוד איחוד, שאולי קצת שכחנו - דרעישי. וגם כאן יש לנו פנינה, מאת ידידיה מאיר (בשבע):
מעניין, נכון? מסקנות על זוגיות מהראיון הזוגי. נחמד. חוץ מזה שידידיה מאיר שכח לציין מי שהייתה נוכחת באולפן באותו ראיון, סיון רהב-מאיר (יש בהחלט קשר משפחתי) שאמרה מיד לאחריו: "קודם כול, יונית, אני קיבלתי כאן פשוט טיפים בזוגיות" (כאן, דקה 14). אז אני יודע, אשתו כגופו, אבל בחיאת, בלי איזה קרדיטון קטנטון? מה אני אמור לקבל מכאן על טיפים בזוגיות, הזוג מאיר?

אוסלו מת!

והנה חשיפה מעניינת של זאב קם במקור ראשון: ריבלין יכריז בישיבה לזכר רבין, שאוסלו מת.

מאוד מעודן, נכון? השלב הבא: לקרוא בישיבה לציון 20 שנה לאוסלו, "רבין מת".

תורה-מן!

ולסיום, קומיקס ששיעשע אותי מאוד, מעלון פרשת השבוע "גילוי דעת":

שימו לב לעיתון שמחזיק חפי-פניק המרושע ביד. מטושטש לכם מדי? הציצו בתגיות הפוסט כאן. ובשילוב כוחות מעניין, אותו מגזין אכן הקדיש השבוע את גיליונו לתופעת ה"לייטים". שנאמר, לייט חדש על ציון תאיר.

יום שישי, 26 באוקטובר 2012

על מדינת הרווחה ואגוזים קסומים (ביקורת ספר)

ביקורת ספר שכתבתי על הספר המעניין "התמוטטות" עבור האתר המצוין "מידה" - אל תחמיצו עוד שלל כתבות וביקורות באתר!


בסיפורה של לאה גולדברג, "מעשה בשלושה אגוזים", מסופר על סנאי שהעניק לגמד ביער בתמורה להסכמתו שיגור אצלו: "שלושה אגוזים, ובהם שלושה סודות ורזים, והיה – כל מי שיפתור את סודם, אין כמותו מאושר בעולם". באותם אגוזים משתמש הגמד כדי לשחד את האנשים ששלח השר לכרות את עצי היער, והללו משתמשים בהם כדי לפייס את לבו על כך שלא כרתו את היער, ואף גובים על כך "שני שקלי כסף לכל אחד מאתנו". השר משתמש באותם אגוזים כדי לפייס את לב הנערה שרצה לשאת לאשה, על כך שלא בנה לה את הארמון מעצי היער. כל אחד מגיבורי הסיפור שמח על כך שהוא-הוא שפתר את סודם, ואין כמותו מאושר בעולם.

כך, אפשר לומר, רואים כלכלנים רבים את מהותו של הכסף. הוא אינו אלא תעלול יחצ"ני, אחיזת-עיניים מרהיבה, עניין של אמון ושל אילוזיה, ולא שום דבר ממשי. ממילא, ניתן לעשות בו מניפולציות – לפזר כסף כדי ליצור אווירה של אמון במשק, וכך, הפלא ופלא, ייווצר עוד ועוד כסף. זו, בתמצית, התזה של הכלכלן קיינס, כפי שמתאר אותה העיתונאי אורי רדלר בספרו התמוטטות – על קריסת המערב ומות מדינת הרווחה.
מדינת הרווחה, גורס רדלר, קורסת אל מול עינינו. המשברים בארצות-הברית, יוון, ספרד, ובמדינות רבות אחרות, נובעים כולם מהפרה של כלל בסיסי אחד: אינך יכול להוציא יותר כסף מאשר אתה מכניס. לאורך השנים, הממשלות הפרו את הכלל הזה, בהתבסס על התיזה הקיינסיאנית, שהכסף אינו אלא אחיזת-עיניים, 
ואם נוציא די ממנו, אווירת האמון שהדבר ייצור במשק תגרום לכך שבאמת יהיה יותר כסף.

דוגמה לראייה קיינסיאנית אופיינית היא "חבילות החילוץ" של הממשלות השונות להצלת הבנקים – כספים בכמויות דמיוניות שנשפכו כדי להציל עסקים כושלים ו"להניע מחדש" את הצמיחה. אליבא דרדלר, יש כאן להטוט בועתי: הכסף שמשקיעה הממשלה לא צומח מהאוויר. הוא נלקח ממקום כלשהו: מהמסים שהממשלה צריכה להעלות, או מהחוב ההולך ותופח, או מהדפסת כסף במסווה כלשהו. כל הדברים הללו כשלעצמם אינם פותרים את המשבר – הם רק מעבירים אותו לרקע, וגורמים לתפיחתו השקטה, לקראת התפוצצות גדולה עוד יותר בהמשך. רדלר מכנה זאת "קונספציית מינכהאוזן": אם נפלת עם סוסך אל הביצה, משוך בציצית ראשך ותראה כי תוכל למשות את עצמך. כך, נראה, האמינו נגידי הבנקים המרכזיים וממשלות המערב, שהלכו והורידו את הריבית – דהיינו, הורידו את "מחיר הכסף" אל מתחת לשוויו הריאלי, וכך יצרו צמיחה מדומה, בועה שסופה לקרוס:

