כיון שהפייסבוק שלי מלא בכותבי מקוראשון-מעריב בהווה ולשעבר, לרגל מצבו הבכירעי התמלא הפייסבוק שלי הגיגים, קריאות להצלה, הספדים לעיתון הגוסס. חשבתי שיכול לעניין את הקוראים פרויקט של איסוף שלהם למקום אחד. ואם יש משהו שלא הבאתי - נא ידעוני.
בינתיים נפתח דף, "להציל את מקור ראשון", שגם הוא אוסף כמה אמרות שפר על העיתון.
ועוד עדכון: עלה לאתר "מידה" ניתוח מבריק של רן ברץ על הטרגדיה של מקור ראשון. אל תחמיצו.
ובכן (הטמעתי קישורים לפייסבוק, אז חכו כמה שניות שזה יעלה):
פוסט של ישי פרידמן:
לחצו ^ לקרוא את הכול. הנה הסוף שלו:
אחד הדברים שהכעיסו רבים במערכת במקור הייתה העובדה שלא היו משתפים את העיתונאים במה שקורה. הייתה תחושה של נתק, שלא רוצים לספר מה קורה מסביב, שזה לא באמת חשוב שהעיתונאים יידעו מה יקרה עם עתידם. בימים שהחוסר וודאות שלטה במערכת אז הנתק היה מורגש במיוחד. בסופו של דבר גם העיתונאים הבינו שאנשי המערכת לא מבינים מה רוצה בן צבי. הם לא מדברים עם העיתונאים כי הם בעצמם לא הבינו מה האיש רוצה.
אחרי זה הוא קנה את מעריב. וכל הסיפור ידוע. ההבטחות, השקרים והקריסה.
וזה ממש על קצה המזלג. הפער בין ההתנהלות של בן צבי לבין המציאות בשטח. לפעמים (פעמים קרובות במיוחד) הייתה תחושה שהאיש לא מחובר למציאות. אגב, דוגמית לניתוק של מו"ל מקור ראשון: בימים אלה של מצוקה כלכלית כשאין משכורות לכתבים והפנסיות נעלמות כמו בועות סבון הוא שקד על הקמת אתר באנגלית למעריב. אנשים גויסו לעבוד על הפיקציה הזו.
ועכשיו מקור ראשון בסכנת סגירה. וזה הרבה יותר כואב לי על סגירתו של מעריב. למרות שאני מגיע מבית ששנים היה מנוי על מעריב ושנים רבות הוא היה עיתון מעולה. לא מכיר עיתונים שאפשר היה לקרוא בהם דעות וכתבות כמו של קלמן ליבסקינד, אראל סג"ל, בן דרור ימיני יחד עם דעות אחרות ומגוונות. ובתקופות קודמות כשאמנון דנקנר היה עורך העיתון תמיד היה יותר מעניין לקרוא מעריב. עיתונאים כמו אבישי בן חיים, רועי שרון ואחרים לקחו את התחומים שלהם והפכו אותם מן הקצה אל הקצה.
ובכל זאת כואב לי יותר על מקור ראשון ואני מקווה שהעיתון שגידל אותי לא ייסגר. אין היום מקום למעריב. זו האמת. יש את ידיעות, ישראל היום והארץ. אין מקום לעיתון יומי נוסף. אבל מקור ראשון זה סיפור אחר. שבועון מקור ראשון הוא עיתון עם קהל קוראים נאמן. הוא עולה לא מעט ובכל זאת אנשים שלמו עליו במיטב כספם למרות שבמחיר שלו אפשר היה לקנות גם את הארץ וגם את מעריב. יש ציבור שקורא את מקור ראשון וזקוק לו כמו שמש חמה ביום קר וגשום. סגירת מקור ראשון תהיה מכה לעיתונות ולציבור הדתי לאומי.
אחרי שלוש שנים בעיתון קיבלתי בעיטה בטוכעס מבן צבי ומשגיחיו (בגל הפיטורים הראשון). היה לי תענוג וכבוד גדול לעבוד לצד אנשים שכל רצונם היה להיות עיתונאים טובים, להביא סיפורים בלעדיים מקוריים ולייצר עיתונות בועטת. כן, עיתונות יהודית, ימנית, שמרנית וציונית שיכולה להכיל דעות שונות ומגוונות וגם לתת בראש. זו הזדמנות להגיד תודה לחברים שעבדתי איתם כתף אל כתף ברכבת ההרים של מקור ראשון. בייחוד לאנשים שהכניסו אותי לעבודה ולימדו אותי מה זה עיתונות. אלעד טנא, חגי סגל וגדעון דוקוב.
אני מאוד מקווה שמישהו יציל את העיתון שאני אוהב.
(לטובת קוראי הרוסית. ואלה שיודעים להשתמש בגוגל/בינג טרנסלייט:)
בינתיים נפתח דף, "להציל את מקור ראשון", שגם הוא אוסף כמה אמרות שפר על העיתון.
ועוד עדכון: עלה לאתר "מידה" ניתוח מבריק של רן ברץ על הטרגדיה של מקור ראשון. אל תחמיצו.
ובכן (הטמעתי קישורים לפייסבוק, אז חכו כמה שניות שזה יעלה):
פרסום by הלל גרשוני.
פרסום by Uria Kenig.
פוסט של ישי פרידמן:
לחצו ^ לקרוא את הכול. הנה הסוף שלו:
אחד הדברים שהכעיסו רבים במערכת במקור הייתה העובדה שלא היו משתפים את העיתונאים במה שקורה. הייתה תחושה של נתק, שלא רוצים לספר מה קורה מסביב, שזה לא באמת חשוב שהעיתונאים יידעו מה יקרה עם עתידם. בימים שהחוסר וודאות שלטה במערכת אז הנתק היה מורגש במיוחד. בסופו של דבר גם העיתונאים הבינו שאנשי המערכת לא מבינים מה רוצה בן צבי. הם לא מדברים עם העיתונאים כי הם בעצמם לא הבינו מה האיש רוצה.
אחרי זה הוא קנה את מעריב. וכל הסיפור ידוע. ההבטחות, השקרים והקריסה.
וזה ממש על קצה המזלג. הפער בין ההתנהלות של בן צבי לבין המציאות בשטח. לפעמים (פעמים קרובות במיוחד) הייתה תחושה שהאיש לא מחובר למציאות. אגב, דוגמית לניתוק של מו"ל מקור ראשון: בימים אלה של מצוקה כלכלית כשאין משכורות לכתבים והפנסיות נעלמות כמו בועות סבון הוא שקד על הקמת אתר באנגלית למעריב. אנשים גויסו לעבוד על הפיקציה הזו.
ועכשיו מקור ראשון בסכנת סגירה. וזה הרבה יותר כואב לי על סגירתו של מעריב. למרות שאני מגיע מבית ששנים היה מנוי על מעריב ושנים רבות הוא היה עיתון מעולה. לא מכיר עיתונים שאפשר היה לקרוא בהם דעות וכתבות כמו של קלמן ליבסקינד, אראל סג"ל, בן דרור ימיני יחד עם דעות אחרות ומגוונות. ובתקופות קודמות כשאמנון דנקנר היה עורך העיתון תמיד היה יותר מעניין לקרוא מעריב. עיתונאים כמו אבישי בן חיים, רועי שרון ואחרים לקחו את התחומים שלהם והפכו אותם מן הקצה אל הקצה.
ובכל זאת כואב לי יותר על מקור ראשון ואני מקווה שהעיתון שגידל אותי לא ייסגר. אין היום מקום למעריב. זו האמת. יש את ידיעות, ישראל היום והארץ. אין מקום לעיתון יומי נוסף. אבל מקור ראשון זה סיפור אחר. שבועון מקור ראשון הוא עיתון עם קהל קוראים נאמן. הוא עולה לא מעט ובכל זאת אנשים שלמו עליו במיטב כספם למרות שבמחיר שלו אפשר היה לקנות גם את הארץ וגם את מעריב. יש ציבור שקורא את מקור ראשון וזקוק לו כמו שמש חמה ביום קר וגשום. סגירת מקור ראשון תהיה מכה לעיתונות ולציבור הדתי לאומי.
אחרי שלוש שנים בעיתון קיבלתי בעיטה בטוכעס מבן צבי ומשגיחיו (בגל הפיטורים הראשון). היה לי תענוג וכבוד גדול לעבוד לצד אנשים שכל רצונם היה להיות עיתונאים טובים, להביא סיפורים בלעדיים מקוריים ולייצר עיתונות בועטת. כן, עיתונות יהודית, ימנית, שמרנית וציונית שיכולה להכיל דעות שונות ומגוונות וגם לתת בראש. זו הזדמנות להגיד תודה לחברים שעבדתי איתם כתף אל כתף ברכבת ההרים של מקור ראשון. בייחוד לאנשים שהכניסו אותי לעבודה ולימדו אותי מה זה עיתונות. אלעד טנא, חגי סגל וגדעון דוקוב.
