בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום ראשון, 18 באוגוסט 2013

המשחק של אנדרדוס

הכול התחיל באחד האמשים, כאשר ראיתי את דף הפייסבוק של אנדרדוס מפרסמים תחרות אחר תחרות המזכות את הציבור בכרטיס זוגי להצגתם שתחי' בעיר הקודש אריאל. בהתחלה חשבתי להשתתף באותן תחרויות, אך אמרתי לנפשי: מהו הסיכוי שאזכה בהן חלילה? לכן, כאיש אשר חרת (או חרט? או חרטט?) על דגלו את הפסוק "שונא מתנות יחיה", פניתי לידידי מנוער, כלומר חבר הפייסבוק שלי מזה כמה חודשים, מתן צור, האיש והרעמה, והצעתי לו הצעה שלא יוכל לסרב לה: הב לי כרטיסים למופע, דרשתי במפגיע, ואז אכתוב עליכם ביקורת נוקבת ולא-מתפשרת בבלוג (!) ובפייסבוק (!!!). וואלה, אמר לי מתן (בינתיים נהיינו חברי נפש ממש), הייתי נותן לך גם אם סתם היית מבקש, אבל עכשיו תיאלץ גם לכתוב עלינו בבלוג (!) ובפייסבוק (!!!). בלי לחץ, כמובן. הוא הדגיש שזה בלי לחץ, ואני לא מחויב לזה בכלל, הרי אנחנו חברים טובים ועושים אחד לשני poke מדי יום, ואף לייקים ושיתופים כדבעי, איש את רעהו ישתפו ולאחיו יאמר לייק. כל כך הדגיש את זה, עד שמדי יום ביומו היה טורח לשלוח לי תזכורת על כך שאין שום לחץ שאכתוב ביקורת, והיא בכלל לא חייבת להיות חיובית, כלומר אם חיי וחיי קרובי משפחתי לא חשובים לי. נו, אז בלי לחץ, כתבתי.

בלוגר מדגים הבעת "וואלה יש לי כרטיסים חינם" וקומיקאי מדגים הבעת "חכה חכה אם לא תכתוב עליי דברים טובים"

מפה לשם, נסעתי לי עם זוגתי שתחי' למופע. כמובן יצאנו מאוחר - הרי צריך להתפלל ערבית לפני כן, ומי היה יכול להעלות על הדעת שאחרי המופע של אנדרדוס יהיה מניין יהודים שלא התפללו ערבית ושיארגנו שם תפילה מסודרת. התברברנו לנו בסביבות היכל התרבות המפואר, ולא לפני שירקנו לשמאל ולימין וציטטנו ביראת כבוד את הפסוק "שקץ תשקצנו והחרם תחרימנו", חדרנו אל מעוז המתנחלים הבורגנים.

נכנסנו לאולם החשוך, והדיילת החביבה הראתה לנו את מקומנו בעזרת אפליקציית הפנס המשוכללת שלה (לא לפני שבירכה בשם ומלכות ברוך אתה סטיב ג'ובס בורא פרי האייפון). את פנינו קידמו נביחות רמות, של אנדי (זה שמו, מעכשיו), כלב המחמד של אנדרדוס, המלווה אותם להיכן שילכו. מתברר שהפסדנו רבע שעה - אולי רבע השעה הגורלית ביותר, מי יודע. אולי מעתה מתן צור ירדוף אותנו בחלומותינו על כך שלא ראינו את רבע השעה הנפלאה ביותר של אנדרדוס, וכיצד ניתן לכתוב על הופעה בלי לראות את כולה? היית מבקר ספר בלי לקרוא את ההתחלה שלו? מבקר סרט בלי לראות את ההתחלה שלו? תתבייש לך וכו' וכו' - והגענו בקטע מעבר, שכמו בכל קטעי המעבר, כך מתברר, נשמעות נביחותיו רמות של אנדי, ומתנגנים צלילי הלהיט "אחלה חסודה".

לא אעבור עכשיו על כל פרטי המופע, משני טעמים: האחד, זה יהיה ספוילר נוראי, ואני לא רוצה לעשות לכם את זה. השנייה, אני כותב את הדברים חודש לאחר שראיתי (אל תספרו למתן, אוקיי?), ולא זוכר כל פרט ופרט.

מה כן זוכר? ובכן, כמו שאמר מישהו מתנשא ועילאי: זה היה מצחיק. ובדרך כלל קשה להצחיק אותי.

ישבנו, אני והזוגה, ורוב הזמן צחקנו מהפאנצ'ים. המערכונים עשויים היטב - חלקם מצחיקים מאוד וחלקם סתם מצחיקים, אבל בסך הכול זה פשוט עובד. זוגתי שתחי', שלה השכלה כללית נרחבת משלי, זיהתה את מקורותיהם של היוצרים בתחום הילדים הסורגים ושאר דברים שנשמעים לי כמו סינית. אני סתם נהניתי.

פטור בלא כלום אי אפשר, והרי איש ביקורתי אני, ובכן כמה דברים ששמתי לב אליהם מן היציע, כבעל ניסיון רב ועצום ביצירת מערכונים, משחק בהם, בימוי וברייקדאנס (מה זה?):

הסאונד היה טוב בסך הכול, אבל בקטע שבו מתן (היי, מה שלומך? לא קראת את מה שכתבתי קודם, כן?) עמד בצד ודיבר בשם הירחון עולם קטן, לא ממש שמעו אותו. כדאי לדאוג גם לדברים כאלה.

עוד עניין: לפעמים הקהל נקרע מצחוק מאיזה פאנץ' שנייה לפני סוף המערכון. תעשו לי טובה, אנדרדוסים, תקשיבו לקהל. אם הוא צוחק ככה, ותרו על השורה הכתובה הבאה ורדו לקול מחיאות הכפריים הסוערות. אין צורך למשוך עוד שורה בקול ענות חלושה יחסית.

עניין שלישי ואחרון: המערכונים שלכם בנויים בקפידה, וזה מצוין. מצד שני, כשהיה קטע שבו נפל בטעות כיסוי הראש לשחקנית נדב (נראה לי שזאת הייתה נדב) ומתן (אהלן) בעלה גונן על ראשה המגולה, הקהל בהחלט היה מבסוט. תסתכלו על מצב האומה: הכול כתוב והרשות נתונה, אבל בכל זאת הדבר הכי טוב שם זה האלתורים של גורי אלפי. אז בבקשה, תנו לעצמכם לאלתר יותר. אוקיי? אוקיי.

אם לסכם את הפוסט הקצר הזה, אומר זאת כך, יונית: השיגו לעצמכם כרטיסים להופעה. אם אתם לא במקרה בלוגרים רבי השפעה בעלי תפוצה אינטרגלקטית ו/או חברי נפש של מתנצ'וק (היוש), שומה עליכם לרכוש כרטיסים ולבוא למופע. יעלה כמה שיעלה, כמאמר חז"ל. והנה גם פרסומת סמויה:


הכותב היה אורחו של מתן צור ואף הסתחבק איתו לאחר ההופעה ומאז הם אחוקים נצחיים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה