כל הבעסה, לא אנחנו הרגנו את ישו

והוא בכלל עדיין חי!

(פורסם גם בסרוגים)
בספר חדש של יוזף רצינגר, הידוע לידידיו גם בכינוי "הכס הקדוש" או בכינוי הרם בנדיקטוס השישה-עשר (או בעברית: ברוך הכבש), קבע הנ"ל שלא היהודים אחראים למותו של ישו. זה כמובן מצער מאוד. הרי מותו של הבחור אמור להיות מאורע קוסמי שמכפר על החטאים של כולם ובכלל, אז ככה הוא מנשל את היהודים מאחריות לאותו דבר נפלא. תמיד ידענו שהוא אנטישמי. גם מהבחינה הג'ואישית לא היה אכפת לי אם אנחנו אלה שהיו הורגים את הממזר, שגרם יותר נזק מתועלת. בקיצור זה ממש לא יפה מצדו שהוא הורס ככה את הכול.

מצד שני, הרב ברוך אפרתי מאפרת (מעניין מאוד, הא? אפשר לקצר וסתם לכתוב הרב ברוך אפרתי) טוען שהאפיפיור טועה, ואנחנו כן הרגנו אותו. הוא מבסס את דבריו על קטע מהתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (מג ע"א), שצונזר בדפוסים הרגילים, ובו כתוב כך:

...והתניא בערב הפסח תלאוהו ליש"ו הנוצרי והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו, ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח.

הנה, שחור על גבי תלמוד - אנחנו הרגנו אותו.

כמה בעיות יש בדברי הרב אפרתי, במחילה מכבוד תורתו:

ראשית, האפיפיור אף פעם לא טועה. זו הרי עובדה ידועה.
שנית, מדובר על ברייתא שמצוטטת לראשונה מאות שנים אחרי המאורעות. לעומת זאת, הבשורות בברית החדשה התחברו עשורים בודדים אחרי שהאיש נהרג.
שלישית, לחלק ממחברי הבשורות דווקא היה יוצא מצוין להטיל את האשמה ישירות על היהודים. אם היהודים באמת היו מוציאים אותו להורג, זה היה מעולה מבחינתם. במקום זה הם נאלצו למסור כל מיני דברים עקיפים כאילו רק הכהונה הגדולה הסגירה אותו לרומים ואלה הוציאו אותו להורג.
רביעית, מבחינה היסטורית ברור שישו חי בראשית הספירה ולא הרבה לפני כן, והוא הוצא להורג בערך בשנת 30. והרי 40 שנה לפני חורבן הבית, לפי התלמוד עצמו, בטלו דיני נפשות וממילא בית דין לא היה יכול להרוג אותו.
זה נכון שלפי התלמוד במקום אחר, ישו היה תלמיד של יהושע בן פרחיה, דהיינו חי שנים רבות לפני הספירה. אבל זו קונסטרוקציה שממש בלתי אפשרי לבנות מבחינה היסטורית בהשוואה למקורות האחרים, בני אותו הזמן או זמן קצר אחר כך.

בקיצור, הבעיה הבסיסית היא קבלת המקורות התלמודיים כסיפורי היסטוריה. זה דבר שעוד אפשר לקבל על מאורעות בני אותה תקופה (וגם זה בעירבון מוגבל מאוד), אבל על אירועים עתיקים יותר, צריך לקחת את הדברים בצורה מסויגת ביותר. וכבר כתבו הרבה הוגים כגון הרמב"ם, ר' אברהם בן הרמב"ם ור' אברהם אבן עזרא ועוד רבים, שאין לקחת את כל אגדות התלמוד כפשוטן וכמשמען. ופלא שצריך לחזור ולומר דברים פשוטים אלה גם בימינו אנו.

במקרה דנן, נראה שהיהודים לקחו את ההאשמות נגדם כאילו הם אלה שאחראים למות ישו, והחליטו על דרך ההקצנה "ללכת עם זה עד הסוף", כחלק מהפולמוס. אתם אומרים שאנחנו אחראים למות ישו? שטויות: אנחנו ממש הוצאנו אותו להורג, את הפושטק. ורק היה צריך להוסיף איזה "אוּנה לכם".

בקיצור, מבחינה היסטורית לא אנחנו הרגנו אותו, אבל מבחינה מהותית היינו שמחים לחזור בזמן ולהוציא אותו להורג כמו שצריך ובצורה מסודרת. אבל מה לעשות שמה שהלב חושק, הזמן עושק.