השוק כולו הצטרף לשרשרת קונגה של שוטים המכזבים זה לזה. קוני הבתים באשראי סמכו על כך שהבנקים יודעים מה שהם עושים ... הבנקים סמכו על פאני מיי ופרדי מק ... פאני מיי ופרדי מק סמכו על כך שהקונגרס יודע מה הוא עושה, וגם אם לא, הוא יחלץ אותן מכל צרה שלא תבוא. הקונגרס סמך על הסנאט. הסנאט סמך על נגיד הבנק הפדרלי. נגיד הבנק הפדרלי סמך על כך שחברות הפיננסים אינן מנוהלות על ידי מטורפים, ולכן לא ישקיעו אלפי מיליארדי דולרים בתרמית פירמידה. חברות הפיננסים סמכו על המנהלים, שכן שיער שיבה להם וקול בריטון סמכותי. מנהלי חברות הפיננסים סמכו זה על זה ... מדרגי המניות סמכו על הסינים, שימשיכו להשקיע. הסינים הסתמכו על הדרקון המסורתי בתהלוכה לכבוד שנת הקוף. הקוף סמך על פול קרוגמן. פול קרוגמן סמך על ג'ון מיינרד קיינס. ג'ון מיינרד קיינס מת (עמ' 135).
התיאור לעיל יכול גם לשמש את חסידי הכלכלה המוכוונת מלמעלה. הנה, יאמרו, אי-אפשר לסמוך על אנשים. הם מאמינים בבדיות, סומכים על תרמיות פירמידה, על קופים או על קרוגמנים. אדרבה, בדיוק משום כך צריך רגולציה חזקה ומדיניות ממשלתית תקיפה. תשובת רדלר היא שבועות תמיד היו ותמיד תהיינה; המסוכן בבועה ממשלתית היא הטוטליות החובקת-כול שלה.

אם נחזור ל"מעשה בשלושה אגוזים", שם התפוצצה הבועה הקטנה בשקט. בנם של השר ורעייתו מצא את האגוזים בהיותו בן חמש, פיצח ואכל אותם. "תם המעשה בשלושה אגוזים, ומי ידע סודות ורזים? הבן הקטן אכל את כולם, עכשיו אין כמותו מאושר בעולם". לו מאן דהוא בשרשרת הסיפור היה חושד ולא רוצה לקחת אגוזים על סמך הבטחה בעלמא, התוצאות היו מצערות בהרבה (לסנאי לא היה היכן לשהות בחורף, יערו של הגמד היה נכרת, אנשי השר היו מוצאים להורג, או שהשר לא היה זוכה בנערה שאהב). מה היה קורה אילו הממשלה הייתה מחלקת אותם אגוזים קסומים? זאת לא צריך לדמיין – הרי זה בדיוק מה שעשו ממשלות המערב לפי רדלר. את ההמשך אנחנו יודעים: בועת האגוזים התפוצצה, וממשלות המערב מיהרו לחלק עוד ועוד אגוזים עם סודות ורזים, כדי לחזק את אמון הציבור.
מעשה בשלושה אגוזים. לאה גולדברג כסוכנת של קיינס

מה יהיה הסוף? רדלר משער שהממשלות תעשינה כל שביכולתן כדי להימנע מלטפל במשבר בצורה האמתית היחידה האפשרית: צמצום השירותים שמעניקות הממשלות, דהיינו, קיפול דגל מדינת הרווחה. "הפעולות שיינקטו ראשונה יהיו אלו שקל לבצע", אומר רדלר, ולכן משער שהפתרון הראשון יהיה מיסוי, שמטרתו הגדלת הכנסות הממשלה. והנה, אך יצא הספר, וכבר הוכיח ראש-הממשלה את השערת רדלר, בהודיעו על הגדלת המיסוי כדי לכסות על מדיניות הרווחה שבה נקט בעקבות המחאה החברתית של הקיץ האחרון.

הבעיה, כפי שמצביע רדלר, היא שכוחו של המיסוי מוגבל. מעבר לרמה מסוימת, אי-אפשר לאוכפו; ובסופו של דבר, כל העלאת מס מקטינה את הכנסות הציבור, כך ש"הסיכום הכללי של צעדים כאלו הוא, כמעט ללא יוצא מן הכלל, אפס". לפיכך, אומר רדלר, יפנו לצעדים הבאים, והוא כיסוי החוב על-ידי הדפסת כסף, ישירה או עקיפה; "דמוקטטורה" – כפייה של הסדרים פיננסיים על ידי הפקעת זכויות הקניין; ושמיטת חובות חד-צדדית מצד המדינה. אך כל אלו "לא פותרות את הבעיה, שכן הן אינן נוגעות כלל בליבת אורח החיים ואופן הפעולה המקובל של מדינות המערב. במקרה הטוב, דרכי התמודדות כאלה דוחות במעט את הקריסה הסופית. במקרה הרע, הן מחמירות את המצב שייווצר אחרי אותה קריסה" (עמ' 173).

לפיכך, גורס רדלר, הצעד הבלתי-נמנע הוא חיסולה של מדינת הרווחה, והוא משתעשע לרגע באפשרות של "פוליטיקאי ישר", שיסתכל לאנשים בעיניים ויגיד להם שעת ההתפכחות הגיעה, וכי יש לשנות את השיטה מן היסוד. "האם יקום פוליטיקאי שיאמר את האמת? אולי", כותב רדלר לקראת סוף הספר, ואף משרטט "סימנים של הבנה" בקרב הפוליטיקאים הפופוליסטיים שקמו באירופה – לא ממש חביביו של רדלר הליברל, אך נחמה פורתא במאבקו להכרה בכך שמדינת הרווחה לא יכולה להתקיים עוד יותר.

עוד מעט בחירות. שלל מפלגות מציגות מרכולתן האידיאולוגית. האם ניתן למצוא בהן "פוליטיקאי ישר" רדלרי? עד שיקום אחד כזה, כנראה, נקבל עוד הרבה מנות של אגוזים קסומים.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

"אללה אסלאם" נגד קש"ב

זוכרים את הסדרה "אללה אסלאם"? (שם מזעזע וחסר פשר. לא משנה)

עמותת קש"ב, שהמנכ"ל שלה הוא מנכ"ל בצלם לשעבר, יזהר באר, פרסמה דו"חות שטענו שהסדרה מגמתית ועלובה, ובכלל אנטי-אסלאמית. לרמוז שהמוסלמים הם בעיה באירופה? איזה רעיון חשוך.


לערוץ 10 נמאס, והוא פרסם תגובה העונה לטענות העמותה ומתקיף אותה. אז לא התעמקתי בטענות לכאן ולכאן, וגם לא צפיתי בכל הסדרה, אבל ודאי שדברי ערוץ 10 ראויים להישמע. ובכלל, הבמה המכובדת שנותנים לקיצונים הזויים כמו יזהר באר מעצבנת אותי. אז הנה דברי הערוץ. קראו, אפשר בדילוגים, והפיצו הלאה:

"בשבועות האחרונים עמותת קשב פרסמה שני דו"חות בנוגע לסדרה 'אללה-איסלאם' ששודרה בערוץ 10, דו"חות שהופצו ברשת האינטרנט, זכו לציטוט במספר כלי תקשורת, וגרמו נזק לשמה הטוב של מפיקת הסדרה 'חדשות 10' ושל יוצריה.
בניגוד לנאמר בדו"חות , עמותת קשב לא פנתה לחדשות 10 או ליוצרי הסדרה בבקשה לתגובה.

הניסיונות החוזרים ונשנים של 'קשב' להטיל דופי ביושרה ובמקצועיות של יוצרי 'אללה אסלאם' מבוססים על גיבוב מגמתי וערוך היטב של שברי ציטוטים וחוסר דיוקים לצד נתונים, ציטוטים ואף דמויות שאינם מופיעים בסדרה כלל.
למרבה הצער, ה"תחקיר" שביצע 'קשב' התאפיין ברשלנות, חוסר דיוק ושימוש יצירתי בעובדות ובציטוטים, מתוך מוטיבציה להאשים את יוצרי הסדרה בחוסר מקצועיות; התוצאה היא 'כתב אישום' רשלני, שכל טענותיו מתפוררות אל מול העובדות שיובאו להלן.

כיוצרים וכעיתונאים, אנו מברכים על ביקורת, אך על מנת שביקורת כזו תישמע, עליה לעמוד בתנאי סף פשוטים של יושרה, תום לב והיצמדות לפרטים. ניכר כי אנשי 'קשב' – בלהיטותם להאיר את הסדרה באור שלילי – התאמצו מדי לחפש ואף להמציא עובדות, ציטוטים ואפילו דמויות שכלל אינם קיימים במסגרת הסדרה – הכל במטרה להצדיק את מסכת הטענות שלהם. האם כך נראית המקצוענות של מי שמכנה עצמו "מכון מחקר"?

כפי שיפורט בהמשך, העבודה העיתונאית והתחקירית הקפדנית, שנעשתה במשך למעלה משנה, יצרה בסיס מוצק שעליו נוצרה הסדרה 'אללה-איסלאם'. לא במקרה, אף לא אחד מכלי התקשורת הרבים אליהם פנו אנשי 'קשב' לא הסכים לפרסם את הדו"ח, לאחר שהתרשמו מהתוכן המגמתי והרשלני שכלול בו. רק פובליציסטים שאינם מקפידים על בדיקה עובדתית על פי הפרקטיקה העיתונאית ציטטו את הדו"ח.

יש לשער כי אילו אנשי 'קשב' היו מפיקים סדרה על האסלאם באירופה התוצאה הייתה שונה; עם זאת, אין בכך כדי לערער את עמידתה של הסדרה בסטנדרטים עיתונאיים מחמירים הראויים לאכסניה בה שודר.


הפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' הראשון:

1. מתוך הדו''ח: "רשות הדיבור קודם כל לצבי יחזקאלי. לדבריו: "ב-2050 ברבות ממדינות אירופה יהיה רוב מוסלמי", ו"המלצה חשובה למי שרוצה לנסוע לאירופה הקלאסית בעתיד – תלמדו ערבית". תגובה: הציטוט המיוחס לצבי לא נאמר על ידו בסדרה, לא בקריינות ולא בשום צורה אחרת. [הערה: עמותת קש"ב טענה כי המשפט אמנם לא נאמר בסדרה, אך הוא נאמר בפרומו. ה"ג.]

2. מתוך הדו''ח: "הפרק השלישי בסדרה של יחזקאלי נקרא בפשטות "טרור". וכותרת המשנה שלו היא "פעילי טרור בלב המערב". תגובה: לא נכון. לא מופיעה בשום מקום בסדרה כותרת משנה שכזאת.

3. ביחס לטענה כי קיימנו ראיון עם חירט וילדרס תוך שיתוף פעולה עם הימין הקיצוני בהולנד – לא היה ולא נברא, וילדרס אינו אחד ממרואייני הסדרה, והוא אינו מופיע בה, לא כמרואיין ולא בקטעי הארכיון המובאים בה.

4. ביחס לסקר שמצביע על כוונות השתלבות המוסלמים בחברה האירופית– הוא לא סותר שום נתון אחר שקיים בסדרה, אין בו כדי להפריך אף אלמנט בעבודה העיתונאית שנעשתה במסגרת הסדרה, שמתארת בין היתר, קבוצות באוכלוסיה, שרואות עצמן נבדלות ועצמאיות.

5. מתוך הדו''ח: "מהפרק ניתן להתרשם בקלות שהמוסלמים מתכננים לא פחות מכפי שיחזקאלי אומר "קרב – שעכשיו הוא קרב טקטוני". תגובה:לא נכון הוא שמייחסים לכלל האיסלאם באירופה את הכוונות הללו. הפרק מתאר, כפי שמציין בדבריו גם ראש ממשלת בריטניה, דייויד קאמרון – מציאות של התגברות תופעת ההקצנה בקרב הדור הצעיר בחברה המוסלמית באירופה, ומייחס פעילות טרור באירופה להקצנה זו. השירבוב של הציטוט של "קרב טקטוני" [משפט של יחזקאלי המתייחס לתופעת ההקצנה הדתית ולא לפעילות הטרור] הינו "בישול" של תוכן, בדיוק מהסוג שמנסים מחברי הדו''ח ליחס ליוצרי הסדרה [כמובן - תוך סילוף העובדות ב"תחקיר" שלהם].

6. מתוך הדו''ח: "את הפרק השלישי בסדרה הוא [יחזקאלי] פתח בהצהרה הבאה: "בהולנד יש 180 אלף מוסלמים – 24% מהאוכלוסיה". למעשה מדובר באחוז בודד (1%) מהאוכלוסייה בת למעלה מ-16 מיליון איש של הולנד, אבל כאמור... עובדות". תגובה: צבי מצולם במרכז העיר אמסטרדם ומתייחס למספר המוסלמים בעיר ולחלקם באוכלוסיה. להלן דבריו של צבי בפתיחת פרק 3 : "כאן בפארק השקט של אמסטרדם, בירת הולנד, 180 אלף מוסלמים חיים... " הנתון הרשמי שצבי נוקב בו ביחס לעיר נכון ומאומת. באמסטרדם 180 אלף מוסלמים מתוך כ-750 אלף תושבים, שהם כ-24 אחוז מהאוכלוסיה. [ציטוט עם הנתון הרשמי הזה מופיע במקורות שונים, החל מאתר ויקיפדיה ועד לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ממשלת הולנד].


נעבור כעת להפרכת הטענות המופיעות בדו"ח 'קשב' השני: 
 1. בניגוד לטענה שהועלתה בדו''ח - אין כל פגם בנתונים שהוצגו בנוגע לפליטים העיראקים בשבדיה, וכן ביחס לאוכלוסיית המהגרים המוסלמים בעיר מלמו. הפרטים נבדקו והוצלבו עם מקורות ופרסומים אחרים. זו הקריינות שהושמעה במהלך הפרק הראשון: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת, השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר... [מחברי ה"דו"ח" – לא הציגו נתונים אחרים – רק טענו שהנתונים שלנו לא אמינים].

2. בעניין המהגרים מעיראק, הוצגה בסדרה הקריינות הבאה, שגם בה לא נפל כל פגם: מאז מלחמת עירק ב2003, קיבלו יותר ממאתיים אלף פליטים עירקים מקלט מדיני בשבדיה. רבים בשכונה הזו טרודים במאבק עיקש ברשויות, שלא התירו, מסיבות שונות, כניסה למדינה של בני משפחתם.

3. ביחס לטענה על פרסום זהויות מזויפות של מרואיינים: לארס הדיגארד הוצג כ"היסטוריון וסוציאליסט, איש תנועת השמאל בדנמרק". תגובה: הוא אכן היסטוריון וסוציאליסט, ואף ראש אגודת העיתונות החופשית הבינלאומית. על הרקע הזה נבחר כמרואיין לסדרה. שום דבר לא הוחבא, משום שאת דעותיו ביחס לאיסלאם ביטא במהלך הפרק בצורה חריפה. בראיון שקיימנו עימו וכן בפרסומים רבים טען כי אינו רואה בעצמו משויך לימין ובמשך שנים באופן מסורתי היה פעיל למען אג'נדה סוציאל דמוקרטית. יתרה מזו, בניגוד לעמדותיו הוצגו לא מעט עמדות הפוכות לגמרי, אותן ניתן לייחס לאנשי שמאל – כמו זו, למשל, של איש הביטחון מגנוס נורל. [לרוב, הוצמדה טענה שונה לזו של הדיגארד על ידי דוברים בעלי עמדה שונה]. מה שמייתר את הטענות בדבר חוסר איזון.

4. הטענה ל"סילוף" באופן בו הצגנו את פרופ' רפאל דריי: מחברי דו''ח קשב סבורים כי הדרך הנכונה להציגו הינה כפרופסור ללימודים פוליטיים ומומחה לחקר התנ"ך תגובה: זו בחירתם, ולו היו יוצרים את הסדרה יכלו לעשות כן. אנחנו בחרנו אחרת, היות והאחרון עסק במחקר במגוון רחב של נושאים: מדעי המדינה, משפטים, פסיכואנליזה, מחקר פסיכופתולוגי ועוד. ברבים מפרסומיו עסק בחברת מהגרים בהיבטים סוציולוגיים. הוא נבחר כמרואיין לסדרה משום שהוא מיטיב לחבר בין כל הנושאים האלו [מדעי המדינה, משפטים, סוציולוגיה ופסיכופתולוגיה]. ביחס לשיוכו הפוליטי - בראיון עימו לא הציג דריי עמדות אנטי פלסטיניות או אנטי מוסלמיות, וגם אם היה עושה כן, אין בכך כל פגם. ראוי לציין כי בדרך כלל ה"טייטל" המופיע תחת שמו של המרואיין – בכתבות בכלל, ולאו דווקא בסדרה שבנדון - אינו אמור לספק את קורות חייו או את הבכיר שבתאריו, אלא את העיסוק הרלוונטי שלו לתוכן הסדרה וכמובן שאין בכך כל הטעייה של הצופה.

5. אשר ל"סילוף" ביחס לאופן שבו הצגנו ז'אן לואי ברוייאר: "שופט לשעבר ומומחה ללוחמה בטרור". לטענת מחברי הדו''ח התעלמנו מהיותו כיום פוליטיקאי פעיל במפלגת הימין הצרפתית, שזכה בעבר לביקורת נוקבת מארגוני זכויות אדם על שיטות החקירה שלו. תגובה: ראוי לציין כי לואי ברוייאר מזוהה כחוקר מוביל לאירועי טרור. כשופט וכחוקר זהו התחום המשמעותי ביותר בו עסק. הוא איש מקצוע ושיוכו הפוליטי פחות רלוונטי לסדרה. יתרה מזו, לואי ברוייאר לא מציג במהלך הפרק עמדות המזוהות הימין. הוא טוען שהמהומות שפרצו במונפורמיי על ידי מהגרים ב-2005 אינן קשורות לענין אתני או דתי, כי אם על רקע חברתי סוציולוגי. את זה "שכחו" מחברי דו''ח 'קשב' לציין.

6. בעניין הטענה על "הדבקת סרטונים מאירועים לא קשורים": דו"ח קשב טוען כי במהלך הפרק שודרו קטעי וידאו של התנגשויות בין שוטרים ומפגינים וכי מבדיקה שערכו מחברי הדו"ח הקטעים המוצגים כהתפרעויות מוסלמיות בפרבר רוזנגרד במלמו הם למעשה הפגנות של ארגוני שמאל שוודיים נגד מבצע עופרת יצוקה וכי מרבית העצורים באותן הפגנות לא היו דווקא מוסלמים, אלא צעירים שוודים בכלל. יצויין כי חומר הארכיון ששולב הינו של מהומות מתקופות שונות והוא מתייחס לדבריו של רש מחלק הפשיעה במשטרה אשר מציג נתונים ממחקר שביצעה משטרת מלמו. המחקר מציג נתונים כלליים המתייחסים למהומות שבוצעו על ידי מהגרים. דבריו, המתחילים במשפט "יש לנו מהומות" אינן מתייחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בעיר באחרונה, ובהתאם - גם חומרי הארכיון מציגים מהומות מאירועים שונים בשנים האחרונות. לפיכך, לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו''ח. זאת ועוד, המרואיין מגנוס נורל, משולב במקטע זה עם הטענה כי מסוכן לבחון מקרי פשע בהתייחסות ספציפית לקהילת המהגרים בעיר [בתגובה למחקר שמציג ראש מחלק הפשיעה] – וגם פרט זה נשמט ממחברי הדו''ח הטוענים כי הסדרה ביצעה "תחקיר מגמתי".

7. מחברי הדו''ח טוענים אף כי "צילומים אחרים ממהומות במלמו ב-2009-2010 תוארו בכתבה כהתפרעויות של מהגרים... אך לא מצוינות הסיבות לפרוץ המהומות הללו, שהינה מסע ירי של איש ימין שוודי שירה ב-12 מהגרים במשך מספר חודשים. גם טענה זו מופרכת, שכן כל קטעי הארכיון אשר שולבו בקטע המדובר הינן תיעוד של התפרעויות בשכונה "רוזנגארד" במלמו בשנים האחרונות, והן מלוות את הקריינות המתארת אווירה כללית ומתייחסת להתפרעויות השונות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. [זה נוסח הקריינות: בשעות הערב קוד ההתנהגות במקום משתנה והשכונה נאלצת להחיל על עצמה עוצר של ממש. בחסות החשיכה הופך המקום לג'ונגל של מהגרים. הצתות, פריצות, מעצרים וקרבות רחוב אלימים – הם ענין שבשגרה] לפיכך, קטעי הארכיון אינם מיוחסים לאירוע מסוים כי אם למציאות השוררת בשכונה בשנים האחרונות, ובהתאם - גם חומרי הארכיון מציגים מהומות שהתרחשו בשכונה בשנים האחרונות. לא היה כל צורך לציין כי אחד מקטעי הארכיון מתייחס לאירוע אותו מציינים מחברי הדו''ח.

8. טענה נוספת של מחברי הדו''ח מתייחסת ל"קטעי וידאו נוספים מצרפת, מזירות שנראות כמו זירות רצח, אינם מתוארכים או ממוקמים ולכן בלתי אפשרי להבין האם הם שייכים בכלל לנושא, מעבר לשיוך הכללי שנעשה בכתבה". הניסיון לרמוז כי הסדרה "מבשלת" קטע ערוך ומשלבת חומר ארכיון שאינו רלוונטי לנאמר – הינו כוזב וחסר בסיס, שכן חומרי הארכיון המשולבים בקטע זה, אשר נרכשו מתחנת טלוויזיה המשדרת במרסיי, מתארים במדויק את שנאמר באותו המקטע על ידי הגב' סמיה גלי, ראש עיריית הרבעים 14 וה-15 במארסיי. ראש העירייה מדברת על אירועי פשיעה שהתרחשו בשכונה רק בחודש האחרון בהם נהרגו שישה מבני השכונה, ובהתאמה - קטע הארכיון שמוצג מתייחס בדיוק לאירוע הפשיעה שהתרחש בימים אליהם מתייחסים ראש העירייה וקודמיה במקטע הערוך.

9. מחברי הדו''ח מלינים על כך ש"במהלך הפרק מזכיר יחזקאלי בקצרה נתונים על ביצוע פשעי שנאה בשוודיה, ומצטט את ראש אגף הפשיעה במלמו "זה נכון, הוא (השוטר) מודה, לא תמיד אפשר לקשור את הבדלנות ואחוזי הפשיעה ברוזנגרד ובמלמו כולה לאוכלוסיה המוסלמית", אבל יחזקאלי מזדרז לסייג את דברי השוטר "ככה זה בפוליטיקלי קורקט של אירופה" יחזקאלי מבטל את דברי המומחה הביטחוני כ"פוליטיקלי קורקט", ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים ומשאיר אותנו עם התחושה כי הפשיעה דווקא כן קשורה לבדלנות ולשנאה של המהגרים המוסלמים". תגובה: נציין כי הערתו של יחזקאלי, המתוארת כמגמתית, הינה לגיטימית לגמרי. אין הדבר מעיד, בשום צורה, על תחקיר מגמתי, כי אם על עמדתו הלגיטימית של צבי יחזקאלי. יתרה מזאת, מפקד המשטרה, שלא מזוהה פוליטית, חיזק את עמדתו של צבי. עוד יצויין כי בניסיון לסתור את דברי יחזקאלי מביאים מחברי הדו''ח "דו"ח רשמי של משטרת שוודיה 97% מפשעי השנאה במדינה מבוצעים נגד קבוצות מיעוט. מתוכם, 83% בוצעו על ידי חבר בקבוצת הרוב נגד קבוצת מיעוט". אלא שהם מתעלמים מהעובדה כי המחקר שאת עיקריו הביא במסגרת הסרט האחראי על מחלק הפשיעה – מתייחס לעיר מלמו בלבד ולא לשבדיה כולה. כך שאין הנתונים שהציגו מחברי הדו''ח מעידים על תמונת מצב שונה.

10. מחברי הדו''ח טוענים כי הסדרה מביאה "נתונים על מספרי מהגרים, שגבוהים כולם בעשרות ולעיתים במאות אחוזים מהמספרים האמתיים המופיעים בדוחות הממשלתיים. כך למשל, בניגוד לרושם שנוצר, רוב המהגרים בשוודיה בכלל, ובמלמו בפרט, הם כלל לא מוסלמים." תגובה: על כך נעיר כי לא נמסר נתון המעיד על כך שרוב המהגרים במלמו או בשבדיה הינם מוסלמים. להלן הקריינות המתייחסת לכך במסגרת הסדרה: בעשור האחרון הפכה עיר הנמל הזאת [מלמו], השלישית בגודלה בשוודיה, לעיר מהגרים טיפוסית. הקהילה המוסלמית במלמו שילשה את עצמה וכעת היא מהווה כחמישית מאוכלוסיית העיר, מה ששינה את פניו של המקום מקצה לקצה".

יום שישי, 5 באוקטובר 2012

הסקרנות הרגה את החתול ששמר על השמנת

והפעם: פוסט פוליטי משהו, שעוסק במפלגה שלא מאוד מעניינת אותי, עם פריימריז שלא מאוד מעניינים אותי, ושאני לא תומך באף אחד מהמועמדים בו. אבל הספין האחרון, מבית מדרשו של הרשקוביץ, עצבן אותי במיוחד. אז ככה:

מודעה שהתפרסמה היום בעיתון "מקור ראשון" מטעם המתמודד לראשות הבית היהודי, השר-הרב-פרופ' דניאל הרשקוביץ, הביאה צילום של ידיעה באתר ערוץ 7, ונתנה לה את הכותרת: "סקר המתפקדים: אין מנצח בסיבוב הראשון, הרשקוביץ מנצח בסיבוב השני".

נשמע מבטיח, נכון? הנה הידיעה:

נתחיל מהתחלה. קודם כול, זה לא סקר. שאלו 501 מתפקדים מבין 50,000. לפי איזו שיטה בחרו אותם? גורל הגר"א? כל מי ששמו הפרטי מתחיל ב-ד' ושם המשפחה שלו מתחיל ב-ה'? סקרים מתבצעים על ידי מכוני סקרים "אמיתיים", שיודעים את השיטות לפילוח נתונים ויכולים לעמוד מאחורי ממצאיהם. כאן מדובר בחברת "טלאול". חברת סקרים? לא ולא. זוהי חברה המפעילה נציגים המתקשרים לאנשים, במגוון נושאים. אחד מהשירותים שהיא מציעה הוא "שירותים בתחום המחקר הכמותי לגופי מחקר מובילים במשק". דהיינו, גוף מחקר (כגון מכון סקרים) יכול להשתמש בשירותיה הטכניים של החברה כדי להתקשר לנסקרים. טלאול עצמה אינה גוף מקצועי שכזה. כך למשל מכתב ההמלצה (היחיד) שיש לה בעניין זה הוא מחברת "מרקט ווטש", שהיא חברת "מחקרי שוק וסקרי דעת קהל", ומשתמשת בשירותיה של טלאול.

אוקיי, זה לא סקר, אלא הטלת קובייה. מה הלאה? נניח לרגע שהנתונים מדויקים. שיעור "טרם החלטתי" והמסרבים לענות בסיבוב הראשון הוא 32%.שליש מהמתפקדים! מה יעשו אותם 17 אלף מתפקדים? אין לנו מושג. כיון שההבדל, לפי ה"סקר", בין הרשקוביץ ואורלב הוא 4% - בדרך כלל טווח טעות הדגימה - הרי שאין שום יכולת לדעת אם הרשקוביץ אכן יעלה לשלב השני.