אני מאוד מקווה שמישהו יציל את העיתון שאני אוהב.
פרסום by Yishay Peleg.
פרסום by Ariel Plaksin.
פרסום by Assaf Golan.
פרסום by Assaf Golan.
פרסום by אמילי עמרוסי.
פרסום by Avishai Ivri.
פרסום by Shmulik Faust.
פרסום by Tomer Persico.
פרסום by Chayuta Deutsch.
פרסום by Yair Yaakov.
פרסום by יאיר אורבך.
פרסום by Gil Bringer.
פרסום by Yehuda Yifrach.
פרסום by Shuki Ben Naim.
פרסום by יערה ישורון.
(לטובת קוראי הרוסית. ואלה שיודעים להשתמש בגוגל/בינג טרנסלייט:)
פרסום by Shaul Reznik.
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
פרסום by Amalia Shenvald.
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
פרסום by להציל את "מקור ראשון".
בן דרור ימיני:
בן דרור ימיני:
אלה ימים קשים. רבים מהעובדים הוצאו לחופשה ללא תשלום. אלה
שקראו את העיתון בשנה האחרונה יודעים שיצרנו עיתון חופשי ואיכותי. הטענה
המרושעת ביותר היא שהעיתון הפך לכלי ביטוי של המו"ל, שלמה בן-צבי. האם שלום
ירושלמי הוא מתנחל? האם גיא מרוז ששודרג הוא חבר במועצת יש"ע? האם נדב איל
ועמיר רפפורט שהוחזרו מייצגים את הימין? האם אריק בנדר ויובל גורן שכיסו
תחומים חשובים הם בוגרי עמותת "אלעד"? הם השופר של בן-צבי? לעיתון הוחזרו
כותבים המזוהים עם השמאל, וצורפו כותבים מעולים המזוהים עם הימין, כמו אורי
אליצור ואמנון לורד. גיוון כזה הוא חטא רק בעיתונות שהתרגלה להיות בעיקר
שמאל. משום כך, לטובת העובדים, הקוראים וחופש העיתונות, צריך לקוות שהעיתון
יצליח לשרוד את הימים הקשים הללו.
העובדה שמעריב הגיע
שוב למשבר, וגרר אתו את "מקור ראשון", לאחר שבן-צבי השקיע, לפי הפרסומים,
למעלה מתשעים מיליון שקל, לא מוכיחה שהוא נוכל, ויורשה לי, בעניין הזה,
לחלוק על חלק מעמיתיי לעיתון. אני לא מבין גדול בניהול, אבל אני כן יודע
שהתוכן שסיפקו עיתונאים מעולים כמו קלמן ליבסקינד, אראל סג"ל, ואחרים
שהוזכרו, ושלא הוזכרו, היה מגוון, איכותי, מעורר מחשבה, ושונה ממה שסיפקו
עיתונים אחרים.
אין לי מושג ירוק אם עדיין ניתן להציל את
מעריב, את מקור ראשון, או את אחד משניהם, ואם יימצא משקיע חיצוני, או
שיימצא הסדר אחר. מה שבטוח הוא, שאם חלילה זה יקרה, ההפסד יהיה משולש: גם
לעובדים, גם לקוראים וגם לחופש העיתונות, משום ש"מעריב" היה החופשי מכולם,
ומקור ראשון היה עיתון איכותי גם לפני רכישת מעריב. ולמען הסר ספקות, אני
לא רוצה שזה יקרה לא לערוץ עשר ואפילו לא ל"הארץ". עם כל הביקורת שיש לי על
האחרון, ואני מביע אותה ללא הפסקה, בחלקים רבים מדובר בעיתון איכותי,
שפגיעה בו תהיה פגיעה במגוון החיוני לעיתונות החופשית.
אלה
ימים עצובים לעובדים וגם לרבים מהקוראים. אנחנו זקוקים לכם. כנסו לאתר.
הפיצו את המאמרים. הוסיפו לינקים ברשתות החברתיות. אחד ועוד אחד, ואולי, רק
אולי, יחזור לנו הצבע לפנים.
פרסום by Hilit Naamat-Marilus.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה