בררררר

"גרשוני מבקש לעסוק בנושאים שונים ("הגיגים ומחשבות על כל מיני נושאים" בלשונו), אך בפועל מדובר בבלוג עם גוון פוליטי מובהק, הנותן ביטוי לקול הדתי – ימני" (ירין כץ, אונלייף)

יום ראשון, 1 בספטמבר 2013

הנאום לאומה של אובמה, לו אני הייתי כותב אותו


זה הנאום לאומה שהייתי כותב לאובמה:

אזרחי אמריקה,

לאחר שהיפכתי בדבר והרהרתי בו, הגעתי למסקנה שאסור לנו לתקוף בסוריה. הוריתי לכל הכוחות לשוב הביתה, ולהשאיר רק כוח מצב רגיל. ארצות הברית של אמריקה לא מונתה על ידי אף אחד להיות השוטר של העולם. לא נבחרנו בבחירות דמוקרטיות כלל עולמיות, ואין לנו הזכות המוסרית להתערב במצבים שנראים לנו דורשים התערבות בכל מקום על פני הגלובוס.

אני יודע, רבים מכם יזכירו ודאי את השואה, ואת השאלה למה לא הפצצנו שם. אזרחי אמריקה, ראשית אני רוצה להזכיר עובדה שנשכחה מעט בלהט האירועים: סוריה של אסד אינה גרמניה הנאצית. למרות ההשוואה השטחית בין גז לגז, אין קשר בין הדברים. בגרמניה הנאצית התקיימה מערכת שיטתית להשמדת עם שלם, תוך אידיאולוגיה סדורה. העם הזה הוא עם שחלקו הגדול נמצא אצלנו, וגם מתוך אינטרס אנוכי פשוט היינו יכולים לפעול שם. בכל מקרה, ההשוואה לאז אינה רלוונטית גם משום ש - ארענן את זיכרונכם - ארצות הברית של אמריקה אכן נלחמה בגרמניה הנאצית, אף שהייתה רחוקה אלפי מיילים ממנה והיא לא היוותה עליה איום מיידי, וזאת מתוך סולידריות עם ידידותינו שבאירופה ובעיקר עם בריטניה.

מה קורה בסוריה? האם בסוריה יש השמדת עם שיטתית? לא. יש שם מאבק עקוב מדם בין מנהיג הנאבק על כיסאו לבין כוחות שונים המנסים להשתלט על המדינה. חלק מהם מתונים, רבים מהם קיצוניים עוד יותר מן המנהיג. אסד נוקט שיטות פסולות, אין עוררין על כך; אבל גם רבים מן המורדים נוהגים באכזריות רבה. אם אסד ייפול, האם מצב העם בסוריה יהיה טוב יותר? מסופקני. עיינו ערך מצרים.

ובאשר לשימוש בגז. אכן, אמנת הנשק הכימי ואמנת ג'נבה אוסרות על שימוש בגז. אך יש לזכור שסוריה היא אחת המדינות הבודדות בעולם שלא חתמו על אמנת הנשק הכימי (יש גם מדינה שחתמה על האמנה אך לא אישררה אותה והיא אינה מחייבת אותה. אולי אתם מכירים אותה. שכנה של סוריה מדרום-מערב לה). גם אמנת ג'נבה אינה מחייבת כל מדינה שרואה שמדינה אחרת מפירה אותה להתערב בענייניה.

בכלל, אזרחי אמריקה, אינני מבין מה נורא יותר בגז מאשר בנשק קונבנציונלי שהורג גם הוא חפים מפשע רבים. מהקולות הנשמעים בעולם אני מבין שאילו אסד היה טובח במתנגדיו בכידונים, ברובים או בפצצות, לא הייתה קמה צעקה. רק הגז מקים מהומה כזו, ללא טעם של ממש.

אומרים לי שגז מעיד על השמדת אזרחים במכוון. הרי זה טיעון תמוה. במלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש בגז נגד כוחות צבא בעיקר. במקרה של המלחמה האכזרית בסוריה, הכוחות הסמי-צבאיים ממילא מעורבים בין האזרחים ללא הכר, כך שהרג אזרחים במלחמה זו, בכל כלי נשק שהוא, הוא בלתי נמנע.

בכלל, הבה נדמה בנפשנו שאכן נתקוף כמה מתקנים של צבא סוריה. מה נשיג מזה? "מסר"? האם באמת הממשל הסורי נמצא במצב שבו "מסרים" מעניינים אותו? השוו למה שקרה בלוב: שם שום "מסר" לא עזר, רק מתקפה כוללת ומאורגנת בתמיכת כוחות נאט"ו - וגם אז, האם המצב בלוב טוב יותר מן המצב שהיה שם לפני מותו של קדאפי? האם המצב בסוריה יהיה טוב יותר לאחר התקיפה שלנו, ולאחר שאולי ניגרר לעוד תקיפה ועוד תקיפונת? אני מסתכל על מה שקרה בעיראק ובאפגאניסטאן, ומה אומר לכם, אזרחי אמריקה, זה לא נותן חשק לעוד.

ולכם אזרחי ישראל, שקוראים לי בפייסבוק כל הזמן לתקוף: עוד מעט ראש השנה שלכם. שבו בבתיכם, תאכלו את הגפילטע פיש או מה שזה לא יהיה שאתם אוכלים שם, תזרקו את מסכות הגז הצדה. יש לכם צבא חזק, ואם המצב בגבולכם הצפוני יהיה רעוע, נעמוד מאחוריכם בכל פעולה, צבאית או אחרת, שתנקטו. האינטרס היחיד שלנו במזרח התיכון הוא הברית שכרתנו עם מדינת ישראל, ואנחנו נעמוד איתן מאחוריה.

אזרחי אמריקה. אני יודע שאמרתי ששימוש בנשק כימי הוא קו אדום. אבל עכשיו, לאחר שמר הלל גרשוני כתב לי את הנאום המבריק הזה, אני מבין שטעיתי ועליי לסגת מעמדותיי הראשונות. בהזדמנות זו אשלח בקשה לקונגרס לבחון מענק מיוחד של מיליון דולר למר גרשוני על פעולתו למען ההיגיון, המוסר והצדק.

ערב טוב לכם אזרחי אמריקה.

4 תגובות:

  1. מעולם לא הסכמתי איתך יותר.

    תודה על הקול השפוי הבודד במערכה.

    השבמחק
  2. מה נורא יותר בגז? הגז ממוקד כלפי בני-האדם במערכת המלחמתית, ולא פוגע בכלי המלחמה. ה'ערך המוסף' שלו הוא באימה שהוא מטיל על מי שעד לקורבנותיו.
    עקרונית: גדוד שריון שמחוסל בגז יכול להיות מוחלף ע"י לוחמים אחרים ולהמשיך להתקדם עם אותם הטנקים. סביר להניח שיכונן בליבם חשש משמעותי לאור מה שקרה לקודמיהם, אך המאמץ המלחמתי לא נתקע. במובן הזה, פגיעה קונבציונאלית פוגעת קשה יותר במאמץ של הנפגע: גם אם תכשיר לוחמים אחרים, בלי כלים הם לא יכולים להילחם.
    אך העיניין הוא אחר, בתפישת העולם של התוקף: במלחמה מנסים לאתר ולפגוע בחוליה החלשה, זו שאם תנתק אותה כל המנגנון יקרוס, ותוכל להכריע את המערכה. מנהיג המשתמש בנשק כימי מכריז כי האדם הוא החוליה החלשה במערכת, וממקד את הפגיעה דווקא בו. הוא מעיד למעשה על סולם הערכים שלו: החיים לא נמצאים שם במקום הראשון. החיים מהווים למעשה חולשה. ככלל, הייתי אומר, יש חשש ממנהיגים בעלי סולמות ערכים כאלה, המחזיקים בנשק השמדה המוני...
    האכזריות הקיצונית בנשק לא קונבנציונאלי הוא כי לא ניתן להתגונן מפניו באמצעים קונבנציונאליים, וממילא אין להם גבולות, לא לאומיות ולא אזרחיות. והמגמה היא להציב גבולות שיהיו בתוקף גם בעת מלחמה, כדי שלא נגלוש למציאות בה צד אחד מטיל על שכנגדו פצצת מימן שתחריב את כל הארץ. כדור הארץ...
    ואעפ"כ, גם כשאתה מציב גבול לילד, צריך לדעת מהו 'סתם' חוסר משמעת, מה הוא גבול, ומתי הוא נפרץ. במקרה דנן, לא ברור אם מוות בגז הוא לא דבר ראוי לוחמי אל-קעידה "ומגלגלין חובה על-ידי חייב". שיהרגו רשעים אלה באלה, ומוטב בשלב זה שלא להפריע להם במלאכתם...

    השבמחק
    תשובות
    1. הדיון הזה רלוונטי אולי למלחמות קונוונציונליות עם דגש על כלי מלחמה (אם כי צע"ג. השימוש העיקרי בגז היה במלחמת העולם הראשונה, שבה לא היו טנקים). מה יש בסוריה? אדם נגד אדם, הא ותו לא. ולא מדובר בצבאות מובחנים היטב אלא בכוחות טרור הפועלים מתוככי אוכלוסייה אזרחית.

      מחק
  3. מר גרשוני היקר.

    אם תחילת האביב הערבי היה תהליך מבורך בעיני אובמה, כביטוי לתהליכים דמוקטיים מיוחלים מזה זמן רב, הרי שמאז המצב קצת השתנה. הוא עדיין מתמודד עם האתגר הסבוך של איך לא להגיד את המילים "הפיכה צבאית" ו-"מצרים" באותו המשפט, והנה אתה מציע לו שילוב חדש "לסגת" ביחד עם "עמדותי". בדומה לקרטר שעד היום משוכנע שטוב נהג עם אירן ב-79, והעלה בשם הדמוקרטיה את חומייני לשלטון, גם אובמה לא מודה בטעות. אולי על ערש דווי.

    אובמה בפרט וארה"ב בכלל מינו את עצמם לשוטר העולמי, גם באמצעות פתיחת מלחמות בכל יבשת למעט אוסטרליה ואנטרטיקה במאה העשרים, וגם באמצעות נסיונות השכנת שלום בחסות דולרים או משלוחי נשק, בכל פינה בכוכב, במאה העשרים ואחת.

    הסיפור פה, כמו גם במקרים אחרים איננה המציאות, אלא איך שהיא נתפסת. נשק כימי עדיין משוייך לקטגורית נשק להשמדה המונית, למרות שהוא ממש לא כזה מהרבה סיבות, למעט אולי אמצעי התגוננות פוטוגנים.

    בשורה התחתונה - הוא נקט במוצא סביר: לא ממש אכפת לו מדעתם של כל פרשני ישראל, מדושני עונג ככל שיהיו. הוא רוצה לוודא שמכוני המחקר של עוד עשר שנים לא יאשמו אותו בכך שטעה בטעויות של קודמו, להלן יצא לקרב בלי לוודא שהקהילה האקדמית התרבותית והפיננסית עומדת מאחוריו. כל השאר מוזיקת רקע.

    בברכה, רמ"ד תו"ל.

    השבמחק