אה, כן. טעות הדגימה. אין שום נתונים עליה. וזה מהסיבה הפשוטה שלטלאול, שכאמור אינה חברת סקרים, וכאמור מה שנעשה הוא סתם הטלת קובייה (נניח שאף אחד לא "טיפל בנתונים" לטובת מזמין הסקר - שאפשר לנחש שהוא הרשקוביץ - והרי אפילו חברות סקרים מקצועיות יודעות להטות את נתוני הסקרים לפי ראות עיני המזמין), אין שום יכולת או יומרה לעשות בעצמה סקר מקצועי עם פילוח טעות דגימה מוגדרת היטב.

הלאה. אם המועמד שלך לא עבר, למי תצביע בסיבוב השני? נזרום עם הסקר, ונניח שאכן בנט והרשקוביץ עלו לסיבוב השני. שוב, יש כמות עצומה של אנשים שאין להם מושג למי הם יצביעו. אבל מעבר לכך, איננו יודעים מיהם אותם "אין לי מושג". האם הם שייכים בעיקר למחנות בנט או הרשקוביץ (ואז זה לא משנה, כי המועמדים שלהם עלו לסיבוב השני)? מי מהאומרים "לא אצביע" הם תומכי בנט, הרשקוביץ או אורלב? אין שום נתונים. הרי מה שאנחנו רוצים הוא את פילוח מצביעי אורלב, המתמודד המפסיד בסיבוב הראשון לפי הנחתנו (גם לפי הסקר הזה עצמו, בנט בטוח עולה לסיבוב השני, והרי אם הרשקוביץ מפסיד, זה לא מעניין אותנו, אנשי הקמפיין של הרשקו). שוב, אין שום נתונים. אז כמה מה-23% שאומרים שיצביעו הרשקוביץ אם מועמדם לא יזכה הם ממצביעי בנט, וכמה הם ממצביעי אורלב? אין לנו שמץ של מושג. "לא כתוב על השעון", כמאמר המשוררת.

אבל בואו נניח לרגע שהכול זהב, שהסקר מדעי, אחלה וחסוד. כאן נכנס עניין נוסף: סקרים של פריימריז במפלגות בינוניות שווים לפח הזבל. אין להם שום ערך, מלבד לחובבי הסטטיסטיקה. "קדימה" היא תזכורת טובה לעניין. בהתמודדות הראשונה בין לבני למופז צפו הסקרים ניצחון מוחץ ללבני. בפועל, היא ניצחה בפער של קולות בודדים. בהתמודדות השנייה כבר למדו העיתונאים לקח, ולא הזמינו יותר סקרים. מי שבכל זאת הזמינה הייתה טל שניידר בעלת הבלוג הפוליטי "הפלוג". לפי הסקר, לבני לקחה בהליכה. לפי המציאות - ובכן, אנחנו יודעים איפה לבני נמצאת היום. בעצם, אתם יודעים? כי אני לא.

וכל כך למה? ממגוון סיבות. בציבור מתפקדים קטן יחסית, תנודות סטטיסטיות קטנות הופכות להיות גדולות. הרבה תלוי בשאלה מי הולך להצביע ולמי אין כוח והוא נשאר בבית. מי יותר מאורגן ומי לא. מי הביא "ארגזי מתפקדים" (כן, גם בבית היהודי יש דברים כאלה) ומי פחות. בקיצור, אין לסוקרים מה לחפש במפלגות כאלה. היחידים שמשתמשים בסקרים, הם המועמדים עצמם, כאמצעי יח"צ לטובתם, כי הרי הציבור לא ממש מבין בכל הדברים האלה. אז למה לא לעשות סיבוב על הגב שלו.

אה, ודרך אגב. אנשיו של בנט כנראה התעצבנו מה"סקר" של הרשקוביץ, והנה פורסם כבר סקר חדש, שהפעם נערך על ידי מכון סמית (זה מכון סקרים אמיתי לפחות). לפי הסקר הזה, בנט לוקח את הבחירות בהליכה, בלי סיבוב שני ובלי כלום, ואילו הרשקו משתרך הרחק מאחור, עם 11% בלבד שאומרים שיצביעו לו. אז זה אולי סקר יותר רציני, אבל כאמור, גם אותו אי אפשר לקחת יותר מדי ברצינות (משהו, בקטנה: אין שם "לא יודע". כלומר התפלגות המצביעים היא מתוך אלה שאמרו שהם יודעים למי שהם יצביעו. בקיצור, גם כאן נבררו בקפידה נתונים חלקיים, לא ניתנו נתונים חשובים אחרים. עוד סקר שצריך לזרוק לפח).


והערה אחרונה: זוכרים מהו המשרד של הרשקוביץ? משרד המדע. וההתמחות של הפרופסור המכובד? מתמטיקה. אז שר המדע, פרופ' למתמטיקה, מרשה לעצמו לפרסם שטות "מדעית" כזו. איך אומרים הגששים המודרנים? פה חשדתי.