קיבלתי במייל כמה חרוזים מפרי עטו של אבשלום קור, אחרון הטהרנים של ימינו, האיש שמזדעזע כשהוא שומע רב שאומר "אחלה" או "אוקיי". החרוזים מבכים את היותנו מדברים בשפות נכר (לחצו על הלינק שהבאתי. זה דווקא נחמד), וכפי שדיווח לי אביעד שטיר הם הופיעו במקור בספר "לצון נופל על לצון" ושודרגו מאז בשמות עדכניים יותר.
מכל מקום, שירבטתי משהו בתגובה. הנה כך (קצת שיפצתי את זה עכשיו):
אוי ויי זמיר ודא עקא,
איזו צרה ואיזו מצוקה
שלשונות עמים זרים מתגלגלות בפינו
ואולי כדאי את כולן לגזור מלשוננו
לא עוד נהלך בפרדס, או ניטול אתרוג
בחלונינו לא יעלה וילון, ובנול אותו לא נארוג
מן המקרא נמחק את המילה: מילה
(אכן מן הארמית הגיעה לה)
גם בכתב לא נכתוב ואף לא באיגרות
הרי גם האכדית בכלל השפות הזרות
לחידוש הסנהדרין לא נתפלל,
ולהבדיל גם את האקדמיה נבטל
אף אוויר לא נשאף
הרי גם לשון יוון עלתה בכף
אסדה, ספינה, מלח,
עברית שפה יפה, אלה - למה לך?
שומרית, אכדית ואוגריתית, לשונות פרס וארם
מאלה לקח המקרא והשגירם
הוסיפו חז"ל מן הארמית כפליים
ולשון יוון ורומי נטלו מנה אחת אפיים
אף הערבית לא טמנה ידה בצלחת
ודרך הגאונים והראשונים נכנסה בנחת
ומדוע זה נלין על כמה מילים מלשון אמריקה ואנגליה
ומעט מלשונות צרפת, רוסיה וגרמניה?
כי זה חדש, ומן התורה הוא אסור?
נניף נא את האומר, ויותר האיסור!
עדכון: הנה החרוזים המקוריים מתוך ספרו של קור "לצונו של אדם - כבודו", שסרק ושלח לי בטובו אביעד שטיר. תיהנו!
ענק!
השבמחקעכשיו מחכה לתגובה של מר קור...
מצוין.
השבמחקיש להבדיל בין מילים שנלקחו משפות זרות ונשתבצו בשפה, בזמן שהשפה לא היתה חזקה מספיק כדי לייצר מילים שתבענה את המשמעויות ההן (או את תתי המשמעויות ההן), לבין מילים שנלקחות משפות זרות בשל היותן נוצצות אף כי השפה חזקה דיה להביע את משמעויותיהן, והן אפילו לא משתבצות בשפה (כמו ציוויליזציה וטלפון), אלא נועדו להרשים, לתת טעם של חו"ל.
השבמחקמרבית המילים שחדרו לעברית מלשון חז"ל שייכות לקבוצה הראשונה המובהקת (משמעויות שלמות שנוספו לשפה): הפרדס והטרקלין, הסנדל והספינה; מקצתן נוספו לתתי משמעויות והבחנות דקות, כמו הווילון והפרגוד (בנוסף ל"מסך"; האם המסך הוא מסתיר או מפריד? והווילון? והפרגוד?).
אם אדם קורא לבית העסק שלו "סיטי טאוור" ו"גולדן טוליפ", אין בכך שום חיזוק לשפה והעשרת יכולותיה להביע מבעים.
ודוק: הדוקטור קור אפילו לא יצא כנגד מילים לועזיות "של ימינו", כגון: פוליתאיזם ומונרכיה.
ראשית, דבריי כוונו יותר כלפי רוח דברי קור, לא רק כאן אלא גם במקומות נוספים.
השבמחקושנית, גם בעבר לאנשים ולמוסדות היו שמות עם גוון "בינלאומי", כגון "היכל" (בית באכדית), מרדכי, אסתר, זרובבל, אבטליון, סנהדרין, ועוד ועוד.
וכי לא היה מרדכי יכול למצוא שם עברי?
לגבי הראשית, מעניין איפוא מה ישיב אבשלום. אני מניח שהוא מכיר את רוב ככל הדוגמות שהזכרת ועוד רבות.
השבמחקלגבי השנית,
היכל הוא שם עצם כללי ולא שם של מוסד, ובא להוסיף תת משמעות של בית/חדר עם חלל גדול. כך גם סנהדרין - שם עצם ולא שם של מוסד (סנהדרין משותף לזו שבלשכת הגזית ולכל אחיותיה הקטנות בנות הכ"ג); וזה בא לבדל משמעות (להבדיל בין בית דין סתמי שיכול להיות גם קטן לבית דין רחב סמכות (שרשאי להוציא להורג)).
ולגבי השמות הפרטיים - אכן הם שמות גלותיים. אם מרדכי היה נולד וגר בארץ ישראל בזמן שיושביה עליה והשפה בה עברית - היעלה על דעתך שהיו קוראים לו מרדכי? כך גם אסתר וזרובבל. אבטליון גר, ומסתמא זה היה שמו גם קודם. אבשלום קור לא כועס על יוסף האמריקאי שמתכנה בין הגויים Joe, ואף אם יעלה לארץ לא יכעס עליו אם יעברת לג'ו. ביקורתו מופנית (לפחות בקישור הנוכחי) כלפי בני הארץ השורשיים שלמען הניצוץ החו"לי בוחרים בשפת נכר. עוד אציין שחז"ל התייחסו בשלילה לתופעה זו, במדרשם על בנ"י במצרים שמייחס להם מעלה שלא שינו את "שמם" (או שמא "שמם" שם הוא השם "בני ישראל"?).
מוצאי-חג-מצות שמח!
לאנונימי השלישי המצדיק את מר קור...
השבמחקהשפה, כשהיא מדוברת היא חזקה.
אין ביכולתך לדעת כמה מילים עבריות היו בימי קדם - והרי שרד קורפוס מוגבל ביותר.
בתקופת חז"ל היוונית היתה הלשון הנוצצת וחזקה על אנשים בתקופה ההיא לשאול מילים נוצצות לכנות בהם מוסדות ואפילו הלשון יכלה להביע את תת הדקויות.
בתקופות קדומות יותר שפות אחרות היו נוצצות ואנשים שאלו מילים מתוכם.
זה טבע האדם - לשאול את הנוצץ והמקובל ולזרוק את המקורי והמאולץ.
דוגמא בולטת מימינו - הכרוכית הרפויה מול השטרודל הפופולרי...
להלל - אני כל כך שמח לקרוא את השיר שכתבת! כבר תקופה אני חושב בכיוון זה, כנגד טהרנים מסוג זה, ואתה מצאת את המילים הנכונות למחשבותי. תודה.
השבמחקלאחד האנונימיים (עוד מילה לועזית...)
ישנם תנאים בישראל בעלי שם לועזי - סומכוס טרפון חייא ועוד. (והמילה 'תנא' עצמה!). גם בתקופת האמוראים, נדמה לי שרוב השמות אינם עבריים. קשה לדעת בשמות, שכן הארמית והשפות השמיות דומות לעברית בתצורה. רק חלק מהשמות בחז"ל מקראיים. השאר מהיכן? מעט שמות ניתן לומר בודאות שמקורם בישראל. האם 'עקיבא(ה)' או 'יוסי' זה ארמית או עברית?
בהמשך, ולאורך כל ההיסטוריה, מיעוט העם ישב בציון, ואף אחד לא דבר עברית, כך שאין לדעת מה היה קורה.
המדרש של חז"ל, לדעתי הוא סאטירה כנגד יוסף, ששינה את שמו (צפנת) לבושו (וילבש...) ולשונו(תורגמן). ואם ביוסף הצדיק עסקינן, מה יאמרו אזובי הקיר (שירדו למ"ט שערי טומאה, העיקר עברית דברו יפה).
ראוי להזכיר גם את אחד משערי בית המקדש , שנקרא 'שושן', שזה בערך כמו לקרוא היום לבית כנסת הגדול 'אוהל ניו יורק סיטי'.
לאנונימי בתרא - תודה. רק הערה קטנה: יוסֵי (או יוסֵה, בכתיב הארצישראלי) הוא כמסתבר קיצור של יוסף. אמנם זה קיצור ייחודי, ואיני מכיר עוד צורת קיצור כזאת של שם. על כל פנים זה שם עברי למהדרין כנראה.
השבמחקפעם שמעתי שיוסי הוא כינוי לאיתי (שם עברי או גיתי?), אבל אני לא יודע למצוא מקור לכך.
השבמחקיוסי מתחלף במקורות עם יוסף, מה שמרמז שזה אכן קיצור של השם הזה.
השבמחקגם משה אהרן ופנחס (מילולית בן האמה הכושית) הם שמות מצריים
השבמחקיש הבדל בין כניסת מילים מהשפות השמית,שמקור אחד להם ושורשיהם קרובים,לבין שפות רחוקות יותר.
השבמחקהשומרית, הפרסית, היוונית והלטינית - כולן שפות שאינן שמיות. ובכלל, מה זה באמת משנה.
השבמחקאין רע בלהכניס מילים בודדות משפות אחרות כעזר לשפה.אךאין לתת לשפה זרה להשתלט,ובמיוחד מילים מהשפות הארופיות,שאין קשר עמוק בין המילים ורובם הסכמיות ובלי סיבה.וכמה יפה ומיוחד הקשר בשורשי לשונינו,כמו:גבר-גבה-שגב-שגא-גאה.וסיבת השמות:אח מאחווה,ירח אורח ומלווה לארץ(כלווין מליווה),מחר הבא אחר היום,הנמצא באמתחתי הוא הנמצא תחתי וברשותי,וכן הלאה.
השבמחקהרבה ממה שהבאת זה מדרש שמות בעלמא, שאפשר לעשות גם בשפות זרות, כמו הפותיקי - פה תהא קאי; קפנדריא - אדמקיפנא אדרי איעול בהא; אוטומטיק - אותו מעתיק; ועוד ועוד.
השבמחקההבדל שזה פלפול כמו גימטריה,ואני הבאתי לך דוגמאות מתוך ניסיון וחיפוש אמיתי.וגם אני לא אוהבת שמרנות יתר בלשון,כי לשון זה דבר חי וחידושי האקדמיה מעצבנים .
השבמחקניקח לדוגמה את המילה אמתחת - מי אמר שזה קשור לתחת?
השבמחקזה אמנם פרוש שלי,אבל כל יודע לשון שם לב כי המילים (במיוחד בעברית)לא יתומות הן ומקור להם גם אם איננו יודעים אותו.אבל לגבי פעלים הדברים ברורים יותר ,יש והקשר קשר של אחים,כמו:אכל-עכל-כלה,וקרוב לו לחך עשב(האש אוכלת ומכלה ולהבותיה מלחכות)ויש של קרובים,כמו:אויל,נבל,מנוול[הבל],או של ניגודים:אהב-איב,אגד,גדוד-גדע,נגד. האם תוכל למצוא תופעות אלו באנגלית? מעט אם בכלל.
השבמחק